אוצר פניני החסידות כ”ב – כ”ח טבת יום הולדת הרבנית חנה

הקראת כתבה
יום שני ג׳ אדר א׳ ה׳תשע״ד
בזכות נשים צדקניות – ה”מרחיבין דעתו של אדם” העליון. סדרת שיחות במעלתן של נשי ובנות ישראל תוך הדגשה שאצלן לא רק ממלאים את הציווי אלא “מרחיבין דעתו של אדם” העליון כביכול * הרקע לכך – “ממש במקרה” – ה”מלווה-מלכה” לקבלת משיח תוך הדגשת זהותו של משיח וקבלת מלכותו של הרבי מלך המשיח שליט”א
מאת הרב לויצ"ח גינזבורג
עיגול כתום אדום

 

 

כל “מיטן גראבן פינגער”?

 

     בהמשך ל”והלוואי[1] היו מדקדקים” בשיחות מופלאות אלו של דבר-מלכות תנש”א-תשנ”ב, נתעכב כאן על עוד נקודה בולטת בשיחות אלו.

ובהקדמה, סיפור ששמעתי בהתוועדות חסידים:

היו הי’ יהודי ששנים רבות אחרי חתונתו לא נולדו להם ילדים. הוא וזוגתו ניסו את כל האפשרויות בדרך הטבע, הלכו לרופאים וקיבלו תרופות וזריקות וטיפולים וכן הרבו להתפלל ולבקש, אך מאום לא עזר.

אמרו לו חבריו וידידיו: הרי שמעת שכל כך הרבה יהודים נושעו בברכותיו של הרבי שליט”א. מדוע לא תיכנס גם אתה אל הרבי – הי’ זה בשנים הראשונות כשהייתה האפשרות להיכנס אל הרבי ל”יחידות” פרטית – ותבקש את ברכתו.

 אותו יהודי הי’ ‘מתנגד’ מלידתו ובתחילה לא הסכים לשמוע כלל על אפשרות כזו, בטענה כי אין הוא מאמין כלל בדברים אלו. אבל אחרי שכלו כל הקיצין, אחרי שניסה הכל ושום דבר לא עזר, החליט בקושי רב להיכנס אל הרבי ל”יחידות” ולבקש את ברכתו להיפקד בילדים.

ואכן, הוא נכנס ל”יחידות” אל הרבי מלך המשיח שליט”א לבקש ברכה.

הרבי הורה לו לתלות בביתו תמונה של צדיק, והבטיח שבעזרת השם יוולדו לו ילדים.

שמח וטוב לב יצא היהודי מן הקודש, אף כי עדיין קינן בליבו הספק אם להאמין ולסמוך או שלא להשתקע בתקוות שאולי לא יתממשו.

לתקופת השנה הגיע שוב אותו יהודי ל-770 וכולו מלא טענות וטרוניות, אותן הביע ללא הרף באזני החסידים ובאזני כל מי שהי’ מוכן לשמוע: הברכה אינה מתקיימת! אין שום תזוזה ושום התקדמות!

נטפל אליו אחד החסידים ואמר לו: לא יכול להיות. אם הרבי מברך זה חייב להתקיים. ושמא הרבי אמר לך לעשות משהו ולא קיימת זאת כראוי?

– כן, אמר היהודי, הרבי אמר לי לתלות בביתי תמונה של צדיק.

– האם קיימת ועשית זאת? שאל החסיד.

– בוודאי, השיב היהודי, תליתי בבית תמונה גדולה של ה’חפץ חיים’!

– כעת הכל מובן, אמר החסיד. האם את הכל צריך לומר לך דווקא במפורש? להורות לך ממש באצבע ולהכניס לך לתוך הפה? “אלץ דארף מען זאגן דווקא מיט’ן גראבן פינגער”?!

כשהרבי אומר לך לשים תמונה של צדיק – ברור שהכוונה היא לשים תמונה של הרבי, ורק זה מה שיעזור ויפעל!

היהודי לא ידע אם לקבל את הדברים אם לאו, אבל מחוסר ברירה ניסה “גם” עצה זו.

מיותר לציין שלתקופת השנה הוא שב מאושר ל-770 ובישר כי נתקיימה בו ברכת הרבי, וזוגתו ילדה בן, זרעא חייא וקיימא, לאורך ימים ושנים טובות.

“אלץ דארף מען זאגן דווקא מיט’ן גראבן פינגער”?! וכי את הכל צריך לומר דווקא במפורש? להורות ממש באצבע ולהכניס לתוך הפה?

 

סדרת שיחות במעלת נשי ישראל

 

     כשלומדים בשבועות אלו של חודש שבט את הדבר-מלכות השבועי, מגלים לפתע דבר לא רגיל – לא שיחה אחת אלא סדרה שלמה של שיחות מיוחדות בגודל מעלתן של נשי ובנות ישראל.

     החל מהשיחה בפרשת בא[2] אודות ההתמסרות של כ”ק מורי וחמי אדמו”ר  בקביעות לחינוכן של נשי ובנות ישראל. והביאור שמכיוון שאנו הדור האחרון לגלות והראשון לגאולה, שהוא הגלגול של דור יוצאי מצרים, לכן השתדל הרבי במיוחד בחינוך ה”נשים צדקניות” שבזכותן באה הגאולה אז ותבוא הגאולה היום.

     לאחר מכן בפרשת בשלח אודות שירת מרים והנשים דווקא (ולא הגברים) “בתופים ובמחולות” – משום שדווקא הנשים מובטחות היו בגאולה. ולכן ההפטרה היא בשירת דבורה דווקא (שירת נשים). ותוך כדי כך הרבי שליט”א מפליא את מעלתן של הנשים במתן תורה, בהקמת המשכן, בהבאת הגאולה, ובפרטים נוספים. ובדורנו, אומר הרבי, הנשים צריכות להיות מובטחות, ובוודאי מובטחות הן, בבוא הגאולה מיד, ולכן צריכות הן כבר להתחיל בריקודים “בתופים ובמחולות” (באופן של צניעות, כמובן) על הגאולה.

     וגולת הכותרת, בשיחה המופלאה ביותר של כ”ב שבט אודות שלושת התקופות בנשיאות – שיחה שמי שלא למד אותה שוב ושוב אינו קולט בכלל על מה מדובר כאן – אודות התקופה החדשה בנשיאות, ודווקא למעליותא, תקופה המתחילה בכ”ב שבט תשמ”ח. תקופה בה נסתיימו כבר כל הבירורים, והעבודה בה היא רק קבלת פני משיח צדקנו בפועל ממש. תקופה זו, למרות שהיא תקופה בנשיאות הרבי, קשורה דווקא באשה – ברבנית הצדקנית חי’ מושקא – משום מעלתן הנפלאה של נשי ובנות ישראל שדווקא על ידן ובזכותן מגיעה הגאולה.

 

הרקע – ה”מלווה-מלכה”

 

     כדי להבין קצת מה אומר לנו הרבי שליט”א בשיחות אלו, חשוב לדעת ולהדגיש מה שארע אז ב’770′, הרקע עליו נאמרו שיחות אלו[3].

     ובכן, במוצאי שבת כ”ח בטבת ה’תשנ”ב, יום ההולדת של “אם המלכות”, הרבנית חנה, אמו של הרבי מלך המשיח שליט”א [שהרבי מציין[4] כי היא קרוי’ על שם חנה שתפילתה[5] “ויתן עוז למלכו וירם קרן משיחו”] – נערכה ב’770′ בבית הכנסת למטה אותה מלווה-מלכה מיוחדת לקבלת פני משיח צדקנו בארגון נשי ובנות חב”ד.

     המאפיין של אותה מלווה-מלכה הי’ ההכרזה הברורה בצורה שאינה משתמעת לשני פנים אודות פרסום זהותו של הרבי שליט”א כמלך המשיח. נקודה זו עברה כחוט השני בדבריהם של כל הרבנים והדוברים והדוברות שם. כסא המלכות של הרבי שליט”א הי’ במקומו ליד השולחן ולידו הונח כתר מלכות גדול, והנשים הכריזו יחד בקול כי כולן מקבלות על עצמן את מלכותו של הרבי שליט”א מלך המשיח בקריאת והכרזת “יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד”.

     [להזכיר – זה הי’ בשנת תשנ”ב, לפני העידוד הרצוף של הרבי לעיני כל ללא הרף של “יחי אדוננו” כמעט מידי יום ביומו בשנים תשנ”ג-נ”ד].

     התוכנית הייתה ידועה מראש, ולכן היו כאלו, בעיקר בין הגברים, שהתנגדו לכך, בטענה שהרבי לא אמר זאת במפורש ואולי אינו מרוצה מזה. עד כדי כך הגיעו הדברים שהגבאים לא הסכימו בתחילה בשום אופן לתת את בית הכנסת למטרה זו.

     מה ששינה את המצב היו התשובות הנפלאות של הרבי שליט”א למארגנות, ברכות יישר-כח והוראות להמשיך ביתר שאת, מהן לא יכלו גם הספקנים להתעלם. ולכן הסכימו, כמעט ברגע האחרון וכמעט בעל כורחם, לתת את המקום לעריכת אותה מלווה-מלכה מיוחדת.

    

לפעול ולא לשאול

 

     לאותה מלווה-מלכה היו הדים בכל העולם, והיא שודרה בשידור חי לארבעים ושמונה נקודות ברחבי תבל. 

     הרב ר’ חיים ברוך שי’ הלברשטם, מנהל מרכז שידורי חב”ד WLCC, כתב ודיווח לרבי שליט”א כדרכו תמיד על המקומות בהם הי’ שידור. השידורים מהתוועדויות הרבי שליט”א למדינות שונות החלו כמדומני החל מיו”ד שבט תש”ל, סיום ספר-התורה המיוחד לקבלת פני משיח צדקנו. בפעמים הראשונות לפני שנים, כשהתחילו השידורים, זכו המארגנים לתשובות נפלאות על הנחת-רוח שהם גורמים. ואולם בשנים המאוחרות יותר, כאשר הדבר כבר הפך לשגרה, בדרך כלל לא הי’ הרבי עונה לדוחו”ת אלו.

     הפעם, במפתיע, הייתה תשובה על הדיווח משידור התוועדות זו, דיווח שנפתח ב”כ”ק אדמו”ר מלך המשיח לעולם ועד. דו”ח משידור של קבלת פנים לכ”ק אד”ש מלך המשיח”. תשובת הרבי הייתה: “נתקבל ותשואות חן על הנחת רוח שגרם וגורם. אזכיר על הציון”.

     בהמשך לזה, בתשובה לנשי חב”ד בקראון הייטס, שהתעוררו בהמשך לאותה מלווה מלכה וביקשו מהרבי הוראות והדרכות. ענה הרבי “תפקיד כל הנהלה, והנ”ל בכלל, לנהל כפי שכלם ולא לשאלני ושאני אתבונן, פירושו שאני מנהל, ודי (ב)הודעה כפשוט”.

     בהמשך לזה, הייתה התעוררות גם אצל נשי חב”ד בלונדון, וגם הן החליטו והתחילו לפעול בזה. הן דיווחו לרבי אודות פעולותיהן וגם ביקשו הוראות. הרבי ענה: “נתקבל המצורף בזה ותשואות חן ויהא בהצלחה רבה, ובטח עומדות בקשר עם נשי חב”ד תחיינה דכאן לדעת על דבר חגיגתן כאן לאחרונה. אזכיר על הציון”. הגיעו אז אל הרבי שליט”א שני מכתבים מירושלים – אחד המתאונן כי הדבר גורם לחילול השם וכו’, והשני כי יש התעוררות חיובית עצומה ומבקשים את ההתגלות. והמזכיר מספר כי הרבי הניח הרבי הצידה את המכתב המתאונן על חילול-השם וענה בברכות על המכתב החיובי.

     ולאחר מכן – איך יאמרו ה”תמימים”: ממש במקרה, בלי שום קשר כלל וכלל, מאיזו סיבה שתהי’ –  מדבר לפתע הרבי שליט”א סדרה שלימה של שיחות בגודל מעלתן של נשי ובנות ישראל שהן דווקא מביאות את הגאולה. ודווקא על ידי ההנהגה שאין הן מחכות עד שתהי’ הוראה מפורשת מלמעלה, אלא עושים “דירה נאה”, ה”מרחיבה דעתו של אדם העליון כביכול” באתערותא דלתתא דווקא.

מי שעדיין לא הבין וטוען שצריך לומר לו דווקא במפורש – שיהי’ בריא. הוא כנראה לא למד עדיין לקרוא ולא לשמוע.

“יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד”!

 

 

הערות



[1] אג”ק אד”ש מה”מ ח”ג ע’ כד.

[2] תשנ”ב בסופה.

[3] בכל הבא לקמן ועוד ראה בארוכה בספר “והוא יגאלנו”.

[4] שיחת ש”פ וארא תשנ”ב (א) בשוה”ג להערה 75.

[5] שמואל-א ב, יו”ד.

 

פרסום תגובה חדשה

test email