מה שדוקא עתה מוכרח יותר לימוד דא״ח (דברי אלקים חיים, חסידות חב״ד), מבואר בכמה מקומות. ונקודה השייכת ומובנת לכל בנקל: כשמתחדשת מחלה ר״ל בעולם, או מתחזקת מחלה הישנה – מוכרח להוסיף ברפואות. ואפילו הבריאים – אם מחלה מתדבקת היא, ועל כל אחד ואחד אמרו רז״ל אל תאמין בעצמך.

מה שבתקופתנו אין מספיק כלל לימוד חסידות פולין – מובן על פי מה שנתבאר לעיל, כי הרפואה צריכה להיות מתאימה להמחלה. וכיון שהאחרונה עיקרה תלוי עתה בשקלא וטריא שכליים, גם הרפואה צריכה להיות על ידי ענין שיקח ויתפוס את השכל וחב״ד שבנפש וק״ל.

 

(כ״ק אדמו״ר מה״מ, אגרות קודש חלק י״ב ע׳ שסד)

 

 

במה שכותב ש״יפוצו מעיינותיך״ – יש אומרים אשר קאי על כל השיטות בחסידות ולא רק חב״ד – הנה הסברה והבנה רחבה בעניני חסידות זהו הדרך דוקא של חסידות חב״ד ולא דפולין. ואלו שדרכם ללמוד תורה בהסברה דוקא ולא רק למיגרס, מובן שגם בחסידות צריך להיות כן. ועיין ג״כ התמים חלק ב׳ ע׳ נו ואילך.

 

(כ״ק אדמו״ר מה״מ, אגרות קודש חלק ט״ו ע׳ רמה)

 

 

הטעם שמשתדלים ללמוד חסידות חב״ד, ולמה לא מספיק ללמוד

בספרי חסידות פולין, והרי כולם ממעין אחד שתו – הלא הם הבעש״ט, והרב המגיד ממעזריטש.

ונקודת המענה בזה היא, כדוגמת המענה לשאלה – מהו ההכרח ללמוד גם הגמרא נוסף על לימוד המשנה, והרי, כיון שרובה פירוש המשנה, יש להסתפק בלימוד המשנה, שעד״ז הוא גם החילוק בהנ״ל – שבתורת תלמידי הבעש״ט וכו׳ באו הענינים נקודות נקודות, והלומדם בכח עצמו, אפי׳ אם ירצה להסבירם באריכות הביאורים, לאו כל מוחא סביל דא לכוון הפירוש לאמיתתו. וזהו ענינה של חסידות חב״ד, ששמה מורה על מטרתה, להבין ולהסביר את הענינים שבאו במשנה של תורת החסידות.

 

(כ״ק אדמו״ר מה״מ, ״לקוטי שיחות״ חלק יו״ד ע׳ 239)

 

 

החילוק, בין שיטת חב״ד ושיטת חסידות פולין, הרי יכול להיות רק בזמן הזה. השיטה של חב״ד היא שכל יהודי צריך לעמול בהבנה והשגה באלקות. ושיטת חסידות פולין היא (כמאמרו של הרה״ק ר׳ שלמה מקארלין זצ״ל), וצדיק באמונתו יחי׳, אל תקרי יחי׳ אלא יחי׳(החי״ת בפתח). ישנו הצדיק שמתיגע, ועי״ז הוא מחיה את מקושריו על ידי אמונת הצדיקים שיש להם.

החילוק בין שתי השיטות שייך רק עכשיו, על לעתיד לבוא הרי כולם מודים, שאז יהיה ומלאה הארץ דעה את ה׳ כמים לים מכסים, שכל ישראל תהיה להם הבנה והשגה באלקות. וכמו שכתוב ״כי כולם ידעו אותי״.

אלא שחסידות חב״ד טוענת שעכשיו זהו הזמן שלפני משיח, במילא מתחילה כבר ההנהגה כמו כל הענינים דלעתיד, שצריכים לעשות הכנה וכלי לזה בזמן הגלות. הכלי הרי צריך להיות מעין האור והגילוי, במילא צריך גם עכשיו שיהיה עכ״פ מעין ובדוגמת ״כולם ידעו אותי״, שכל ישראל צריכים להתייגע על הבנה והשגה באלקות.

בזמננו זה זקוקים ללימוד חסידות חב״ד. מנהגיה והדרכותיה. בזמננו זה הוא דבר המוכרח, לא רק דע את אלקי אביך בשביל ועבדהו בלבב שלם, שלימות העבודה, אלא גם בשביל לימוד התורה וקיום המצוות בהידור – כפשוטו.

ראיה מוחשית לזה ראינו בתקופתנו, באותן המדינות שהיו בהן נסיונות גדולים על לימוד התורה וקיום המצוות (כמו ברוסיא וכו׳). שרק אלו שלמדו חסידות חב״ד והתנהגו בהנהגותיה והדרכותיה, הם שעברו את כל הנסיונות ונשארו שלמים בלימוד התורה וקיום המצוות.

אלו שעדיין לא היה להם קביעות בלימוד חסידות חב״ד, צריכים הם להתחיל ללמוד, ואלו שגם קודם למדו – צריכים להוסיף. והוספה גדולה, הוספה גדולה ביותר, עד שהתוספת תהיה מרובה על העיקר.

ויהי רצון, שיהיה זה הכנה וכלי ל״כמים לים מכסים״, בגאולה השלימה על ידי משיח צדקנו במהרה בימינו אמן.

 

(כ״ק אדמו״ר מה״מ, ״לקוטי שיחות״ חלק ב׳ ע׳ 475)

 

 

במענה על מכתבו בו כותב על אופן לימודו עד עתה וקיום המצות שלו, והחששות שיש לו בעסק לימוד תורת החסידות.

והנה אין לחשוש כלל וכלל, כי אין זה לימוד תורת הקבלה, אלא לימוד תורת החסידות. אף שלפעמים נזכרים ענינים מתורת הקבלה, אבל הביאור שלהם על פי תורת החסידות שולל מקום לחששות האמורות במכתבו. והי׳ מהמוכרח שילמוד את הקונטרס ״עץ החיים״ וקונטרס ״ומעין״ – מכ״ק אדמו״ר מהורש״ב – והמבוא לקונטרס עץ החיים מכ״ק מו״ח אדמו״ר זצוקללה״ה נבג״ם זי״ע, אשר אז יראה עד כמה החששות שלו אין להם כל יסוד, ואינם אלא עצת היצר למנוע ממנו ידיעה בחלק גדול מתורה הקדושה, אשר דוקא דורנו זה דעקבתא דמשיחא זכה שיתגלה חלק זה לרבים. ואם בהשגחה פרטית זכה גם הוא שיוודע לו אודות זה, צריך לתפוס בהזדמנות זו בכל רמ״ח אבריו ושס״ה גידיו, מבלי להכנס בשקו״ט עם היצה״ר שלו, המעורר אצלו חששות הנ״ל. ואם מעט אור דוחה הרבה חושך, הרי עאכו״כ הרבה אור.

ואין להקשות מה הי׳ בדורות הראשונים קודם שנתגלתה תורת החסידות, כי קושיא זו דומה להיש מקשים מה הי׳ בזמן המשנה קודם שהיתה הגמרא, ובזמן הגמרא קודם שהיו ספרי הראשונים וכו׳, והאריכות בזה אך למותר. ויעיין בקונטרס עץ החיים הנ״ל וינעם לו וירווח לו, והשי״ת יצליחו להוסיף אומץ בתורת הנגלה ובתורת החסידות גם יחד ובהצלחה.

 

(כ״ק אדמו״ר מה״מ, ״לקוטי שיחות״ חלק יו״ד ע׳ 238)