דמותו של החסיד הרב יהושע זעליק אהרונוב הייתה דמות של גאונות משולבת בעשייה למופת בהרבצת תורה וחסידות בעירו אורשה. ביתו היה למרכז חסידי לכל ענייני היהדות בעיר למרות הסכנה שבדבר. לא פלא אפוא שבביתו היו מתארחים בתדירות חסידים שהגיעו ממקומות שונים. הוא היה ידוע בהכנסת האורחים המופלגת שלו. שני הסיפורים הבאים יעידו על כך.

באחת השנים, בליל ראשון של חג הפסח, סיים הרב יהושע זעליק את עריכת ה"סדר". פתאום נשמעה נקישה חרישית בדלת הבית. הרב יהושע זעליק מיהר לפתוח את הדלת, והנה מולו ניצבים שני אברכים צעירים לימים. הכרת פניהם ענתה בהם אשר יראים ושלמים הם עם ה' ותורתו, והצער העמוק שהיה נסוך על פניהם גילה מיד את מבוקשם:

"טרם קיימנו מצוות אכילת מצה ושתיית ד' כוסות", אמרו בכאב.

הרב יהושע זעליק לא בזבז אף לא דקה אחת מיותרת ומיד ערך לפניהם את שלחן הסדר, בעוד זוגתו הכינה במהירות סעודה חגיגית כיאות לליל החירות, ערוכה מכל טוב. הוא עצמו התיישב עמם והעניק להם הרגשה מופלאה כאילו הם מסבים בביתם שלהם.

במהלך הסעודה הרהיב הרב יהושע זעליק עוז בנפשו ושאלם:

"אמנם זכות גדולה היא לי לזכות באורחים כה נעלים בלילה זה, אך בבקשה מכם, מנין וכיצד ידעתם להגיע בדיוק אל ביתי?"

האורחים חייכו ואמרו: "נגזר עלינו להיות באורשה בימים אלו בתפקיד שירות ועבודה בעבור הממשלה. והנה, לקראת הערב התחלנו לחקור ולשאול בחשאי היכן ניתן לבוא באישון לילה, לאחר גמר עבודתנו וכשנתחמק ממעבידינו, כדי לערוך את סדר הפסח כהלכתו. כולם, ללא יוצא מן הכלל, הורו לנו על הבית הזה. ועל כן באנו אליכם במפתיע, כי לא יכולנו, לדאבוננו, אחרת".

* * *

העסקנות הציבורית בענייני תורה וקדושה, במטרה לשמור על גחלת היהדות שלא תכבה ח"ו, נעשתה כל העת בסתר ובצנעה בחירוף נפש ומתוך מאמצים כבירים להסוות פעילות לבל תשלוט בה עינא בישא. אולם עינם של קלגסי הנ.ק.וו.ד. הייתה פקוחה, ודבר לא נעלם מעיניהם. הם צירפו פרט לפרט והגיעו למסקנה שהרב יהושע זעליק אהרונוב הוא מראשי שומרי הגחלת בעיר.

באחד הלילות של שנת תרצ"ב הגיעו הרשעים לביתו ואסרוהו. ימים ארוכים נחקר ללא הפסקה, כאשר החקירות מלוות באיומים ובעינויים גם יחד. אך הוא עמד כצור איתן והכחיש הכול, ולא אִיפשר להם למצוא בדבריו תואנה כלפי אחיו החסידים והעסקנים.

כשהבינו כי לא יוכלו לו, גזרו שלא בפניו פסק-דין של שמונה שנות גלות עם עבודת פרך, הרחק בירכתי סיביר.

לאחר מאמצים כבירים שעשתה אשתו הגיע דינו לפני הנשיא קאלינין, שנטה חסד כלפי אזרחיו, גם היהודים, והוא קיצר את גזר הדין לארבע שנות גלות בלבד.

אולם גם זה היה מעל ומעבר לכוחותיו של החסיד רך הנפש. השהות בסיביר הרחוקה, מלווה בסבל גדול, בקור איום ונורא ובעבודה המתישה את הגוף, פעלו עליו נמיכות-רוח ושפיפות-קומה. על אף זאת, בכל המצבים נשא בגאון את דרכיו והנהגותיו החסידיות כמלפנים.

בחודש ניסן תרצ"ו, במלאות ארבע שנים לגלותו בארץ גזירה נידחת, הוא שוחרר, ובערב פסח חזר לעירו אורשה.

בימי מלחמת העולם השנייה, עם פלישת צבאות היטלר ימ"ש, והתקדמותם המהירה לעבר עריה הגדולות במרכז רוסיה, נמלטו כל היהודים מהאזורים הללו, ובהם גם הרב יהושע זעליק ומשפחתו. הם נמלטו לעומקה של רוסיה, ובקיץ של אותה השנה הגיעו לסמרקנד, הרחק מאימי החזית.

הרב יהושע זעליק הגיע לשם שבור ורצוץ בגופו, אך ברוחו נשאר איתן ואמיץ כבימים מקדם. הדבר הראשון שהחל לדאוג על אודותיו היה השגת חיטים שמורות משעת קצירה בעבור מצות לחג הפסח של השנה הבעל"ט.

לקראת חג הפסח תש"ב, אף על פי שכל מצרכי המזון היו בצמצום גדול, ובייחוד מצרכים כשרים לפסח שהיו בגדר יקר המציאות, מכל מקום קרא לבנו יחידו וביקש ממנו לצאת אל הרחוב או אל בית הכנסת הסמוך וידאג להביא אורח לפחות לאחת מסעודות החג. הוא עצמו כבר היה נפוח ומרותק למיטתו.

הבן יצא בשליחות האב הדגול; ואכן האיש הראשון שפגש, ואשר לא היה לו היכן לאכול, הוזמן לביתם. הלה סעד עמם את סעודת החג מכל האוכל המועט שהיה בבית. בעבור האורח הייתה זו הצלת נפשות ממשית, שכן זה כמה ימים  שלא בא אוכל לפיו והוא כמעט גווע ברעב.

בליל הסדר תש"ב, ניצלו חייו בזכותו של החסיד הדגול, מכניס האורחים, הרב יהושע זעליק הי"ד.