מבוא לפרק

הפרק שלפנינו מהווה סיכום למהלך שהחל רבנו לבאר מפרק יח והוא הדרך הקצרה והיעילה בעבודת השם המרומזת בפסוק "כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו" בתחילה מזכיר הרבי כי האהבה המסותרת הכוללת גם את היראה היא בבחינת קרוב מאד וקל להשגה ובכוחה מוסר יהודי נפשו על קידוש השם, מתוך הכרה שחס ושלום עלול הוא להיות נפרד מאחדותו יתברך.

מכאן יסביר הרבי שכשתבין את משמעותה החמורה של ביצוע עבירה, תוכל להתגבר עליה בכוח אהבתך המסותרת ותצליח הן בענייני "סור מרע" והן בענייני "ועשה טוב".

הדבר קרוב מאד

וזהו שכתוב (דברים פרק ל' פסוק (יד) כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד וגו' בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂתוֹ: כי קרוב אליך הדבר מאד שבכל עת ובכל שעה בידו של אדם וברשותו הוא להעביר רוח שטות והשכחה מקרבו ולזכור ולעורר אהבתו להשם אחד המסותרת בודאי בלבבו בלי שום ספק. (כדלעיל תניא פרק יד')

וזה שכתוב ובלבבך ונכלל בה גם דחילו דהיינו שלא ליפרד בשום אופן מייחודו ואחדותו יתברך אפילו במסירת נפש ממש בלי שום טעם ושכל מושג אלא בטבע אלוהי וכל שכן בשבירת התאוות הקלה מיסורי מיתה שקרוב אליו הדבר יותר לכבוש היצר הן בבחינת סור מרע אפילו מעבירה קלה של דברי סופרים שלא לעבור על רצונו יתברך מאחר שנפרד בה מייחודו ואחדותו כמו בעבודה זרה ממש בשעת מעשה והרי גם בעבודה זרה יכול לעשות תשובה אחר כך אגב הלכות תשובה ברמב"ם באות לאחר הלכות עבודה זרה.

[ואף (משנה מסכת יומא פרק ח' משנה ט') שהָאוֹמֵר, אֶחֱטָא וְאָשׁוּב, אֶחֱטָא וְאָשׁוּב, אֵין מַסְפִּיקִין וכו' בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה. אֶחֱטָא וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר, אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר. עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם, יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר. עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר, עַד שֶׁיְּרַצֶּה אֶת חֲבֵרוֹ. היינו שאין מחזיקים ידו להיות לו שעת הכושר לעשות תשובה אבל אם דחק השעה מקור הביטוי בתלמוד מסכת ברכות דף סד' עמוד א' ושם נאמר שמי שדוחק את הזמן הזמן דוחק אותו כמו אבשלום שביקש למלוך לפני הזמן ולבסוף נדחה מפני הזמן, אבל כאן המשמעות היא שאם דוחק ומבקש לעשות תשובה אז למרות שנאמר שאין מחזיקים בידו לעשות תשובה אבל אם הוא מתעקש ודוחק. ועשה תשובה אין לך דבר שעומד בפני התשובה (רמב"ם הלכות תשובה פרק ג' הלכה יד והוא על פי הירושלמי פאה פרק א' הלכה א לאחר שמנה הרמב"ם בהלכה כל האנשים שאין להם חלק לעולם הבא, אומר הרמב"ם "במה דברים אמורים שכל אחד מאלו אין לו חלק לעולם הבא כשמת בלא תשובה אבל אם שב מרשעו ומת והוא בעל תשובה אפילו כפר בעיקר כל ימיו ובאחרונה שב יש לו חלק לעולם הבא שנאמר (ישעיה פרק נז' פסוק יט') בּוֹרֵא נִיב שְׂפָתָיִם שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב אָמַר יְהֹוָה וּרְפָאתִיו:].

ואף על פי כן כל איש ישראל מוכן ומזומן למסור נפשו על קדושת השם שלא להשתחוות לעבודה זרה אפילו לפי שעה ולעשות תשובה אחר כך והיינו מפני אור השם המלובש בנפשם כנזכר לעיל (בתניא פרקים יז' יח' ו-כד') שאינו בבחינת זמן ושעה כלל אלא למעלה מהזמן ושליט ומושל עליו כנודע. לסיכום המהלך שהחל בפרק יח' מבאר לנו רבנו כי באם מוכן אתה למסור את נפשך על קדושת השם וייחודו ולא תיתן לרוח שטות להטעות אותך שיש הבדל בין עבירה לעבירה שרק בעבודה זרה הינך נפרד מאלוהים אבל בעבירה קלה הנך נשאר ביהדותך שזה רוח שטות. אזי אם לא תתפתה לשטות זאת, בקלות תוכל לקדש את שם השם גם במצוות ועבירות אחרות.

והרי אפילו בעבירה החמורה של עבודה זרה אפשר לשוב ולתקן על ידי תשובה, כל שכן בעבירות הנקראות קלות שאפשר לתקן ואפשר בקלות להתגבר על יצרך ולעמוד כנגדו ולא לחטוא. על ידי שתשמור על עצמך תמיד לא להיות נפרד מבורא העולם כמו בקדושת השם בעבירות חמורות של עבודה זרה.

להתגבר כארי

והן בבחינת ועשה טוב להתגבר כארי מקור הביטוי מהמשנה מסכת אבות פרק ה' משנה כ' יְהוּדָה בֶן תֵּימָא אוֹמֵר, הֱוֵי עַז כַּנָּמֵר, וְקַל כַּנֶּשֶׁר, וְרָץ כַּצְּבִי, וְגִבּוֹר כָּאֲרִי לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמָיִם. בגבורה ואומץ הלב נגד היצר המכביד את גופו ומפיל עליו עצלה מבחינת יסוד העפר שבנפש הבהמית מלהטריח גופו בזריזות בכל מיני טורח ועבודת משא בעבודת השם שיש בה טורח ועמל כגון לעמול בתורה בעיון ובפה לא פסיק פומיה מגירסא וכמאמר רבותינו זיכרונם לברכה בתלמוד מסכת עבודה זרה דף ה' עמוד ב' "אמר רבי יוחנן משום רבי בנאה מאי דכתיב (ישעיה פרק לב' פסוק כ') אַשְׁרֵיכֶם זֹרְעֵי עַל כָּל מָיִם מְשַׁלְּחֵי רֶגֶל הַשּׁוֹר וְהַחֲמוֹר: אשריהם ישראל בזמן שעוסקין בתורה ובגמילות חסדים יצרם מסור בידם ואין הם מסורים ביד יצרם שנאמר אשריכם זורעי על כל מים ואין זריעה אלא צדקה שנאמר (הושע פרק י' פסוק יב') זִרְעוּ לָכֶם לִצְדָקָה קִצְרוּ לְפִי חֶסֶד ואין מים אלא תורה שנאמר (ישעיה פרק נה' פסוק (א) הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם וַאֲשֶׁר אֵין לוֹ כָּסֶף לְכוּ שִׁבְרוּ וֶאֱכֹלוּ וּלְכוּ שִׁבְרוּ בְּלוֹא כֶסֶף וּבְלוֹא מְחִיר יַיִן וְחָלָב: (ומה הפירוש במילים שבפסוק כ מישעיה פרק לב דלעיל:) מְשַׁלְּחֵי רֶגֶל הַשּׁוֹר וְהַחֲמוֹר (פירש רש"י – משלחים ומשליכין רגלי יצר הרע הבא על האדם מעליהם, יצר הרע קרוי אורח כדכתיב (שמואל ב' פרק יב' פסוק (ד) וַיָּבֹא הֵלֶךְ לְאִישׁ הֶעָשִׁיר וַיַּחְמֹל לָקַחַת מִצֹּאנוֹ וּמִבְּקָרוֹ לַעֲשׂוֹת לָאֹרֵחַ הַבָּא לוֹ וַיִּקַּח אֶת כִּבְשַׂת הָאִישׁ הָרָאשׁ וַיַּעֲשֶׂהָ לָאִישׁ הַבָּא אֵלָיו: תנא דבי אליהו לעולם ישים אדם עצמו על דברי תורה כשור לעול וכחמור למשאוי" והוא מדברי תנא דבי אליהו בחלק א סוף פרק כב ועול של שור הוא עול החרישה בתורה והוא עניין חידוש חידושי תורה, ומשא של חמור שלא לשכוח דבר מלימוד התורה. וכן לתפלה בכוונה בכל כוחו ממש וכן בעבודת השם שהיא בדבר שבממון כמו עבודת הצדקה וכיוצא באלו ממלחמות היצר ותחבולותיו לקרר נפש האדם שלא להפקיר ממונו ובריאות גופו יש כאן שלושת הקווים שעליהם העולם עומד תורה, שור לעול וחמור למשא עבודה זו תפילה וגמילות חסדים. שלעמוד נגדו ולכבשו קרוב מאד אל האדם כשישים אל לבו שלנצח היצר בכל זה ויותר מזה ולעשות הפכו ממש קל מאד מיסורי מיתה השם ישמרנו וייסורי מיתה השם ישמרנו היה מקבל באהבה וברצון שלא ליפרד מייחודו ואחדותו יתברך אפילו לפי שעה להשתחוות לעבודה זרה חס ושלום וכל שכן הכל שכן כאן הוא בשני עניינים א. כדי לדבקה בו ולא להיפרד ב. לעולם ועד ולא רק לפי שעה. שיש לו לקבל באהבה וברצון כדי לדבקה בו לעולם ועד דהיינו כשיעשה רצונו יתברך בעבודה זו יתגלה בה פנימיות רצון העליון בבחינת פנים וגלוי רב ולא בהסתר כלל וכשאין שום הסתר פנים ברצון העליון אזי אין דבר נפרד כלל וכלל להיות יש ודבר בפני עצמו ולזאת תהיינה נפשו האלוהית והחיונית ולבושיהן כולן מיוחדות בתכלית הייחוד ברצון העליון ואור אין סוף ברוך הוא כנזכר לעיל (תניא פרק כג).

ויחוד זה למעלה הוא נצחי לעולם ועד כי הוא יתברך ורצונו למעלה מהזמן וכן גילוי רצונו שבדבורו שהיא התורה הוא נצחי וכמו שכתוב (ישעיה פרק מ' פסוק ח') יָבֵשׁ חָצִיר נָבֵל צִיץ וּדְבַר אֱלֹהֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם: וּדְבָרָיו חָיִים וְקַיָּמִים כו' (נוסח תפילת שחרית לפני תפילת עמידה) ולֹא יַחֲלִיף הָאֵל וְלֹא יָמִיר דָּתוֹ, לְעוֹלָמִים כו' לְזוּלָתוֹ. (פיוט "יגדל").

אלא שלמטה הוא תחת הזמן ובאותה שעה לבדה שעוסק בה בתורה או במצווה כי אחר כך אם עוסק בדבר אחר נפרד מהייחוד העליון למטה. [והיינו כשעוסק בדברים בטלים לגמרי שאין בהם צורך כלל לעבודת השם]

ואף על פי כן כשחוזר ושב לעבודת השם אחר כך לתורה ולתפלה ומבקש מחילה מהשם על שהיה אפשר לו לעסוק אז בתורה ולא עסק השם יסלח לו כמאמר רבותינו זיכרונם לברכה בתלמוד מסכת יומא דף פו' עמוד א' "שאל רב מתיא בן חרש את רבי אליעזר בן עזריה ברומי שמעת ארבעה חילוקי כפרה שהיה רבי ישמעאל דורש אמר שלשה הן ותשובה עם כל אחד ואחד עבר על מצוות עשה ושב לא זז משם עד שמוחלין לו. שנאמר (ירמיהו פרק ג' פסוקים (יד) שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים נְאֻם יְהֹוָה כִּי אָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָכֶם וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם אֶחָד מֵעִיר וּשְׁנַיִם מִמִּשְׁפָּחָה וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם צִיּוֹן: (כב) שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים אֶרְפָּה מְשׁוּבֹתֵיכֶם הִנְנוּ אָתָנוּ לָךְ כִּי אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ: ולזה תקנו ברכת סלח לנו שלש פעמים בכל יום על עון ביטול תורה כי בתפילת העמידה אנו מבקשים בברכה חמישית "השבינו אבינו לתורתך" ואחר כך בברכה שישית אנו מבקשים "סלח לנו אבינו". ובתלמוד מסכת בבא בתרא דף קסד' סוף עמוד ב' אמר רב עמרם אמר רב שלש עבירות שאין אדם ניצול בהם בכל יום הרהור עבירה ועיון תפילה ולשון הרע" ויש לומר שהרהור עבירה הוא ביטול תורה. וכמו התמיד שהיה מכפר על מצוות עשה. משום שקרבן התמיד הוא קרבן עולה וקרבן עולה בא על כפרת עוון בביטול מצוות עשה. ואין זה אחטא ואשוב אלא אם כן שבשעת החטא ממש הוא סומך על התשובה ולכן חוטא כמו שנתבאר במקום אחר (תניא חלק ג' אגרת התשובה פרק יא'): וממשיך רבנו לעורר שאם אתה מוכן למסור נפשך ואפילו לסבול ייסורים קשים ואף ייסורי מיתה השם ישמרנו למען קדושת השם בודאי אתה יכול צריך ומסוגל לסבול מעט מאוד ולהתגבר על יצרך ולהיות מאוחד בייחודו יתברך. 

לזכור את מסירות הנפש

ובזה יובן למה צווה משה רבינו עליו השלום במשנה תורה (דברים פרק ו' פסוק ז') וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ: לדור שנכנסו לארץ לקרות קריאת שמע פעמיים בכל יום בתלמוד מסכת ברכות דף ב' עמוד א' משום שנאמר בשכבך ובקומך יש לקרוא קריאת שמע פעמים ביום בזמן השכיבה דהיינו בלילה ובזמן הקימה דהיינו ביום. לקבל עליו מלכות שמים תלמוד מסכת ברכות דף יג' עמוד א' למה קדמה פרשת שמע לפרשת והיה אם שמוע כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחילה ואחר כך עול מצוות. במסירת נפש תלמוד מסכת ברכות דף נד' עמוד א' כתוב בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך בכל לבבך בשני יצריך ובכל נפשך אפילו נוטל את נפשך ובכל מאדך בכל מידה ומידה שמודד לך הוי מודה לו במאד מאד. והלא הבטיח להם (דברים פרק יא' פסוק כה') לֹא יִתְיַצֵּב אִישׁ בִּפְנֵיכֶם פַּחְדְּכֶם וּמוֹרַאֲכֶם יִתֵּן יְהֹוָה וגו' אֱלֹהֵיכֶם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּדְרְכוּ בָהּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם: אלא משום שקיום התורה ומצוותיה תלוי בזה שיזכור תמיד עניין מסירת נפשו להשם על יחודו שיהיה קבוע בלבו תמיד ממש יומם ולילה לא ימוש מזיכרונו כי בזה  יוכל לעמוד נגד יצרו לנצחו תמיד בכל עת ובכל שעה כנזכר לעיל (בפרק זה למעלה). כלומר היות והציווי על קריאת שמע מופיע במשנה תורה שזהו משה רבנו כידוע אמרה מפי עצמו בניגוד לארבעת החלקים הראשונים שבתורה שהרי לא נאמר וידבר השם אלי אלא וידבר השם אל משה וספר זה ייחד בו משה רבינו את הדיבור לדור הנכנס לארץ דווקא.

ולהם ציווה משה לאמור קריאת שמע פעמים ביום במסירות נפש כדי לזכור תמיד את מסירות הנפש שהייתה להם במצרים. ואין מדובר במסירות נפש בפועל ממש, שלזה דור הנכנס לארץ אינו זקוק. כי אין להם על מה, אין שום סכנה הנשקפת להם להיפך הם הטילו את חיתתם על כל העמים. אלא רק בזיכרון הנכונות שלם למסירות נפש שבזה שמתבונן שמוכן למסור את הנפש כולה בוודאי יכול להתגבר על מקצת מן הנפש.

סיכום הפרק

וזהו כי קרוב אליך הדבר מאד וגו' שבידו של אדם וברשותו הוא, להעביר הרוח שטות והשכחה מקרבו, ולזכור ולעורר אהבתו להשם אחד המסותרת בודאי בלבבו.

מכאן יובן שהדרך הקלה והקצרה להגיע לעבודת השם היא על ידי הבנת חומרת החטא וכל חטא ללא יוצא מן הכלל בין חמור ובין חטא קל שבכולם נפרד החוטא מן הבורא יתברך.

וכן במצוות עשה די שיזכיר לעצמו שמוכן הוא למסור נפשו על קדושת השם ולסבול ייסורים רבים ובלבד שלא יהיה נפרד מהבורא יתברך אשר על כן בוודאי יהיה קל בעיניו לבצע דבר מצווה ואפילו אם כרוך בה חוסר נחות קל. 

ונכלל בה גם דחילו. כשישים אל ליבו שהוא מוכן ומזומן למסור נפשו להשם שלא להיפרד מייחודו יתברך אפילו לפי שעה להשתחוות לעבודה זרה חס ושלום. וכל שכן במלחמות היצר, הן בסור מרע והן בועשה טוב. לדבקה בו לעולם ועד. אלא שלמטה הוא תחת הזמן. ולזה תקנו ברכת סלח לנו שלש פעמים בכל יום.

ומכאן יובן הטעם שנצטוו ישראל בכניסת לארץ לקרוא פעמים ביום קריאת שמע להזכירם את הנכונות למסור נפשם על קדושת השם אחד.         

סיפור חסידי לפרק

בזמנו של הבעל שם טוב הקדוש היו פריצים שולטים על אחוזות נרחבות ובהם כפרים ועיירות שכל התושבים נחשבו כנתיניו של הפריץ האזור. הפריץ עצמו היה כל יכול באחוזתו וכל נתיניו היו סרים למשמעתו ומעלים לו מס. מי שלא עמד בחובותיו היה נידון לעונשים כבדים כולל השלכה למאסר ממושך.

יהודי אחד בסביבתו של הבעל שם טוב הקדוש שלא עמד בתשלומיו והושלך לכלא, הבעל שם טוב השתדל לגייס כספים לשלם את החוב על מנת לפדותו "פדיון שבויים" מבית הכלא.

לאחר מאמצים מרובים הצליח הבעל שם טוב לפדותו מהכלא בערב שבת לאחר חצות היום וכבר לא היה סיפק ביד האסיר להגיע לביתו לפני השבת והוא נאלץ לשבות במחיצתו של הבעל שם טוב בשבת.

בשבת בעת סעודת צדיקים בשעת מנחה הסבו לשולחן תלמידיו הקדושים של הבעל שם טוב וביקש הבעל שם טוב מהיהודי האסיר לספר מה חדש בעולם. השיב היהודי אין לי מושג מה חדש הרי כבודו יודע ששלושה שבועות ישבתי בכלא אצל הפריץ בבור חשוך מתחת לאדמה ולא שמעתי מה נעשה בעולם.

אמר לו הבעל שם טוב לפחות תספר משהו שאירע לך בבית הבור. והשיב היהודי באמת יש לי לספר דבר מעניין.

כל משך שהותי בבור בחושך האפל שמה, שמעתי קולות מפחידים של בכי ויללות מקפיאות דם, ואילו ביום ששי בחצות היום היו הקולות נהפכים לקולות של שמחה והוללות וליצנות שהנפש הטהורה מתענה מלשמוע. לא העזתי לברר את פשר הדבר כי הבנתי שמדובר בכוחות טומאה ששומר נפשו ירחק מהם. כך הדבר נמשך בשלושת השבועות ששהיתי בבור אך היום ביודעי שאני משתחרר העזתי לשאול בחצות יום הששי כשהשמחה הפעם שלהם הייתה מעל ומעבר לרגיל לפשר הדבר.

וכך ענו הליצים הללו:

דע לך שעיקר החיות שלנו הוא מטעיות של יהודים יראי שמיים כי מטעות של קל שבישראל מגיעה לנו חיות מועטת ומצדיקים שאינם טועים אין לנו חיות בכלל ורק מיהודי ירא שמים הטעות שלו מחייה אותנו הרבה מאד.

ישנו יהודי ירא שמים שמצליח להתגבר על עצמו מידי שבוע והוא צם מערב שבת לערב שבת וביום ששי בחצות היום הוא שובר את צומו כדי לא להיכנס לשבת כשהוא מעונה.

אנו סובלים כל השבוע מזה שהוא צם ולכן כל השבוע אנו בוכים מרה. אבל ביום ששי אנו דואגים שכשהוא הולך לשבור את צומו ומכין לעצמו כוס חלב, אחד מבני ביתו עובר לידו ואנו דואגים שמבלי משים הוא ידחוף אותו והכוס תשפך ואז הוא פורץ בכעס. ומכעסו אנו חיים ומתפרנסים ויונקים חיות מרובה. לכן בימי ששי בחצות היום אנו שמחים ומאושרים.

לאחרונה אותו ירא שמים שם אל ליבו כי זהו מעשה שטן ממש. שביום ששי כשהוא הולך לשבור את צומו הוא מתכעס והחליט השבוע ששום דבר לא יעזור הוא יכין את החלב בתיבה סגורה ולא יתן לאף אחד מבני הבית לגרום לזה להשפך כדי שהוא לא יכעס, ולכן השבוע הצער שלנו היה עצום כי פחדנו שהוא יצליח ואנו נשאר ללא חיות, לכן השבוע הצער שלנו והבכי היו מעל ומעבר.

כשהגיע יום ששי הוא נהג כהחלטתו והניח את הכוס חלב בתוך תיבה סגורה, אך בדיוק בחצות אשתו בבקשה ממנו מהר כסף כי מוכרים בזול בחוץ עכשיו עצים להסקה והיא זקוקה לכסף מזומן שנמצא בתיבה בחדרו והוא מיהר לפתוח לה את התיבה ואז דאגנו ששוב ישפך החלב והוא התרגז ומזה השמחה שלנו הייתה כפולה ומכופלת היום.

כששמע את הסיפור אחד מהיושבים לפני הבעל שם טוב הוא התעלף במקום. וכשעוררו אותו הוא הסביר שכל המעשה הזה קרה לו.

הבעל שם טוב הסביר לו שהכל בהשגחה פרטית שישמע את הסיפור ויבין שאם הוא מצליח להתגבר על עצמו בצומות כל השבוע בוודאי הוא מסוגל לשלוט ברוחו ולהתאפק מלכעוס לאחר כל הצומות האלו.