תוכנה של כריתת ברית בין שני אוהבים הוא שבכל מצב שייווצר, אף כשלא יהיה כל בסיס וטעם לאהבה ואף יהיו גורמים להיפוכה של אהבה, גם אז תתקיים האהבה בתקפה. זה המיוחד בכריתת ברית (הרבי בשיחת פרשת מטות מסעי תשט"ז).
פרק ה – דיני חציצה
הקראת כתבה
הקדמה לדיני חציצה
כבר הוזכר בהקדמה לפרק ד אודות הצורך לוודא שאין על גוף האשה דבר שחוצץ בינה ובין מי המקוה, ובע"ה בפרק זה יתבארו פרטים בדין זה.
מן התורה חציצה פוסלת את הטבילה רק אם נתקיימו שני תנאים: א) החציצה היא על רוב גוף האשה. ב) זהו דבר שבדרך כלל משתדלים להסירו.
אבל אם החציצה היא על מיעוט הגוף, וכן אפילו אם היא על רוב הגוף אבל אין מקפידים להסירה – אינה פוסלת את הטבילה מן התורה.
אבל חז"ל החמירו, שגם אם נתקיים רק אחד מן התנאים הנ"ל – טבילתה פסולה, דהיינו, אם רוב הגוף הייתה עליו חציצה הרי הטבילה פסולה גם אם אין מקפידים על זה. וכן אם היה על מיעוט הגוף דבר שמשתדלים להסירו [מקפידים עליו] – הרי זה פוסל את הטבילה.
ויש חלק מהפוסקים שסוברים, ששערות הראש נחשבות כגוף בפני עצמו ואם הייתה על רובן חציצה – הרי זה פוסל את הטבילה גם אם אין מקפידים להסיר חציצה זו.
ולדעת קצת פוסקים גם אם הייתה חציצה רק במקום קיבוץ שיער אחד, כגון גבת עיניים אחת – הרי זה פוסל את הטבילה אע"פ שאינה רוב שיער הגוף.
גם בעניין ההקפדה להסירו נחלקו הפוסקים. יש אומרים,
שהקובע זה האם רוב הנשים מקפידות בכך, ויש הפוסקים שזה תלוי [גם] באשה עצמה שאם דרכה להקפיד בכך – הרי זה חוצץ, אע"פ שאין זה דרך רוב הנשים.
להלכה מחמירים בשניהם, דהיינו, שאם רוב הנשים מקפידות – הרי זו חציצה אע"פ שהיא אינה מקפידה, או אם היא מקפידה – הרי זו חציצה גם אם רוב הנשים אינן מקפידות בכך.
רמ"א פסק (סי' קצח ס"א), שלכתחילה מסירים כל דבר,
דהיינו: א) גם דבר מועט שאין מקפידים בו. ב) גם דבר שאינו מהודק לגוף, כגון שרשראות וכיו"ב. ג) וכן דבר שאין בו ממשות, כגון צבע שנותר על הגוף ללא ממשות צבע, אך דברים אלו אין מעכבין את הטבילה.
ומתוך כללים אלה נפרט הפרטים בפרק זה בע"ה.
הסרת חציצה קודם הטבילה
א. לפני הטבילה עליה לנקות כל גופה ולהסיר כל דבר שניתן להסרה כולל עדשות מגע, פלסטרים ותחבושות ולנקות שיירי החבישה ושיירי הפלסטר, שיירי המשחות ושיירי הסבון, השמפו וכיו"ב.
כן עליה להסיר סיכות, חוטים וגומיות מהשיער, שיניים תותבות וחוטי שיניים שניתנים להסרה, צמר גפן, אטמי אוזניים, שעון, תכשיטים (כולל טבעות, עגילים, צמידים, שרשראות), עדשות מגע ומשקפיים, להסיר כל איפור, לק וצבע מעל הפנים, מעל השפתיים ומעל הציפורניים.
יש לה לגזוז את הציפורניים כולן (כנ"ל פרק ד הלכה כ ואילך) ולבדוק שלא נותרו שאריות, לבדוק קילופי עור ולנקות ולבדוק היטב ניקיון הקמטים, נקבי האוזניים, אף, עיניים, חורי עגילים, פיטמות החזה, הטבור, מקום הערווה, פי הטבעת, לחצוץ שיניה ולנקות היטב הפה והשיניים [ולעשות צרכיה אם צריכה לכך ולנקות אח"כ היטב מליכלוך ושיירי נייר טואלט וכיו"ב], כפי שיפורט להלן[1].
נמצאה חציצה לאחר הטבילה
ב. בדיעבד, אם טבלה והיה עליה דבר שאין בו ממשות – עלתה לה טבילה. כגון, סימני צבע על היד, סימני איפור על הפנים, שערות הצבועות בצבע שאינו ממשי [כלומר, שלא ניתן להרגיש במישוש יד הפרש בין מקום צבוע למקום שאינו צבוע וכיו"ב][2].
ג. אם נשאר על גופה דבר ממשי שמהודק בגופה ויש בו ממשות, כמו ליכלוך ממשי, צבע שיש בו ממשות, הרי אם רוב הנשים רגילות להקפיד להסירו אפילו רק לעיתים, כגון בזמן רחצה וכדומה – הרי זה חוצץ ופוסל את טבילתה ועליה להסירם ולטבול שנית [בלילה זה או אפילו למחרת, אם לא הצליחה לטבול שוב באותו לילה, ותברך על הטבילה בלילה השני. וגם אם טובלת שוב באותו לילה והיה הפסק שהסיחה דעתה והתעסקה בדברים אחרים – תברך שוב על הטבילה השניה][3].
ד. וכן אם יש עליה דבר מועט שרוב הנשים אינן מקפידות להסירם אפילו בזמן רחצה, אבל היא מקפידה ורגילה להסירו בזמן שמתרחצת וכדומה [כגון ליכלוך מועט שדבוק לציפורן ורוב הנשים אינן מקפידות בזה, אבל היא מקפידה בזה בדרך כלל בזמן הרחצה] – הרי זו חציצה וגם בדיעבד לא עלתה לה טבילתה עד שתסיר את החציצה ותטבול שנית, כנ"ל[4].
ה. אם הייתה חציצה על רוב גופה – הרי זה פוסל את הטבילה גם אם אין מקפידים להסירו. ויש מחמירים ופוסלים את הטבילה אפילו אם הייתה חציצה רק על רוב שערות הראש, כגון שדבוקים או יש עליהם חציצה גם אם אין מקפידים על זה. ויש מחמירים עוד, שגם אם הייתה חציצה רק על קיבוץ שערות אחר, כגון שיש משחה על גבת עיניים אחת וכיו"ב, גם אם אין מקפידים על זה – ה"ז מעכב אפילו בדיעבד, כיון שנחשב כגוף בפני עצמו.
ועל כן אם טבלה והיו עליה חציצות כנ"ל – לכתחילה יש לה להסיר את החציצות ולטבול שנית. ובשעת הדחק יש לשאול רב[5].
שערות
ו. שערה שנקשרה עם שערה אחרת או עם עצמה [קשר מהודק], הרי אם מקפידים להסיר את הקשר – הרי זה פוסל את הטבילה. ואם אין מקפידים – אין זה חוצץ, כל זמן שהוא מיעוט השערות של הראש או מיעוט השערות של קיבוץ שיער אחר, אך אם הקשרים הנ"ל הם ברוב השערות – הרי זה חציצה.
ואם נקשרו שתי שערות או יותר ביחד או עם שערות אחרות – בדיעבד אין זה חציצה [כיון שאינם מהודקים כל כך והמים חודרים דרכם], אבל לכתחילה תפתח את הקשרים או תגזור את השערות הקשורות[6].
ז. אם שערותיה צבועות, לכתחילה יש להסיר הצבע לפני הטבילה. ובדיעבד, אם השערות צבועות בצבע שאין בו ממש – עלתה לה טבילה.
ואם היה צבע או ג' ל ממשי, הרי אם זה עומד להסרה מיידית בגלל שנפגם וכיו"ב – לא עלתה לה טבילה.
ואם הוא צבע או ג' ל נאה – יש לשאול רב[7].
דברים חוצצים הדבוקים לגופה
ח. כינים וביצי כינים ממינים שונים, עליה להסירם בעזרת מסרק סמיך וכיו"ב. ואם לאחר מכן נשארו קצת – אינם מעכבים את הטבילה [ואם היו שם מיני כינים שונות מהכינים הרגילות או שאר מיני טפילים – יש לשאול רב].
ורצוי שבימים הקרובים לטבילה במקוה, תעשה טיפול להשמדת ודחיית כינים[8].
ט. קילופי עור בראש (קשקשים), עליה לשטוף ולהסיר כמה שניתן, ואם נשארו אח"כ מעט – אינם חוצצים [ואם מצאה גוש גדול לאחר טבילתה – יש לשאול רב].
וכן קילופי עור בגוף (גלדים), כגון מחמת פצעים וכיו"ב – עליה להסיר מה שניתן להסיר ללא כאבים או קשיים מיוחדים ומה שנותר אח"כ – אינו חוצץ, אך תרככם כדלהלן הלכה י[9].
י. אם יש פצעים בגופה, עליה להסיר את ההפרשות והגלדים שבמקום הפצע, שניתנים להסרה בקלות ללא כאבים ממשיים ובתנאי שאין ההסרה גורמת נזק בריאותי.
ומה שלא ניתן להסרה עקב הכאב הכרוך בהסרתו או עקב הנזק הבריאותי שההסרה עלולה לגרום, אפשר להסתפק בריכוך ע"י שרייה במים פושרים ונתינת מי חמצן להסרת ההפרשות וכיו"ב [והפרשות שאינן במקום הפצע ראה בהערה כאן].
על כן אשה שיש על גופה פצעים מוגלתיים, עדיף שלא "תפוצץ" אותם לפני הטבילה, כדי שלא תהיה חציצה מצד ההפרשות ומצד שאריות עור בעקבות פתיחת השלפוחית המוגלתית[10].
יא. קרמים שעל הגוף או השיער וכן משחות – עליה להסירם לפני הטבילה. ואם טבלה בלי שהסירה או שחוששת להסיר מחמת בעיה רפואית – יש לשאול רב[11].
יב. תחבושות, גבס וכיו"ב, יש להסירם לפני הטבילה, ואם לא הסירה – צריכה להסיר ולטבול שנית. ואם אינה יכולה לטבול שנית [באותו לילה] או שיש גבס או תחבושת לזמן ארוך ולא ניתן להסירם – יש לשאול רב האם תוכל לטבול עם התחבושת או הגבס [ובדר"כ גבס רגיל מתקלקל במים ואין אפשרות לטבול עימו, ולכן כדאי מתחילה – אם מתאפשר מהצד הרפואי – לעשות "גבס קל" העשוי ממין פלסטיק שהוא עמיד במים וניתן לטבול עימו (אם הרב יתיר) וגם הוא מיקל על רחצה וכיו"ב][12].
יג. תפרים חיצוניים – ראוי להסירם לפני הטבילה ואם לא ניתן להסירם, הרי אם הם תפרים שנמסים מעצמם – יכולה לטבול, ואם הם תפרים שאינם נמסים מעצמם וצריך להסירם לאחר זמן – עליה לדחות את הטבילה, ובשעת הדחק יש לשאול רב. וכן בנוגע לתפרים בחניכיים – יש לשאול רב[13].
יד. אשה שאסור לה להרטיב אוזניה במים – עליה לשאול רב.
וכן אשה שמחוברים לגופה צינוריות ואינה יכולה להסירן [או שאינה יכולה להסיר את הבסיס שלהם] – תשאל רב[14].
טו. קוץ שתחוב בבשר וחלקו בולט מחוץ לבשר – הרי זה חוצץ. אבל אם כולו מובלע בעור או בבשר – אינו חוצץ גם אם אינו בעומק הבשר ורק שמכוסה בעור [אך אם ניתן בקלות להוציאו – לכתחילה יש להוציאו][15].
חציצה מדברים חיצוניים
טז. לכלוכים שעל הבשר שאין בהם ממש – כגון שחרוריות ביד מחמת עבודות ניקוי או כתמי דיו בגלל כתיבה, שאין בהם ממש – יש להסירם לכתחילה. אבל אם לא הוסרו אין חוצצים בדיעבד.
ואם יש בהם ממשות – חוצצים ועליה להסירם ולטבול שנית [ואם היו ליכלוכים קטנים שאין מקפידים עליהם – אין חוצצים
בדיעבד][16].
יז. נוזלים שונים שעל הגוף, כגון מיצי פירות, דם וכיו"ב, אם הם סמיכים – הרי זה חציצה. ואם הם דלילים – לכתחילה עליה להסירם ובדיעבד יש לשאול רב[17].
יח. בוץ, טיט וכיו"ב, אם הם יבשים או לחים וסמיכים – חוצצים גם בדיעבד. ואם הם דלילים – הרי לכתחילה יש להסירם, ובדיעבד – יש לשאול רב[18].
ציפורניים
יט. נהגו לגזוז את ציפורני הרגליים והידיים לפני הטבילה, כמפורט לעיל פרק ד הלכה כ ואילך. ובדיעבד אם טבלה ולא גזזה כראוי, הרי אם גזזה כל מה שמעבר לבשר של קצה האצבע ולא גזזה חלק הציפורן שמכסה את הבשר – אינו חוצץ בדיעבד. אך אם הציפורניים היו גדולות מעל סוף האצבע – תטבול שנית.
ואם עבר עליה הלילה או שכבר לא שייך לטבול באותו לילה, כגון שראתה את הציפורן בשעה מאוחרת ואין לה אפשרות לטבול אז, הרי אם הקפידה לנקות ציפורניה – עלתה לה טבילתה ומותרת לבעלה[19].
כ. נמצא ליכלוך על הציפורן, אם הוא דבר מועט שאין רגילים להקפיד להסירו וגם היא אינה רגילה להקפיד להסיר ליכלוך כזה גם בשעה שמתרחצת – אין זה מעכב בדיעבד וטהורה היא.
אבל אם מצאה ליכלוך ממשי שרגילות הנשים להקפיד עליו או שהיא רגילה להקפיד על זה [ולהסירו לעיתים, כגון בזמן רחיצה] – הרי לא עלתה לה טבילתה ונשארת באיסורה עד שתנקה ותטבול שנית[20]!
עיניים
כא. על האשה להסיר הפרשות העין, בין אם הן בתוך העין בין אם הן מחוץ לעין. ובדיעבד, אם לא הסירה וטבלה – יש לשאול רב. וכן תסיר עדשות מגע ומשקפיים [ובדיעבד אם טבלה עם עדשות מגע – יש לשאול רב][21].
שיניים
כב. על האשה לנקות שיניה ופיה ועל כן תחצוץ שיניה בעזרת קיסם או חוט דנטלי וכיו"ב.
ואם טבלה ומצאה אח"כ משהו בשיניה או בפיה – יש לשאול רב[22].
כג. סתימות שיניים קבועות או שיניים תותבות קבועות – אינן נחשבות לחציצה, ואם בגלל דלקת וכיו"ב צריך להסיר את הסתימה, הרי היא נחשבת סתימה זמנית ודינה כמתבאר להלן הלכה כד.
וכן חוטי שיניים קבועים, שעשויים לחזק את השיניים – אינם חוצצים.
ויש על האשה לנקות את השיניים התותבות וסביב הסתימות, החוטים וכיו"ב.
שיניים תותבות וכן חוטי שיניים או אביזרי שיניים הניתנים להסרה – יש להסירם לפני הטבילה[23].
כד. אם יש לה סתימות שיניים זמניות, ראוי שתחליט להשאירן שלושים יום אחר הטבילה או לפחות שבעה ימים אחר הטבילה [ואם אח"כ קרתה תקלה וצריך להסיר את הסתימה לפני הזמן – מותר להסיר את הסתימה ואין היא פוסלת למפרע את הטבילה, כיון שבשעת הטבילה הייתה אמורה להישאר זמן מספיק].
ואם יש סתימה שאמורה להישאר עוד זמן קצר ולא ניתן להאריך את זמן הישארותה – יש לשאול רב האם ניתן להקל, בפרט כשמדובר בסתימת שורש זמנית[24].
צבע ואיפור
כה. אשה שאינה מוכנה לקצוץ ציפורניה או להסיר צבע שאין בו ממש מעל השיער, וכן אם יש לה צבע או לק על ציפורניה ואינה מוכנה להסירם, וכן אשה עם ציפורניים מובנות שאינן מתפרקות בקלות ואינה מוכנה להסירן לפני הטבילה – מאפשרים לה לטבול אם הן במצב טוב כך שאינן עומדות להסרה בקרוב [ובמקרה שהציפורניים המובנות נתקלקלו ועומדות להסרה – הן חוצצות, ולכן יש להקפיד להסירן לפני הטבילה, וכן אם יש צבע שיש בו ממש או ג'ל על שערותיה – עליה להסירם. ואם האשה אינה מוכנה להסירם – יש לשאול רב][25].
כו. איפור קבוע [שהוא מתחת לעור וכן כל ציור וכיו"ב שהוא תחת העור] – אינו חוצץ [אך אשה שמעוניינת לעשות איפור קבוע – עליה לשאול רב האם אין בזה איסור מצד כתובת קעקע].
איפור שאינו קבוע – לכתחילה תסירנו קודם הטבילה, ובדיעבד ניתן להקל אם אין בו ממשות או אפילו שיש בזה ממשות אבל הצבע יפה ואינו עומד להסרה[26].
טבעת שלא ניתנת להסרה
כז. טבעת שעל האצבע שאינה ניתנת להסרה כיון שהאצבע התרחבה וכיו"ב – יש לשאול רב האם אפשר לטבול עם הטבעת [ולכתחילה עליה להוציאה ע"י מספריים של מתכת][27].
הערות
[1] ראה הגהת הרמ"א בשו"ע סי' קצח ס"א. ובשיטת ב"י נחלקו הפוסקים, יש שהבינו שדעתו כמ"ש הרמ"א. ויש שהבינו שלדעתו בדבר שאין מקפידים אין צריך להחמיר וגם לכתחילה יכולה לטבול עם דבר החוצץ שאין מקפידים [וכ"כ בספר טהרת הבית להגר"ע יוסף].
וראה בהערה הבאה בשיטת אדמוה"ז.
וכ"כ סיכום הדברים בספר נטעי גבריאל הלכות נדה ח"ג פ"י.
[2] ראה שוע"ר או"ח סי' קסא ס"ה גבי נט"י. וראה מש"כ שם בס"א שדיני חציצה בנט"י לסעודה דומה לדיני חציצה במקווה [חוץ ממש"כ שם בס"ג להחמיר יותר בטבילה].
וראה עוד להלן הערה 7 והערה 16.
[3] ראה שו"ע יו"ד סי' קצח ס"א ושוע"ר או"ח סי' קסא ס"ג [וכנ"ל הערה 2, שדיני חציצה לנט"י ולטבילה שוים].
[4] ראה ש"ך יו"ד סי' קצח סק"ב ושוע"ר או"ח סי' קסא ס"ג. וראה להלן הלכה ב.
אך לענין ברכה על הטבילה השנית יש לעיין, דכתב רבינו שם שלענין נט"י מקילין בזה שמתחשבים בדעת הרוב ואין חוששין לדעת האיש או האשה עצמם ולענין טבילה מחמירים.
א"כ, משמע שזו חומרא לענין טבילה בלבד וע"כ יש לדון האם לברך ע"ז. ונראה שנתפשט המנהג לברך על כל דבר שנפסק שצריך להחמיר (ראה הנסמן בספר טהרה כהלכה פכ"ב סכ"א ובהע' 59 שם).
ומכיון שכך פסק רבינו, ע"כ יש לברך על טבילה זו השנית [אם היה הפסק ביניהן].
[5] ראה שו"ע יו"ד סי' קצח ס"א. ושם בס"ה מחמיר המחבר אם רוב השערות [של הראש] בחציצה אע"פ שאין מקפידים.
ובשו"ת צמח צדק יו"ד סימנים קנח-קנט נוטה להקל בשעת דחק גדולה אם השערות מודבקות מסיבה רפואית ואי אפשר להסיר החציצה. וכתב שם שיש להשתדל שעכ"פ מקצת שערות הראש לא יהיו בחציצה [משמע שאם אין אפשרות להוציא החציצה אפילו ממקצת השערות, יש להתיר לה לטבול כך אם זו שעת הדחק שזה עלול למנוע טבילתה זמן מרובה או שעת הדחק גדולה מסיבה אחרת], ומשמע שם שדעתו להתיר [בשעת הדחק עכ"פ] אם הייתה חציצה בקיבוץ שערות אחר שאין מקפידים על זה.
[6] ראה שו"ע יו"ד סי' קצח ס"ה, אך לכתחילה יש להסירם, כמ"ש רמ"א שם בס"א.
ויש שאמרו בשם הרבי (ראה ספר שערי הלכה ומנהג אבן העזר סי' מט), שאורך שערות הראש באשה נשואה יהיה בערך שתי אצבעות, כארבעה ס"מ [ואפשר שהטעם הוא כדי שלא יסתבכו שערותיה בזמן טבילתה].
[7] בענין צבע שאין בזה ממשות – ראה לעיל הערה 2 ובהנסמן שם. ומ"מ לכתחילה יש להסירו, כמ"ש הרמ"א בסי' קצח ס"א.
ולענין צבע ממשי, אם הוא עומד להסרה בהקדם האפשרי – ה"ז חוצץ, ככל חציצה במיעוט שמקפידים, כמ"ש בשו"ע שם. ואם אין הצבע עומד להסרה – יש מקום להתיר בשעת הדחק (ראה שו"ת צמח צדק הנ"ל בהערה 5). וכאן יש צד להקל יותר, כי לדעת חלק מהפוסקים יש להקל בחציצה שעושים שעושים בכוונה לנוי, שלדעתם זה עדיף מאשר דבר שאין מקפידים ע"ז.
[8] ראה שו"ע סי' קצח ס"א שמיעוט הגוף בחציצה שאין מקפידים ע"ז אינו חוצץ. וכ"כ בספר טהרה כהלכה פי"ט סעיפים ו-ז.
ושם מביא, שיש שמחמיר במין כינים חיות שנדבקות לשיער. וע"כ, לכתחילה תקפיד שלא ישארו בשערותיה כינים חיות [בנוסף להשתדלות הכללית לנקות ראשה כנ"ל].
[9] ראה לעילהערה 8 וספר טהרה כהלכה פי"ט ס"א.
[10] . ראה שו"ע יו"ד סי' קצח ס"ט וספר טהרה כהלכה פי"ט סעיפים נא-נג. ושם דן במקרה שיש הפרשה חוץ לפצע וקשה להסירה האם ניתן להסתפק בריכוכו [ולרוב ניתן להסיר בקלות את ההפרשה שאינה במקום הפצע].
[11] ראה שו"ע ורמ"א יו"ד סי' קצח ס"א. ומובן שמשחה שאינה מורגשת על פני העור אינה חוצצת בדיעבד. וכן אם נשאר דבר מועט שאין מקפידים ע"ז – אינו חוצץ בדיעבד. ועיין בזה בספר טהרה כהלכה פ"כ סצ"ו. ושם מביא, שבמקרה שהסרת המשחה עלולה לגרום נזק או כאב חזק, יש לשאול רב. עי"ש.
[12] . ראה שו"ע יו"ד סי' קצח ס"א וראה שו"ת צמח צדק יו"ד סי' קנח. ודברי אדמוה"ז שהביא שם שתחבושת שרוצים להסירה כשמתאפשר – ה"ז חציצה. ומ"מ, בשעת הדחק, יש לשאול רב. ועיין בספר טהרה כהלכה פ"כ ביאורים אות ג.
[13] תפרים שנמסים – אין חוצצים ואילו תפרים שעתידים להוציאם – חוצצים בשאר הגוף.
אבל לענין תפרים בחניכיים – יש שהקילו וע"כ תשאל רב.
ועמש"כ בזה בספר טהרה כהלכה פ"כ סס"ד ובהערות שם.
[14] בענין רטיבות האוזניים – דן בזה בספר טהרה כהלכה פ"כ סל"ד.
ושם בהערה 131 כותב, שגבי צינוריות שונות, יש לאשה להסביר לרב את המציאות, האם ניתנים להסרה או לא והאם יש חשש ממשי בהרטבתם ועפ"ז תהיה פסיקת הרב [ובמקרים קשים מומלץ שהרופא בעצמו ידבר עם הרב].
[15] ראה שו"ע סי' קצח סי"א ובאחרונים שם.
[16] ראה שו"ע יו"ד סי' קצח סי"ב ואילך. וראה לעיל הערה 2 והערה 7.
[17] ראה שו"ע ורמ"א סי' קצח סי"ד ואילך [ואפשר שדעת שוע"ר, לפי
משמעות דבריו באו"ח סי' קסא ס"ג, להקל בדבר שאינו נדבק כ"כ, ותשאל רב].
[18] ראה שו"ע יו"ד סי' קצח סי"ד. וראה לעיל בסוף הערה 17.
[19] ראה שו"ע סי' קצח סי"ח ורמ"א שם ס"כ. ובספר טהרה כהלכה פ"כ סס"ז ואילך.
ושם כתב, שמ"מ, בטבילה שניה, שטובלת כשלא גזזה ציפורניה והן היו נקיות – לא תברך שוב [כיון שזה רק מצד חומרא]. וראה שם פכ"ב סכ"א ובהערות.
[20] ראה שוע"ר או"ח סי' קסא ס"ג, גבי חציצה בנטילת ידיים, שההקפדה [בדיעבד] היא רק בליכלוך שמקפידים עליו ולא בדבר מועט שאין מקפידים על זה רוב בני אדם. ואמנם לעניין טבילת אשה מחמירים, שגם בדבר שרוב נשים אין מקפידות להסיר בזמן רחיצת הגוף, מ"מ, אם היא מקפידה על זה – ה"ז חוצץ, כמ"ש בשוע"ר שם במוסגר.
[21] ראה שו"ע יו"ד סי' קצח ס"ז. ולענין דיעבד – עי"ש בשו"ע ובש"ך סקי"ג להקל בדיעבד בדבר שבתוך העין.
וראה בספר טהרה כהלכה פ"כ סכ"ג, שכתב שם לענין עדשות מגע, שאם הן מסוג שרגילים להסירן בעת הרחצה, השינה וכיו"ב – ה"ז חוצץ. אבל אם אין רגילים להסירן בזמנים הנ"ל, הרי שלכתחילה צריך להסירן. ובדיעבד אינן חוצצות. עי"ש.
[22] ראה שו"ע יו"ד סי' קצח סכ"ד. ומצד ההלכה אין חיוב להשתמש בחוט דנטלי דווקא אלא שהרבה נשים משתמשות בזה כדי להוציא שיירי מזון וכיו"ב מבין השיניים ויש החוששות שאולי ייקרע החוט וישאר מן החוט או סיבים ממנו בין השיניים ויחצצו, ולכן מנקות בקיסמים [ואם חוששת שאולי יישבר הקיסם מבין שיניה ויחצוץ, יכולה להשתמש בקיסמים מפלסטיק].
וגם בדיעבד, אם מצאה דבר דבוק שרגילים להקפיד ע"ז – ה"ז חוצץ, כמובא בשו"ע שם. ושם בסכ"ה, שאם לא בדקה לפני טבילתה ואח"כ בדקה בין שיניה והיה נקי – הרי היא מותרת.
ובסכ"ו, שאם לא בדקה ונתעסקה בתבשילים וכיו"ב ואח"כ מצאה עצם בין שיניה – תולה שזה הגיע אח"כ ומותרת [כי מעמידים על חזקתו שודאי שהיה מתחילה נקי, משא"כ במקום גלוי שצריך שיכנסו שם מים והרי אין חזקה שנכנסו שם מים].
אך אם מצאה ואין במה לתלות בו אחר הטבילה – תשאל רב ותפרט האם היה דבר שנדבק או שהיה רק בחלל הפה והאם היה דבר מועט או שהוא בעומק החור שבשן ועפ"ז תהיה פסיקת הרב.
[23] ראה שו"ת צמח צדק סי' קס ובספר טהרה כהלכה פ"כ סמ"ג ואילך. ועי"ש, שאם חוטי השיניים עשויים רק ליופי – יש מחמירים שהם חוצצים.
[24] ראה ספר טהרה כהלכה פ"כ סמ"ה ואילך.
ושם בס"נ מתיר בסתימת שורש זמנית, שיש כאב גדול בהסרתה. עי"ש.
ובסנ"ג מביא שיש שאלה בצמר גפן שסותם את הנקב בשן. עי"ש.
וראה שם סמ"ב אם הסתימה היא לזמן קצר משבוע.
[25] כ"כ כמה אחרונים, הביאם בספר טהרה כהלכה פי"ט סמ"ד.
[26] בענין צבע חיצוני – כך מובן משו"ע סי' קצח סעיפים א-יז. וכ"כ בספר טהרה כהלכה פ"כ ספ"ה.
ולענין איפור קבוע, כיון שהוא מתחת העור – אינו חוצץ, ע"ד הנפסק לענין קוץ בשו"ע שם סי"א ובנו"כ שם וכדלעיל הלכה טו.
אבל יש לשאול רב האם מותר לעשות איפור קבוע [ולפרט לרב סוג האיפור וכמה זמן הוא עתיד להתקיים] מצד האיסור שלא לעשות כתובת קעקע. כלומר, שאסור לרשום או להכניס צבע תחת העור, כנפסק בשו"ע יו"ד סי' קפ.
[27] ראה ספר נטעי גבריאל הלכות נדה ח"ג פנ"ה ס"כ, ושם בהערה ו מקיל אם לא ניתן להסיר את הטבעת
ואף לא לחותכה [או שאין האשה מסכימה לחתוך ולהוציא את הטבעת]. עי"ש.
פרסום תגובה חדשה