הקדוש ברוך הוא קידש את עם ישראל

הקראת כתבה
יום רביעי ב׳ אלול ה׳תשע״ד
בנוסח ברכת האירוסין נאמר "מקדש עמו ישראל על ידי חופה וקידושין", כלומר שהקב"ה הוא ה"בעל", ועם ישראל נקראים "אשה", והקב"ה קידש את עם ישראל.
מאת הרב יוסף קרסיק
גלידה

הקב״ה ובני ישראל – איש ואשה

א. בנוסח ברכת האירוסין נאמר "מקדש עמו ישראל על ידי חופה וקידושין", כלומר שהקב"ה הוא ה"בעל", ועם ישראל נקראים "אשה", והקב"ה קידש את עם ישראל.

הקידושין הללו היו בחג השבועות, זמן מתן תורתנו בהר סיני, כדברי המדרש[1] על הפסוק[2]: "וארשתיך לי לעולם כו', וכן נאמר בתלמוד[3]: "וביום חתונתו – זה מתן תורה".

זאת ועוד: מנהגי החתונה הנהוגים בימינו, יסודם ומקורם בחתונת הקב"ה עם בני ישראל, כמו שכתוב בספר התשב"ץ[4]: "נקוט כלל זה בידך, כל המנהגים של חתן ושל כלה אנו למדים ממתן תורה, שהקב"ה מראה עצמו כחתן נגד הכלה שהם ישראל".

במתן תורה היו מנהגי חתונה

לדוגמא: א) חופה – הקב"ה פרש חופה על עם ישראל, כדברי התלמוד[5]: "כפה ה׳ עליהם את ההר", שההר שימש כחופה[6]. ב) קידושין – המצוות שישראל קיבלו במתן תורה הם הקידושין, כנוסח ברכת המצוות "אשר קידשנו במצוותיו", "קידשנו" מלשון קידושין[7]. ג) חיי אישות וייחוד ־ עם ישראל מתאחד ומתדבק עם הקב"ה על־ידי קיום המצוות, כי "מצוה" היא "צוותא וחיבור" בין האדם – מקיים המצות, להקב"ה – מצוה המצוות.

לכן בכל חתונה מזכירים "מקדש עמו ישראל", את חתונת הקב"ה וישראל – כדי ללמדנו שמכאן אנו לומדים את דיני ומנהגי החתונה.

נעשים מציאות אחת

ב. לא רק צורת הקידושין אלא גם הקשר המהותי שנוצר בין הבעל לאשתו – הינו בעצם בדומה (ומושרש) בקשר שבין הקב"ה לעם ישראל:

בניית קשר וחיבור בין שני דברים יכול להיות בשני אופנים[8]:

א) גם לאחר החיבור רואים שיש כאן שני דברים שונים, אלא שהם דבוקים זה בזה. ב) החיבור ביניהם הוא מושלם לחלוטין, שהם נעשו כדבר אחד ממש, ולא ניתן להכיר ולהבחין שמלכתחילה הם היו שניים.

החיבור והדביקות של הקב"ה עם ישראל – הוא בצורה המושלמת ביותר (האופן השני), שעם ישראל דבק בהקב"ה למציאות אחת ממש, כדברי הזהר הקדוש[9]: "ישראל וקוב"ה כולהו חד", שבני ישראל מתקשרים ומתדבקים בהקב"ה ועד שהם נעשים כדבר אחד, "כולהו חד". כי, הנשמה הקדושה שבכל יהודי היא "חלק אלוקה ממעל ממש׳׳[10], חלק מהקב"ה, לכן היהודי והקב"ה הם דבר אחד ממש.

"מקדש עמו ישראל על־ידי חופה וקידושין"

כך גם בחיבור שבין הבעל לאשה – שישנם שתי צורות לחיבור שביניהם:

א) נישואין שמצד הגוף – גם לאחר הנישואין הבעל והאשה הם שניים ולא אחד, אלא שהשניים דבוקים ואוהבים זה את זה. ב) נישואין שמצד הנשמה – לאחר הנישואין, הנשמות של שניהם מתאחדות ונעשות כמו שהם היו מתחילה — נשמה אחת, כדברי הזוהר: "הם נעשו אחד".

זהו תוכן הברכה "מקדש עמו ישראל על־ידי חופה וקידושין": שמברכים את החתן והכלה. שהחתונה שלהם תהיה כמו החתונה של הקב"ה וישראל, שכשם שהקב"ה וישראל נעשו כמציאות אחת שאי אפשר להפריד ביניהם, כך יהי רצון, שגם אתם תבנו בית בו תרגישו איך ששני בני הזוג יהיו "אחד", מצד הנשמה האחת שלכם, ואז ה"דבק" ביניכם יהיה מושלם, בניין עדי עד לאורך ימים ושנים טובות.

"ואתם הדבקים בה׳ אלוקיכם, חיים כולכם היום"[11], אלה בני הזוג הדבקים בהקב"ה, על ידי זה שהם מרגישים ו"חיים" עם ההרגשה האמיתית של הנשמה, ואז זוכים ל"חיים כולכם היום".

הערות

 


[1] במדבר רבה פרק יב, ח (בסופו). ועוד.

[2] הושע פרק ב, פסוק כא.

[3] מסכת תענית דף כו, עמוד ב.

[4] סימן תסז, בשם המהר"ם מרוטונברג.

[5] מסכת שבת דף פח, עמוד א.

[6] על אף שאי אפשר לקדש אשה בעל כורחה (ראה במסכת גיטין בתחילתה), הרי ה"כפה עליהם הר" אין עניינו כפיה בניגוד לרצונם של ישראל, כי, רצונו האמיתי והפנימי של כל יהודי הוא לקיים את רצון הקב"ה, אף שלעיתים הרצון מכוסה ואינו גלוי כל כך. ראה רמב"ם הלכות גירושין סוף פרק ב.

[7] זאת ועוד: הקידושין נעשים בטבעת – שווה כסף, והלא בכסף ניתן לקנות מזון להחיות את האדם, וכן גם המצוות הינן מקור לחיי האדם, כלשון הכתוב (אחרי יח, ה) "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם". ספר המאמרים "מלוקט", חלק ד, עמוד רלט.

[8] ליתר פירוט והרחבה – עיין לקמן בשער האירוסין, פרק ב, עמוד 170, ועוד.

[9] חלק ג, דף עג, עמוד א.

[10] תניא, בתחילת פרק ב.

[11] דברים פרק ד, פסוק ד.

פרסום תגובה חדשה

test email