הקדמה

גמר טהרת האשה הוא ע"י הטבילה במקוה כדין. ולפי ההלכה אסור שיהיו על גופה דברים שחוצצים בין המים לגופה, ועל כן עליה לרחוץ גופה ולחפוף שערותיה לפני הטבילה.

מדין תורה אם בדקה גופה בבדיקה מדוקדקת, המכונה "עיון", לוודא שאין חציצה, הרי היא יכולה לטבול. אבל עזרא הסופר, שחי בתחילת תקופת בית המקדש השני, תיקן שהאשה תחפוף שערותיה במים [חמים] ולא תסתפק בעיון בלבד.

בדורות מאוחרים יותר הנהיגו לרחוץ את כל הגוף במים [חמים] ולא להסתפק ב"עיון" לפני הטבילה. ומובן שצריכה לבדוק גופה בעת הרחיצה לוודא שהוסרו כל הליכלוכים וגם חייבת היא לבדוק ולעיין בנקיון גופה פעם נוספת לפני הטבילה ולכתחילה גם תשטוף גופה שוב לפני הטבילה.

בזמן הרחיצה נחלקו הראשונים: יש אומרים שתרחוץ ביום, כי אם תעשה זאת בלילה עלולה למהר כדי להתקרב לבעלה ולא תרחוץ כראוי, משא"כ ביום שאין לה סיבה למהר כי עדיין איננה יכולה ליטהר עד הלילה. ויש אומרים, שתרחוץ בלילה כדי שיהיה סמוך לטבילתה, כי אם תרחוץ גופה ביום עלולה להתלכלך שוב עד הלילה.

וכדי לצאת חובת שתי הדיעות נפסק בשו"ע (סימן קצט ס"ג), שרצוי שתחפוף ותרחוץ ביום סמוך ללילה ותסיים את הרחיצה בלילה ואז תטבול וכך אין חשש שתמהר כיון שחופפת [בעיקר] ביום וגם אין שהות זמן עד שתטבול, וממילא אין חשש שתתלכלך שוב לפני הטבילה.

אמנם, אם לא הספיקה לרחוץ ביום – רוחצת וחופפת בלילה אך תקבע לעצמה שלא תלך לטבול לפני שתחלוף שעה [60 דקות מלאות (עבור כל ההכנות לטבילה)] כדי למנוע את החשש שתמהר כדי להתקרב כבר לבעלה [ומובן שאם זקוקה ליותר משעה כדי להתנקות, תמשיך ברחיצה וחפיפה עד שתהיה מוכנה].

בפרק זה נידונו פרטי הרחיצה והמנהגים בזה ולשם כך חילקנו את נושא ההכנה לטבילה ודיני החציצה לשני פרקים, להבדיל בין סדר ההכנות לטבילה הראוי לכתחילה לפרטיו ובין דיני הטבילה באם יש עדיין חציצה בסמוך לטבילה או לאחריה.

כן נידונים בפרק זה סדר הרחיצה בשבת וחגים, יוהכ"פ וכיו"ב [שאינה יכולה לרחוץ עצמה בלילה לפני הטבילה].

דבר חשוב נוסף שנוהגים בו הוא, שביום הטבילה לא תאכל בשר בגלל חשש שישארו שאריות בין שיניה והן חציצה, וכאן יפורטו, אי"ה, הפרטים במנהג זה [אך אם עברה ואכלה – תנקה היטב שיניה אך לא תאחר את הטבילה כמו שיתבאר, בע"ה].

זמן הטבילה

א. אחר היום השביעי לספירתה בלילה אור ליום השמיני, עליה לטבול במקוה [כדלהלן פרק ו], כלומר, אם הפסיקה ביום א' והיו כל הבדיקות טהורות – תטבול בשבוע הבא באור ליום ב'[1].

הרחיצה וזמנה

ב. לפני הטבילה עליה לרחוץ את כל גופה, בכדי לנקות עצמה מכל דבר העשוי להוות חציצה בטבילה, כפי שיפורט להלן[2].

זמן החפיפה

ג. זמן החפיפה הראוי הוא בסוף היום השביעי, כדי שמיד אח"כ תלך ותטבול במקוה, ובבית הטבילה צריכה שוב לעיין בגופה שאין עליה לכלוך וכן לסרוק שערותיה ואח"כ לטבול.

אך אם קשה לה לחפוף ביום מפני שהיא עובדת בשעות היום או מסיבה אחרת קשה לה לעשות החפיפה בשעות היום, וכן במצב שאם תחפוף ביום תהיה טרודה ולחוצה ואולי לא תחפוף כראוי, הרי תחפוף בלילה במתינות וראוי שתרחוץ קצת מגופה ביום. וכמו"כ אם רחצה ביום הרי לכתחילה עליה לשטוף גופה שוב לפני הטבילה. וכן נהגו. אמנם בדיעבד, אם לא שטפה שוב בבית הטבילה, אבל עיינה בגופה וסירקה שערותיה וטבלה – הרי היא טהורה[3].

ד. אם לא עסקה בחפיפה ורחיצה ביום [מחמת אונס או אפילו ברצון וכוונה] – תעשה כל ההכנות בלילה אך תקציב לכך לפחות שעה שלימה [60 דקות], כדי שלא תהיה לחוצה למהר זמן טבילתה ומתוך המהירות עלולה שלא לדקדק כראוי בהכנות לטבילה [כלומר, שגם אם תגמור קודם לא תלך לטבול לפני שיעברו 60 דקות מתחילת הרחיצה]. וגם כשעושה הכל בלילה, הרי אם עושה ההכנות בביתה והולכת משם למקוה – עליה לבדוק עצמה שוב לפני הטבילה, ולכתחילה עליה לרחוץ עצמה שוב לפני טבילתה, כנ"ל הלכה ג[4].

ה. חלה טבילתה בליל שבת – עליה לעשות החפיפה והרחיצה ביום שישי, ולכתחילה תרחץ הכל ביום סמוך לכניסת השבת. ואחר שגמרה את הרחיצה והחפיפה, תנקה שיניה ופיה ולא תאכל עוד, וכן ראוי להימנע משתיית [ואחיזת] דבר סמיך שעלול להידבק בגופה. ותיזהר שלא תתלכלך אחר שגמרה את ההכנות לטבילה. ואם נתלכלכה – תנקה עצמה מיד[5].

ו. אחר גמר ההכנות לטבילה בערב שבת, בהגיע הזמן תדליק נרות שבת אך תיזהר שלא תתלכלך מהנרות והגפרורים, ואם נתלכלכה – תנקה עצמה מיד אך אחר גמר ההדלקה והברכה.

אם אין לה אפשרות לרחוץ בביתה ולכן היא רוצה לרחוץ בבית הטבילה סמוך לטבילתה, הרי אם טבילתה בליל שבת – אין לה להדליק הנרות בביתה לפני רחיצתה, כי ע"י הדלקת הנרות היא מקבלת עליה את השבת ואסורה להתרחץ עוד במים חמים, ולכן רצוי שבמקרה כזה ידליק הבעל ויברך, ובעדיפות שניה – שהאשה תדליק ותתנה שאינה מקבלת עליה שבת בהדלקתה [ותתרחץ לא יאוחר מעד 5 דקות לפני השקיעה]. ואם מדליקה בשעה מוקדמת מהזמן שרגילים הציבור במקום להדליק נרות ש"ק, אז צריך שהבעל יקבל עליו שבת במקום הנרות סמוך להדלקת הנרות [בתוך כ-12 דקות, כדי שיהיה ניכר שזה הודלק לכבוד שבת][6].

ז. וכן אם האשה עשתה את ההכנות לטבילה, אבל בית הטבילה מרוחק מביתה ורוצה לנסוע לשם בערב שבת – יש לנהוג כנ"ל, שלכתחילה ידליק הבעל. ואם היא מדלקת – תשאל רב האם תוכל לנסוע אחר הדלקתה [ע"י תנאי שאינה מקבלת עליה שבת, כנ"ל][7].

ח. חל ליל טבילתה במוצאי שבת, הרי לכתחילה תעשה ההכנות לטבילה בערב שבת [אך אם אין לה אפשרות ופנאי להתרחץ ברוגע ובשלווה בערב שבת, עדיף שתתרחץ במוצאי שבת כדלקמן]. ומ"מ, במוצאי שבת תרחוץ קצת את גופה ושערה ותקפיד לבדוק היטב את כל גופה לברר שאין עליה חציצה. ותיזהר שמאז גמר החפיפה בערב שבת לא תתלכלך ובמיוחד עליה להיזהר מליכלוך שהוא נדבק וקשה להסירו. ואם אירע שנתלכלכה – תנקה הליכלוך מיד בשבת [ולא תאמר בפה שהיא רוחצת בשביל טבילה במוצ"ש, שהרי אסור להכין משבת לחול].

ואם ראתה הליכלוך במוצאי שבת – תרחצהו לפני הטבילה.

ולכן לא תתאפר לפני השבת באיפור "כבד", כזה שאינו יורד בקלות, אבל יכולה להתאפר באיפור קל שיורד בקלות [בשטיפה שצריכה בלאו הכי לעשות אחר השבת לפני טבילתה].

אם יש לה שערות ארוכות – תקשרן מערב שבת, כדי שלא יתהוו בהן קשרים וכיו"ב. ואם נסתבכו שערותיה בשבת – תבדקן היטב במוצאי שבת [לוודא שאין בהן קשרים] ותטבול.

אם לא עשתה ההכנות לפני השבת – תעשה ההכנות לטבילה במוצאי שבת ותקציב לזה לפחות שעה תמימה, כנ"ל הלכה ד[8].

ט. אם אירע שערב ליל טבילתה הוא יום קדוש, כגון שבת או חג, וגם ליל הטבילה הוא קדוש – חג או שבת – כגון שהיה החג סמוך לשבת, לפניו או לאחריו, או בלילה של יו"ט שני של גלויות בחוץ-לארץ או ליל יו"ט שני של ר"ה או שבת אחרי שני ימי ר"ה, הרי שעליה לרחוץ עצמה לפני היום הקדוש הראשון ובליל השני תטבול אחר שתעיין בגופה ותחצוץ שיניה. ועליה להיזהר שלא תתלכלך אחר הרחיצה, ואם נתלכלכה – תרחוץ מיד, כנ"ל הלכה ח [ולפני הטבילה תרחוץ קמטיה, כדלקמן הלכה יט].

ותיזהר שלא תחצוץ שיניה באופן שודאי מוציאה דם, שהרי בשבת או חג אסור להוציא דם. אבל אם לא הייתה וודאות שזה יוציא דם, הרי גם אם קרה שיצא דם – לא נעשה בזה שום איסור[9].

י. כשטובלת בליל שבת או בליל חג, אע"פ שמעיקר הדין מספיק שתעיין בגופה ותסמוך על הרחיצה שלפני החג או לפני שבת, ואפילו אם עבר יום קדוש או יומיים קדושים בנתיים בכל זאת מועיל העיון לבד, כנ"ל. אך עליה לרחוץ את קמטיה ובית סתריה לפני טבילתה במים חמים שהוחמו מערב שבת. ובחג מותרת לרחוץ קמטיה גם במים חמים שהוחמו בחג. ויכולה להיכנס למקוה ולנקות במי המקוה את קמטיה. ויש שנהגו גם להטביל ראשן [וכל גופן] במקוה כדי לשטוף גם ראשן לפני טבילתן [ועושות כעין טבילה לפני הטבילות של מצוה וטבילה זו היא רק כדי לשטוף קמטיה וראשה לפני טבילתה][10].

יא. חל ליל טבילתה בליל יום הכיפורים או במוצאי יום הכיפורים – תעשה ההכנות בערב יום הכיפורים, אע"פ שאסורה לטבול אז.

ואחר יום הכיפורים תשמע הבדלה ותאכל קצת, תנקה שיניה, תרחץ ותבדוק עצמה ותטבול[11].

יב. חל ליל טבילתה בליל תשעה באב או במוצאי תשעה באב – תטעום מאכל ותעשה ההכנות והטבילה במוצאי תשעה באב [וכנ"ל – תקציב לזה לפחות שעה שלמה!].

אך לא תתרחץ בערב תשעה באב מפני דיני אבלות של ערב תשעה באב.

ואם לא מתאפשר לה לרחוץ במוצאי תשעה באב [אם חושבת שלא תרגיש טוב בגלל התענית] – תרחץ בערב תשעה באב [ואם קשה לה להתרחץ במוצאי ת"ב מפני חולשת הצום, תשאל רב האם תוכל להתרחץ בערב ת"ב].  [ואם ליל טבילתה חל בליל שבת ת"ב נדחה, תטבול כרגיל ככל ליל שבת כדלקמן פרק ו הלכה כו, עמ' קיד].

ואם לא עשתה ההכנות לפני תשעה באב ואינה יכולה לרחוץ במוצאי תשעה באב – תשאל רב האם תוכל לרחוץ ביום תשעה באב לפני השקיעה[12].

אופן הרחיצה

יג. לכתחילה עליה לרחוץ את כל גופה במים חמים ולחפוף ראשה במים חמים.

ואם אין לה מים חמים – תרחץ גופה במים קרים. ועכ"פ תשתדל שתשתמש במים חמים לחפיפה [אחרונה] של ראשה [או תשאב מהמקוה החם ותשטוף שערותיה]. ואם יש לה רק מים קרים לחפיפת ראשה – תחפוף בהם ותבדוק שערותיה היטב שאין בהן חציצה ואינן דבוקות כלל, ואם נדבקו – תפרידם [ואם יש במקוה מים חמים תשאב משם ותחפוף בהם שערותיה][13].

יד. וכן לא תחפוף ראשה בנוזל שאינו מים נקיים [כגון מי ים המלח או מי ים רגילים]. וכן לא תחפוף במשקים אחרים, ואם מוכרחת לחפוף בהם – יש לה לבדוק שערותיה לאחר החפיפה שאכן לא נדבקו ולא נעשתה חציצה למי המקוה [וכנ"ל, שאם יש אפשרות תחפוף במי המקוה, אם הם נקיים וטובים][14].

טו. מן הדין מועילה רחיצה בכל צורה שהיא, בין במקלחת ובין בישיבה באמבטיה. וכן מן הדין הרוחצת ביום אין שיעור זמן שצריכה לעסוק ברחיצה ורק שתרגיש שהיא נקיה ומוכנה לטבילה.

ויש מהדרות: 1) לשטוף גופן ג' פעמים, דהיינו רחיצה יסודית ועוד שתי שטיפות קלות אח"כ; 2) שוהות חצי שעה לפחות ברחיצות; 3) יושבות בתוך מים [אמבטיה] ואינן מסתפקות בשטיפה [ורק אם אירע שצריכה לטבול בהריון, לא תשב באמבטיה עם מים חמים, כדי שלא יזיק להריון, ולכן תסתפק בשטיפה במקלחת בלבד או תשב באמבטיה של מים פושרים][15].

טז. אשה שנהגה בהידורים הנ"ל ורוצה לבטלם [באופן זמני או בקביעות], וכן אם היה לה הידור מסוים שנהגה בו בהכנות לטבילה או בטבילתה, כגון מספר מסוים של טבילות או שנהגה לטבול במקוה מהודר ביותר וכיו"ב ורוצה לשנות הנהגתה בפעם זו או לתמיד – עליה לעשות התרת נדרים [ויכולה להתיר ע"י שבעלה יבקש עבורה התרה מאת שלשה אנשים שאחד מהם בקי בהלכות נדרים. ומ"מ, אם לא עשתה התרת

נדרים ואין לה אפשרות לרחוץ באמבטיה – תשטוף במקלחת כראוי ותטבול].

ולכן ראוי שתתנה בזמן שמתחילה לנהוג כן, שיהיה זה בלי נדר, כדי שבמקרה שיהיה לה קושי לשבת באמבטיה תוכל להסתפק ברחיצה[16].

יז. נהגו כיום לשטוף בסבון ושמפו וכיו"ב, אך תיזהר להדיח היטב אח"כ שלא ישארו שאריות מחומרי הניקוי על בשרה ובשערותיה [וטוב להימנע מלשטוף במרכך שיער ("קונדישינר"), כי יש מהם שאמורים להשאיר שכבת הגנה על השיער, דבר שאינו רצוי לכתחילה בזמן הטבילה (ואם חפפה במרכך כזה – תשטוף היטב ותטבול)][17].

הפרדת השערות

יח. בזמן הרחיצה עליה להפריד בידיה את השערות שבגופה ואת שערות הראש תסרק במסרק כדי להפריד שערותיה [ויש המשתמשות במסרק סמיך כדי להוציא ליכלוכים מהשערות].

ואם נוהגת לגלח שערות גופה או שערות ראשה, הרי שלכתחילה תגלחן ג' ימים לפני טבילתה, ולפחות יום אחד לפני טבילתה, ובדיעבד תגלחן ביום הטבילה. ותקפיד לנקות עצמה היטב משיירי שערותיה.

ואם טבלה אחר שבדקה שערותיה – טהורה גם אם לא גזרתן כדרכה תמיד לפני טבילתה, לכתחילה עליה להתנות מראש כשמתחילה לנהוג כן שאינה מקבלת על עצמה בנדר לגזור שערותיה לפני טבילתה. אבל אם לא התנתה כן – אין לה לבטל מנהגה.

ואם רוצה לבטל – תלך לחכם או שבעלה ילך לחכם ויבקש בשמה התרת נדרים [שתאמר שהיא מתחרטת על שלא אמרה בפירוש שזה בלי נדר][18].

ניקוי הקמטים

יט. לפני הטבילה עליה להדיח ולנקות כל קמטיה, כגון קפלים הנוצרים משומן, ובין רגליה ובתנוך אוזנה וחוטמה [אך לא בעומק גדול], עיניה, במקום הטבור, בפטמות, בין אצבעות רגליה, תוך פיה ושיניה. וכן לחצוץ שיניה ולנקותן ע"י קיסם, חוט דנטלי, [מתזים חשמליים בימי חול] וכיו"ב וכמובן לצחצח שיניה במברשת ולנקות ולהסיר את שיירי המשחה מפיה [ויש שנמנעות משימוש בחוט דנטלי מפני שחוששות שעלול להשאיר סיבים בגופן ולהוות חציצה וע"כ משתמשות בקיסם או בפיסת ניילון וכד'][19].

גזיזת הציפורניים

כ. עליה לגזוז ציפורני ידיה ורגליה קודם הטבילה ולהשתדל לגזוז כל מה שניתן לגזוז ללא כאבים וללא שייגרם דימום.

ואם יש לה ציפורן חודרנית, עליה לגזוז כמה שאפשר ולנקותה היטב [וגם צריכה לרכך סביב הציפורן במידה ונשארו הפרשות שלא ניתן להסירן].

וצריכה להקפיד על כך מאוד, כיון שלעיתים כשלא גזזה וניקתה הציפורניים היטב, תצטרך לטבול שנית, וכמו שיתבאר בע"ה להלן בפרק ה הלכה יט ואילך[20].

כא. אם שכחה לגזוז ציפורניה [או ציפורן אחת] וליל טבילתה הוא בשבת או בחג ונזכרה אחר שנכנסה השבת או החג, אם תוכל לקרוא לנוכרית שתגזוז ציפורניה בשיניה [או בידיה] – תעשה כן. ואם זה לא אפשרי – תטבול ללא גזיזת ציפורניה, אבל תדאג לנקותן היטב שלא ישארו בהן ליכלוכים [ותיזהר שלא תחתוך ציפורניה ע"י הניקוי], אבל אסורה לגזוז ציפורניה בעצמה בין ע"י כלי ובין בשיניה וכן אסורה לומר לנוכרית לגזוז ציפורניה ע"י כלי[21].

ואם אחר שטבלה [ולא גזזה ציפורניה בגלל השבת, כנ"ל] מצאה שם ליכלוך – ראה להלן בפרק ה הלכה יט פרטי הדינים בזה.

כב. בחול המועד תגזוז ציפורניה כדרכה[22].

כג. גוזזת ציפורניה באור ליום חמישי בשבוע אע"פ שנמנעים מלגזוז ציפורניים ביום חמישי, בכל זאת מתירים אם צריכה לטבול אז [ולא גזזה ביום רביעי בשעות היום, וכן אם טובלת במוצאי יום החמישי בלילה – עושה את ההכנות ביום]. וכן יכולה לגזוז ציפורני ידיה ורגליה יחד לפני טבילתה.

וכן יש נוהגות לגזוז את הציפורניים לטבילה כסדרן ולא בדילוגין, כדי שלא תשכח לגזוז איזו ציפורן מפני הדילוג[23].

לא עיינה כראוי

כד. אם לא עיינה בגופה או לא סרקה שערותיה או לא חפפה שערותיה – לא עלתה לה טבילתה ותעיין ותחפוף ותסרוק ותטבול שנית.

ואם עשתה עיון מסוים בעת רחיצתה כהכנה לטבילתה או שבדקה משך זמן קודם לטבילתה ורק לא בדקה עצמה בזמן טבילתה – תשאל רב [ואם כבר שימשה עם בעלה או שאין אפשרות לטבול שוב באותו הלילה, עליה לציין זאת לפני הרב].

ואם עיינה לפני הטבילה ואין סיבה לחשוש שהתלכלכה שוב, הרי אם עיינה כראוי – זה מועיל אפילו עד יומיים, ואפילו אם טבילתה בלילה שלאחריהם.

וכל זה בדיעבד, אם כבר טבלה, אבל אם לא טבלה – חייבת לבדוק עצמה קודם טבילתה[24].

רחיצה סמוכה לטבילה

כה. קודם הטבילה תשתדל לעשות צרכיה ותנקה עצמה היטב אח"כ. ובדיעבד אם התאפקה וטבלה – הרי היא טהורה[25].

כו. אם הלכה יחפה ממקום שהתרחצה [בבית הטבילה עד המקוה, אם יש חשש לליכלוך שם] צריכה לעיין שוב בכפות רגליה [וגם ראוי שהבלנית תתבונן בהן][26].

אי אכילת בשר ביום הטבילה

כז. נוהגים שלא לאכול בשר ביום הטבילה, שכן הוא נדבק בין השיניים ומהווה חציצה בטבילה. גם בשר טחון (כגון קציצות בשר) נמנעים מלאכול. האיסור כולל בשר בהמה, חיה ועוף, אבל בשר דגים מותר. ומ"מ תיזהר שלא לאכול דגים שטחונים עם חלקי עצם, שעלולים להיכנס בין שיניה. וכן ראוי לה להימנע מלאכול מיני מאכלים שעלולים להיכנס בחוזק בין שיניה או להידבק בפיה בחוזק.

ובדיעבד אם אכלה בשר – תנקה שיניה וחלל פיה וכו' ותטבול.

אבל מותרת לאכול מרק או תבשיל שנתבשל עם בשר[27].

כח. בשבת ויו"ט מותרת לאכול בשר, וכן בחול המועד ובפורים [וכן בסעודת ברית מילה ופדיון הבן], ותשתדל לאכול בשר רך שאינו נתקע בחוזק בין השיניים.

ויש שהתירו לאכול בשר בכל מקרה שמתביישת הרבה, כגון שאוכלת בתוך קהל ואם לא תאכל בשר עמהם יבינו שצריכה לטבול בו ביום [ולכן במקרה כזה – תשאל רב][28].