שֵׁם פָּרָשָׁתֵנוּ "אֱמוֹר" – שֶׁמַּשְׁמָעוֹ: דַּבֵּר, תַּגִּיד – מְלַמֵּד עַל חֲשִׁיבוּת כֹּחַ הַדִּבּוּר.

הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָתַן אֶת כֹּחַ הַדִּבּוּר רַק לָאָדָם.

בְּכֹחַ זֶה הָאָדָם מְגַלֶּה מַחְשָׁבוֹת וּפוֹעֵל פְּעֻלּוֹת.

בְּכֹחַ זֶה הוּא הוֹפֵךְ אֶת הָעוֹלָם וְעוֹשֶׂה בּוֹ כַּטּוֹב בְּעֵינָיו.

כַּאֲשֶׁר הַתּוֹרָה אוֹמֶרֶת לָנוּ "אֱמוֹר" בְּאֹפֶן שֶׁל צִוּוּי תְּמִידִי,

הִיא מְלַמֶּדֶת אוֹתָנוּ שֶׁאֵין לְהִסְתַּפֵּק רַק בְּמַחְשָׁבָה!…

יֵשׁ לַעֲשׂוֹת! וְגַם דִּבּוּר הוּא מַעֲשֶׂה זוּטָא.

יֵשׁ לָנוּ הַרְבֵּה מִצְווֹת הַקְּשׁוּרוֹת בְּדִבּוּר.

אָנוּ מִתְפַּלְּלִים, מְבָרְכִים, לוֹמְדִים תּוֹרָה וְהַכֹּל בְּדִבּוּר.

אֲנַחְנוּ יוֹצְרִים קֶשֶׁר עִם כָּל הַסּוֹבְבִים אוֹתָנוּ בְּשִׂיחוֹת וְדִבּוּרִים.

נִשְׁאֶלֶת הַשְּׁאֵלָה: מַדּוּעַ הַתּוֹרָה אוֹמֶרֶת "אֱמוֹר" וְלֹא "דַּבֵּר"?

נִרְאֶה, שֶׁיֵּשׁ הֶבְדֵּל בֵּין "דִּבּוּר" לַ"אֲמִירָה".

וְאָכֵן אָמְרוּ חֲכָמִים שֶׁ"דִּבּוּר" הוּא לָשׁוֹן קָשָׁה, לְעֻמַּת זֹאת, "אֲמִירָה" הִיא לָשׁוֹן רַכָּה.

וּמִזֶּה אָנוּ לוֹמְדִים רַעְיוֹן עָמֹק בְּיַחֲסֵי אֱנוֹשׁ וּבְהִלְכוֹת דֶּרֶךְ אֶרֶץ – לְדַבֵּר בְּנַחַת!

"דִּבְרֵי חֲכָמִים בְּנַחַת נִשְׁמָעִים" – צָרִיךְ לְדַבֵּר בְּנֹעַם וְלֹא בְּלָשׁוֹן קָשָׁה.

דַּרְכָּם שֶׁל חֲכָמִים לְדַבֵּר בְּנַחַת, וְעַל כֵּן הֵם נִשְׁמָעִים בְּנַחַת.

וְאָכֵן, כַּאֲשֶׁר אָנוּ מְדַבְּרִים בְּנַחַת לֹא רַק שֶׁדְּבָרֵינוּ נִשְׁמָעִים,

אֶלָּא שֶׁהֵם יוֹצְרִים אֲוִירָה טוֹבָה וְנִנּוֹחָה.

גַּם כַּאֲשֶׁר אָנוּ נִפְגָּשִׁים עִם אָדָם מָלֵא חֵמָה הַכּוֹעֵס עָלֵינוּ וּמַרְגִּיז אוֹתָנוּ,

צָרִיךְ לְדַבֵּר עִמּוֹ בְּנַחַת וּבְלָשׁוֹן רַכָּה.

צָרִיךְ לֶאֱהֹב אוֹתוֹ וְלָדוּן אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת וּלְנַסּוֹת לְהָבִין אוֹתוֹ.

וְאָז אָנוּ רוֹאִים שֶׁאָכֵן "מַעֲנֶה רַּךְ יָשִׁיב חֵמָה", וּמִי שֶׁכָּעַס עָלֵינוּ לִפְנֵי רֶגַע, כְּבָר נִרְגַּע!

כִּי עַל יְדֵי שֶׁדִּבַּרְנוּ אִתּוֹ בְּנַחַת, הִתְעוֹרְרוּ בּוֹ הַכֹּחוֹת הַטּוֹבִים שֶׁהָיוּ נִסְתָּרִים בְּתוֹכוֹ.

עַכְשָׁו בִּימֵי סְפִירַת הָעֹמֶר יֵשׁ לָנוּ הִזְדַּמְּנוּת מְיֻחֶדֶת לוֹמַר בְּדִבּוּר אֶת סְפִירַת הָעֹמֶר,

וְעַל יְדֵי זֶה לְתַקֵּן אֶת הַמִּדּוֹת שֶׁלָּנוּ, שֶׁבְּכֹחַ אֲמִירָה לְשַׁנּוֹת אֶת הַמְּצִיאוּת.

וּבִמְיֻחָד שֶׁבִּימֵי הַהֲכָנָה לְחַג הַשָּׁבוּעוֹת לְמַתַּן תּוֹרָה,

נוֹתְנִים לָנוּ כֹּחוֹת מְיֻחָדִים מִלְּמַעְלָה לְשַׁפֵּר אֶת עַצְמֵנוּ.

עָלֵינוּ לִזְכֹּר שֶׁבְּכָל שָׁנָה בְּחַג הַשָּׁבוּעוֹת אָנוּ מְקַבְּלִים אֶת הַתּוֹרָה מֵחָדָשׁ,

וּכְמוֹ שֶׁקִּבַּלְנוּ אוֹתָהּ בְּמַעֲמַד הַר סִינַי בְּאֵימָה בְּיִרְאָה בְּרֶטֶט וּבְזִיעַ,

כָּךְ נְקַבֵּל אוֹתָהּ גַּם עַכְשָׁו.

הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁקָּדְמָה לָעוֹלָם, הִיא מַתָּנָה נִפְלָאָה מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא,

הַתּוֹרָה נִתְּנָה לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בָּעוֹלָם, לָכֵן כֻּלָּהּ גְּמִילוּת חֲסָדִים, כֻּלָּהּ אַהֲבָה.

הִיא מַדְרִיכָה אוֹתָנוּ וּמְאִירָה לָנוּ אֶת הַדֶּרֶךְ שֶׁאָנוּ הוֹלְכִים בָּהּ,

וְהִיא גַּם מַחְדִּירָה אוֹר פְּנִימִי בְּנַפְשֵׁנוּ כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לְהָבִין אֶת עַצְמֵנוּ.

רַק עַל יְדֵי קִיּוּם הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת אָנוּ הוֹפְכִים לִהְיוֹת בְּנֵי חוֹרִין מְאֻשָּׁרִים.

אִם כֵּן, אֵיךְ לֹא נִתְרַגֵּשׁ וְנָחוּשׁ חֶרְדַת קֹדֶשׁ בְּכָל יְמֵי הַסְּפִירָה לִקְרַאת קַבָּלַת הַתּוֹרָה?!…

אָז הָבָה נֹאמַר אֶת סְפִירַת הָעֹמֶר בְּכַוָּנָה לְתַקֵּן כָּל יוֹם אֶת הַמִּדָּה שֶׁל אוֹתוֹ יוֹם,

וְעַל יְדֵי זֶה נִטַּהֵר וְנִתְקַדֵּשׁ הֵן בְּמַחְשָׁבָה, הֵן בְּדִבּוּר וְהֵן בְּמַעֲשֶׂה.

וּמֵאַחַר שֶׁאָנוּ מִתְעַלִּים בְּכָל יוֹם מִסְּפִירַת הָעֹמֶר (עַל יְדֵי הָאֲמִירָה) בַּמִּדָּה שֶׁל אוֹתוֹ יוֹם,

נַגִּיעַ בְּחַג הַשָּׁבוּעוֹת לְדַרְגָּה מְתֻקֶּנֶת עֶלְיוֹנָה וְנִהְיֶה רְאוּיִים לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה מֵחָדָשׁ,

מִתּוֹךְ צִפִּיָּה לַגְּאֻלָּה הָאֲמִתִּית וְהַשְּׁלֵמָה שֶׁתִּהְיֶה מִיָּד מַמָּשׁ.