למה נכשל בראייתו החוזה בכוכבים?

הקראת כתבה
יום שלישי י״ג תשרי ה׳תשע״ה
הַפּוֹעֵל הִשְׁתּוֹמֵם, לֹא הֵבִין מַה פֵּשֶׁר הַדְּרִישָׁה הַמּוּזָרָה הַזֹּאת. אוּלָם מִשֶּׁהֵבִין שֶׁעוֹמֵד לְפָנָיו אִישׁ חָשׁוּב הַמְּפֻרְסָם בְּחָכְמָתוֹ, הוֹרִיד אֶת חֲבִילַת הַקָּנִים מֵעַל שִׁכְמוֹ וּפָתַח אֶת הַחֲבִילָה וְהֶרְאָה לוֹ. וְהִנֵּה בֵּין הַקָּנִים הָיָה נָחָשׁ אַרְסִי מֵת. הוּא לֹא יָדַע שֶׁבְּלִי מֵשִׂים הָרַג אֶת הַנָּחָשׁ בִּזְמַן שֶׁקָּצַץ אֶת הַקִּנִּים וְאַף כְּשֶׁאָרַז אֶת הַקָּנִים לֹא הִרְגִּישׁ שֶׁהַנָּחָשׁ הִשְׁתַּלְשֵׁל בֵּינֵיהֶם.
ציאן

 

 

שְׁנֵי חֲכָמִים – שְׁתֵּי הַשְׁקָפוֹת עוֹלָם

בְּאֶרֶץ בָּבֶל הָיוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים שֶׁשְּׁמָם יָצָא לַתְּהִלָּה בְּחָכְמָתָם. שְׁמוּאֵל שֶׁיָּדַע אֶת כָּל הַתּוֹרָה וְאבלט הַנָּכְרִי הַחוֹזֶה בַּכּוֹכָבִים. פַּעַם אַחַת יָשְׁבוּ שְׁמוּאֵל וְאבלט סָמוּךְ לְמָקוֹם בּוֹ עָבְרוּ אֲנָשִׁים בְּדַרְכָּם לַאֲגַם מַיִם, וְשׂוֹחֲחוּ בֵּינֵיהֶם בְּדִבְרֵי חָכְמָה. תּוֹךְ שֶׁהֵם מְשׂוֹחֲחִים בֵּינֵיהֶם, יָצְאָה חֲבוּרַת פּוֹעֲלִים מִן הָעִיר בְּדַרְכָּהּ לָאֲגַם כְּדֵי לְהִשְׂתַּכֵּר לְמִחְיָתָם בְּקִצּוּץ קָנִים.

חָשַׁב אבלט לְעַצְמוֹ, הִנֵּה יֵשׁ לוֹ הִזְדַּמְּנוּת לְהוֹכִיחַ לִשְׁמוּאֵל אֶת חָכְמָתוֹ וִיכָלְתּוֹ לַחְזוֹת אֶת הֶעָתִיד. הוּא הִצְבִּיעַ לְעֵבֶר אַחַד הַפּוֹעֲלִים וְאָמַר לִשְׁמוּאֵל בְּלַחַשׁ:

פּוֹעֵל זֶה הַיּוֹצֵא עַכְשָׁו לָאֲגַם, לֹא יַחְזֹר חַי!

אוּלָם שְׁמוּאֵל לֹא הִתְפַּעֵל מִדְּבָרָיו וְעָנָה: אִם מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הוּא, הֲרֵי בָּטוּחַ יַחְזֹר בְּשָׁלוֹם בִּזְכוּת תְּפִלָּה אוֹ בִּזְכוּת מַעֲשֵׂה צְדָקָה.

 

מַעֲשֵׂה חֶסֶד

הַפּוֹעֲלִים הָלְכוּ לְדַרְכָּם וְהִגִּיעוּ לַאֲגַם מְחוֹז חֶפְצָם, שָׁם קִצְּצוּ קִנִּים וְאָרְזוּ אוֹתָם בַּחֲבִילוֹת לְמִחְיָתָם. לְאַחַר עֲבוֹדָה קָשָׁה וּמְפָרֶכֶת הִתְעַיְּפוּ הַפּוֹעֲלִים, וְהִתְיַשְּׁבוּ כֻּלָּם מִתַּחַת לְאַחַד הָעֵצִים לֶאֱכֹל אֶת סְעוּדָתָם.

מִנְהַג אַחְוָתִי הָיָה בִּידֵי פּוֹעֲלִים אֵלֶּה שֶׁנִּקְשְׁרוּ זֶה לָזֶה, שֶׁכָּל פַּעַם אֶחָד מִן הַחֲבוּרָה אוֹסֵף אֶת פְּרוּסוֹת הַלֶּחֶם שֶׁהֵבִיא כָּל פּוֹעֵל מִבֵּיתוֹ וְשָׂם אוֹתוֹ בְּסַל הַמְּשֻׁתָּף לְכֻלָּם, וּמִסַּל זֶה הָיָה מְחַלֵּק לְכָל בְּנֵי הַחֲבוּרָה לֶחֶם בְּשָׁוֵה. וּכְדַרְכָּם בַּקֹּדֶשׁ כֵּן הִתְכַּוְּנוּ לַעֲשׂוֹת גַּם הַפַּעַם.

לְפֶתַע הִבְחִין הַפּוֹעֵל שֶׁעָלָיו נִבָּא אבלט שֶׁלֹּא יַחְזֹר חַי, שֶׁאֶחָד מֵחֲבֵרָיו הַפּוֹעֲלִים עָצוּב וְתַרְמִילוֹ רֵיק. הֵבִין הַפּוֹעֵל שֶׁמִּפְּאַת עָנְיוֹ לֹא קָנָה לֶחֶם וּבְוַדָּאֵי מִתְבַּיֵּשׁ הוּא לִהְיוֹת נִזְקָק.

וּכְדֵי שֶׁלֹּא יִתְבַּיֵּשׁ מִהֵר לִתְפֹּס אֶת הַסַּל הַמְּשֻׁתָּף בְּיָדָיו וְהִכְרִיז:

הַיּוֹם אֲנִי אוֹסֵף אֶת הַלֶּחֶם וּמְחַלְּקוֹ לְכֻלָּם.

כַּמּוּבָן שֶׁחֲבֵרָיו הִסְכִּימוּ, וְהִנֵּה הוּא נִגַּשׁ לְכָל אֶחָד מֵהַפּוֹעֲלִים לְקַבֵּל אֶת מְנָתוֹ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ לֶחָבֵר הֶעָנִי, הֶעֱמִיד פָּנִים כְּאִלּוּ הוּא לָקַח גַּם מִמֶּנּוּ, וּבַסַּל הַמְּשֻׁתָּף שָׂם כַּמּוּבָן גַּם מֵהַלֶּחֶם שֶׁלּוֹ, וְכַאֲשֶׁר חִלֵּק אֶת הַלֶּחֶם בְּשָׁוֶה לְכֻלָּם לָקַח לְעַצְמוֹ רַק מָנָה קְטַנָּה. אִישׁ לֹא הִרְגִּישׁ בַּדָּבָר וְכֻלָּם נֶהֱנוּ מֵהָאֲרוּחָה, וְהָעִקָּר, הֶחָבֵר הֶעָנִי הִשְׁתַּתֵּף בָּאֲרוּחָה וְלֹא הִתְבַּיֵּשׁ.

לְאַחַר הַסְּעֻדָּה חָזְרוּ הַפּוֹעֲלִים לַעֲבוֹדָתָם. בָּעֶרֶב בְּסוֹף יוֹם עֲבוֹדָה אָסַף כָּל אֶחָד מִן הַפּוֹעֲלִים אֶת חֲבִילוֹת הַקָּנִים שֶׁקָּצַץ עַל שִׁכְמוֹ וְשָׂם פְּעָמָיו לְבֵיתוֹ בָּעִיר.

שְׁמוּאֵל וְאבלט חָזְרוּ לְאוֹתוֹ מָקוֹם כְּדֵי לִרְאוֹת מֶה עָלָה בְּגוֹרָלוֹ שֶׁל הַפּוֹעֵל עָלָיו הִצְבִּיעַ אבלט. וּלְהַפְתָּעַת אבלט הֵם רוֹאִים שֶׁכָּל הַפּוֹעֲלִים חוֹזְרִים מֵעֲבוֹדָתָם בְּרִיאִים וּשְׁלֵמִים.

 

לָמָּה נִכְשַׁל אבלט לַחְזוֹת אֶת הֶעָתִיד?

אבלט שֶׁהִתְפָּאֵר בְּחָכְמָתוֹ וְעַתָּה הוּא רוֹאֶה שֶׁחֲזוֹנוֹ לֹא הִתְגַּשֵּׁם, הִתְאַכְזֵב. הוּא חָפַץ לָדַעַת מַדּוּעַ טָעָה. נִגַּשׁ אֶל הַפֹּעַל וְאָמַר לוֹ:

אָנָּא הַרְאֵה לִי אֶת הַקָּנִים שֶׁקָּצַצְתָּ הַיּוֹם!

הַפּוֹעֵל הִשְׁתּוֹמֵם, לֹא הֵבִין מַה פֵּשֶׁר הַדְּרִישָׁה הַמּוּזָרָה הַזֹּאת. אוּלָם מִשֶּׁהֵבִין שֶׁעוֹמֵד לְפָנָיו אִישׁ חָשׁוּב הַמְּפֻרְסָם בְּחָכְמָתוֹ, הוֹרִיד אֶת חֲבִילַת הַקָּנִים מֵעַל שִׁכְמוֹ וּפָתַח אֶת הַחֲבִילָה וְהֶרְאָה לוֹ. וְהִנֵּה בֵּין הַקָּנִים הָיָה נָחָשׁ אַרְסִי מֵת. הוּא לֹא יָדַע שֶׁבְּלִי מֵשִׂים הָרַג אֶת הַנָּחָשׁ בִּזְמַן שֶׁקָּצַץ אֶת הַקִּנִּים וְאַף כְּשֶׁאָרַז אֶת הַקָּנִים לֹא הִרְגִּישׁ שֶׁהַנָּחָשׁ הִשְׁתַּלְשֵׁל בֵּינֵיהֶם.

אַתָּה רוֹאֶה? אָמַר אבלט בִּתְרוּעַת נִצָּחוֹן. אַתָּה מֵבִין מֶה הָיָה קוֹרֶה אִלּוּ הַנָּחָשׁ הָיָה נוֹשֵׁךְ אוֹתוֹ. מִשּׁוּם מַה הוּא נִצֵּל.

אָז פָּנָה שְׁמוּאֵל אֶל הַפּוֹעֵל וְשָׁאַל אוֹתוֹ: אֵיזֶה מַעֲשֶׂה טוֹב עָשִׂיתָ הַיּוֹם?

סִפֵּר הַפּוֹעֵל אֶת מַעֲשֵׂה הַחֶסֶד שֶׁעָשָׂה עִם הַפּוֹעֵל הֶעָנִי, שֶׁלֹּא רַק שֶׁחִלֵּק אֶת הַלֶּחֶם בֵּין כֻּלָּם בְּשָׁוֶה אֶלָּא אַף דָּאַג שֶׁאַף אֶחָד מִבְּנֵי הַחֲבוּרָה לֹא יַרְגִּישׁ שֶׁהֶעָנִי לֹא נָתַן כְּלוּם כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְבַּיֵּשׁ.

אָמַר שְׁמוּאֵל: בִּשְׂכַר הַמִּצְוָה שֶׁקִּיַּמְתָּ נִצֶּלֶת!

 

עָמַד שְׁמוּאֵל וְדָרַשׁ:

 

צְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת!

 

(על פי שַׁבָּת קנו ב)

פרסום תגובה חדשה

test email