הקדמה לפרק מ"א – מהו יהודי, מהו ה', ומה הקשר ביניהם

מסירות נפשו של רבינו הזקן

כהקדמה לפרקים הבאים כדאי להביא כאן את דברי כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ המתייחסים במיוחד לפרקים אלו[1]:

"ידוע המאמר שמספר הימים ששהה אדמו״ר הזקן במאסר הם כמספר פרקי ה״תניא״, יום לפרק יום לפרק.

"המאסר, מיומו הראשון, היה ענין של נפשות. כפי הידוע שהובילו אותו מביתו בעגלה שחורה, כפי שהיו מובילים מורדים במלכות ונידונים למיתה.

"הוד כ״ק אאזמו״ר אדמו״ר ה״צמח צדק״ אמר – י״ט כסלו תקצ״ב:

"אברהם אבינו ידע שעליו להוליד בן שמזרעו יהיה העם הנבחר. כן ידע כוחו של נמרוד שהוא גיבור ציד להמריד נגד הוי', ויכול להיות

שנמרוד בסיוע השטן וסייעתו ינצח אותו – את אברהם אבינו – וימיתו. בכל זאת מסר אברהם אבינו את נפשו בסכנה ממשית. ואין זה

מפני שהיה ענין של בטחון בה', כי אם מסירות נפש, שהפקיר וסיכן את נפשו בפועל לפרסם אלקותו יתברך בעולם, מבלי לחשוב מחשבות כלל

מה יהי' לאחר מכן.

"כך הוד כ״ק זקני, ידע כוחו של השטן המקטרג על שיטתו ודרכו של מורנו הבעל שם טוב והרב המגיד נ״ע. שכן, מאז שהתחיל לדבר ברבים המאמרים של ספר ה״תניא" – תקמ״ב –  נתחזקה ההתנגדות באופן מבהיל. וכשאמרו בפעם השני' – תק״ן – התחזק הקטרוג יותר, וארך שלש שנים בהתגברות גדולה, עד שאמי החליפה אותו ונסתלקה בשלישי בתשרי תקנ״ג.

"והפקיר וסיכן את נפשו הקדושה לסדר את ספר ה״תניא", תורה שבכתב של תורת חסידות חב״ד. וכך עמד בסכנת נפשו עד שנת תקנ״ט, שנוספה אז גם סכנת גופו הקדוש, וסבל ייסורי מוות נ״ג ימים כנגד נ״ג הפרקים שבספר ה״תניא״. ובעבודתו הקדושה זכה כי ״תניא״, שהוא אותיות ״איתן", יעורר את האיתן שבנשמה בכל מי שלומד את ספרו הקדוש ויפעל בו התחזקות בעבודת השי״ת …

מהו יהודי, ומה הקשר שלו לה'

"לפי המבואר לעיל, שסוף דבר הניסיון של מעלה, לסיבת הקטרוג שלמעלה שהיה על תורת ושיטת מורנו הבעש״ט, וסוף מסירות הנפש והגוף של הוד כ״ק מורנו על תורת חסידות חב״ד, הי' המאסר הקשה בייסורי מות בימים כמספר הפרקים שבספר ה״תניא״ – הרי [שהפרקים מ"א-נ"ג] הם י״ג הפרקים שבעדם ישב הוד כ״ק רבנו במאסר שלשה עשר הימים האחרונים וסבל עבורם ייסורי מוות.

"ידוע שי"ב-י"ג הימים האחרונים שישב הרבי במאסר, במבצר הפטרופובלבסקי, היו הימים המרים ביותר בשבילו.

"באותם ימים עינו אותו בריבוי שאלות על היסוד: יהודי מה זה, ״גימל-אלף-טית״[2] מה זה, מהי ההתקשרות של יהודים עם ״גימל-אלף-טית״ ומהי ההתקשרות של ״גימל-אלף-טית״ עם יהודים.

"וכל כך ציערו את הרבי, שבשמעו השאלות בכלל, ובשפה מגושמת בפרט, היו פורצות ממנו דמעות מה״קרעו לבבכם", ולבו נקרע בקרבו לשמע שאלות אלו. ועל הכל היה צריך לענות בהסברה טובה שמוחותיהם המגושמים של מנהלי החקירה והדרישה גם כן יבינו …

"בפרקים ממ״א עד נ״ג משתקפת התשובה על השאלה היסודית: מה זה ״גימל-אלף-טית״, מה זה יהודי, ומהי ההתקשרות שלהם.

"בפרקים אלה מסביר הרבי שלשה ענינים: א. עבודת בן[3]. ב. עבודה מאהבה. ג. עבודה מיראה.

"ביאורו של הרבי בשלשה סוגי עבודה אלה אינו רק כדי להסביר את הדבר, אלא יש בו גם משום תביעה, שאת מה שהוא מסביר יביאו בעבודה בפועל.

"בתביעתו של הרבי עבודה בפועל בשלשה סוגי העבודה האמורים, הרי בחילוקי הדרגות שבשני הסוגים הראשונים, עבודת בן ועבודה מאהבה,

למרות שהרבי תובע, אך אין הוא תקיף כל כך בתביעתו. ואילו בסוג העבודה השלישי, עבודה מיראה, הרבי תקיף מאד בתביעתו, שהעבודה

מיראה צריכה ומוכרחה להיות בכל אחד.

"העבודה מיראה יכולה להיות בקבלת עול. והרבי תובע שענין היראה יהי' לכל הפחות ״כהאי תורא דיהבין עלי׳ עול בקדמיתא בגין לאפקא מיני׳ טב לעלמא" (כמו אותו שור, שנותנים עליו עול בתחילה כדי להוציא ממנו טוב לעולם)[4]. כמו שבארץ ישנו ענין הזריעה, שממנה באה הצמיחה בתוספת מרובה, כך קבלת עול היא ענין הזריעה, ולאחר מכן נעשה ענין הצמיחה בתוספת מרובה.

"כאן הרבה כ״ק אדמו״ר (מוהריי"צ) להפליג בענין (שצריך) יותר עול ויותר עבודה. (וסיים:) וכשהרבי (רבינו הזקן) תובע – הרי הוא תובע …

"תביעתו של הרבי יש בה משום סיוע ונתינת כוח בעבודה בפועל, שתהיה כפי שהוא תובע.

"על דרך שנתבאר בדא״ח בביאור ענין ״ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע״, ומסיים ״ובחרת בחיים״, הרי זה עצמו שכתוב ״ובחרת בחיים״ הוא סיוע לבחור בחיים, כך גם כאן, תביעתו של הרבי יש בה משום סיוע לבעלי עבודה …

"המשכילים הגדולים ביותר לא הגיעו עד לפרק מ״ב (ב״תניא״), ואילו בעלי עבודה עברו על כל ג״ן הפרקים …

"שורה ב״תניא״ פועלת לא רק ברוחניות, אלא גם בגשמיות." עד כאן לשון קדשו.

והוא הוא תכלית תורת חסידות חב"ד

בקשר לחשיבות הלימוד וההתבוננות בתוכן פרק זה, כדאי להזכיר גם שהרבי מלך המשיח שליט"א מדגיש[5] כי בפרק זה במיוחד מבוארים עניינים חדשים ונפלאים שלא דובר עליהם (בגלוי) בפרקים הקודמים[6].

הרבי מורה[7] לרבים וגם ליחידים להרגיל את עצמם[8] להתבונן במיוחד במה שמבואר כאן בתחילת פרק מ"א, כי "הנה ה' ניצב עליו, ומלא כל הארץ כבודו, ומביט עליו, ובוחן כליות ולב אם עובדו כראוי", ולחזור על כך גם בדיבור פעמים רבות.

והרבי מתבטא על כך[9] "והוא הוא תכלית תורת חסידות חב"ד"!

זכיתי גם בעצמי לקבל ספר תניא מכ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א בשנת תשל"ג, בהמשך לי"א ניסן שנת השבעים, כשלמדתי בישיבת תומכי תמימים בלוד. הרבי חילק אז ספרי תניא[10] לכל תלמידי מוסדות חב"ד בעולם.

אל הספר צירף הרבי מכתב לכל אחד ואחד, בו הוא מורה "ויהי רצון מהשם יתברך, אשר על פי המבואר בספר תניא זה (פרק מ"א בתחילתו) תרגיל את עצמך להתבונן בהנאמר אודות כל אחד ואחת מישראל, כי "הנה ה' ניצב עליו, ומלא כל הארץ כבודו, ומביט עליו, ובוחן כליות ולב אם עובדו כראוי"[11].

ושזה ישתקף "בעניני לימוד התורה וקיום מצוותי' בהידור. ועד אשר בצדק תוכל לאמר "כמופת[12] הייתי לרבים ואתה מחסי עוז"."

הרבי אף הכניס קטע זה לתוך י"ב הפסוקים ומאמרי חז"ל שחוזרים גם הילדים הקטנים בעל פה. ולכמה וכמה הורה[13] לחזור בעל פה מתחילת הפרק לפחות עד "כעומד לפני המלך".

לכמה וכמה הורה הרבי[14] גם ללמוד לקראת הבר-מצווה את כוונת מצוות תפילין, שעבוד הלב והמוח, כמבואר בשולחן ערוך ובתחילת פרק מ"א כאן.

גודל הדיוק בתניא

גם מה שידוע אודות גודל הדיוק בכל אות בספר התניא בכלל, שייך במיוחד לתחילת פרק זה.

כידוע[15], "קבלה במשפחת בית רבי אשר פעם מצא מהרי"ל מיאנוביטש את אחיו רבינו הזקן יושב ליד שולחן הכתיבה והוא בהתעמקות גדולה. כשעה עברה, ונתעורר אדמו"ר הזקן, וירא את אחיו עומד אצלו. ויאמר לו "הנה זה שבוע השלישי שהנני מתבונן בכתיבת תיבה זו – והראה על הגליון הכתוב מספר התניא שהי' מונח לפניו – אם לכתבה בוא"ו החיבור (כמו תיבת ועיקרה ושרשה בפרק מ"א בתחילתו, שהי' יכול לכתוב ראשית העבודה עיקרה, וכתב ועיקרה).

"ואמר בזה הלשון: אויף א וא"ו אין בינונים מאג מען אוועקגעבן זעכס וואכן. און דערנאך, אויף דער זיבעטער וואך, וועט ווערן ליכטיק ממש, מיט א אור עצמי. אויף יעדער אות החיבור וואס עס איז אין ספר בינונים האב איך איבערגעטראכט דעם גאנצן ספר". (על אות ו' ב'בינונים' (בתניא) מותר להקדיש לכך ששה שבועות. ואחר כך, בשבוע השביעי, נהי' אור ממש באור עצמי. על כל אות החיבור שיש ב'בינונים' העברתי במחשבה את כל הספר)!

לקבל פני משיח צדקנו

וכאמור, פרקים אלו בפרט, וספר התניא בכלל, מגלים "מהו יהודי, מהו גימ"ל-אל"ף-טי"ת, מהי ההתקשרות של יהודים עם ״גימל-אלף-טית״ ומהי ההתקשרות של ״גימל-אלף-טית״ עם יהודים". כפתגמו של הרב הקדוש רבי לוי יצחק מבארדיטשוב[16] אודות ספר התניא – "איך אפשר לקחת אלוקים כה גדול ולהכניס אותו בספר כה קטן".

ולכן זו הכנה והתחלה לגאולה האמיתית והשלימה, שבה יהי' "באתי[17] לגני, לגנוני, למקום שהי' עיקרי מתחילה", תושלם תכלית הבריאה – דירה לו יתברך בתחתונים[18], ויתגלה הקב"ה בכל מהותו ועצמותו בעם ישראל שבעולם הזה התחתון, ועל ידם בעולם כולו.

וכפי שאמר הרב הקדוש ר' זושא מאניפאלי[19], שעם ספר התניא יצאו לקבל את פני משיח צדקנו.

ובוודאי נעשה זאת אנו, בני הדור האחרון לגלות שהוא הדור הראשון לגאולה[20], תוך כדי ההכרזה שכל עניינה הוא[21] קבלת פני משיח צדקנו בפועל ממש, שלכן היא גם ממהרת ומביאה את הגאולה – "יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד".