הקדמה לדיני טבילה

גמר טהרת האשה הוא ע"י הטבילה במקווה כשרה כדין. הטבילה היא מצווה: א) כדי להיטהר לבעלה. ב) לכמה פוסקים יש מצווה על האשה מצד עצמה לטבול בהקדם האפשרי, אלא שנהגו שלא תטבול אם אין בעלה בעיר [מחשש סכנה]. אבל כשבעלה בעיר והיא טובלת, הרי יש לה גם את המצווה של טבילה בזמנה – כלומר, להיטהר בהקדם האפשרי.

על כן, כשבעלה בעיר חייבת לטבול ולא תדחה זאת גם אם, לדעתה, יש סיבה ואפילו אם גם בעלה מסכים – מ"מ, לא דוחים טבילה ללא הסכמת רב מוסמך [ולא להסתמך על דברי מכרים וכיו"ב!].

מן התורה אפשרית הטבילה ביום השביעי לטהרתה [אחר זריחת השמש], אבל חכמים אסרו זאת מכיון שאם תטבול אולי תבוא לשמש ביום, והרי אפשר שתראה דם בהמשך היום ואז היא תיטמא למפרע [כיון שלא השלימה את שבעת הימים], ולכן אמרו שתטבול רק בלילה שאחר שבעת הנקיים.

גם אם התאחרה הטבילה ליום השמיני או אח"כ [כגון שבעלה לא היה בעיר], עליה לטבול רק בלילה אע"פ שאין כאן חשש שתיטמא למפרע שהרי כבר נשלמו שבעת הנקיים, והטעם לזה, אמרו חז"ל מפני שאם תטבול ביום בנותיה עלולות להרגיש בדבר ועלולות ללמוד מכך לטבול ביום השביעי עצמו

[כי הן אינן יודעות שהיא ביום השמיני וגם אין מודעות לשינוי ההלכתי שבין הימים, כנ"ל].

וגזרו על כל אשה לא לטבול ביום גם אם אין לה עדיין בת. אך בשעת הדחק, כגון שלא מתאפשרת טבילה בלילה עקב מצב סכנה בלילה או מסיבה אחרת – תשאל רב אם מותרת לטבול בשמיני ביום וכיצד להתנהג בזמן שאחר הטבילה עד הלילה [ובשעת הדחק גדולה תשאל רב האם ניתן לטבול בשביעי ביום וכיצד להתנהג אח"כ עד הלילה].

כן יש בהלכה פירוט סדר הטבילה כדי שכל גופה יהיה בתוך המים ללא חציצה ושלא ידבקו חלקי הגוף השונים כדי שלא יחצצו, ובפרק שלפנינו יתבארו, בע"ה, הפרטים בזה.

זמן הטבילה

א. לאחר שכלו שבעת ימי הנקיים ועשתה הכנות לטבילה ובדקה גופה, כנ"ל בפרקים הקודמים, עליה לטבול בליל היום השמיני אחר צאת הכוכבים [סיום בין השמשות][1].

ב. במקרה של קושי לטבול בלילה, כגון שמסוכן לנסוע למקוה בלילה, או כל קושי אחר, כגון שהיא עובדת בלילה בזמן שהמקוה פתוח וכיו"ב – תשאל רב האם מותרת לטבול בשמיני ביום. וגם אם הרב מתיר, עליה להימנע מלהתקרב לבעלה [וגם תסתיר ממנו שטבלה עד אחר צאת הכוכבים], וגם לא יהיו לבד בחדר [במצב יחוד] עד הלילה. ויש מחמירים שלא יהיו באותה עיר עד הלילה ועל כן תתייעץ עם רב כיצד לנהוג.

ואם מתאפשר, יש לה לטבול ביום השמיני אחר השקיעה [בזמן בין השמשות אם לא תוכל להמתין עד הלילה. אבל לא תבוא לבעלה עד הלילה][2].

ג. בשעת הדחק גדולה יש לשאול רב האם יש להתיר לטבול ביום השביעי ביום ובתנאים האמורים שלא תתקרב לבעל ולא תהיה עימו במצב של יחוד, ויש שמצריכים שתשהה בעיר אחרת עד הלילה.

שעת הדחק גדולה היא כגון שהיא נמצאת בטיפולי פוריות וחשוב שהיא תהיה טהורה מיד אחר היום השביעי אך אין אפשרות שהיא תטבול בלילה; או במקרה שאם לא תטבול ביום תידחה הטבילה למספר ימים, כגון שהם עתידים לנסוע למקום שלא תוכל לטבול שם [או אם יש חשש שיכשלו אם לא תטבול ביום].

ובכל פעם שרוצה לטבול ביום בשעת דחק מסיבה כל שהיא – צריכה להתייעץ עם רב[3]!

טבילה בליל שבת ויו"ט

ד. חל ליל טבילתה בשבת או יו"ט מותרת לטבול בהם, אך אם יכלה לטבול קודם ודחתה את הטבילה לליל שבת או לליל יו"ט – תשאל רב האם מותרת לטבול אז[4].

טבילה במוצאי שבת ויו"ט

ה. חל ליל טבילתה במוצאי שבת, לכתחילה תעשה את עיקר ההכנות בערב שבת, ובמוצאי שבת תעשה שטיפה נוספת, תנקה שיניה ופיה וגם תבדוק את כל גופה [ואם בערב שבת לחוצה בזמן מצד ההכנות לשבת וכיו"ב או מצד בני הבית הנמצאים ואינה רגועה בשעת הרחיצה, תעשה את הרחיצה וההכנות במוצ"ש כדלהלן].

ואם לא התכוננה קודם השבת אז תקציב לעצמה לפחות שעה שלמה [60 דקות] להכנות לטבילה, כלומר, שגם אם תספיק לגמור את ההכנות בפחות מזה – לא תטבול עד שיעברו 60 דקות! כמו שנתבאר לעיל פרק ד הלכה טו[5].

שלא לאחר הטבילה

ו. הגיע מועד טבילתה ובעלה נמצא במקום – אסור לה לאחר טבילתה. ובזוהר הקדוש כתוב לשון קשה על אשה שמאחרת טבילתה כדי לצער את בעלה [או כדי לאלצו להיכנע לדרישותיה], וזה נאמר גם אם אין אפשרות שתתעבר אז.

גם אין לבעל לנסוע מביתו ביום או בליל טבילת אשתו [לפני התייחדות עם אשתו]. אם אינו חוזר בלילה [בזמן סביר לביתו], ואם יש צורך גדול או צורך מצווה – ישאל רב [ובשנה הראשונה לנישואין, כל פעם שהבעל רוצה או צריך לנסוע וללון בלי אשתו – צריך לשאול רב!][6].

ז. הגיע ליל טבילתה ורוצה לדחות הטבילה בגלל שזה כרוך בקושי בריאותי מיוחד או בטירחה מרובה, או שחוששת שירגישו בזה בני אדם וכיו"ב, עליה לשאול רב האם מותרת לדחות.

ויש לה לציין בפנייתה לרב האם זה בהסכמת בעלה או שבעלה דורש שתטבול, וכן חשוב לציין האם אפשר שתיקלט בהריון בלילה זה, וכן חשוב לציין האם כבר קיימו מצוות "פרו ורבו", כלומר, שנולדו להם כבר לפחות בן אחד ובת אחת[7].

כשרות המקוה

ח. יש לאשה לטבול במקוה הנמצאת תחת פיקוח רב מומחה ירא שמים. וראוי להשתדל לטבול במקוה שעשוי בור ע"ג בור, כתקנת כ"ק אדמו"ר הרש"ב נ"ע.

ואם יש לה פקפוק בעניין הפיקוח על המקוה, תתייעץ עם רב[8].

ט. אשה שרוצה לדחות טבילתה בגלל שהמקוה במקומה אינה מהודרת בכשרות לדעתה, או בגלל שאין לה אפשרות לטבול בלילה זה במקוה בור ע"ג בור – תשאל רב האם יכולה לדחות טבילתה ותציין האם זה בהסכמת בעלה והאם אפשר שתיקלט בהריון בלילה זה וכן אם יש להם כבר בן ובת, כנ"ל[9].

מקום שאין בו מקוה

י. במקום שאין בו מקוה, תשאל רב האם יכולה לטבול במעיינות או בנהרות או בים וכיצד עליה לנהוג בטבילתה. וכן עליה לוודא שאין חשש סכנה בטבילה שם [מערבולות, זרמי מים חזקים, תהום עמוקה או בעלי חיים שיכולים לנשוך או לעקוץ], וכן לברר האם יש שם בוץ או אבנים או ליכלוכים שעלולים להידבק בגופה ותתייעץ עם רב[10].

הנהגות הטבילה

יא. מנהגנו שהאשה טובלת, מוציאה ראשה מהמים, מביטה למעלה מהמים ושמה ידה מתחת לליבה, מכסה ראשה [על ידי שהבלנית מניחה מגבת מעל וסמוך לראשה] ומברכת: "בא"י אמ"ה אשר קדשנו במצוותיו וציונו על הטבילה" וטובלת שוב. ונהוג לטבול לפחות שלש פעמים [אך מברכת אחר הטבילה הראשונה].

ויש שנהגו לומר בין הטבילות את התפילה: "יהי רצון מלפניך אדנ-י אלו-הינו ואלו-הי אבותינו שיבנה בית המקדש במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך", ויש שמוסיפות כמה בקשות ותפילות בעת רצון זו של טבילה[11].

יב. יש נוהגות לטבול מספר גדול יותר של טבילות, כגון שבע או תשע או מספר אחר. ומי שנהגה כך, לא תמעט מזה ורק אם יש לה סיבה רפואית יכולה למעט [כגון שהיא בהריון וחוששת לטבול הרבה במקוה חמה ואז אינה צריכה התרת נדרים] או ע"י התרת נדרים [ויכול בעלה לבקש התרה עבורה משלשה אנשים שאחד מהם, לפחות, יודע בהלכות נדרים][12].

יג. צורת הטבילה כתובה בשולחן ערוך: תעמוד ותרחיק מעט בין רגליה, תפרוש ידיה קצת לצדדים ותתכופף מעט לפניה עד שתהיה כולה במים.

וצריך שמי המקוה יהיו כשלשים סנטימטר מעל טבורה כדי שלא תתכופף הרבה ולא יווצרו קמטים בגופה [שלא יהוו חציצה]. ואם אין מספיק מים במקוה – תשתטח במים, טבילה כדג. ויש שנוהגות גם כשיש מספיק מים במקוה לטבול גם טבילה כדג [וראוי שאכן אחת משלש הטבילות הראשונות תהיה כדג].

ומעיד הרב יהודה-לייב גרונר שליט"א, שהרבי אמר לו גבי טבילה לגברים לטבול תשע טבילות ע"פ הסדר הזה: פשוט, כלומר טבילה בעמידה והטיית הגוף קדימה לתוך המים, ואח"כ טבילה כדג ושוב טבילה פשוט. וכך עוד ב' פעמים: פשוט-כדג-פשוט ופשוט-כדג-פשוט, סה"כ תשע טבילות. ברם, לגבי טבילת נשים ענה הרבי שאין לו מסורת בזה.

הרבי שולל את הסברה שיטבלו כדג [בלבד], שכן הדבר יכול להביא למכשול, שתחזיק בידיה ויש חשש חציצה וחומרו נעשה קולו[13] [ואפשר שהשמועה בשם אדמו"ר הצ"צ אודות מעלת טבילה כדג נאמרה במקורה כשיש מעט מים במקווה, שאז עדיף לטבול כדג ולא להתכופף הרבה כמו שכתב אדמוה"ז ועוד פוסקים].

יד. תיזהר שלא תצמיד רגליה זו לזו ולא תצמיד ידיה לגופה ולא תסגור ידיה כאגרוף ולא תתכווץ ותתכופף יותר מדי. ואם עשתה כן – תטבול שנית. ואם זה קשה לה או שאינו מתאפשר – תשאל רב[14].

טו. לא תעצום עיניה בחוזקה ולא תפתחן ביותר. לא תסגור פיה בחוזקה בעת הטבילה. ואם עשתה כן בעת הטבילה – תטבול שנית. ואם זה קשה או שאינו מתאפשר – תשאל רב[15].

טז. על כל שערותיה להיות בתוך המקוה. ואם שערה צף מעל המים או שנתנה שערה בפיה – לא עלתה לה טבילה[16].

יז. אשה שאינה יכולה לטבול אלא אם כן מחזיקים אותה – מותרת חברתה להחזיק בה ובתנאי שתרטיב את ידיה במי המקוה [ולא תוציאן מתוך מי המקוה עד אחר הטבילה] ותאחז בה חברתה ברפיון ולא בכוח[17].

יח. בזמן שהיא טובלת צריך שבת ישראל מגיל שתים-עשרה שנה ומעלה, שומרת מצוות טהרה ושבת לפחות, תראה שכולה בתוך המים כולל כל השערות. ואם אין לה אפשרות לזה – תשאל רב[18].

לאחר הטבילה

יט. נוהגים שהאשה המטבילה אותה [הבלנית] אומרת "כשר" וכיו"ב, כי עי"ז מכריזין כן בשמים ובזכות זה תזכה לבנים טובים[19].

כ. לאחר טבילתה לא תרחץ כל גופה בבת-אחת עד הבוקר [ויש אוסרים כל היממה. אך יש להקל אחר שהיה קירוב גופני כלשהו עם בעלה ראה בהערה][20].

כא. כשתצא מן המים תראה את האשה המטבילה ואם אפשר אף תיגע בה [ויש מקפידות שגם בצאתן מבנין המקוה מסתכלות על הבלנית] ואם אין שם אשה ישראלית נוספת – תביט בתמונה של הרבי.

ואם ראתה דבר טמא, כגון גוי או בעל-חי טמא, קודם שראתה את הבעל או אשה ישראלית [או תמונת הרבי] – כנ"ל, ראוי שתחזור ותטבול [ויש שהיו נזהרות בכך שגם אחר שראו את הבלנית נזהרו מראיית דבר טמא עד אחר שבאו לביתן][21].

כב. אחר טבילתה תאמר לבעלה שטבלה [ולכתחילה לא תסתפק ברמז אלא תאמר בפיה שטבלה][22].

הצנעת ליל הטבילה

כג. יש לאשה להצניע את ליל טבילתה, שלא ירגישו בזה בני אדם [ומותר רק באופן ההכרחי, כגון שצריכה לדאוג לבלנית וכיו"ב], וכן על הבעל לדאוג שלא יתפרסם על ידו, כגון שלא יחכה במכונית ע"י המקוה במקום שרואים אותו ומבינים מדוע הוא ממתין שם. וכן אין לאשה לומר לבעלה שגם פלונית טבלה. וכן יש להשתדל שלא ללכת ולא לנסוע במקום ובזמן שנשים הולכות שם לבית הטבילה[23].

כשבעלה אינו בעיר

כד. אשה שבעלה אינו בעיר – לא תטבול גם אם סיימה את שבעת הנקיים, אך אם יש ספק שמא יבוא – תטבול ותיקח דבר לשמירה עד שיבוא, דהיינו, שבזמן השינה [בלילה] תשים תחת הכר סכין או תתכסה [על השמיכה] בבגד של הבעל או שתישן עם בת [גדולה] ביחד.

ואם ודאי שלא יבוא מיד אחרי ז' נקיים, אבל יש קושי לטבול בזמן שיגיע – תשאל רב האם תוכל לטבול בלילה לפני בואו אבל אחר ז' נקיים. ואם אכן הרב יאמר לה לטבול בלילה לפני בואו, הרי היא צריכה להיזהר בשמירה[24].

טבילה בערב יום הכיפורים, ביום הכיפורים ובתשעה באב

כה. בערב יוהכ"פ נהגו לטבול כולן [בלי ברכה], אך אין סופרות שבעה נקיים לטבילה זו [וכן אין מקפידות על כל דיני חציצה וניקיון לפני הטבילה]. ומדברי אדמו"ר הזקן משמע, שגם אשה רווקה ונשואה בימי טומאתה טובלות [אך כמובן שאין טבילה זו של ערב יוהכ"פ מתירה לאשה נשואה להיות עם בעלה אם היא בטומאתה!].

ואשה נשואה שהיא טהורה, טובלת שוב בערב יוהכ"פ, אבל בתנאי שלא תצמצם את האפשרות להיכנס להריון (וראה בהערה כאן)[25].

כו. אשה שחל ליל טבילתה בליל יוהכ"פ או ליל תשעה באב – תדחה טבילתה למוצאי תשעה באב או למוצאי יוהכ"פ.

ואם ליל טבילתה הוא בליל שבת שחל בתשעה באב, כיון שנדחה הצום – תטבול ותשמש.

ואם חל ליל טבילתה במוצאי שבת שבו חל צום תשעה באב, בין אם הוא ליל התשיעי באב ובין אם הוא ליל העשירי באב, כגון שתשעה באב חל בשבת ונדחה הצום למוצאי שבת, כיון שאסורה בתשהמ"ט [ושאר ענייני קירבה לבעל] – לא תטבול אז ותדחה הטבילה למוצאי הצום [וראה לעיל פרק ד הלכה כג בעניין ההכנה לטבילה אז].

[וכן בשבעת ימי אבלות שלה או של בעלה, רח"ל, או במצב של אנינות, תדחה טבילתה אחר גמר האבלות][26].