מהי עונה בינונית?

א. אשה שאין לה וסת קבוע – חוששת ליום השלשים לתחילת ראייתה. וגם אם היא מעוברת או מניקה חוששת ליום השלשים לראייתה. חשש זה נקרא ״עונה בינונית״ בשל כך שהיא העונה המצויה ביותר אצל מי שלא קבעה וסת, זאת בנוסף לעונת החודש ועונת ההפלגה שלה[1].

ב. חשש עונה בינונית הוא כל היממה בין אם ראתה ביום או בלילה, וזמנו כעבור 4 שבועות ויום אחד אחר תחילת ראייתה. לדוגמא: ראתה במוצ״ש או ביום א׳ עד שקיעת החמה – הרי החשש הוא כעבור 4 שבועות מתחילת ליל ב׳ [מאחר שקיעת החמה של יום א׳] עד הלילה שלאחר יום ב׳[2].

ג. ראתה בחודש חסר שיש בו 29 יום, כגון א׳ באייר, הרי חשש עונה בינונית חל ביום חשש וסת החודש שהוא א׳ סיון ולכן אסורה אז כל היממה משקיעת החמה של כ״ט אייר עד הלילה של אחר יום א׳ סיון ואין הפרש אם ראתה ביום או בלילה[3].

ד. ראתה בחודש מלא שיש בו 30 יום, כגון א׳ ניסן, הרי חשש עונה בינונית מקדים את חשש יום החודש ונמצא שאסורה משקיעת החמה של כ״ט ניסן עד הלילה של אחר יום ל׳ ניסן מצד עונה בינונית, ואחר-כך בא׳ אייר יש חשש יום החודש עונה אחת, אם ראתה בלילה – אסורה בלילה של א׳ אייר, כלומר, מהשקיעה של ל׳ ניסן עד הזריחה למחרת [בהמשך לעונה בינונית].

ואם ראתה ביום, הרי החשש הוא ביום א׳ אייר אחר זריחת השמש עד הלילה, אבל בלילה הקודם אין חשש [אם בדקה וגם אין לה עתה הרגשת קבלת וסת]. ומכל מקום, ראוי לבדוק לפני תשהמ״ט, כדלעיל בהלכות טהרה פרק יב הלכה ז ועיי״ש בהערה 7[4].

מדיני וסת קבוע ווסת שאינו קבוע

ה. חשש עונה בינונית קיים אצל כל אשה שאין לה עתה קביעות וסת אף אם מעולם לא ראתה בזמן עונה בינונית ואף אם תמיד היא רואה אחרי זמן זה – מ״מ צריכה לחשוש לעונה בינונית [ואם לוקחת כדורים – תשאל רב][5].

ו. אשה שהייתה לה קביעות וסת ושינתה פעם או שתיים, אע״פ שחוששת לוסתה הקבוע ולוסתה החדש (כדלקמן פרק ז הלכה ב) – מ״מ, אינה חוששת לעונה בינונית[6].

ז. אשה שהיה לה וסת קבוע ועקרתו ולא קבעה וסת אחר וחזרה פעם אחת לוסתה הקבוע – הדין הוא שהוסת הקבוע חוזר לקביעותו (כדלקמן פרק ז הלכה ג) וממילא אין לה חשש עונה בינונית [כל זמן שלא ייעקר שוב הוסת הקבוע].

אבל אם עקרה את וסתה הקבוע וקבעה לה וסת אחר, אפילו אם אחר-כך עקרתו וחזרה לראות בזמן וסתה הראשון – דינו כוסת חדש וכל עוד לא נקבע שוב דינו כוסת שאינו קבוע, ולכן חוששת גם לעונה בינונית[7].

ח. מעוברת מהיום ה-91 להריונה וכמו כן במשך 24 חודש אחר הלידה – אינה יכולה לקבוע וסת (וכפי שיתבאר לקמן פרק ד הלכה ח).

ולכן, גם אם ראתה שלש פעמים רצופות באותו יום בחודש או בהפלגה קבועה בהיותה כבר מעוברת שלשה חודשים או יותר או 24 חודש אחר לידתה, כנ״ל – תחשוש גם לעונה בינונית [מלבד וסת החודש והפלגה][8].

עקירת חשש עונה בינונית

ט. אשה שראתה וסת זמן קצר אחר הוסת הקודם, כך שהיא טהורה ביום השלושים של הוסת שלפני האחרון – אינה חוששת לו, אלא חוששת לעונה בינונית מוסתה האחרון[9].

י. אבל אם נטמאה אחר הוסת ע״י כתם או בדיקת רופא, דם בתולים או קינוח – תחשוש ליום השלשים מוסתה. אבל אם נטמאה בבדיקת עד – דינה כאילו ראתה וסת נוסף וחוששת ליום השלושים מוסתה האחרון בלבד[10] [אך אם בגלל בדיקת הרופא קיבלה וסת, עליה לחשב עונה בינונית ביום השלושים מוסת זו].

יא. אשה שקבעה וסת ע״י כדורים והפסיקה לקחתם – חוששת לעונה בינונית [עם שאר חששות][11].

נספח לפרק ג בדיני וסתות

ו. לשיטת אדמוה״ז עונה בינונית היא כל המעת לעת. ויש שחששו רק עונה אחת [הגר״ע יוסף בטהרת הבית הקצר פ״ב הלכה ג]. ויש שכתבו לחשוש גם לדעת אדמוה״ז, ולכן אם ראתה ביום – יש להחמיר גם בלילה שלפניו, ובשעת הדחק והוא ליל טבילה תשאל רב [הגר״ש וואזנר]. ובחוט שני [עמ׳ קיא] מתיר רק בליל ל״א לעת הצורך אבל לא בליל ל׳.

ובנטעי גבריאל הלכות נדה פרק צב סעיף ד כתב ״ובשעת הדחק ושאלת חכם יש להקל״.

2. אשה שיש לה וסת קבוע שזמנו קצר מעונה בינונית ולא ראתה בו – פשטות הדין הוא שאין חוששת לעונה בינונית. וכן דעת אדמוה״ז בסימן קפט ס״ק ב, שאשה שיש לה הפלגה קבועה של כ׳ ימים ולא ראתה בה, אינה צריכה לחוש לעונה בינונית. ויש שחששו לעונה בינונית [מסגרת השולחן על קיצשו״ע, הגר״ש וואזנר וחוט שני עמ׳ קיא]. ובנטעי גבריאל הלכות נדה פרק צב סעיף ז פוסק שראוי להחמיר, אבל רק בעונה שראתה בה, ורק ביום ל׳ ולא ביום ל״א. ע״ש.

3. יש שחששו גם ליום ל״א כוסת עונה בינונית [הגר״ש וואזנר וחוט שני], ובליל טבילה – לדעת הגר״ש וואזנר תשאל רב ובחוט שני מחמיר גם בזה והביאם נטעי גבריאל הלכות נדה פרק צב הערה ה. ושם בהלכה יח פסק שאם ראתה וסת בימי טוהר דהיינו תוך ארבעים יום ללידת זכר ושמונים יום ללידת נקבה אין צריכה לחשוש לעונת אור זרוע.

4. עונה בינונית כשראתה בלילה יש שחששו לעונה הקודמת להמחמירים לפרוש בעונת אור זרוע [טהרה כהלכה] ובחוט שני [עמ׳ מ] מתיר בעונה שלפניה. וכן כתב בנטעי גבריאל הלכות נדה פרק צא סעיף ז, ושם בהערה יד מביא, שנחלקו בזה אך נתפשטה ההוראה להקל.

5. אשה שרואה תמיד בהפלגה ארוכה יותר מעונה בינונית, אבל אין לה וסת קבוע, הדין הוא שחוששת לעונה בינונית וכן משמע בשוע״ר סימן קפט ס״ק סא, שמדבר כשראתה בהפלגה של ל׳, ל״ב ו-ל״ד מזמן שפסק דמה, נמצא שהיו שלש ראיות בזמן שהוא אחר עונה בינונית שהיא ביום השלשים כולל יום הראייה וכתב שם רבינו שגם חוששת לעונה בינונית. [וכן מחמיר בספר טהרה כהלכה].

ולדעת הגר״ע יוסף והאג״מ ועוד פוסקים אינה חוששת לעונה בינונית. ומביאם בנטעי גבריאל הלכות נדה פרק צב סעיף ו ובהערות שם. ומביא להקל בזה בליל טבילה או יוצא לדרך או בבא מן הדרך, ע״פ הוראת חכם.

הערות