מבוא לפרק

בהמשך לפרק הקודם בו התבאר מעלת המצוות המעשיות בהיותן המקור להשראת השכינה בעולם ימשיך רבנו לבאר את התכלית והמכוון בבריאת העולם שיהיה כאן גילוי והארת האלוהות בבריאה.

ראשית יתבאר כי העיקר והתכלית בבריאה הוא לעשות לו יתברך דירה בתחתונים, ממילא יש צורך לבאר מה הם עולמות עליונים ועולמות תחתונים וכיצד ניתן לעשות לו יתברך דירה בתחתונים ושהתורה היא הנותנת כוח ועוז לביצוע משימה זו.

בהמשך יתבאר שהביצוע המעשי יהיה רק לעתיד לבוא אך מעין זה כבר היה במתן תורה והגילוי של לעתיד לבוא תלוי בעבודת המצוות המעשיות עכשיו.

נתאווה הקדוש ברוך הוא

והנה מודעת זאת מאמר רבותינו זיכרונם לברכה בשלושה מקומות במדרשים מופיע עניין זה אלא שבשם חכמים שונים. במדרש תנחומא לפרשת בחוקתי פרק ג' "אמר רבי אמי נתאווה הקדוש ברוך הוא כשם שיש לו דירה למעלה שיהא לו כך דירה למטה". ואילו בפרשת נשא פרק טז' "אמר רבי שמואל בר נחמן בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את העולם נתאווה שיהא לו דירה בתחתונים כמו שיש בעליונים". ואילו במדרש רבה לבמדבר פרשה יג' אות ו' "אמר רבי שמואל בר אבא … מן היום הראשון שברא הקדוש ברוך הוא את העולם נתאווה לדור עם בריותיו בתחתונים".  שתכלית בריאת עולם הזה הוא שנתאווה הקדוש ברוך הוא להיות לו דירה בתחתונים. במדרשי חכמינו זיכרונם לברכה אלו נראה ברור שהקדוש ברוך הוא "נתאווה" שיהיה לו יתברך דירה בתחתונים.

"תאווה" פירושה רצון שהוא למעלה מן הטעם והדעת ואין שום הסבר בעולם היכול להסביר מדוע התאב מתאווה לדבר ההוא..

אלא שעלינו לדעת מהי תאוותו בדיוק כי כשנרצה להשלים את תאוותו יתברך לא נוכל לעשותה לחצאים או לשליש או אפילו לחסר מעט כי אז תאוותו לא תבוא לידי מימוש. יש צורך לבצע את תאוותו בדיוק נמרץ ולכן נברר תחילה מהם תחתונים ועליונים.

עוד עלינו להבין משמעות המושג "דירה", שפירושו בפשטות מקום מגורים "מדור" לאדם שבו הוא מתגלה בכל התפשטותו.

מעלה ומטה לפניו

והנה לא שייך לפניו יתברך מעלה ומטה כי הוא יתברך ממלא כל עלמין בשווה.

אלא ביאור העניין כי קודם שנברא העולם היה הוא לבדו יתברך יחיד ומיוחד וממלא כל המקום הזה שברא בו העולם וגם עתה כן הוא לפניו יתברך רק שהשינוי הוא אל המקבלים חיותו ואורו יתברך שמקבלים על ידי לבושים רבים המכסים ומסתירים אורו יתברך כדכתיב שמות פרק לג' פסוק כ' וַיֹּאמֶר לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת פָּנָי כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי: וכדפירשו רבותינו זיכרונם לברכה מדרש רבה לבמדבר פרשה יד' אות כב': רבי עקיבא מפרש מה שכתוב: כי לא יראני האדם וחי שהמילה וחי אינו הולך על האדם שהוא לא יחיה בראות האלוהות אלא כמוסיף על האדם, דהיינו האדם כמשמעו וה"חי" דהיינו אף חיות הקודש הנושאות את כסא הכבוד אינן רואות את הכבוד, (כלומר בכסא העליון ארבע רגלים המסומלים כאדם, אריה שור ונשר וכאן מתכוון לומר שהאדם והחי הכולל את האריה השור והנשר לא יכולים לראות את הכבוד, אמר רבי שמעון בן עזאי איני כמשיב על דברי רבי אלא כמוסיף על דבריו כי לא יראני האדם וחי דהיינו שאפילו מלאכים הנקראים חיות  הקודש אין רואים כו' אף מלאכי השרת שחייהם חיי עולם ונקראים חיות הקודש, אינן רואים את הכבוד, מאמר זה מופיע גם בשינויים קלים במדרש הלכה "ספרי" לפרשת בהעלותך פיסקא קג'.  

וזהו עניין השתלשלות העולמות וירידתם ממדרגה למדרגה על ידי ריבוי הלבושים המסתירים האור והחיות שממנו יתברך עד שנברא עולם הזה הגשמי והחומרי ממש והוא התחתון במדרגה שאין תחתון למטה ממנו בעניין הסתר אורו יתברך וחושך כפול ומכופל מקור הביטוי חושך כפול ומכופל נמצא במדרש רבה לשמות פרשה יג' אות ג' "מהו חושך אפילה (הנאמר במכת חושך שהייתה במצרים) אמר רב אבדימי דמן חיפה אותו חושך כפול ומכופל היה". עד שהוא מלא קליפות וסטרא אחרא שהן נגד השם ממש לומר צפניה פרק ב' פסוק טו' זֹאת הָעִיר הָעַלִּיזָה הַיּוֹשֶׁבֶת לָבֶטַח הָאֹמְרָה בִּלְבָבָהּ אֲנִי וְאַפְסִי עוֹד אֵיךְ הָיְתָה לְשַׁמָּה מַרְבֵּץ לַחַיָּה כֹּל עוֹבֵר עָלֶיהָ יִשְׁרֹק יָנִיעַ יָדוֹ: הרי הקדוש ברוך הוא ממלא את כל העולמות בשווה והוא סובב את כל העולמות ואין אתר פנוי ממנו אם כן לגביו אין נחשב מעלה ומטה.

אלא שאכן היחס בין עליונים לתחתונים לא קיים לגביו יתברך אלא רק לגבינו לאחר בריאת העולמות המושגים של מעלה ומטה הם ביחס לגילוי האור האלוהי המתגלה בעולמות כמה שהגילוי גדול יותר נחשב עולם זה למעלה במעלה ומה שיורד יותר ומסתיר יותר על האור האלוהי נחשב לתחתון יותר.

עד שאנו מגיעים לדרגה התחתונה ביותר שאין תחתון למטה ממנה בעניין ההסתר של האור האלוהי. ועד שיכול להיווצר מצב שהתחתון חושב שאין אלוהים והוא יצר את עצמו. והוא חושך כפול ומכופל. 

ובעצם גם העולמות העליונים הם פחותים במעלתם מעצמותו ומהות שאפילו מלאכי השרת חיות הקודש הנושאות את כסא כבודו אינן יכולים לקלוט את האור האלוהי הנעלה, ובירידת המדרגות נמצא החושך כפול ומכופל עד שאין נרגש האור האלוהי כלל והחושך חושב עצמו למהות ומציאות כזו שהוא הוא לבדו ואין אלוהות איתו.

התכלית בתחתון

והנה תכלית השתלשלות העולמות וירידתם ממדרגה למדרגה אינו בשביל עולמות העליונים הואיל ולהם ירידה מאור פניו יתברך אלא התכלית הוא עולם הזה התחתון שכך עלה ברצונו יתברך להיות נחת רוח לפניו יתברך כד אתכפייא סטרא אחרא ואתהפך חושכא לנהורא מארמית ללשון הקודש כשכופים את הצד האחר ומהפכים את החושך לאור, מקור ביטוי זה מהזוהר חלק ב' דף קכח' עמוד א' ושם הוסבר שזהו הסוד הגדול שגילה אשמדאי (מלך השדים) לשלמה המלך היכן נמצא ושורה הסטרא אחרא ומהו תפקידו של היהודי שתפקידו לכפות את הסטרא אחרא ואחר כך להפוך אותה לצד הקדושה. שיאיר אור השם אין סוף ברוך הוא במקום החושך והסטרא אחרא של כל העולם הזה כולו ביתר שאת ויתר עוז ויתרון אור מן החושך מקור לשון זה מהפסוק בקהלת פרק ב' פסוק יג' וְרָאִיתִי אָנִי שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן לַחָכְמָה מִן הַסִּכְלוּת כִּיתְרוֹן הָאוֹר מִן הַחֹשֶׁךְ: מהארתו בעולמות עליונים שמאיר שם על ידי לבושים המסתירים ומעלימים אור אין סוף ברוך הוא שלא יבטלו במציאות. כאן מדגיש רבנו כי התכלית אינה בירידת מדרגות האור לא למעלה ולא למטה, כי אין לומר שהקדוש ברוך הוא יצר את הירידה מעולם לעולם כדי שיהיה למעלה ולמטה שזה הוא רק אמצעי ואינו המטרה.

אין המטרה בעולמות עליונים ובהמשך גם לא בעולמות תחתונים אלא רק בתחתון שאין תחתון למטה ממנו.

אגב יסביר לנו רבנו שירידת האור ממדרגה למדרגה נועדה כדי שלא יתבטלו העולמות העליונים אפילו במציאותם מאחר והאור האלוהי הוא בעל עוצמה כזאת שלא ניתן להיות במחיצתו כמציאות נפרדת משל למה הדבר דומה לשמש ואור השמש כשהאור נמצא בקרבת מקום אל השמש אינו בא לידי ביטוי והוא מתבטל במציאותו ורק בריבוי עצום של העלמות והסתרים מגיע עולם תחתון שאין תחתון למטה ממנו ושבו דווקא כשיהיה כפיית הסטרא אחרא והפיכת החושך הכפול והמכופל לאור האלוהי היא המטרה העליונה.

הדרך לתכלית

ולזה נתן הקדוש ברוך הוא לישראל את התורה שנקראת עוז וכוח בתהילים פרק כט' פסוק (יא) יְהֹוָה עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְהֹוָה יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם: ודרשו על כך חכמינו זיכרונם לברכה בתלמוד מסכת זבחים דף קטז' עמוד א' "אמר להם חמדה טובה יש לו בבית גנזיו שהייתה גנוזה אצלו תתקע"ד (בגימטרייא 974) דורות קודם שנברא העולם וביקש ליתנה לבניו שנאמר יְהֹוָה עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן מיד פתחו כולם ואמרו יְהֹוָה יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם, ועוד במדרש רבה לויקרא פרשה לא' אות ה' "רבי יהודה אומר עוז זו תורה". וכמאמר רבותינו זיכרונם לברכה בתלמוד מסכת סנהדרין דף ק' עמוד ב' "במידת פורענות כתיב (ישעיה פרק סו' פסוק (כד) וְיָצְאוּ וְרָאוּ בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים הַפֹּשְׁעִים בִּי כִּי תוֹלַעְתָּם לֹא תָמוּת וְאִשָּׁם לֹא תִכְבֶּה וְהָיוּ דֵרָאוֹן לְכָל בָּשָׂר: והלא אדם מושיט אצבע באור (באש) בעולם הזה מיד נכוה אלא כשם שנותן הקדוש ברוך הוא כוח ברשעים לקבל פורענותם כך נותן הקדוש ברוך הוא כוח בצדיקים לקבל בטובתם. שהקדוש ברוך הוא נותן כוח בצדיקים לקבל שכרם לעתיד לבוא שלא יתבטלו במציאות ממש באור השם הנגלה לעתיד בלי שום לבוש כדכתיב בישעיה פרק ל' פסוק כ' וְנָתַן לָכֶם אֲדֹנָי לֶחֶם צָר וּמַיִם לָחַץ וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ [פירוש שלא יתכסה ממך בכנף ולבוש רשי מפרש "לא יתכסה ממך בכנף בגדיו כלומר לא יסתיר ממך פניו" ומצודת דוד מפרש "הקדוש ברוך הוא המלמדך להועיל לא יסתיר פנים ממך ואחז במשל כאדם המכסה פניו בבגדו שלא יראהו".] וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ: וכתיב בישעיה פרק נב' פסוק ח' קוֹל צֹפַיִךְ נָשְׂאוּ קוֹל יַחְדָּו יְרַנֵּנוּ כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ וגו' בְּשׁוּב יְהֹוָה צִיּוֹן: וכתיב בישעיה פרק ס' פסוקים (יט) לֹא יִהְיֶה לָּךְ עוֹד הַשֶּׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם וגו' וּלְנֹגַהּ הַיָּרֵחַ לֹא יָאִיר לָךְ וְהָיָה לָךְ יְהֹוָה לְאוֹר עוֹלָם וֵאלֹהַיִךְ לְתִפְאַרְתֵּךְ: (כ) לֹא יָבוֹא עוֹד שִׁמְשֵׁךְ וִירֵחֵךְ לֹא יֵאָסֵף כִּי יְהֹוָה יִהְיֶה לָּךְ לְאוֹר עוֹלָם וגו' וְשָׁלְמוּ יְמֵי אֶבְלֵךְ: אלא שעדין לא מובן אם ירידת והסתר האור נועד כדי שיהיה קיום לעולמות כיצד יהיה גילוי האור למטה והעולם לא יתבטל? על כך מסביר רבנו שניתן לנו הכוח לכך על ידי התורה הנקראת עוז וכוח.

ולמרות שהגילויים לעתיד יהיו ללא כל לבוש ומכסה בכל זאת בכוח התורה יהיה זה ללא ביטול במציאות.

להוכחת העניין הביא רבנו שלושה פסוקים מספר ישעיה כשכל אחד מהפסוקים מבטא עניין בפני עצמו.

א. בפסוק ולא יכנף מוכח שלא יהיו לבושים המסתירים על האור האלוהי.

ב. בפסוק השני כי עין בעין מוכח שהתוצאה מהסרת הלבושים תהיה גלוי אלוהות נפלא שכולם יוכלו לראות את האור.

ג. בפסוק השלישי כי השם יהיה לאור מוכח שאפילו שהלבושים התבטלו והוסרו עדיין יהיה לנו הכוח לראות ולחזות בנועם הגלויים.

עיקר הגילוי לעתיד

ונודע שימות המשיח ובפרט כשיחיו המתים הם תכלית ושלימות בריאת עולם הזה שלכך נברא מתחילתו

[הגהה: וקבלת שכר עיקרו באלף השביעי באופן כללי מסביר רבנו על שלושה זמנים ב"לעתיד לבוא", ימות המשיח, תחיית המתים, והאלף השביעי.

ימות המשיח הם תכלית הבריאה ש"כל ימי חייך להביא לימות המשיח", ובפרט כשיחיו המתים יהיה גילוי נעלה מאד אך אינו כשכר על עבודתנו שקבלת השכר יהיה באלף השביעי כמו שכתוב בליקוטי תורה מהאר"י ז"ל].

מתן תורה מעין ימות המשיח

וגם כבר היה לעולמים מעין זה בשעת מתן תורה כדכתיב בדברים פרק ד' פסוק לה' אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי יְהֹוָה הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ: הראת ממש בראייה חושית כדכתיב בשמות פרק כ' פסוק טו' וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק: ממה שכתוב רואים את הקולות ולא שומעים את הקולות ללמדך שהיו רואים את הנשמע כך פירש רש"י בשם המכילתא. ופירשו רבותינו זיכרונם לברכה במדרש תנחומא פרשת שמות פרק כה' "כשנתן הקדוש ברוך הוא את התורה בסיני הראה בקולו לישראל פלאי פלאים, כיצד? היה הקדוש ברוך הוא מדבר והיה הקול יוצא ומחזיר בכל העולם וישראל שומעין את הקול בא להם מן הדרום והיו רצין לדרום לקבל את הקול ומדרום נהפך להם מן הצפון והיו רצין לצפון ומצפון נהפך להם למזרח והיו רצין למזרח לקבל את הקול וממזרח נהפך להם למערב והיו רצין למערב מן המערב נהפך להם מן השמים ותולין עיניהם לשמים והיה נהפך להם מן הארץ והיו מביטין לארץ שנאמר (דברים פרק ד' פסוק (לו) מִן הַשָּׁמַיִם הִשְׁמִיעֲךָ אֶת קֹלוֹ לְיַסְּרֶךָּ וְעַל הָאָרֶץ הֶרְאֲךָ אֶת אִשּׁוֹ הַגְּדוֹלָה וּדְבָרָיו שָׁמַעְתָּ מִתּוֹךְ הָאֵשׁ: והיו ישראל אומרים זה לזה (איוב פרק כח' פסוק (כ) וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תָּבוֹא וְאֵי זֶה מְקוֹם בִּינָה: וכן מופיע במדרש רבה לשמות פרשה ה' אות ט'. מסתכלים למזרח ושומעים את הדבור יוצא אנכי כו' וכן לארבע רוחות ולמעלה ולמטה וכדפירשו בתיקונים (תיקון כב') דלית אתר דלא מליל מיניה עמהון כו' מארמית ללשון הקודש אין מקום אשר ממנו לא דיבר עימהם (הקדוש ברוך הוא). והיינו מפני גילוי רצונו יתברך בעשרת הדברות שהן כללות התורה רשי מפרש את הפסוק בשמות פרק כד' פסוק (יב) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל משֶׁה עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וֶהְיֵה שָׁם וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת לֻחֹת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהוֹרֹתָם: מפרש רש"י כל שש מאות ושלוש עשרה מצוות בכלל עשרת הדברות הן ורבנו סעדיה (גאון) פירש באזהרות (ספרו של רבי סעדיה הגאון) שיסד לכל דבור ודבור מצוות התלויות בו, ובזוהר חלק ב' דף צ' עמוד ב' על הפסוק בשמות פרק כ' פסוק (א) וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר: שנמצא כהקדמה לעשרת הדברות כותב הזוהר הקדוש כל הדברים, כללא דא הוא כללא דכולא כללא דלעילא ותתא (בתרגום מארמית ללשון הקודש כל הדברים הם כלל זה הכלל של הכול הכלל שלמעלה ושלמטה). ועיין גם בתניא פרק כ'. שהיא פנימית רצונו יתברך וחכמתו ואין שם הסתר פנים כלל כמו שנאמר (נוסח תפילת העמידה) כִּי בְאוֹר פָּנֶיךָ נָתַתָּ לָּנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ תּוֹרַת חַיִּים וְאַהֲבַת חֶסֶד. ולכן היו בטלים במציאות ממש כמאמר רבותינו זיכרונם לברכה בתלמוד מסכת שבת דף פח' עמוד ב' "ואמר רבי יהושע בן לוי שעל כל דיבור פרחה נשמתן כו' כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא יצתה נשמתן של ישראל שנאמר (שיר השירים פרק ה' פסוק (ו) פָּתַחְתִּי אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי חָמַק עָבָר נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ בִּקַּשְׁתִּיהוּ וְלֹא מְצָאתִיהוּ קְרָאתִיו וְלֹא עָנָנִי: ומאחר שמדיבור ראשון יצתה נשמתן דיבור שני היאך קיבלו? אלא שהחזירה הקדוש ברוך הוא להן בטל שעתיד להחיות בו את המתים הוריד להם טל שעתיד להחיות בו מתים והחיה אותם שנאמר (תהילים פרק סח' פסוק (י) גֶּשֶׁם נְדָבוֹת תָּנִיף אֱלֹהִים נַחֲלָתְךָ וְנִלְאָה אַתָּה כוֹנַנְתָּהּ: והוא טל תורה שנקרא עוז כמאמר רבותינו זיכרונם לברכה בתלמוד מסכת כתובות דף קיא' עמוד ב' "… מקרא אני דורש דכתיב (ישעיה פרק כו' פסוק (יט) יִחְיוּ מֵתֶיךָ נְבֵלָתִי יְקוּמוּן הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל: כל העוסק בתורה טל תורה מחייהו כו' כל המשתמש באור תורה אור תורה מחייהו וכל שאין משתמש באור תורה אין אור תורה מחייהו". למרות שהעיקר בתכלית בריאת העולמות הוא בנוגע לעתיד לבוא אבל כבר היה לעולמים מעין זה בשעת מתן תורה שהגילויים היו בשעת מתן תורה מעין העניין דלעתיד לבוא.

וההוכחה מהפסוק אתה הראית לדעת בראייה חושית ממש וכל העם רואים את הקולות כלומר רואים את מה שבדרך כלל אנשים שומעים, והקול יוצא מארבע רוחות השמים ולמעלה ולמטה.

אלא שיודגש כי בשעת מתן תורה ניתנו לנו כללות התורה בעשרת הדברות וגם ניתן לנו הכוח שבתורה להתגבר על הגילוי האלוהות כדי שלא ניתבטל במציאות ונוכל לסבול את הגילוי הגדול ואת האור האין סופי של הקדוש ברוך הוא.

וכדי להבין מדוע גילוי זה היה בזמנו חד פעמי והפעם הבאה יהיה רק בימות המשיח מסביר רבנו בהמשך.

הגילוי בישראל ובאומות ובעולם

רק שאחר כך גרם החטא ונתגשמו הם והעולם עד עת קץ הימין שאז יזדכך גשמיות הגוף והעולם ויוכלו לקבל גילוי אור השם שיאיר לישראל על ידי התורה שנקראת עוז

ומיתרון ההארה לישראל יגיה חושך האומות גם כן כדכתיב בישעיה פרק ס' פסוק ג' וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ וגו' וּמְלָכִים לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ: וכתיב ישעיה פרק ב' פסוק ה' בֵּית יַעֲקֹב לְכוּ וְנֵלְכָה בְּאוֹר יְהֹוָה: וכתיב ישעיה פרק מ' פסוק ה' וְנִגְלָה כְּבוֹד יְהֹוָה וְרָאוּ כָל בָּשָׂר יַחְדָּו וגו' כִּי פִּי יְהֹוָה דִּבֵּר: וכתיב ישעיה פרק ב' פסוק כא' לָבוֹא בְּנִקְרוֹת הַצֻּרִים וּבִסְעִפֵי הַסְּלָעִים מִפְּנֵי פַּחַד יְהֹוָה וּמֵהֲדַר גְּאוֹנוֹ וגו' בְּקוּמוֹ לַעֲרֹץ הָאָרֶץ: וכמו שנאמר (נוסח תפילת הימים הנוראים) מְלוֹךְ עַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בִּכְבוֹדֶךָ, וְהִנָּשֵׂא עַל כָּל הָאָרֶץ בִּיקָרֶךָ, וְהוֹפַע בַּהֲדַר גְּאוֹן עֻזֶּךָ עַל כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל אַרְצֶךָ, וגו'.  וְיֵדַע כָּל פָּעוּל, כִּי אַתָּה פְעַלְתּוֹ, וְיָבִין כָּל יְצוּר, כִּי אַתָּה יְצַרְתּוֹ, וְיֹאמַר כֹּל אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְאַפּוֹ: יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מֶלֶךְ, וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה: גילוי זה נעצר לאחר מתן תורה מפני חטאי בני ישראל וחדרה בהם זוהמה שאינן יכולים לראות את האור כי טוב.

אבל לעתיד לבוא כשיזדכך גשמיות הגוף ויעביר השם את רוח הטומאה מן הארץ ישוב הגילוי ויגיע העיקר הגילוי שיהיה יותר נעלה מזמן מתן תורה.

ולמרות שהגילוי הוא עבור ישראל עם קרובו בכל זאת ישפיע גילוי זה גם באומות העולם ואף בגשמיות העולם.

ולהוכחת העניין הביא רבנו הזקן חמש מקורות ארבע פסוקים מישעיה כנגד ג' קליפות הטמאות וקליפת נוגה, והחמישי לתקן הגבורות בשורשן.

א. פסוק ראשון מוכיח שאף הגויים ילכו לפי האור האלוהי. והלכו גויים לאורך.

ב. פסוק שני יבקשו האומות להצטרף לעבודתם כל משך הגלות של ישראל. בית יעקב לכו ונלכה.

ג. פסוק שלישי אף בעלי החיים "כל בשר" יחזו בנועם השם.

ד. יגיעו כל הנבראים מלמעלה מעלה כמו מלאכים עליונים ועד מטה ביותר כמו ביצי כינים לדרגת ביטול מושלמת מפני פחד השם והדר גאונו.

ה. ולבסוף המקור מדברי התפילה שיביא את כל העולם להכרת מציאות הבורא ואחדותו בעולם עד שידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו ויאמר כל אשר נשמה באפו השם מלך ומלכותו בכל משלה. במהרה בימינו.

סיכום הפרק

כאמור בפרק הקודם יתבאר מעלת עבודת השם המעשית בעולם הזה ונפתח הפרק בקביעה כי נתאווה הקדוש ברוך הוא להיות לו דירה בתחתונים. "הנה מודעת זאת שתכלית בריאת עולם הזה הוא שנתאווה הקדוש ברוך הוא להיות לו דירה בתחתונים".

עולם הזה הגשמי והחומרי ממש שהוא תחתון שאין תחתון למטה ממנו והאור האלוהי מסתתר בו והחושך שבו הוא כפול ומכופל. ואין תכלית ההשתלשלות בעולמות עליונים אלא התכלית הוא עולם הזה התחתון. לאהפכא חשוכא לנהורא להתגלות אור אין סוף במקום החושך והסטרא אחרא של כל עולם הזה. והתורה נותנת עוז וכוח שיוכלו ישראל לקבל גילוי זה.

אלא שצריך להבין איך לפניו יתברך יש מעלה ומטה הרי מלא כל הארץ כבודו. ואכן לגביו יתברך אין מעלה ומטה ורק לגבי הנבראים ואף על פי כן נתאווה הקדוש ברוך הוא שיהיה לו דירה בתחתונים דווקא.

ממילא התכלית הוא בתחתונים והשלמות תהיה בימות המשיח ובתחיית המתים למרות שעיקר השכר הוא באלף השביעי. וכבר היה מעין זה במתן תורה אך לאחר החטא נפגם האור ושלמותו יבוא בימות המשיח וישפיע אף על העולם והאומות.

סיפור חסידי לפרק 

מסופר שהבעל שם טוב הקדוש היה נוהג לבקר בעיירות ישראל ולעורר את היהודים לאהבת השם ואהבת ישראל.

כמנהגו היה נוהג לאסוף יהודים בשוק ולספר להם סיפור תוכני שיעורר אותם ליראת שמים טהורה.

פעם אחת סיפר הבעל שם טוב לשומעיו כי היה יהודי תלמיד חכם גדול שהיה שקוע כל כולו בלימוד תורה ובעמקות נפלאה בהיותו בקי בתלמוד ובפוסקים.

בעת לימודו פעם אחת הגיע אליו בנו הקטן ואמר דבר חכמה לאביו ולמרות שדבר החכמה היה לפי ערך הילד והבנתו אביו התלמיד חכם העצום הפסיק את לימודו בעיון ובעמקות להקשיב לילדו ולדבר חכמתו ונהנה מכך.

כך – המשיך הבעל שם טוב – אצל הקדוש ברוך הוא שלמרות ששלוש שעות ראשונות הוא עוסק בתורה ואחר כך דן את העולם ומחייה ומהווה את הבריאה בכל רגע ורגע, בכל זאת עוזב הכול ומניח את העליונים ואת הדברים החשובים בהם הוא עסוק ומתפנה לשמוע את תפילתו ואת התנהגותו של יהודי פשוט שסיים את העובדין דחול שלו בכל היום ויושב ללמוד או להתפלל. והקדוש ברוך הוא נהנה מכך יותר מכל עיסוקיו.