לבני זוג תכונות שונות

הקראת כתבה
יום שישי י׳ אלול ה׳תשע״ד
איש ואשה למרות שהם בעלי תכונות נפש שונות ואולי אף הפוכות ומנוגדות. בכל זאת הם מצווים לבנות בית אחד, וליצור ביניהם "אהבה ואחווה, שלום ורעות", כמובא ומבואר לעיל בארוכה.
מאת הרב יוסף קרסיק
משולש

 

 

מדוע בעל ואשתו נבראו שונים?

א. איש ואשה למרות שהם בעלי תכונות נפש שונות ואולי אף הפוכות ומנוגדות. בכל זאת הם מצווים לבנות בית אחד, וליצור ביניהם "אהבה ואחווה, שלום ורעות", כמובא ומבואר לעיל בארוכה.

ויש להבין: מדוע מתחילה נבראו האיש והאשה בתכונות מנוגדות, הלא הקב"ה יכול לברוא את שני בני הזוג, עם טבעים, רצונות ותכונות זהות ודומות לגמרי, ואז השלום בין הבעל לאשה היה טבעי, קל ומוחלט?

במיוחד שעל פי הזוהר לאיש ולאשה יש נשמה אחת (כאמור בפרק ׳מבוא לחיי נישואין׳) – ויש להבין איך נשמה אחת נמצאת בשני בני אדם, בעל ואשה, הלא ביניהם קיימים ניגודים, ולעיתים אף הפכים?

 

השינוי והניגוד מלמד על עליונות הנפש

ב. יש לומר שיש מעלה מיוחדת בפירוד ובהתחלקות שבין האיש לאשה[1]:

התכונות המנוגדות של בני הזוג, לא רק שהן משמשות לתכלית אחת, אלא שתיהן באו ממקור אחד – מן הנפש האינסופית והבלתי מוגבלת, ודווקא ההתחלקות לתכונות מנוגדות של הבעל והאשה, מביאה לידי ביטוי אמיתי ומוחשי את מופשטותה של הנפש, את העדר הגדרתה ואינסופיותה.

הנפש (כמו מקורה האלוקי, ובגללו) פשוטה היא ואיננה מוגבלת, לא במהותה ובוודאי שלא בכמותה. לפיכך אפשר שיתרחש בה דבר מופלא (ופאראדוקסלי) שכזה בכוחותיה הנמשכים ממנה. שתחושות שונות והפוכות בתכלית אחת לרעותה, באות ומשרתות יחדיו, וכל אחד בגוף אחר (איש ואשה), מטרה אחת משותפת.

בעולמנו, המוחשי והמוגדר כל כך, לא ניתן לראות ואף לא להבחין, בדבר המופשט לחלוטין. החושים שלנו קטנים מדי ומוגבלים מדי מכדי לתפוס (באופן ישיר) במה שהוא אין סוף במהותו. אך בשעה שמורכבות הנפש, והתכללות כוחו – מעידים על מהותה ועצמותה של הנפש האלוקית – גם אנו נוכל להכיר שזהו כוח האין סוף.

מעתה נאמר, כי הנישואין הם השתלבות של שני חצאי הנפש הללו בהתמזגותם זה בזה אמנם משלימים את חלקי הנפש, אבל גם יותר מכך, הם מביאים לידי הבעה מעשית את אינסופיותה המהותי של הנפש. את הבלי גבול האמיתי של שורשיה האלוקיים. את העובדה שהיא אכן חלק אלוקה ממעל.

 

פסוקים המכחישים זה את זה

ג. דוגמא לדבר[2]:

בתורה ישנם "שני כתובים המכחישים זה את זה עד שיבוא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם[3]" פירוש: בתורה ישנם פסוקים הנראים כסותרים לפסוקים אחרים, "עד שיבוא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם".

הדברים תמוהים:

מדוע כתבה התורה את שני הכתובים המכחישים, ועליהם הוסיפה "כתוב שלישי" שיכריע ביניהם"? הרי התורה היתה יכולה לכתוב מתחילה את מסקנת העניין שבכתוב השלישי, ולא לכתוב את שני הפסוקים הראשונים?

זאת ועוד: איך תיתכן מציאות כזו, שבתורת הקב"ה יהיו שתי דברים הפכים ומנוגדים זה לזה[4]?

אלא, התורה היא מכוחו העליון והפלאי של הקב"ה – "כח האין סוף", לכן היא יכולה להכיל ריבוי דברים, גם דברים שהם מנוגדים זה לזה, ולעיתים אפילו שני קצוות מנוגדים המופיעים בעניין אחד – כי כוח אין סוף יכול להיות "נושא הפכים", שכלולים בו דברים ההפוכים זה מזה.

אמנם, אנו בשכלנו הגשמי והמוגבל, איננו יכולים להבין, כיצד יכול להתרחש דבר כזה, אך מצד הקב"ה, מצד כח האין סוף, יכול להיות גם שני הפכים. לכן בתורה יש אפשרות שבנושא אחד יהיו שני פסוקים ה"מכחישים זה את את זה", הפוכים זה מזה.

אמנם, אחר־כך בא הכתוב השלישי ו"מכריע ביניהם". ו"הכרעה" אמיתית היא (לא שמכריעים לטובת כתוב אחד ושוללים הכתוב השני, אלא) ששני הכתובים, שמצד עצמם הם מכחישים זה את זה, מתאימים את עצמם יחדיו לפי ההכרעה של הכתוב השלישי, המחבר ומאחד את שני הקצוות שבשני הכתובים.

אבל אילו מלכתחילה היה נכתב רק הכתוב השלישי, ללא הקדמת שני הכתובים המכחישים זה את זה, לא היו ידועים שני הקצוות שבדבר, כוחה האין סופי של התורה.

 

הניגוד נלמד על השלמות

ד. וכמו כן ביחס לנישואין:

בעל ואשה נבראו הפכים ומנוגדים זה לזה בטבעם ובתכונותיהם, כדי שינצלו את כל הכוחות והניגודים ויצרפום למקשה אחת, ויחד, בצירוף שלל הכוחות יעשו בית אחד, משפחה אחת.

נמצא שהניגוד שביניהם אינו לשם פירוד, חס וחלילה, אלא להיפך לשם אחדות אמיתית, כלומר שתוך תוכו של הניגוד עצמו הוא כדי לשרת מטרה אחת, בית אחד, כי רק כאשר בבית "אחד" יש שילוב של כוחות מנוגדים (איש ואשה), הם יכולים להגיע לשלמות, ליצירת בית מושלם משפחה שלימה ומאוחדת.

אם כן השלום הוא לא רק במטרה ובתוצאה אלא גם בתוך הניגוד עצמו, בגוף עצמו, להיותם קשורים ומושרשים במקור אלוקי אחד – נשמה אחת.

 

שלום רק במקום שיש ניגוד

ה. ויש להוסיף – שעיקר המושג שלום הוא דווקא כשיש פירוד:

המושג "שלום" קיים רק כשיש שני דברים הפכיים ומנוגדים מעצם טבעם והשלום מאחד ביניהם. אבל בין דברים שמעיקר בריאתם אין שום מחלוקת ביניהם – לא שייך לקרוא "שלום", שהרי אין כל אפשרות למחלוקת ביניהם עד שצריך לפעול בהם שלום.

ולכן אמיתיות המושג "שלום" קיים גם בין איש ואשה, שהם הפוכים ומנוגדים ביניהם, ולמרות זאת הם באים ביניהם ל"אהבה ואחווה, שלום ורעות".

 

 

הערות

 


[1] האמור לעיל מיוסד על כמה שיחות ומאמרים בתורת חסידות חב"ד. ראה לדוגמא שיחת יו"ד כסלו תשמ"ה (התוועדיות תשמ"ה חלק ב' עמוד 756 ואילך) – בנוגע לעם ישראל. "שורש מצוות התפילה", בפרקים הראשונים – בנוגע לכוחות הנפש. המשך תרס"ו בכמה מקומות – בנוגע לכללות הספירות, ו"תפארת עולה עד הכתר", להיותה צירוף הניגודים כו', ועוד.

[2] בהבא לקמן ראה שיחת פרשת נשא תשמ"ט. ספר "התועדויות" תשמ"ט חלק ג, עמוד 334. ולקוטי שיחות חלק כא עמוד 111.

[3] ברייתא של "שלוש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן" מ"תורת כהנים" בתחילתה. הברייתא נאמרת בתפילת שחרית לאחר אמירת הקורבנות.

[4] הניגוד שביניהם הוא לא רק בהשקפה ראשונה, בחיצוניות כו', ועל ידי עיון ויגיעה אפשר למצוא תיווך ביניהם, אלא ניגוד אמיתי ומוחלט, עד שהתורה עצמה מעידה ואומרת שהם שני הכתובים המכחישים זה את זה.

 

 

פרסום תגובה חדשה

test email