לִפְנֵיכֶם סִפּוּר מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה.

בִּכְפָר קָטָן גָּר נַעַר, שֶׁקִּבֵּל עַל עַצְמוֹ לִהְיוֹת רוֹעֵה צֹאנָם שֶׁל כָּל אַנְשֵׁי הַכְּפָר בָּאָחוּ הַסָּמוּךְ לַיַּעַר.

הָיְתָה זוֹ עֲבוֹדָה אַחְרָאִית וְקָשָׁה, בָּהּ נֶאֱלַץ הַנַּעַר לְבַלּוֹת זְמַן רֹב עַם הַצֹּאן בְּמָקוֹם מְרֻחָק מִבְּנֵי אָדָם, וּמוּבָן שֶׁהַטֹּרַח וְהַשִּׁעֲמוּם שֶׁהָיוּ מְנַת חֶלְקוֹ, לֹא הֵסֵבּוּ לַנַּעַר שֶׁהָיָה צָעִיר וּמְלֵא מֶרֶץ עֹנֶג רַב.

יוֹם אֶחָד, הֶחְלִיט הַנַּעַר לַחְמֹד לָצוֹן, וּפָרַץ בִּזְעָקוֹת נוֹרָאוֹת: הַצִּילוּ! זְאֵבִים! זְאֵבִים בָּאִים!

שָׁמְעוּ אַנְשֵׁי הַכְּפָר אֶת קוֹל הַנַּעַר וְרָצוּ לְהַצִּילוֹ כַּאֲשֶׁר הֵם מְצֻיָּדִים בְּקִלְּשׁוֹנוֹת, תָּרִים אַחֲרַי אֵיזוֹ חַיַּת טֶרֶף, אוּלָם זְאֵב אַיִן. הַצֹּאן יוֹשֵׁב עַל מֵי מְנוּחוֹת וְאוֹכֵל מְזוֹנוֹ בַּשַּׁלְוָה, כַּאֲשֶׁר אִישׁ אֵינוֹ מַפְרִיעַ אֶת מְנוּחָתוֹ. גַּם הַנַּעַר רָגוּעַ שָׁלֵו וּשְׂבַע רָצוֹן, כְּשֶׁהוּא מְקַבֵּל אֶת אַנְשֵׁי הַכְּפָר בְּחִיּוּךְ.

חָזְרוּ אַנְשֵׁי הַכְּפָר לְבָתֵּיהֶם מְבֻיָּשִׁים עַל שֶׁנָּפְלוּ בְּרֶשֶׁת הַהוֹנָאָה שֶׁל הַנַּעַר, אוּלָם זְמַן קָצָר אַחַר כָּךְ שָׁכְחוּ מִכָּל הָעִנְיָן.

וְהִנֵּה לְאַחַר כְּחֹדֶשׁ שׁוּב זָעַק הַנַּעַר הַמְּשֻׁעֲמָם: הַצִּילוּ! הַצִּילוּ! זְאֵבִים הִגִּיעוּ לִטְרֹף אֶת הַצֹּאן.

וְשׁוּב הִזְדָּרְזוּ אַנְשֵׁי הַכְּפָר בְּחֶמְלָתָם עַל צֹאנָם כְּשֶׁקִּלְּשׁוֹנוֹת בִּידֵיהֶם לְהִלָּחֵם בַּזְּאֵבִים.

וְגַם הַפַּעַם מָצְאוּ אֶת הָרוֹעֶה וְהַצֹּאן שְׁלֵוִים, וְאֵין זֵכֶר לְשׁוּם חַיָּה טוֹרֶפֶת.

עָזְבוּ אַנְשֵׁי הַכְּפָר אֶת הַנַּעַר לְנַפְשׁוֹ וְחָזְרוּ לִכְפָרָם מִבְּלִי לְהִתְעַלֵּם מֵחִיּוּכוֹ שֶׁל הַנַּעַר.

*

וְהִנֵּה בְּאֶחָד מִיְּמֵי הַחֹרֶף הַקָּרִים כַּאֲשֶׁר עֲנָנִים כֵּהִים כִּסּוּ אֶת הַשָּׁמַיִם וּצְלִילִים שֶׁל סוּפוֹת רוּחַ הִשְׁתּוֹלְלוּ בַּיַּעַר הַסָּמוּךְ וְהִטְרִידוּ אֶת מְנוּחָתוֹ שֶׁל הָרוֹעֶה הַצָּעִיר, חָשׁ הַנַּעַר הַמְּשֻׁעֲמָם בְּדִכָּאוֹן, וַאֲפִלּוּ לַחְמֹד לָצוֹן לֹא חָפַץ. וְהִנֵּה דַּוְקָא עַכְשָׁו בִּרְגָעִים קָשִׁים אֵלֶּה הֵגִיחַ מִבֵּין עֲצֵי הַיַּעַר זְאֵב כַּאֲשֶׁר הוּא מְכַוֵּן פְּעָמָיו לְכִוּוּן הָעֵדֶר.

וְאָז בְּאֹפֶן טִבְעִי וּסְפּוֹנְטַאנִי פָּרַץ הַנַּעַר בְּזַעֲקוֹת אֵימִים: זְאֵב, זְאֵב, הַצִּילוּ! הַצִּילוּ!

אוּלָם הַפַּעַם אִישׁ לֹא שָׂם לֵב לְזַעֲקוֹתָיו. אַנְשֵׁי הַכְּפָר הָיוּ בְּטוּחִים שֶׁהִנֵּה הַנַּעַר שׁוֹאֵף לִתְשׂוּמַת לֵב, וְעַל כֵּן חוֹזֵר עַל הַתַּעֲלוּל שֶׁנַּעֲשָׂה לוֹ כְּהֶרְגֵּל. אִישׁ לֹא נֶחְלַץ לְעֶזְרָתוֹ.

וְאֵלֶּה הַצֹּאן שֶׁלֹּא חָטְאוּ נִזּוֹקוּ, וְגַם הַנַּעַר קִבֵּל אֶת עָנְשׁוֹ, כִּי לֹא קִבֵּל מַשְׂכֻּרְתּוֹ חֳדָשִׁים רַבִּים. הוּא אָמְנָם הִמְשִׁיךְ לִרְעוֹת אֶת הַצֹּאן, אוּלָם בַּשָּׂכָר שֶׁהָיָה מַגִּיעַ לוֹ עַל עֲבוֹדָתוֹ הִשְׁתַּמְּשׁוּ אַנְשֵׁי הַכְּפָר לְכִסּוּי תִּקּוּן הַנְּזָקִים שֶׁל הַצֹּאן.

כָּךְ לָמַד הַנַּעַר לָקַח שֶׁאֵין לַחְמֹד לַצֹּאן. אָסוּר לְשַׁקֵּר אֲפִלּוּ דֶּרֶךְ צְחוֹק. כִּי כָּךְ עָנְשׁוֹ שֶׁל הַשַּׁקְרָן, אֲפִלּוּ אִם הוּא אוֹמֵר אֱמֶת אֵין מַאֲמִינִים לוֹ.