אופן חישוב וסת הפלגה

א. אשה שראתה דם ופסק וסתה, כלומר שעשתה הפסק טהרה ואחר-כך ראתה שוב כעבור זמן, לדוגמא: אם קיבלה וסת כעבור 20 יום מאז שפסק דמה, הרי כשיפסוק דם וסתה החדש ויעברו 20 יום תחשוש לאותה עונה. ואם 3 פעמים ראתה באותה הפלגה, לדוגמא: ראתה 3 פעמים לאחר שחלפו 20 יום [באותה עונה, מאחר הפסק טהרה האחרון] – קבעה לה וסת הפלגה[1].

ב. אם לא עשתה הפסק טהרה ולא ידוע מתי פסק דמה, מחשבים כאילו הפסיקה בטהרה בסוף שבעה ימים לראייתה, כי כך, מן הסתם, נמשכת ראייתה[2].

ג. אם בדקה כבר ביום הרביעי לראייתה וראתה שכבר פסק דמה, אע״פ שאינו נחשב לה הפסק טהרה לענין ספירת שבעה נקיים, שלזה צריכה לבדוק שוב בסוף היום החמישי, הרי שאת חישוב העונות הנקיות לוסת ההפלגה מתחילה מבדיקה זו.

וכן אם הפסיקה בטהרה בלילה אחר החמישה ימים וכיו״ב, הרי זה נחשב כאילו הפסיקה בטהרה בסוף עונת הלילה.

והוא הדין אם לאחר שהפסיקה בטהרה בדקה למחרת ומצאה דם, שחישוב וסת ההפלגה מתחיל רק כאשר פסק דמה לגמרי[3].

ד. בוסת ההפלגה חוששת עונה אחת, דהיינו אם ראתה ביום ה-20 ביום בלבד ולא בלילה שלפניו – אסורה בפעם הבאה ביום ה-20 ביום. וכן אם ראתה בלילה של יום ה-20 [הלילה שאחר היום ה-9ו] להפסקת ראייתה – אסורה בפעם הבאה בליל ה-[4]20.

עקירת וסת הפלגה

ה. וסת הפלגה שאינו קבוע נעקר אם עברה פעם אחת ולא ראתה בו וזאת במקרה שבאותה הפעם האריכה הפלגתה. לדוגמא: הפלגתה הייתה 20 יום וראתה פעם נוספת ביום ה-23 להפסק טהרתה – נתבטל בזה חשש של יום ה-[5]20.

ו. אולם אם הקדימה וראתה – אינה מבטלת את ההפלגה הקודמת. לדוגמא: ראתה בהפלגת 23 יום ואחר-כך ראתה בהפלגת 20 יום לא התבטל חשש הפלגתה הראשון ולכן תחשוש מהפסק טהרתה החדש ליום ה-20 [עונה אחת].

ואם לא תראה עדיין – תחשוש ליום ה-23 [עונה אחת]. ואם אכן ראתה בהפלגת 23 יום ואח״כ ראתה הפלגות קצרות ושבה וראתה כעבור 23 יום באותה עונה וכל כיו״ב – קבעה הפלגה ל-23 יום וסת[6].

ז. לפיכך, יתכן ויהיו לאשה הרבה ימי חשש הפלגה והיינו אם קיצרה וחזרה וקיצרה את הפלגותיה, אבל אם פעם האריכה את ההפלגה – הרי זה עוקר את כל ימי חשש וסת הפלגתה שאינו קבוע[7].

ח. אמנם, אם הייתה לה הפלגה ארוכה וקיצרה הפלגותיה ואחר-כך האריכה שוב אך עדיין לא הגיע למספר ימי ההפלגה הארוכה – מתבטלים חששות ההפלגה הקצרות יותר.

לדוגמא: ראתה בהפלגת 23 יום ואחר-כך ראתה בהפלגת 20 יום ושוב ראתה בהפלגת 21 יום, הרי שבתחילה חוששת ל-23 יום. וגם אחר שקיצרה הפלגותיה חוששת ליום ה-20 וגם ליום ה-23, אולם לאחר שהאריכה וראתה בהפלגת 21 יום, הרי שהתבטלה הפלגת 20 יום ומעתה חוששת ליום ה-21 וליום ה- [8]23.

ט. אם באמצע ימי הפלגתה נטמאה ע״י בדיקה רפואית, למרות שנתבאר לעיל (בפרק א הלכה ד ובהערה 4 שם), שוסת שע״י בדיקה רפואית אינה נחשבת לחישובי הוסתות [אא״כ תעבור שוב אותה בדיקה רפואית ותראה בה וסת], אולם ראייה זו סותרת את רצף ההפלגה ומחשבים את חששות ההפלגה מאחרי הפסק הטהרה שיהיה לאחר הוסת שהגיע עקב או לאחר הבדיקה הרפואית.

וכל זה אם עקב או לאחר הבדיקה הרפואית ראתה וסת ממש, אך אם יצאו ממנה רק כמה טיפות דם ונטמאה – לא סתרה הפלגתה[9].

מדיני וסת קבוע ווסת שאינו קבוע

י. וסת קבוע נעקר בשלש פעמים, כלומר, אם הייתה לה, לדוגמא, קביעות של 20 יום [באותה עונה] ואחר-כך ראתה שלש פעמים בזמנים שונים אחר 20 יום – ביטלה את חשש יום ה-[10]20.

יא. וכן אם היה לה רצף אחד שהייתה נקיה פי שלש מהפלגתה, כגון שהפלגתה הקבועה הייתה בת 20 יום ואחר-כך ראתה בהפלגה של 61 יום ביטלה את וסתה הקודם ומעתה תחשוש להפלגה החדשה של 61 יום כוסת שאינו קבוע[11].

יב. וסת קבוע [וכל שכן וסת שאינו קבוע] שלא עקרתו, אבל קיצרה ראיותיה וקבעה אותן – נעקר הוסת הקודם וחוששת רק לקביעות החדשה, כגון שהייתה לה קביעות של 20 יום וקיצרה ל-18 יום וקבעה את וסתה החדש ואחר-כך הייתה נקיה ביום ה-18 – אינה צריכה לחשוש ליום ה-20 אע״פ שלא נעקר הוסת הקודם, מכל מקום חוששת רק לקביעות החדשה ורק אם תחזור אפילו פעם אחת לקביעותה הקודמת, הרי זה חוזר להיות וסת קבוע.

אמנם אם קיצרה הפלגותיה ולא קבעה אותן, לא נעקר הוסת הקודם וחוששת לקביעותה הראשונה [ההפלגה הארוכה] וכן חוששת גם לוסת הקצר[12].

יג. עקרה וסת קבוע ולא קבעה לה וסת אחר [לא בחודש ולא בהפלגה ולא בקביעות אחרת] וחזרה פעם אחת להפלגה שהייתה קבועה לה, הרי מיד חוזרת לקביעות ודינה כמו שקבעה לה שלש פעמים ולכן אינה חוששת לימים נוספים [ואם היא בזמן שנחשבת מסולקת דמים, כגון מעוברת אחר ג׳ חודשים ומניקה – חוששת לכל החששות, דהיינו עונה בינונית, יום החודש ווסת ההפלגה. וראה להלן הלכה טו][13].

יד. אשה שקבעה באופן שהוא גם קבוע לחודש וגם להפלגה קבועה, הרי שנקבע רק וסת ההפלגה, כדלקמן פרק ז הלכה יט[14].

טו. אשה שראתה שלש הפלגות שוות בזמן ההריון [מ-ו9 יום להריון] או ב-24 חודש אחר הלידה – אינה נחשבת כקביעות ודינה כאשה שאין לה קביעות, כדלקמן פרק ז הלכה ז[15].

נספח לפרק ד

ו. לדעת שוע״ר הפלגה היא מסוף ראייתה [כלומר, מהפסק טהרה לתחילת ראייתה]. ומנהג העולם למנות מתחילת ראייה לתחילת ראייה [ויש שכתבו שראוי גם לחשוש לדעת שוע״ר. וראה במסגרת השולחן על קיצור שו״ע]. ובספר נטעי גבריאל הלכות נדה פצ״ה ס״א מביא מנהג העולם למנות מראיה לראייה ומביא שם שיש אומרים שבעל נפש יחמיר כשתי השיטות.

2. בוסת ההפלגה ג״כ רבים נוהגים לפרוש עונה לפני עונת החשש [ראה לעיל בנספח פרק ב הערה 1].

3. לדעת שוע״ר סימן קפט סקמ״ד הפלגה קצרה אין עוקרת הפלגה ארוכה. ויש מי שמתיר במקום הצורך [כגון בשנה ראשונה לנישואין וכו׳ – הגר״ש וואזנר]. וכן בנטעי גבריאל הלכות נדה פצ״ו ס״א מיקל במקום הצורך. ובס״ב מביא להקל בשנה ראשונה ומסיים שבן תורה ודאי צריך להחמיר. 

4. הדין בפשטות וכן דעת שוע״ר סי׳ קפט סקמ״ד, שהפלגה קצרה אינה עוקרת ארוכה ואפילו אם היו הרבה הפלגות קצרות אין עוקרות הפלגה ארוכה, ואדרבה, אם תראה עוד פעמיים בהפלגה הארוכה תקבע וסת. ויש מי שמיקל אם שלש פעמים ראתה הפלגות קצרות [הגר״ש וואזנר]. והובאו הדברים בספר נטעי גבריאל הלכות נדה סצ״ו ס״ה.

5. לדעת שוע״ר סי׳ קפט סקנ״ג, ובקו״א שם סק״ה. אשה שרגילה לשנות במספר ימים, כגון בהפרש שבין הפלגת 25-28 ימים וכד׳ – מ״מ הולכים לפי הכלל שהפלגה ארוכה עוקרת קצרה ולכן אם הפעם האחרונה הייתה הפלגה ארוכה נעקרו שאר ההפלגות. ויש שחששו כיון שרגילה בכך, ויש שחששו לזה רק אם היה לה וסת קבוע בהפלגה כזו או שיש חשש כזה, כגון שלא בדקה לפני נישואיה, אבל בידוע שלא נקבע או מעוברת שאין לה אפשרות לקבוע – לא תחשוש [ספר חוט שני]. ויש שדנו להחמיר שאפילו שלש ראיות ארוכות לא יבטלו את חשש הימים הללו [אלא אם כן קבעה וסת או שראתה הרבה פעמים ככה] (הגר״ש וואזנר).

והובאו הדברים בספר נטעי גבריאל הלכות נדה סצ״ג ס״א ומחמיר בזה עד 3 ימים, אך אם זה נמשך יותר מ-3 ימים א״צ להחמיר. וגם בתוך 3 ימים מתיר בעת הצורך, כגון ליל טבילה ויוצא לדרך. אבל מצריך לבדוק לפני התשמיש. ובס״ה שם מבאר דלכולי עלמא חוששת לעונה בינונית ושאר חששות. ובס״ט מיקל אם עקרה על ידי ג׳ ראיות בימים שאחר הימים הנ״ל [הימים הנבוכים]. וראה שם עוד פרטים לשיטתו, ע״ש.

הערות