סיפורים רבים מתהלכים סביב פעילותו הנמרצת של הגה"ח המקובל, רבי לוי יצחק שניאורסאהן, רבה של יקטרינוסלב, לספק ליהודים מצות לפסח שנאפו מתוך הכשר מהודר.

אפיית מצות כשרות הייתה כרוכה בקשיים עצומים, ולפי התנאים והנסיבות ששררו באותם הימים ברוסיה הסובייטית, היה הדבר היה כרוך בסכנת חיים ממשית.

הדאגה למצות התחילה כבר כשנה מראש: השגת חיטים; השגחה רצינית ומעולה על הקצירה; העברתם ואחסונם במקום מתאים; השגת טחנה גדולה ומתאימה שתהא מושגחת בצורה הנאותה; השגת אבנים חדשות לטחנה; העברת הקמח; האפייה על כל הכרוך בה; ובעיות אחרות לעשרות – והכול בתנאים קשים ומסובכים, אשר עין זר לא תשלוט בהם.

כאשר קוראים את מסכת הפעילות הנמרצת של רבי לוי יצחק בכל הקשור לאפיית המצות, ניתן לקבל מעט מושג על פעולותיו הכבירות למען המצות, ומדוע אנשים כה רבים ביקשו דווקא את המצות מהכשרו של רבי לוי יצחק שניאורסאהן.

ידועה הייתה הקפדתו המיוחדת על תהליך אפיית המצות, החל מעת קצירת החיטים ועד לגמר האפייה ואחסונם במקום המתאים.

* * *

פעם העבירו ברכבת משלוח גדול של קמח. בדרכה עברה הרכבת מתחת לגשר מסוים, שנטפו ממנו טיפות מים לתוך אחד הקרונות. כאשר נודע הדבר לרבי לוי יצחק, ביקש לפסול את כל הקמח שהועבר בקרון זה. הבעלים שחששו מהפסד מרובה, לא התרצו לזה. רק לאחר שהרב איים כי אם לא יתנהגו לפי פסקו, יפסול את הקמח שבכל הקרונות, נכנעו לדרישתו, ומשאלתו של הרב בוצעה במלואה.

שוב אירע מעשה דומה בשנה אחרת. תוך כדי העברת משלוח של שקי קמח, נפלה טיפת מים על אחד השקים. מי שטיפל בזה לא שם לבו לכך במיוחד והכניס את קמח למאפייה, שם התחילו כבר בהכנות לאפייה.

בצורה כלשהי נודע על כך לרבי לוי יצחק. הוא עצמו הופיע במאפייה, חתך את כל השקים מאותו משלוח, ואף קרע וזרק את הנפות; הוא פסל כל מה שנשאר מאותו משלוח, ואיש לא ההין להעיר לו על כך!

טחנת הקמח הגדולה ביותר בעירו הייתה של משפחת שיפרין ועמדה תחת פיקוחו הישיר של הרב. כאשר פרצה מלחמת העולם הראשונה ולא ניתן היה להשיג כלים חדשים, העירו לו בעלי הטחנה כי היות  שאין להשיג נפה חדשה אלא תמורת הון רב, ברצונם להכשיר השנה את הנפה הישנה.

רבי לוי יצחק לא הסכים לך בשום פנים ואופן ועמד על שלו כי לא ייתן הכשר אם לא יקנו נפה חדשה. בראות בעלי המאפייה כי לא יצליחו לשנות את דעתו, נאלצו להסכים לבקשתו וקנו נפה חדשה במחיר עצום. כאשר שאל אותם הרב על מה ולמה התחרטו ומי הכריחם לכך – השיבו כי קיבלו מברק מרבני ורשא ובו הודעה חד-משמעית, כי אם הרב שניאורסאהן לא יחתום על ההכשר, לא ירכשו אף לא שק אחד של קמח!

באחת השנים, כאשר נסגרו כל המאפיות למצות, עלה בידו בקושי להשיג רישיון אפייה בעבור מאפייה אחת בעירו. הסדר באותם ימים היה, שכל אחד הביא קמח לעצמו וממנו אפה לו מצות.

יום אחד התייצב יהודי אחד לפני הרב וטענה מרה בפיו: אתמול, ביום חופשתו, עמד כל היום וחיכה לתורו בחינם, ואם לא יצליח היום לאפות מצותיו – יצטרכו הוא ובני משפחתו לרעוב כל ימי החג. ענה לו רבי לוי יצחק: "ומה בכך אם תישאר בלי מצות לפסח?!" התרגז הלה למשמע תשובתו והטיח בפניו דברי גנאי.

"אם כך" – נענה לו רבי לוי יצחק במאור פנים – "תקבל מיד תורך לאפות מצות. על תשובה כגון זו חיכיתי מיהודי!"

לאחר מכן התבטא רבי לוי יצחק, כי מעולם לא הייתה לו קורת רוח כמו מדברי הגנאי של יהודי זה.

באחת השנים חל מפנה מעניין בפעילותו הנמרצת לאספקת מצות לכל דכפין. הוא הגיע ל"חלונות הגבוהים" של השלטון הסובייטי עד לנשיא עצמו. בעקבות פעילותו ניאותה הממשלה לספק מצות לכל דכפין, ואף בתכלית הכשרות.

אולי יישמע הדבר כחלום, אך עובדה היא כי בשנה ההיא הורו השלטונות לגורמים המתאימים, שבעת אפיית המצות יש לשמוע לכל הוראותיו של הרב שניאורסאהן!

רבי לוי יצחק הכשיר את שתי טחנות הקמח הגדולות ביותר, הרכיב בהן נפות חדשות והעמיד במקום משגיחים מיוחדים. הוא רשם הוראות ברורות, בעשרה סעיפים, שאותן יש למלא בקפידות. הוא העביר את הוראותיו אל המשרד הממשלתי העירוני האחראי על אפיית וחלוקת המצות, ותשובתם הייתה ברורה ביותר: כל בקשותיו והוראותיו בענייני כשרות המצות תתמלאנה במדויק, החל מאספקת הקמח ועד לאחר גמר האפייה!

בהקשר לסיפור זה מספרת הרבנית חנה בזיכרונותיה, כי ממאפיות שונות התקשרו אל הרב לקבל הוראות על סדר האפייה, הזמנים המדויקים של כניסת השבת ויציאתה, כדי שהעבודה לא תהיה כרוכה בחילולי שבת ובשאלות הלכתיות אחרות.

הרב לא ויתר על קוצו של יו"ד. הגיעו הדברים לידי כך, שעיסות ששהו על השולחן אפילו דקה אחת מעל לזמן הקצוב – נזרקו ולא השתמשו בהן למצות. זאת בזמן שבו קיבל האזרח הפשוט לא יותר משלושים גרם של לחם שחור ליום תמורת כרטיסים מיוחדים! ואילו לפי הוראותיו סיפקו השלטונות קמח לבן בשקים חדשים דווקא…

באותה השנה הייתה דנייפרופטרובסק (יקטרינוסלב) העיר היחידה ברחבי ברית המועצות שבה נאפו המצות בריש גלי, ובכל ההידורים, ומעיר זו הסדירו אספקת ומשלוחי מצות לפסח לכל רחבי אוקראינה ורוסיה הלבנה, אשר יהודיה איוו למאכל להם אך ורק מאותן המצות שנאפו בפיקוח של רבי לוי יצחק.

מאורע זה היכה גלים למרחקים, ואיש לא יכול היה להאמין לאירוע כזה ברוסיה הסובייטית, כאשר כל אחד, בביתו ובצנעה, הרהר פעמיים בטרם עשה איזו פעולה הכרוכה בשמירת הדת, שתמורתה עלול היה להיאסר לשנות מאסר רבות.

זה היה כוחו הגדול של רב ולוחם מסוגו. תקיפותו ללא פשרות וללא חת, היא שהביאה לתוצאות שכאלו. מסירות נפשו למען הכלל היא שהניבה פרי הילולים לטובת כלל ישראל בעמק בכא זה.

שמע מצותיו של רבי לוי יצחק הגיע למרחקים, ואף מחוץ לגבולות המדינה שמעו עליו. כל אחד ידע כי אין אחר מצות אלו כלום ולא ייתכנו מצות מהודרות מהן.

היו שנים, כאשר הממשלה הואילה לספק מצות אוכלוסייה היהודית, ופה ושם נפתחו מאפיות ממשלתיות והמצות נמכרו בחנויות הממשלה, ניסו הרבנים להשתמט בכל מחיר מלתת את חותמם על מצות אלו, ביודעם מה הגורל הצפוי להם אם יעיזו לפגום בכשרותם. אך הממשלה אילצה ומינתה מפקחים בכוח, אשר ההכשרים היו תחת חסותם, כדי שהמצות יוחתמו בחותמת של כשרות.

האחד היה רבי לוי יצחק אשר לא שעה להם ולאיומיהם, והוא באחד: אם לא יישמעו להוראותיו ולפקודותיו בענייני כשרות – לא רק שלא יתן את הכשרו אלא אף לא יירתע מלגזור איסור חמור להשתמש במצות אלו. הוא לא הסתפק באיומים בלבד אלא אף דרש בתוקף שמפתחות המאפייה יהיו אך ורק בידיו ולא בידי אף אחד אחר!