צ'רנוביץ. עיר הסמוכה לגבול הרוסי.

בעיר זו  התגוררו חסידים רבים. היה זה לאחר שקבוצת חסידים הצליחה להימלט מרוסיה בעזרת פספורטים מזויפים, אולם לאחר מכן מסך הברזל ירד שוב, וקומץ חסידים נותרו בלבוב, העיר שממנה ניסו לחצות את הגבול. אלה נאלצו לחפש להם מחסה ומפלט בערים אחרות בגלל הסכנה להישאר בלבוב, שכן אנשי הנ.ק.וו.ד. בלשו ורחרחו אחר החסידים שנותרו בעיר, מתוך הבנה שאף אלו זוממים לעבור את הגבול באופן לא ליגאלי.

קומץ זה הגיע לצ'רנוביץ, שם התפתחו בתקופה ניכרת חיי קהילה חדשים, וכך ניסו להסתדר זה בכה וזה בכה.

כמו בערים אחרות, גם בה סבלו יהודים שומרי תורה ומצווה מנגישות השלטונות הקומוניסטיים ורדיפותיהם.

אותם הימים ימי ערב פסח היו. אפיית מצות שמורות לפסח נחשבו בעיני השלטונות כחטא חמור ביותר של מרידה במלכות, שעונשה היה שנות מאסר ארוכות ועבודת פרך במחנות הריכוז הידועים לשמצה.

יום בהיר אחד נעצר סבל יהודי ברחוב העיר על ידי איש הנ.ק.וו.ד. לאחר חיפוש קל בכליו התברר לשוטר כי סבל זה מוביל בכלי משאו לא פחות ולא יותר מאשר חבילה של מצות שמורות!

השוטר ראה כי עלה בחכתו "דג שמן" והחליט לנצל עד תום את הזדמנות הפז שנפלה לידו.

"לאן הנך מוביל מצות אלו?" – שאל השוטר את הסבל הנפחד.

"המצות אינן שלי. נתבקשתי להביאן למקום מסוים!" ענה הסבל ברעדה.

"היכן נאפו המצות?"

"אינני יודע!"

"מי מסר לידך את המצות?"

דומייה. הסבל נשאר עומד מוכה הלם ואינו יודע מה לענות: לגלות את האמת? הרי יענישו קשה את השולח; שמא לא לא לספר? הרי הוא עצמו יעמוד בפני משפט ארור. מה אפוא יענה לו?!

בראות השוטר את מבוכתו, נענה ואמר אליו:

"אם כך – בוא אתי אל תחנת המשטרה!"

בצ'רנוביץ היו יהודים רבים, והמחזה של יהודי אומלל העומד נבוך וחיוור מול השוטר האימתני ריכז סביבו יהודים רבים, בעיקר צעירים סקרנים, שהמחזה הבלתי רגיל הזה נגע ללִבם.

בעוד שהדין ודברים התנהלו בין הסבל והשוטר, עבר שם החסיד הרב אברהם שמואל לבנהרץ. כאשר ראה את ההתגודדות של האנשים הסובבים את הסבל ואת איש הנ.ק.וו.ד., שאל את אחד מהנוכחים לפשר ההתקהלות. סיפר לו הלה את המתרחש עם הסבל היהודי האומלל. כך היה הוא עצמו עד למחזה העגום, כאשר השוטר לופת בזרועו את הסבל המסכן ומוביל אותו לתחנת המשטרה.

ר' אברהם שמואל לא השתהה אף לרגע. הוא פילס לעצמו דרך בין ההמון המתקהל ורץ לעבר הסבל היהודי. הוא ניגש אליו, הוציא מידיו את חבילות המצות ונעמד פנים אל פנים מול השוטר.

"מצות אלו שלי הן!" הכריז בקול נחרץ מול פני השוטר הנדהם – בעוד הסבל מנצל הזדמנות בלתי חוזרת זו, נושא את רגליו ובורח כל עוד נפשו בו…

"מי אתה? מה מעשיך כאן? איפה מקום מגוריך? היכן אופים את המצות הללו?" – המטיר השוטר 'מבול' של שאלות על האיש שזה עתה מקרוב בא ובידו אוחז חבילות מצות.

לא איש כר' אברהם שמואל ייבהל מאיש הנ.ק.וו.ד. ומשאלותיו. הוא פתח לרווחה את עיניו מפיקות החן, ואלה הפכו לעיניים של ברזל, מבטים של דוד הקטן שאינו משפיל את דמותו היהודית האמיצה מול גוליית הסובייטי – וענה לו בקול בטוח ואמיץ:

"בוא ונלך למשטרה ושם אגלה את פרצופך האמִתי"!

השוטר עמד כמאובן. זו לו הפעם הראשונה בעשרות שנות שירותו בממשל הקומוניסטי, שאיש יהודי מעוטר בזקן ופיאות – אותו יהודי מעונה אשר כה רגיל היה לראותו בהשפלתו, בביזויו ובשפלות רוחו – מיישר את גבו בקומה זקופה ומשיב לו כדברים האלה, כיהודי גאה ואמיץ מלפני שנות דור?!

והנה פלא: השוטר הזקוף, המסמל את השלטון העריץ והמדכא; נתקף פתאום חרדה, נסוג אחורנית ושב על עקביו, בהשאירו את חבילות המצות הטהורות שנאפו בעמל וביזע, בתנאי מחתרת וסכנה בידיו של ר' אברהם שמואל, הקורן מאושר…

אמנם המצות לא היו מיועדות בעבורו, מאחר שהוא עצמו הקפיד ביותר להשתמש רק במצות שמורות מלאכת יד. אך כלום עניין של מה בכך הוא להציל את מצות הזולת, ובייחוד את הסבל האומלל מיד הנ.ק.וו.ד.?!

היו שם, כאמור, יהודים רבים שהיו עדים למחזה נהדר ונדיר זה. ביניהם כאלה שהשתייכו לתנועות השמאל שהיו רחוקות מיהדות. הללו עמדו פעורי פה ומוכי תדהמה: הנה דווקא 'יהודי בטלן', בעל חזות יהודית מובהקת, היהודי הנצחי שרגיל להרכין ראשו בפני כל גל וגל של רדיפה והשפלה – הוא אשר הזדקף במלוא קומתו מול התליין הקומוניסטי והסתכל היישר בעיניו?!

היה זה מחזה של קידוש השם; מראה של מסירות נפש במלוא מובן המילה, כאשר נשמתו האיתנה פורצת ודוחה כל מונע ומעכב בלבוש של פחד ומורא מאימת השטן, ומסכנת את עצמה עד לקצה היכולת!

אין ספק כי אם לא היה עושה מה שעשה, ואותו סבל פחדן היה מגלה מי הפקיד בידו את המצות והיכן הן נאפו, היו מרבית יהודי צ'רנוביץ נשארים ללא מצות כלל; המאפייה הייתה נסגרת על מסגר בו במקום; בעליה ועובדיה היו נאסרים ונשלחים לארץ גזירה, ומי יודע כמה נפשות מישראל היו נותנות את הדין על כך. אין לשכוח, כי בתקופה ההיא לא שלחו חבילות מצות לרוסיה ממדינות המערב, ויהודי צ'רנוביץ היו נאלצים לחגוג את חג המצות מתוך חרפת רעב.

היש לך מסירות נפש גדולה מזו?!

(יהדות הדממה)