כך סיפר הרבי בנו של רבי לוי יצחק שניאורסאהן על פעולתו של אביו לאפיית מצות מהודרות.

י"ח ניסן הוא יום ההולדת של אבי.

ברצוני לספר על מאורע הקשור אליו, ואשר מחמת סיבות לא נתפרסם הדבר כל כך. מסיפור זה ניתן ללמוד עד היכן יכול איש יהודי להניע אם הוא מחליט לעמוד בתוקף – לא בתוקף של כוחי ועוצם ידי ח"ו אלא בתוקף ואומץ של הנה ה' ניצב עליו – והוא משתדל למלא אחר ציווי ה' ושליחותו.

המאורע התרחש בקשר לקמח ומצות לפסח, בעמידה על המשמר אשר לא ייכשלו בחשש של משהו חמץ.

זה היה בשנות קיום המשטר הסובייטי ברוסיה, מקום שם כל המסחר התנהל על ידי המלוכה. גם טחנות הקמח שטחנו את החיטים וגם המאפיות המרכזיות שאפו את המצות היו בבעלות השלטונות ופעלו בפיקוחם של נציגי הממשלה.

כאשר הגיעה שעת ריכוז הקמח והבאתו אל מאפיות המצות, ומאחר שאבא היה אז מגדולי הרבנים שנשארו שם וגם השלטונות ידעו עליו – ידעו הם היטב, כי ההכשר על הקמח גם בשנים קודמות עברו תחת ידיו, שכן העיר ששימש בה אאמו"ר בתור רב הייתה בדרום רוסיה, ובאזור ההוא גדלה מרבית החיטה של מדינת רוסיה.

לכן כאשר היו צריכים לשלוח את הקמח משם והיו זקוקים להכשרו של רב כי נטחן תחת שמירה מעולה וכי כשר הוא לאפיית מצות, היו פונים לאאמו"ר והוא היה נותן את ההכשר הדרוש, לאחר שהעמיד משגיחים בטחנות הקמח אשר שמרו והשגיחו על טחינתו שלא יבואו לכל מגע עם מים.

ביודעם כי כך היו פני הדברים שנים רבות לפני זה, וכי גם השנה יצטרכו לבקש ממנו הכשר, טרחו ובאו לפניו, הסבירו לו כי הקמח הוא בבעלות הממשלה, ושאם חלק מהקמח לא יימכר בסיבת הימנעותו מלהעניק את ההכשר המתאים, פירוש הדבר כי הוא יוצא למלחמה גלויה נגד הממשלה, אשר לה שייכות ההכנסות מהקמח, ובייחוד כשהקמח לפסח נמכר במחיר גבוה יותר וההכנסות גדולות יותר.

על כך ענה להם אבא, כי מובן הדבר שאם ירשו לו להעמיד משגיחים משלו וישמעו להוראות המשגיחים שטחינת הקמח תיעשה על פי תורת ישראל – ודאי שיעניק את ההכשר הדרוש. אך אם לא ירשו זאת למשגיחים או שלא ישמעו להוראותיהם – הוא לא יתן את ההכשר הדרוש! ולא זו אף זו, הוא אף יודיע לכול, כי לקמח זה אין כל קשר אליו!

על דבריו אלה הדגישו פעם נוספת, כי אמנם יאפשרו לו להעמיד שם משגיחים משלו, אך אם המשגיחים יאשרו ויכשירו הכול – מה טוב; ואם לא יתנו את אישורם ועל סמך זה הוא לא יתן את הכשרו – עליו לדעת כי הוא יוצא למלחמה גלויה נגד הממשלה!

שוב ענה להם כי הוא נוסע למוסקבה, לנשיא הס.ס.ס.ר. קאלינין, יספר לו הכול ויסביר לו כי אי-אפשר לתת הכשר לקמח שאינו כשר לאפיית המצות, ואם ירצו להעניש אותו על כך – הרשות בידם, אך לתת הכשר על קמח שאינו כשר למצה ושישתמשו בזה לפסח – הרי זה נגד ההלכה, נגד ה', והוא לא יתן הכשרו על כך, וגם יעשה כל מה שבידו, שכולם ידעו כי הוא לא נתן את ההכשר!

הם ניסו שוב ללחוץ ולאיים עליו, אך נוכחו לדעת כי לא יפעלו אצלו מאומה. כן סיפרו על כך לנשיא קאלינין, או ליועציו, אשר לבסוף נתן צו והוראה מפורשת כי בכל המקומות שלוקחים קמח לאפיית מצות לפסח, צריך שיהיה להם אישור ורישיון על כשרותם לפסח, וכן יש להרשות לו להעמיד משגיחים משלו שיפקחו במקומות שטוחנים שם הקמח!

באותה השנה – וגם בשנים שלאחריה, בכל המקומות שאפו מצות כשרות לפסח, בחסות השלטונות, אפו רק מהקמח שהיה לו הכשר לפסח!

כל זה מהווה הוראה לכל אחד מאתנו, החל מגיל הילדות, כי אם עומדים בתוקף ואומרים כי תוקף זה הוא מחמת ה' אשר ברא את השמים ואת הארץ, ואיש יהודי לא יהין לפעול נגד ציוויו ולא יעשה שום דבר נגד ההלכה ושולחן ערוך, גם בעת שכל הממשלה אומרת את ההיפך – הרי סוף כל סוף עולה הדבר בידו. ויותר מזה, כי הממשלה עצמה, כאמור, הורתה להרשות ולהעמיד בכל מקום משגיחים מתאימים, והחיטה נטחנה בכשרות על פי שולחן ערוך.

מובן הדבר שלא כל אחד בעל תוקף כזה, אך גם לא לכל אחד ישנו הניסיון הזה, לעמוד נגד ממשלה השולטת על מדינה בת מאתיים מיליון איש; מה שיש לעשות, הוא רק לעמוד נגד היצר שלו עצמו. גם אם היצר בא לפתותו כי הגויים לא ירשו לילד יהודי להתנהג כפי שצריך להתנהג, עליו להגיד ליצרו כי זהו שקר גס, וכיוון שהוא הולך עם הכוח הזה של "והנה ה' ניצב עליו", עומד לידו ומתלווה עמו במלחמתו נגד כל מונע ומעכב – הרי סוף סוף ינצח ויהיה לו בימים ההם פסח כשר ושמח; כן יהיה לנו כעת חג כשר ושמח, בעת שמקבלים ההחלטה להתנהג בכל התוקף והעוז, וזה גם מתגלה ונראה אשר כל השנה כולה כשר ושמח, ושכל השנה כולה תהיה במהרה שנת גאולה, גאולת משיח במהרה בימינו.

(משיחת י"ח ניסן תשמ"ג, בעת כינוס ילדי "צבאות השם"; וראו גם שיחת מוצאי ו' תשרי תש"נ, תורת מנחם התוועדויות תש"נ חלק א)

* * *

מי יכול היה לפלל כי רבי לוי יצחק היה היחידי שכמעט לא זכה ליהנות מפרי עמלו. זמן קצר לפני חג הפסח נעצר והוכנס מאחורי סורג ובריח, ורק בקושי יכול היה לקחת עמו כמה מצות לכל שמונת ימי החג, ואף להשאיר מהם בעבור פסח שני!

ואמנם, אחת מ"אשמותיו" שבגללה נאסר והוגלה הייתה הכרזתו התקיפה ברבים ולעין כול, כי המצות הנאפות במאפיות הממשלתיות הן חמץ גמור ואסור לאיש יהודי להיכשל בהן בפסח ולהכניסן ח"ו לביתו!

(תולדות לוי יצחק)