מבוא לפרק

בפרק זה נעסוק בהרהורים רעים ומחשבות זרות הבאות לאדם באמצע עבודתו בעבודת השם כמו לימוד תורה ותפילה וקיום מצוות, הצדיק שעוסק בהעלאת המידות יכול לנצל הרהורים אלו להעלותם לקדושה. אבל הבינוני צריך להסיח דעתו מהן לגמרי ואל ישתטה וינסה לנהוג כצדיק במצב זה, חובה עליך לידע את מקומך ואל תנסה להעלותן לקדושה כמעשה הצדיקים. כי אינם לפי מדרגתך ועלול אתה ליפול חס ושלום. מאחר ואתה עצמך נמצא למטה ואיך תעלה אותם למעלה.

אלא שמח בחלקך שניתנה לך ההזדמנות להילחם ולהתגבר ולהצליח לגרום נחת רוח לפניו יתברך. עוד יודגש כי אין הרהורי עבירה אלו מראים על חולשה בעבודת השם ולכן אין צורך ליפול לייאוש או עצבות כי אם להפך ואדרבה.

ולבסוף עצה פשוטה כיצד להתגבר על המחשבות הזרות הללו. וכדלהלן:

העלאת המידות תפקיד הצדיק

ואפילו אם נופלות לו הרהורי תאוות ושאר מחשבות זרות מחשבות זרות היינו סתם מחשבות ואפילו מחשבות טהורות אלא שהם זרות כרגע לעניין בו הוא עסוק עתה בתורה או בתפילה. בשעת העבודה בתורה או בתפילה בכוונה אל ישית לב אליהן אלא יסיח דעתו מהן כרגע. וגם אל יהי שוטה לעסוק בהעלאת המידות של המחשבה זרה כנודע (כתר שם טוב סימן רכז, צוואת הריב"ש סימן פז – שני ספרים אלו מיוחסים לרבי ישראל הבעל שם טוב) "יחשוב שבתפלתו הולך מהיכל להיכל וכשנופלת לו מחשבה זרה מגרשין אותו מן ההיכל כי דנין אותו בכל היכל אם ראוי להיכנס ויראה וישגיח על המחשבות זרות וכו' כי לא נאמרו דברים ההם אלא לצדיקים שאין נופלים להם מחשבות זרות שלהם כי אם משל אחרים. אבל מי שנופל לו משלו מבחינת הרע שבלבו בחלל השמאלי איך יעלהו למעלה והוא עצמו מקושר למטה: כל מחשבה זרה מקורה ממידה מסוימת בנפש הבהמית, וכדי להעלותה לקדושה יש צורך להגביר את אותה מידה כפי שהיא בנפש האלוהית, ואז עולה ממילא המידה הזרה, לדוגמא תאווה מקורה ממידת החסד שבנפש הבהמית ועל ידי אהבת השם כשמגביר את מידת החסד בנפש האלוהית מעלה גם את התאווה אבל כל זה רק בצדיקים שהם קשורים למעלה והמחשבות הזרות והתאוות אינם משל עצמם אלא מאחרים, וכשאתה קשור למעלה אתה יכול לסחוב ללמעלה את המחשבות המעודנות של אחרים. אבל הבינוני או מי שהוא רשע בוודאי אינו יכול להעלות את המחשבות והתאוות הזרות כי הוא עצמו נמצא למטה.

תפקיד הבינוני להילחם

אך אף על פי כן אל ייפול בקרבו להיות מזה עצב נבזה בשעת העבודה שצריך להיות בשמחה רבה אלא אדרבה יתחזק יותר ויוסיף אומץ בכל כוחו בכוונת התפילה בחדווה ושמחה יתירה בשומו אל לבו כי נפילת המחשבה זרה היא מהקליפה שבחלל השמאלי העושה מלחמה בבינוני עם נפש האלוהית שבו. ונודע דרך הנלחמים וכן הנאבקים יחד כשאחד מתגבר אזי השני מתאמץ להתגבר גם כן בכל מאמצי כוחו. ולכן כשנפש האלוהית מתאמצת ומתגברת להתפלל אזי גם הקליפה מתגברת כנגדה לבלבלה ולהפילה במחשבה זרה שלה באופן כללי ישנם בחסידות התייחסות לשני סוגי מחשבות הבאות לאדם בשעת התפילה א. מחשבות שליוו את האדם כל היום. ב. הרהורים רעים הבאים דווקא בשעת התפילה.

המחשבות שחשב האדם כל היום, והם ליוו אותו בכל מהלך היום לא עוזבות אותו בבואו להתפלל, כי הם חלק מחייו והם חלק מהלך מחשבתו כל היום, ואין סיבה שיעזבו אותו בשעת התפילה אלא אם כן יסירם מלבו ממש.

ואילו הסוג השני הוא תופעה שבשעה שאדם מתחזק בעצמו ועומד להתפלל אז גם הצד שכנגד מתגבר ומנסה להפריע ולבלבלו ולכן זהו סוג מחשבות והרהורים הבאים לאדם דווקא בשעת התפילה, למרות שהוא לא חשב עליהם כל היום.

בכל מצב, עבודת השם ותפילה בכלל צריכה להיות ברגש של שמחה, ולכן חייב האדם להתחזק ולהוסיף כוח ועוז נגד כל המונע ומעכב עבודת השם מתוך שמחה וטוב לבב. ואל יחשוב שאם יש לו מחשבות זרות כל עבודתו אינה נחשבת, אלא להפך הוא הנכון, מחשבות אלו נועדו לצורך מלחמתו בהם והניצחון מוסיף נחת רוח לפניו יתברך. 

המלחמה תוצאה של מאבק הנפשות

ולא כטעות העולם שטועים להוכיח מנפילת המחשבה זרה מכלל שאין תפילתם כלום שאילו התפלל כראוי ונכון לא היו נופלים לו מחשבות זרות.

והאמת היה כדבריהם אם הייתה נפש אחת לבדה היא המתפללת והיא המחשבת ומהרהרת המחשבות זרות. אבל באמת לאמיתו הן שתי נפשות הנלחמות זו עם זו במוחו של אדם כל אחת חפצה ורצונה למשול בו ולהיות המוח ממולא ממנה לבדה. וכל הרהורי תורה ויראת שמים מנפש האלוהית וכל מילי דעלמא מנפש הבהמית רק שהאלוהית מלובשת בה. העולם חושב שאם אדם חושב או מהרהר במחשבות הזרות בתפילה דבר זה משמש כהוכחה שתפילתך אינה מקובלת, אך הרבי דוחה טענה זו באומרו שהאמת היה כדבריהם רק עם לאדם הייתה נפש אחת שהיא המתפללת והיא המהרהרת במחשבות זרות ואז צודקים האומרים שברגע שהנפש אינה מונחת כל כולה בתפילה הרי שאין תפילתך כלום. אבל מאחר ושתי נפשות בקרבנו אחת הקשורה לרוחניות והשניה לגשמיות וכל אחת מושכת לכיוון שלה אזי הנפש המתפללת מופרעת על ידי הנפש הנמשכת לגשמיות למרות שהנפש המתפללת מונחת בתפילה באמת. ואין בריריה אלא להתחזק כנגדה ולדחותה או להשקיטה.

והוא כמשל אדם המתפלל בכוונה ועומד לנגדו ערל רשע ומשיח ומדבר עמו כדי לבלבלו שזאת עצתו בודאי שלא להשיב לו מטוב ועד רע ולעשות עצמו בתהילים פרק לח' פסוקים: (יד) וַאֲנִי כְחֵרֵשׁ לֹא אֶשְׁמָע וּכְאִלֵּם לֹא יִפְתַּח פִּיו: (טו) וָאֱהִי כְּאִישׁ אֲשֶׁר לֹא שֹׁמֵעַ וְאֵין בְּפִיו תּוֹכָחוֹת: ולקיים מה שכתוב (משלי פרק כו' פסוק ד') אַל תַּעַן כְּסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ פֶּן תִּשְׁוֶה לּוֹ גַם אָתָּה: כך אל ישיב מאומה ושום טענה ומענה נגד המחשבה זרה כי המתאבק עם מנוול מתנול גם כן רק יעשה עצמו כלא יודע ולא שומע ההרהורים שנפלו לו ויסירם מדעתו ויוסיף אומץ בכוח כוונתו אין לו לאדם להתמודד עם המחשבה זרה הבאה מהנפש הבהמית לא על ידי טענה שיטען כנגד הנפש הבהמית במחשבתו מה את מפריעה לי כעת באמצע התפילה, וגם לא יעסוק כרגע בחיפוש אחר הסיבה מאין באו מחשבות אלו. כי הסכנה גדולה בדרך זו אלא הדרך היחידה להתמודד עם טענות ומענות אלו הוא רק בדחייה על ידי התאמצות ותוספת כוח כנגדה. ורק על ידי מענה לומר לה אין זה הזמן הראוי למחשבות כאלה בעת התפילה.

עצה פשוטה למתקשה

ואם יקשה לו להסירם מדעתו מפני שטורדים דעתו מאד בחזקה ואם מתקשה הנך ואין אתה מצליח להתגבר אזי העצה היא ישפיל נפשו להשם להשפיל עצמו ולבקש רחמים מאייתו יתברך ויתחנן לו יתברך במחשבתו לרחם עליו ברחמיו המרובים כרחם אב על בנים הנמשכים ממוחו וככה ירחם השם על נפשו הנמשכת מאייתו יתברך להצילה ממים הזדונים כי הוא ברחמיו המרובים יכול להצילך מהמחשבות והרהורים הזרים לתפילה שהם נקראים "מים זדונים" על שם הפסוק בתהילים פרק קכד פסוק (ה) אֲזַי עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ הַמַּיִם הַזֵּידוֹנִים: וממשיך בפסוק (ו) בָּרוּךְ יְהֹוָה שֶׁלֹּא נְתָנָנוּ טֶרֶף לְשִׁנֵּיהֶם: מאחר ונשמתך האלוהית היא חלק ממעל ממש הרי שולמענו יעשה כי חלק השם ממש עמו. למענו ייעשה השם ויעזרך.

סיכום הפרק

ואפילו אם נופלים לו מחשבות זרות בשעת העבודה בתורה או בתפילה, יסיח דעתו מהן.

ואל ייפול ליבו להיות עצב מנפילת המחשבה זרה. כיוון שהם שתי נפשות הנלחמות זו עם זו.

ויוסיף אומץ בכוח כוונתו.

וממילא הרהורים מדאגת עוונות הבאות לאדם באמצע עבודתו בלימוד תורה או בתפילה, ידחה אותם מיד ואל יהיה שוטה בעיניו לחשוב שהם נועדו לתיקונם עתה באמצע התפילה והלימוד.

אלא דע שזה מעשה צדיקים בלבד שאין להם הרהורים רעים משל עצמם אלא משל אחרים אבל אתה צריך לדחות אותם מיד כי אין זה עכשיו שעת הכושר ואדרבה תשמח שיש לך מה להתגבר עכשיו בלימוד ותפילה.

וגם לא ייפול ברוחו האדם לחשוב שאם באים לו כאלו הרהורים באמצע לימוד ותפילה סימן הוא שתפילתו אינה במקומה אין הדבר כן מפני שיש בקרבנו שתי נפשות ולא אותה הנפש המתפללת היא מהרהרת.

ואם יקשה לו להסירם מדעתו מפני שטורדים דעתו מאד. ולא מצליח להסיח דעתו מכך אזי העצה להשפיל נפשו ולהתחנן על כך לפני הבורא שיגאל אותו מהרהוריו הרעים.

סיפור חסידי לפרק

סח פעם חסיד סוכוצוב:

הסבתי על שולחנו הטהור של מורי ורבי הרב הצדיק רבי אברהם זכר צדיק לברכה מסוכצוב זכותו יגן עלינו ביום שמיני עצרת.

רבנו ישב אחוז בשרעפיו ואילו אנו החסידים עומדים סביבו ומחכים למוצא פיו.

תוך כדי המתנה השתלטו עלי הרהורים רעים ומחשבות לא טהורות וכל כמה שניסתי לדחותם הם היו חזקים ממני. ניסיתי להתבונן בפסוק "שויתי השם לנגדי תמיד" ולא צלח בידי או אז התחננתי בלבי לפני בורא העולם ובקשתי ריבונו של עולם אילו רק ידע מורי ורבי על מצוקתי בוודאי היה עוזר לי להתגבר על מחשבותיי הרעות.

תכף כאילו התעורר רבנו מדבקותו ואמר לנו "ביום השמיני עצרת תהיה לכם" עצרת מלשון "עצר" כמו "ועצר את השמים ולא יהיה מטר" עכשיו הזמן לעצור מלחשוב מחשבות רעות כי כל העניין של יום השמיני עצרת הוא לכם ובשבילכם ולא לחיצונים ואם עסוק אתה בתורה ומוחך ממולא מדברי תורה אין לחיצונים כל מקום שם לכן גם מתן תורה חג השבועות נקרא בכתוב "עצרת" משום שלתורה רק אתם מחותנים בה ואין החיצונים מחותנים לתורה כלל,

על ידי דברי הרבי הרגשתי שהנני מתחזק ומתגבר על המחשבות הרעות עד שהצלחתי להיפטר מהם לגמרי.