להשתוות אל הבעש"ט?!

יהודי נכבד, אחד מגדולי הרבנים, מעריץ נלהב של הרבי שליט"א ומוקיר ומכבד מאד את תנועת חב"ד, נפגש פעם לשיחה ארוכה עם המשפיע הרה"ח ר' מענדל פוטרפס.

אחרי ששוחחו משך זמן, נתוודע אותו יהודי לעובדה, ששמע אותה כבר מפי כמה חסידים, כי למרות שאמנם אין אנו מבינים כלל בנשמות, ובפרט בנשמות של גדולי וצדיקי עולם, אף-על-פי-כן, בטוחים אנו חסידי חב"ד, ויודעים בבירור גמור, כי הרבי שליט"א הינו לא פחות, ואף יותר, ממורנו הבעל-שם-טוב, מייסד החסידות.

כששמעתי זאת מפרחי החסידים, אמר אותו יהודי, אמרתי אל לבי, אין זאת אלא גוזמא בעלמא, הנובעת מגודל התשוקה שהשרישו בליבם אבותיהם ורבותיהם להתקשר אל הרבי של דור זה – 'השופט אשר יהי' בימים ההם'^[1]. וכפי שאמרו חז"ל^[2]: 'יפתח בדורו – כשמואל בדורו'. והצעירים קיבלו את הגוזמא בפשטות, כאילו באמת הרבי הוא ממש כמו הבעש"ט.

אבל לשמוע דברים אלו מפיך, המשפיע ר' מענדל, יהודי פיקח מזקני החסידים, שמילה שלו היא בדרך כלל באחריות מליאה – מלא הנני פליאה ותמיהה: הרי אתה, ר' מענדל, יודע עד כמה אין לנו שום מושג בגדלותו והפלאתו הנשגבה של הבעש"ט הקדוש. וכי אפשר בכלל להעלות על הדעת שמישהו מדורנו זה – ויהא זה, אפילו הרבי שליט"א, עד כמה שהנני מוקירו ומעריכו מאד – יכול בכלל להשתוות אל הבעש"ט הקדוש?!

אתה באמת חושב שמשה הניף את המטה והים נבקע?!

במקום תשובה, החזיר לו ר' מענדל: דבריך מחזירים אותי שנים רבות לאחור, ומזכירים לי דברים דומים ששמעתי אז מפי חוקר הקג"ב.

כאשר נמצאתי מאחורי סורג ובריח, במרתפים הטחובים אשר במעמקי בית-הסוהר הסובייטי, עשו החוקרים כל אשר ביכולתם כדי למרר את חיי ולהוציא ממני הודאות על מה שעשיתי ועל מה שלא עשיתי, וניסו לסחוט ממני 'מסירות' על חברים וידידים, ח"ו.

בין השאר, היו החוקרים נוקטים נגד האסירים בכלל והחסידים בפרט, גם לוחמה פסיכולוגית. הם עשו הכל כדי לשבור את רוחנו מחד, ולהוכיח לנו את 'אמיתותה' של 'תורת' הקומוניזם והאתאיזם מאידך.

כך, למשל, הם ניסו 'להוכיח' לנו, כביכול, את 'חוסר האונים' (עפרא לפומייהו) של הקב"ה, באומרם: אם אכן אלוקה הוא – מדוע הוא מניח לנו לענות אתכם, ולהשפיל ולייסר אתכם, כאשר אנו, הכופרים, שולטים בכיפה?! וכיוצא באלו דברי צחוק, ביטול ולגלוג על ה' ועל משיחו, רחמנא-ליצלן.

פעם אחת, ממשיך ר' מענדל, פנה אליי אחד החוקרים, יהודי כמובן, שהתנכל אליי במיוחד, ואמר לי: פוטרפס, אתה הרי אדם פיקח. האם אתה באמת חושב שמשה רבינו רק הניף את המטה, ומיד נקרע ים-סוף לגזרים, ושש-מאות אלף איש עברו בו בחרבה?! – לשמוע זאת מפי אחרים, הייתי אומר שרצו להשריש בהם את האמונה כל-כך עד שהגזימו קצת, אבל אתה, הלא פיקח הינך!…

כאשר שאלת את שאלתך, פנה ר' מענדל בחיוך לאותו יהודי נכבד, נדמית בעיניי לאותו חוקר ששאל אותי אודות האמונה שלנו…

'אמונה' כן, אבל לחשוב שבאמת זה כך?!

באותו עניין סיפר פעם הרה"ח ר' יואל שי' כהן: פגש בי פעם יהודי נכבד, 'א גוטער איד', ומששמע על אמונתנו שהרבי שליט"א הוא בדיוק כמו הבעש"ט הקדוש, התחיל להלל ולשבח בפניי את ליובאוויטש עד כמה היא נוטעת ומשרישה בתלמידי-ה ומחונכי-ה את האמונה בצדיקים, שעל-ידי זה דבוקים החסידים ברבותיהם ללא סייג, ומתחזקים בתורה ויראת-שמים וכו' וכו'.

בהמשך הדברים הובהר לאותו יהודי נכבד, שאנו באמת חושבים שהרבי הוא ממש כמו הבעש"ט.

או אז הפך הלה את עורו, והחל לטעון בלהט שאין שום מקום להשוות מישהו, יהי' מי שיהי', אל הבעש"ט הקדוש, אשר כמוהו לא הי' וכמוהו לא יהי'!

שאלתי אותו, ממשיך ר' יואל בסיפורו, והרי לפני כמה רגעים אתה עצמך שיבחת והיללת זאת כל-כך?

נענה אותו יהודי ואמר: אם מדובר רק על 'אמונה' – למה לא? זה מחזק יהודים בהתקשרות לרבם, ומוסיף ומועיל ביראת-שמים וחסידות וכו'. אבל האם יעלה על הדעת לחשוב שהדברים הינם באמת כך?!

"א פרומער מתנגד"

ישנה שאלה מפורסמת^[3] אודות תולעים וכינים עליהם נאמר בגמרא ובשולחן-ערוך^[4] שאינם נולדים מזכר ונקבה ולכן מותר להורגם בשבת – והרי המדע טוען שיש לו הוכחות לכך שאותם מינים כן נולדים מזכר ונקבה?

הרבי מלך המשיח שליט"א מבאר^[5] ש'הוכחות' המדע בנידון זה, כמו במקרים רבים אחרים בשאלות מסוג זה, אינן הוכחות מוחלטות, ובוודאי אין לקבל את מסקנות המדע כאשר הדבר סותר את דברי התורה.

בא 'א פרומער מתנגד' וטוען: נכון, אמנם, שהתורה קובעת כך. אך כיוון שמדובר כאן על איסור חמור ביותר, איסור שבת, והרי "ספיקא דאורייתא לחומרא" – עלינו להחמיר ולאסור זאת, כי שמא יתברר אי-פעם שדברי התורה בזה לא היו מדויקים (ח"ו)…

אשרינו מה טוב חלקנו, שחסידים אנו ואין אנו חוששים שמא יתברר אי פעם שמה שקבעה התורה אינו אמת ח"ו, גם לא מצד "ספיקא דאורייתא לחומרא"…

שום דבר לא יזיז

אמונה היא לא גלגול עיניים למרום ומילים יפות ונשגבות המרוממות את הנפש, וכאשר הדברים באים לעמוד במבחן, מגיבים: הכל טוב ויפה, אבל לחשוב שזה באמת כך?

כאותה "אידענע" שהייתה צדקנית שאין כמותה כל ימי', אבל ברגע האחרון לפני פטירתה ביקשה שיתנו לה גם… לנשק את הצלם רחמנא ליצלן, באומרה: מי יודע, אולי גם בזה יש משהו. אמנם ספק אחד למליון, אבל בכל זאת ספק כלשהו, ומי יודע… 'ספיקא דאורייתא לחומרא'…

זו אינה אמונה. זהו שקר וזיוף. זהו דבר שאין בו אף קורטוב של אמת ופנימיות.  זאת, גם אם הדבר מצד-עצמו הוא אמת מוחלטת, אך אצלך, ה'מאמין' בצורה כזו אין זו אמת ואין זו אמונה כלל.

אמונה, פירושה הפשוט הוא: שהדבר ברור ובטוח שזה אכן כך, ושום דבר בעולם לא יוכל להזיז את המאמין מאמונתו!

שכן, דבר המבוסס על השכל, ואפילו דבר המבוסס על ראיית העין, אינו מוחלט לגמרי. שהרי אם יבוא מישהו ויוכיח את ההיפך יתערער כל היסוד עליו הושתת הדבר. והרי אפילו בדבר המבוסס על ראיית העין ניתן להוכיח כי הייתה זו אחיזת-עיניים בלבד.

אמונה, לעומת זאת, אינה מבוססת על המציאות שלי – מציאות של נברא מוגבל, שתמיד יש משהו מעליו שיוכל להשפיע עליו ולשנות אותו – אלא על כך שהבורא הבלתי-מוגבל שאין למעלה הימנו מאיר בתוך הנברא.

משום כך, אפילו יבואו כל חכמי מזרח ומערב, שיכולת הבנתם נעלית באין-ערוך מיכולת הבנתי, ויביאו הוכחות ניצחות בצורה המוחצת ביותר, שאמונתי מוטעית – ברור שלא אזוז מן האמונה בכי-הוא-זה. כי איזה תפיסת-מקום יש להוכחות אלו, כאשר האמונה באה מהקב"ה שאין לו שום גדר וגבול, הוא יתברך מאיר בי ופועל בי את האמונה, והרי לפניו יתברך שום דבר אינו נחשב למאומה.

כפי שהי' נוהג המשפיע הרה"ח ר' חיים-שאול ברוק לומר בשם חסידים: אם האמונה שלך אינה ברורה ובטוחה אצלך עד כדי-כך שפשוט ומוחלט אצלך שתמשיך להאמין בדיוק באותו תוקף גם אם כל העולם כולו יצעק את ההיפך – סימן שאין אתה מאמין באמת. כי גם אם הדבר מצד-עצמו הוא אמת מוחלטת, אבל לך חסר באמונה, אצלך אין האמונה מאירה.

יחד עם זה, מובן שצריך להיות "ורעה אמונה" כמבואר בחסידות^[6] – צריך 'לזון ולפרנס' את האמונה. כלומר, העבודה היא ללמוד ולהתבונן כדי להחדיר את האמונה גם בתוך-תוכם של הכוחות הפנימיים של הנפש, אף כי האמונה מצד-עצמה היא נקודה אחת ויחידה שאי-אפשר להחליש אותה ואי-אפשר לחזק אותה לעולם.

בטוח על היסוד המוצק ביותר

אין אנו אומרים וכותבים "יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד", או "הרבי מלך המשיח שליט"א" וכיוצא-בזה, רק כדי לרומם את הנפש, להרגיע את עצמנו, לחזק את ההתקשרות לרבי ואת האמונה בדברי הצדיק שהם חיים וקיימים לעד – כל אלו סוגי גלגול עיניים למרום, המכונים בטעות בשם "אמונה".

אנו אומרים, כותבים ומכריזים את מה שאנו מאמינים ובטוחים בו בכל לבנו ונפשנו, על היסוד המוצק ביותר שישנו – דברי הרבי מלך המשיח שליט"א, ועל יסוד החינוך שהרבי חינך אותנו כחסידים.

במשך כל הזמן אנו חיים, בלי מירכאות, עם אמונה מוחלטת זו. אנו גם משתדלים ככל יכולתנו 'לרעות את האמונה' – להפנימה ולהחדירה בכל פרטי חיינו ומציאותנו.

בכוחה הבלתי-מוגבל של אמונה זו עלינו לפעול, כפי שנצטוינו, "להכריז ולפרסם"^[7] וגם ללמד ולהסביר באופן של חכמה בינה ודעת^[8] להחדירה בכל יושבי תבל ובתוך-תוכה של מציאות העולם. וכך לעשות את העולם כולו דירה ומכון לשבתו יתברך, בה ישכון ויתגלה בכל עצמותו ומהותו לעיני כל בשר ממש.

אנו אומרים "יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד" ומכריזים כי הרבי חי וקיים והוא יגאלנו תיכף ומיד ממש – כי זוהי המציאות! כי זוהי האמת האחת והיחידה! כי הדבר ברור ומוחלט אצלנו באופן ששום דבר בעולם לא יוכל להזיז אותנו מזה ח"ו!

ולכן אין אנו מעלים על הדעת לנהוג בג' תמוז במנהגי הילולא ח"ו – גם לא משום "ספיקא דאורייתא לחומרא"…

יודעים אנו ובטוחים כי אמת מוחלטת זו צריכה לחדור לתוך גדרי העולם ולפעול בו שיהי' מצד-עצמו "כלי" לגילוי עצמותו יתברך למטה. ונעשה זאת בכל כוחנו, ללא לאות וללא הפסקה, עד שנראה את הדברים נראים ונגלים לעיני כל בשר ממש,

עד – ובוודאי גם לאחר מכן, "עד ועד בכלל" – שנראה את מלכנו משיחנו שליט"א מתוועד עמנו ב-"770" הצמוד ומחובר לבית-המקדש השלישי, בגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש.

"יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!"