ה' מזווג זיווגים

על זיווג זיווגים נכתב בספר הזוהר, כי הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו מתפנה, כביכול, מכל עיסוקיו ומתעסק בזיווג פלוני לפלונית. דבר זה נעשה כבר ארבעים יום קודם יצירת הוולד. ״מעורבותו״ של הבורא בנושא השידוכים, הינה הרבה יותר נקודתית ופרטית מאשר ״מעורבותו״ הרגילה בשאר ענייני הבריאה.

אם זכו שכינה ביניהם

לאיש ולאשה, מציין התלמוד, ישנן שתי אותיות משותפות, היוצרות יחד את המילה ״אש״, המסמלת כעס (ולפעמים תאווה), ושתי אותיות לא משותפות, שהן שתי האותיות הראשונות של י־ה-ו-ה, וכשלעצמן מהוות אחד משמותיו של הקב״ה.

אם"זכו״, מסביר התלמוד, ״שכינה ביניהם״ – שם יה מתיחד אתם ונותן להם שפע ברכה בביתם. אך אם ״לא זכו", והם אינם חיים ביניהם בשלום ובאהבה, מסתלקת הברכה האלוקית(יה) מביתם וכל שנותר בין בני הזוג – אש, ראש אוכלתם".

מכל מקום, קיימת אש־קדש שבכוחה לתקן גם את האש הזרה ־ אש שמחממת ולא שורפת ומכלה..

מצא אישה מצא טוב

שלמה המלך אמר בספרו משלי: ״מצא אשה מצא טוב״.

כיצד ימצא האיש את בת זוגו האמיתית ויגלה דרכה את הטוב האמיתי?

בכך שילך לקראת נישואיו מתוך כוונה נכונה לבנות בית נאמן ונצחי. המילה מצא שווה בגימטריא למילה ענוה (=131), לרמז שמציאת הזיווג הנכון תלויה בענוה האישית של האדם, לדעת את מקומו האמיתי בתהליך בניית הבית ולא מתוך תחושת ה׳אני׳.

סמליותן של האותיות

כאמור, ההבדל בין איש לאשה הוא באותיות י־ה. על פי הקבלה, שלימות אמיתית מושגת כאשר יחידה שלמה מתחברת עם חציה ("שלם וחצי״), להבדיל מיחידה שלמה העומדת בפני עצמה.

תפקידו של הבעל באות יו"ד (בגימטריא עשר) להשלים את אשתו על ידי שימלא את ה״מחצית״

החסרה לה (האות ה"א שבמילה אשה בגימטריא חמש) בכל המובנים הן הנפשיים – נשמתיים, והן הכלכליים – פיזיים.

כנגד זה, תפקידה של האשה לגלות את הכוחות הנעלמים של בעלה ולהוציא אותם מן הכח אל הפועל. האות ה של האשה, מתפשטת לשלושה כיוונים, והיא לוקחת את ה־י של האיש, שנראית כנקודה (כח גלום) – ומרחיבה אותה. האשה מביאה למודעות של בעלה את כוחותיו וכשרונותיו החבויים וגם מסייעת לו לפתח אותם.

תהליך זה הוא גם בהריון: פיתוח הטיפה המרוכזת והבאתה לישות מוגמרת.

איש ואשה שני חצאים

על פי הזוהר ותורת הקבלה, בעל ואישה אינם שתי נשמות שחוברו על ידי אקט הנישואין, אלא שניהם בעצם נשמה אחת שחצאיה התלבשו בשני גופים, וכל אחד משני הגופים הללו מאכלס רק מחצית של נשמה אחת. המהות האמיתית של החתונה היא איחוד ראשוני של האיש והאישה באמצעות הכוח הטמון בנשמתם; כך ששני החצאים, האיש והאישה, מתחברים בחזרה למציאות הראשונית ־ נשמה אחת מושלמת.

חתן וכלה נמחלים עוונותיהם

חתן וכלה, ביום חופתם נמחלים להם כל עוונותיהם. יום החתונה נחשב עבור החתן והכלה כיום כיפורים, בו נמחלים עוונותיהם.

שמירה מן המזיקים

החל מהשבוע שלפני החתונה, על החתן והכלה להיזהר שלא ללכת לבדם ברחוב, ואף לא להישאר לבד. הסיבה לכך – שמירה לשם מניעת נזק מכוחות הרוע והטומאה המנסים להזיק ולפגוע בחתן ובכלה.

הסיבה לחשש זה דווקא בשבוע שלפני החתונה: כוחות הטומאה מנסים לפגוע בכל דבר שיש בו כוח ועוצמה רוחניים. כיוון שהחתונה היא מצווה ופעולה מיוחדת שיש לה השלכה על כל חיי האדם וצאצאיו, הרי שבחתן ובכלה מתגלים כוחות קדושה עליונים ביותר, ומשום כך מנסים המזיקים וכוחות הטומאה לפגוע ולהכשיל מעשה חשוב ויסודי זה. לכן יש צורך בשמירה יתירה, כדי למנוע מהם את היכולת להנזק.

דברי אהבה וחסד

חכמי ישראל משתמשים בלשון ״דיבור", כדי לרמז ליחסי אישות; ואמנם, על ידי הדיבור המתוקן והנאות, נוצר הבסיס לקשר קרוב ואישי עם הזולת. לעומת זאת, כאשר הדיבור איננו נאות, עלולות לצמוח בעיות.

תקשורת טובה היא ביטוי של אהבה. בגוף האדם, כלי הדיבור הוא הפה. המלה פה שווה בערכה המספרי לשתי המלים יחד, אהבה וחסד(=85). כל תכליתו של הפה הוא לבטא את האהבה שחש האדם בלבו.

זמן סגולה

הרבי מליובאוויטש כותב:

"יום החתונה בכלל, ושעת החתונה, העמידה תחת החופה בפרט, הנם שעת עת רצון,

זמן סגולה למעלה. לכן על החתן והכלה להתכונן היטב לקראת היום הגדול בחייהם, לשמור על יוקר הזמן באופן מיוחד, ולהרבות בנתינת צדקה, תפילה ואמירת תהלים״.

נשמות מעולם העליון

על פי תורת הקבלה, בעת החופה משתתפים בה – מלבד ההורים והסבים הנמצאים בעולם הזה והם בין המוזמנים ־ גם נשמותיהם של הסבים והסבתות עד שלוש דורות אחורה, ובמקרים מסוימים גם עד שבע דורות אחורה!…

רומזים לכוכבים

אצל האשכנזים נוהגים לעשות את החופה תחת כיפת השמים דווקא, ויש לכך כמה סיבות סמליות:

1) תחת הכוכבים – שיהא זרעם ככוכבי השמים.

2) תחת השמים – שהם מקור לברכה ולהצלחה, כפי הנאמר "השקיפה ממעון קודשך מן השמים וברך את עמך את ישראל".

3) שמים רומזים על דרגה רוחנית עליונה, ובחופה יוצרים איחוד רוחני עליון של שתי נשמות בני הזוג להתמזג בהוויה רוחנית נשמתית אחת.

שבע וטבע

בחופה עורכים הכלה והשושבינים שבע הקפות סביב החתן, וגם לכך יש משמעות קבלית רוחנית:

1) רמז לדרגת "סובב כל עלמין", שזו דרגה רוחנית גבוהה ביותר.

2) המספר שבע מסמל את השלמות של העולם, שלמות הטבע(שבעה ימים בשבוע וכדומה).

3) העיגול וההקפה נרמזים גם בטבעת הקידושין שצריכה להיות עגולה דווקא. במילה ״טבעת״ רמוז גם מימד ה׳׳טבע׳׳. ענידת טבעת הקידושין על אצבעה של הכלה, מסמלת את ענידת הרובד הרוחני־נשמתי של הבעל והאישה במימד הטבע היומיומי.

מתנות לחתן והכלה

נוהגים לתת דורונות לחתן והכלה כדי לשמחם. מנהג זה מובא גם בקבלה.

מלבד הרצון לשמח את החתן והכלה, יש לכך גם משמעות רוחנית עמוקה יותר:

בעת החתונה, כאשר נשמות החתן והכלה מתאחדות מחדש, ניתנים להם כוחות רוחניים עליונים, כן ה׳אין סוף׳ שלמעלה מהטבע. כוחות אלו הם בבחינת ׳מתנה', שלא כשאר בני האדם שמקבלים את כוחותיהם בהתאם להשקעתם ומרצם.

לכן יש עניין רב בנתינת מתנות לחתן והכלה.

הכניסה לבית חדש

כשנכנסים לגור בבית חדש, נוהגים לעשות חגיגת ׳חנוכת הבית׳ בה אומרים ׳לחיים׳ ומברכים את הבית לשמירה ולהצלחה בגשמיות וברוחניות. מיד עם הכניסה לבית מכניסים אל הבית לחם ומלח.

הכניסה לדירה החדשה ראוי שתהיה ביום שלישי בשבוע, כיון שעל יום זה הכפילה התורה את המושג ״טוב".