מבוא לפרק

מתחילת המהלך שהחל בפרק מא' אנו מתוודים לאט לאט לחשיבותה של היראה כשורש ראשית ומקור לעבודת השם. בסיום הפרק הקודם ציין לנו רבנו כי ביראה שתי מדרגות הנקראות יראה תתאה ויראה עילאה.

בפרק זה נעסוק בשלושה דברים כדלהלן:

א. השלמת הביאור בסוגי היראה, שהיראה התתאה נקראת יראה חיצונית כי היא נובעת מהתבוננות בחיצוניות הרצון והלבושים של הבורא יתברך שלשם כך נבראו כי תפקיד הלבושים הוא לגלות את המלובש בתוכם היינו מהותו ועצמותו יתברך. ומכוון שיראה זו באה על ידי החיצוניות היא נקראת יראה חיצונית. ויראה עילאה נקראת יראה פנימית כי היא נובעת מהפנימיות.

ב. גם באהבה ישנם שתי דרגות הנקראות "אהבת עולם" הנובעת מהתבוננות בעולם ו"אהבה רבה" הנובעת מהתבוננות פנימית על גודל ריחוק הערך בין הבריאה לבורא.

ג. מהו הסדר הנכון בעבודת השם האם להקדים את היראה לאהבה או את האהבה ליראה.

אם אין חכמה אין יראה

והנה על יראה תתאה זו שהיא לקיום מצוותיו יתברך בבחינת סור מרע מן ועשה טוב אמרו במשנה מסכת אבות פרק ג' משנה יז' רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר, אִם אֵין תּוֹרָה, אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ. אִם אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ, אֵין תּוֹרָה. אִם אֵין חָכְמָה, אֵין יִרְאָה. אִם אֵין יִרְאָה, אֵין חָכְמָה. אִם אֵין בִּינָה, אֵין דָּעַת. אִם אֵין דַּעַת, אֵין בִּינָה. אִם אֵין קֶמַח, אֵין תּוֹרָה. אִם אֵין תּוֹרָה, אֵין קֶמַח. ויש בה בחינת קטנות ובחינת גדלות

דהיינו כשנמשכת בחינת יראה זו מההתבוננות בגדולת השם דאיהו ממלא כל עלמין וכפי שמופיע בתלמוד מסכת חגיגה דף יג' עמוד א' "אמר רבן יוחנן בן זכאי מה תשובה השיבתו בת קול לאותו רשע (נבוכדנצר) בשעה שאמר (ישעיה פרק יד' פסוק (יד) אֶעֱלֶה עַל בָּמֳתֵי עָב אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן: יצתה בת קול ואמר לו רשע בן רשע בן בנו של נמרוד הרשע שהמריד כל העולם כולו עליו במלכותו כמה שנותיו של אדם שבעים שנה?שנאמר (תהילים פרק צ' פסוק (י) יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה וְאִם בִּגְבוּרֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה וְרָהְבָּם עָמָל וָאָוֶן כִּי גָז חִישׁ וַנָּעֻפָה: והלא מהארץ לרקיע מהלך ת"ק שנה וכו' מן הארץ עד לרקיע מהלך חמש מאות שנה ועוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה ובין רקיע לרקיע כו' וכן בין רקיע לרקיע למעלה מהן חיות הקודש רגלי החיות כנגד כולן וכו' רגלי החיות כנגד כולם (רק רגלי מלאכי השרת הנקראים חיות הקודש הם כנגד כל הכמות שנמנתה עד עתה) קרסולי החיות כנגד כולם שוקי החיות כנגד כולם רכובי החיות כנגד כולם ירכי החיות כנגד כולם גופי החיות כנגד כולם צוארי החיות כנגד כולם ראשי החיות כנגד כולם קרני החיות כנגד כולם למעלה מהן כסא כבוד רגלי הכסא כנגד כולם כסא הכבוד כנגד כולם מלך אל חי וקים רם ונישא שוכן עליהם ואתה אמרת אעלה על במתי עב אדמה לעליון? (ישעיה פרק יד' פסוק (טו) אַךְ אֶל שְׁאוֹל תּוּרַד אֶל יַרְכְּתֵי בוֹר: וכן השתלשלות כל העולמות למעלה מעלה עד רום המעלות במשנה מסכת אבות פרק ג' משנה יז' כתוב לכאורה דבר והיפוכו הדורש ביאור, מצד אחד כתוב אם אין יראה אין חכמה וזה בדיוק מה שלמדנו עד עתה שהיראה היא עיקר העבודה ראשיתה ושורשה והיא המוליכה את האדם לעבודת השם בסור מרע ועשה טוב, אם כן מה מקום לומר גם ההפך שאם אין חכמה אין יראה שמשמעו שבלי החכמה לא תהיה היראה.

אלא שמבאר רבנו כי ביראה ישנה בבחינת גדלות וקטנות כלומר יראה תתאה ויראה עילאה ואז יובן דברי המשנה אם אין יראה תתאה אין חכמה אך כדי להגיע ליראה עילאה יש להקדים את החכמה וההתבוננות בגדולת הבורא יתברך.

וההתבוננות תהיה בגודל ריחוק הערך בין בורא לנברא.

אם אין חכמה אין יראה

אף על פי כן נקראת יראה זו יראה חיצונית ותתאה מאחר שנמשכת מהעולמות שהם לבושים של המלך הקדוש ברוך הוא אשר מסתתר ומתעלם ומתלבש בהם להחיותם ולקיימם להיות יש מאין וכו' רק שהיא השער והפתח לקיום התורה והמצוות.

אך היראה עילאה יראת בושת ויראה פנימית שהיא נמשכת מפנימית האלוהות שבתוך העולמות עליה אמרו אם אין חכמה אין יראה

דחכמה היא "כח מה" והחכמה מאין תמצא

ואיזהו חכם הרואה את הנולד מקורו מהתלמוד במסכת תמיד דף לב' עמוד א' שאל אלכסנדר מוקדון את חכמי ישראל כמה שאלות וביניהם מהו ההגדרה של "חכם" והשיבו לו שחכם זהו הרואה את הנולד. פירוש שרואה כל דבר איך נולד ונתהווה מאין ליש בדבר השם ורוח פיו יתברך כמו שכתוב תהילים פרק לג' פסוק ו' בִּדְבַר יְהֹוָה שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם: ואי לזאת הרי השמים והארץ וכל צבאם בטלים במציאות ממש בדבר השם ורוח פיו וכלא ממש חשיבי ואין ואפס ממש כביטול אור וזיו השמש בגוף השמש עצמה

ואל יוציא אדם עצמו מהכלל שגם גופו ונפשו ורוחו ונשמתו בטלים במציאות בדבר השם ודבורו יתברך מיוחד במחשבתו כו' וכנזכר לעיל [פרקים כ' וכ"א] באריכות בדרך משל מנפש האדם שדבור אחד מדבורו ומחשבתו כלא ממש כו'

וזהו שאמר הכתוב באיוב פרק כח' פסוק כח' וַיֹּאמֶר לָאָדָם הֵן יִרְאַת אֲדֹנָי הִיא חָכְמָה וְסוּר מֵרָע בִּינָה: אך אי אפשר להשיג ליראה וחכמה זו אלא בקיום התורה והמצוות על ידי יראה תתאה החיצונית וזהו שאמרו אם אין יראה אין חכמה יראה תתאה שהיא יראה חיצונית באה בהתבוננות בכל העולמות המתהווים על ידי הבורא יתברך והם הלבושים החיצונים של הבורא שבהם מתגלה לעולמות ולכן יראה זו נקראת יראה חיצונית בהיותה נובעת מחיצוניות העולמות.

אבל יראה עילאה היא יראת בושת ויראה פנימית שבאה מתוך התבוננות בבורא יתברך במהותו ועצמותו והיא מגיעה לאדם בכוח הביטול ועל ידי החכמה שהוא "כוח ה"מה". ולכן אמרו חכמינו זיכרונם לברכה כי החכם רואה את הנולד כיצד כל נברא ונולד בבריאה נוצר מאין ליש בכוחו של מהותו ועצמותו יתברך.

ועוד נזכרת ההתבוננות שכבר התבארה בפרקים כ' וכא' בספר התניא בהם הודגש כי כל הבריאה נבראה מדיבורו של הקדוש ברוך הוא כביכול בכלל ובריאת העולמות הגשמיים נוצרו באות ה' בלבד שהיא אות קלילה בביטויה. והדיבור בכלל הוא כטיפה מאוקיאנוס לגבי המחשבה והמחשבה היא רק לבוש לעצמות ומהות המדבר אם כן התבונן בגודל ריחוק הערך בין אות ה' לבין מהות הנפש המדברת לאין שיעור. מכך ניתן להבין את גודל ריחוק הערך בין הנברא לבורא יתברך.

גם באהבה שתי מדרגות

והנה באהבה יש גם כן שתי מדרגות אהבה רבה ואהבת עולם מקור שני השמות האלו מופיע בברכה שלפני קריאת שמע בתפילת השחר ויש בתלמוד מסכת ברכות דף יא' עמוד ב' שתי נוסחאות לתחילת ברכה זו.

אהבה רבה היא אהבה בתענוגים והיא שלהבת העולה מאליה ובאה מלמעלה בבחינת מתנה למי שהוא שלם ביראה כנודע על מאמר רבותינו זיכרונם לברכה בתלמוד מסכת קידושין דף ב' עמוד ב' אמר רבי שמעון מפני מה אמרה תורה (דברים פרק כד' פסוק (א) כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבְעָלָהּ וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ: ולא כתוב כי תלקח אשה לאיש כי דרכו של איש לחזר אחר אשה ואין אשה דרכה לחזר אחר האיש. שאהבה נקראת איש וזכר כמו שכתוב תהילים פרק צח' פסוק ג' זָכַר חַסְדּוֹ וֶאֶמוּנָתוֹ לְבֵית יִשְׂרָאֵל רָאוּ כָל אַפְסֵי אָרֶץ אֵת יְשׁוּעַת אֱלֹהֵינוּ: הרי שזכר רומז לחסד ואהבה. ובמשלי פרק לא' פסוק ל' שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי אִשָּׁה יִרְאַת יְהֹוָה הִיא תִתְהַלָּל: הרי שאישה רומזת ליראה. כנודע ובלי קדימת היראה אי אפשר להגיע לאהבה רבה זו כי אהבה זו היא מבחינת אצילות דלית תמן קיצוץ ופירוד חס ושלום בתרגום מארמית ללשון הקודש "אין שם (באצילות) קיצוץ (ניתוק) או פירוד" ומקורו מתקוני הזוהר תיקון סט'.

אך אהבת עולם היא הבאה מהתבונה ודעת בגדולת השם אין סוף ברוך הוא הממלא כל עלמין וסובב כל עלמין וכולא קמיה כלא חשיב וכביטול דבור אחד בנפש המשכלת בעודו במחשבתה או בחמדת הלב כנזכר לעיל (פרק כא')

אשר על ידי התבוננות זו ממילא תתפשט מדת האהבה שבנפש מלבושיה

דהיינו שלא תתלבש בשום דבר הנאה ותענוג גשמי או רוחני לאהבה אותו ולא לחפוץ כלל שום דבר בעולם בלתי השם לבדו מקור החיים של כל התענוגים שכולם בטלים במציאות וכלא ממש קמיה חשיבי ואין ערוך ודמיון כלל ביניהם חס ושלום כמו שאין ערוך לאין ואפס המוחלט לגבי חיים נצחיים וכמו שכתוב תהילים פרק עג' פסוקים (כה) מִי לִי בַשָּׁמָיִם וְעִמְּךָ לֹא חָפַצְתִּי בָאָרֶץ: (כו) כָּלָה שְׁאֵרִי וּלְבָבִי צוּר לְבָבִי וגו' וְחֶלְקִי אֱלֹהִים לְעוֹלָם: וכמו שיתבאר לקמן (בפרק מח')

וגם מי שאין מדת אהבה שבנפשו מלובשת כלל בשום תענוג גשמי או רוחני יכול להלהיב נפשו כרשפי אש ושלהבת עזה ולהב העולה השמיימה על ידי התבוננות הנזכרת לעיל (בפרק זה) כמו שיתבאר לקמן (בפרק נ').

גם באהבה שתי דרגות "אהבה רבה" ו"אהבת עולם" "אהבה רבה" היא הנעלה מבין השתים והיא באה מלמעלה כמתנה למי ששלם בעבודתו והיא מעין קיבול שכר על כך שהקדים את היראה ועבד עבודתו נאמנה את השם ושורש אהבה זו בא מעולם האצילות ששם אין פירוד ואין ניתוק או חלוקה ולכן אהבה זו היא מושלמת.

"אהבת עולם" באה מהתבוננות במהות העולמות איך שהכול נפעל מאתו יתברך וכשיכיר שעצם מהות העולמות הוא בכוחו יתברך מכך יבוא האדם לאהוב את השם ולא להימשך באהבתו לדבר שחוץ ממנו יתברך.

וגם אם לבו אטום לשום תענוג לא לתענוג רוחני ולא לתענוג גשמי יכול בקלות לעורר אהבה זו ולעוררה להשם יתברך לבדו.

מה קודם אהבה או יראה

והנה בחינת אהבה זו פעמים שקודמת ליראה כפי בחינת הדעת המולידה כנודע [שהדעת כולל חסדים וגבורות שהם אהבה ויראה ופעמים שהחסדים קודמים לירד ולהתגלות]

ולכן אפשר לרשע ובעל עבירות שיעשה תשובה מאהבה הנולדה בלבו בזכרו את השם אלוהיו ומכל מקום היראה גם כן כלולה בה ממילא רק שהיא בבחינת קטנות והעלם דהיינו יראת חטא למרוד בו חס ושלום והאהבה היא בהתגלות לבו ומוחו

אך זהו דרך מקרה והוראת שעה בהשגחה פרטית מאת השם לצורך שעה כמעשה דרבי אליעזר בן דורדייא בתלמוד מסכת עבודה זרה דף יז' עמוד א' "אמרו עליו על ר' אלעזר בן דורדיא שלא הניח זונה אחת בעולם שלא בא עליה פעם אחת שמע שיש זונה אחת בכרכי הים והייתה נוטלת כיס דינרין בשכרה נטל כיס דינרין והלך ועבר עליה שבעה נהרות, בשעת הרגל דבר (תשמיש), הפיחה, (הוציאה רוח מגופה), אמרה כשם שהפיכה זו אינה חוזרת למקומה (בגוף), כך אלעזר בן דורדייא אין מקבלים אותו בתשובה (משפט זה שנאמר מפי הזונה עורר בר' אליעזר בן דורדייא התעוררות תשובה) עד שהלך וישב בין שני הרים וגבעות אמר הרים וגבעות בקשו עלי רחמים אמרו לו עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו שנאמר (ישעיה פרק נד' פסוק (י) כִּי הֶהָרִים יָמוּשׁוּ וְהַגְּבָעוֹת תְּמוּטֶינָה וְחַסְדִּי מֵאִתֵּךְ לֹא יָמוּשׁ וּבְרִית שְׁלוֹמִי לֹא תָמוּט אָמַר מְרַחֲמֵךְ יְהֹוָה: אמר שמים וארץ בקשו עלי רחמים אמרו עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו שנאמר (ישעיה פרק נא' פסוק (ו) שְׂאוּ לַשָּׁמַיִם עֵינֵיכֶם וְהַבִּיטוּ אֶל הָאָרֶץ מִתַּחַת כִּי שָׁמַיִם כֶּעָשָׁן נִמְלָחוּ וְהָאָרֶץ כַּבֶּגֶד תִּבְלֶה וְיֹשְׁבֶיהָ כְּמוֹ כֵן יְמוּתוּן וִישׁוּעָתִי לְעוֹלָם תִּהְיֶה וְצִדְקָתִי לֹא תֵחָת: אמר חמה ולבנה בקשו עלי רחמים אמרו לו עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו שנאמר (ישעיה פרק כד' פסוק (כג) וְחָפְרָה הַלְּבָנָה וּבוֹשָׁה הַחַמָּה כִּי מָלַךְ יְהֹוָה צְבָאוֹת בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלִַם וְנֶגֶד זְקֵנָיו כָּבוֹד: אמר כוכבים ומזלות בקשו עלי רחמים אמרו לו עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו שנאמר (ישעיה פרק לד' פסוק (ד) וְנָמַקּוּ כָּל צְבָא הַשָּׁמַיִם וְנָגֹלּוּ כַסֵּפֶר הַשָּׁמָיִם וְכָל צְבָאָם יִבּוֹל כִּנְבֹל עָלֶה מִגֶּפֶן וּכְנֹבֶלֶת מִתְּאֵנָה: אמר אין תלוי אלא בי הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד שיצאתה נשמתו. יצאה בת קול משמים ואמרה ר' אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא בכה רבי ואמר יש קונה עולמו בכמה שנים ויש קונה עולמו בשעה אחת ואמר רבי לא דיין לבעלי תשובה שמקבלין אותן אלא שקורין אותן רבי..   

אבל סדר העבודה הקבועה ותלויה בבחירת האדם צריך להקדים תחלה קיום התורה והמצוות על ידי יראה תתאה בבחינת קטנות על כל פנים בסור מרע ועשה טוב להאיר נפשו האלוהית באור התורה ומצוותיה ואחר כך יאיר עליה אור האהבה [כי ואהבת בגימטרייא ב' פעמים אור "ואהבת" בגימטרייא 414 שזה שווה ערך לפעמים המילה "אור" שהמילה אור בגימטרייא 207. ופעמים אור שווה ל-414. כידוע ליודעי חן]. על השאלה מה קודם למה? אהבה ליראה או יראה לאהבה? מסביר רבנו שיכול להיות מצב שאהבה תקדם ליראה אבל אין זה הסדר הרגיל והדרך הישרה לעבודה אלא באה מלמעלה בהוראת שעה.

אך הסדר הרגיל בעבודת השם אמור להיות יראה תתאה קודמת לכל ולאחר מכון יגיע לידי אהבת עולם ומשם לאהבה רבה ולבסוף זוכה ומגיע ליראה עילאה.

כידוע שבדעת נכללים החסד והגבורה שהם האהבה והיראה. בתורת החסידות מוסבר שהסדר הראוי לעבודה, ונרמז בתורה על הפסוק בבראשית פרק כה פסוק (יט) וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק: נכתבו פרשים רבים להבנת הכפל הלשון יצחק בן אברהם ואברהם הוליד את יצחק. אלא שכידוע אברהם נחשב לאיש החסד ושורשו אהבת השם ולכן נאמר על אברהם "אברהם אהובי", ואילו יצחק נחשב לאיש גבורה ולשורש היראה שעליו נאמר "פחד יצחק".

מכאן הרמז בפסוק לסדר העבודה:

אלה תולדות יצחק – (יראה תתאה).

בן אברהם – (אהבת עולם).

אברהם – (אהבה רבה).

הוליד את יצחק – (יראה עילאה).

סיכום הפרק

ביראה עצמה שתי דרגות "יראה תתאה" הנובעת מיראת העונש ו"יראה עילאה" שהיא יראת הרוממות.

גם באהבה שני סוגים "אהבת עולם" הבאה מהתבוננות בעולם ומלואו וגדולת הבורא יתברך בבחינת מה רבו מעשיך השם. ו"אהבה רבה" היא אהבה עליונה הנובעת מהתבוננות בגדולת הבורא בהיותו "כולא קמיא כלא חשיב".

וסדר העבודה הוא יראה תתאה, ואהבת עולם, אהבה רבה ויראה עילאה.

ולכן על יראה זו אמרו חכמינו זיכרונם לברכה במשנה: "אם אין יראה אין חכמה – אך גם אמרו שאם אין חכמה אין יראה ולכאורה אינו מובן או שהיראה מביאה את החכמה או שהחכמה מביאה את היראה אלא שאם אין יראה אין חכמה הכוונה ליראה תתאה ואם אין חכמה אין יראה הכוונה ליראה עילאה.

יראה תתאה נקראת יראה חיצונית כי היא נובעת מחיצוניות הבורא על ידי התבוננות בבריאה כולה שהיא חוץ כביכול ממנו יתברך לצורך התגלותו ואילו יראה עילאה נקראת יראה פנימית כי היא באה בהתבוננות במהותו ועצמותו יתברך.

ובאהבה יש גם כן שתי מדרגות – אהבה רבה שהיא אהבה בתענוגים, ובאה במתנה מלמעלה לאדם השלם בעבודתו יתברך, ואהבת עולם שהיא נמוכה יותר והיא הנמשכת מהתבוננות בגדולת השם הממלא כל העולמות ולכן נקראת אהבת עולם שבאה בהתבוננות בעולם ומלואו.

ופעמים שמידת אהבה זו קודמת ליראה. ולכן אפשר שרשע גמור ייעשה תשובה מאהבה כמו רבי אלעזר בן דורדייא אבל זהו בהוראת שעה ואינה הסדר הרגיל.

אבל סדר העבודה הקבועה הוא להקדים קיום התורה והמצוות על ידי יראה תתאה. להאיר את נפשו באור התורה ומצוותיה כי "ואהבת" בגימטרייא פעמיים "אור". ואחר כך אפשר להתקדם לאהבה עד יראה עילאה.

סיפור חסידי לפרק

פעם הגיע חסיד לרבו רבי יהושע השיל מאפטא וביקש עצה וברכה כי מצבו הכלכלי הוא בכי רע, ולרש אין כל והוא עומד להשיא את ביתו ואין בידו להוצאות החתונה.

רבי יהושע השיל שאל אותו כמה כסף יש בכיסך והוא השיב רובל כסף אחד.

הורה לו רבו שוב לביתך וכשיזדמן לך לעשות עסק עם אנשי עסקים העסקה הראשונה שיציעו לך תמורת הרובל הבודד שלך אל תהסס ותקנה. 

בדרכו לביתו סר לנוח בבית מלון בדרך ושם התאכסנו אנשי עסקים שישבו ודנו ביניהם על עסקיהם.

חסיד זה התקרב אליהם כדי לדעת אם יש לו מה לקנות מהם. אך לפי מראהו לא היה נראה כאיש עסקים.

אחד מאנשי העסקים היושבים שם כשראה שהוא מתקרב החליט לצחוק ממנו ושאל אותו אתה מעוניין לרכוש או למכור משהו? והוא השיב אני מעוניין לרכוש מה שתציעו לי אך יש לי רק רובל כסף אחד בודד.

כולם פרצו בצחוק על עוניו כשהם מתעסקים באלפי רובלים הוא מבקש עסק ברובל אחד אך באווירת הצחוק הציע לו אחד האנשים: דווקא, יש לי בשבילך משהו אתה יכול לרכוש את העולם הבא שלי!

החסיד הסכים מיד לפי הוראת רבו, וביקש בוא נעשה את העסק כדת וכדין ונכתוב שטר מכירה על העולם הבא שלך תמורת הרובל הבודד שלי.

ולקול צחוק כל הנאספים על תמימותו הרבה התיישבו לערוך הסכם ושטר מכירה תמורת הרובל הבודד וה"עולם הבא שלו".

תוך כדי עריכת שטר המכירה ומסירת הרובל הגיע אשתו של המוכר ושאלה את הנוכחים על מה הצחוק הרם. והם סיפרו לה על תמימותו של האיש החסיד ועל הערכתם לבעלה שמצליח להרוויח אפילו מאנשים תמימים כסף.

אך היא לא צחקה אלא התפרצה בחמת זעם על בעלה ואמרה לו בוא איתי עכשיו לרבנות להתגרש אין אני מוכנה לחיות עם אדם שפל כמוך.

הוא ניסה להסביר לאשתו שהכול היה בצחוק ובלי כוונה, והוא אף הבין שכאן הוא עלול להפסיד את כל עושרו כי כל רכושו הרב בא לו מנישואיו לאשתו שהייתה עשירה, והוא רק עושה עסקים בכספה שלה. והיא בשלה אם לא תבטל את המכירה אני מתגרשת ממך לאלתר.

אז פונה אותו איש עסקים לחסיד ואומר לו ראה כי כל זה לא היה באמת אלא מתוך צחוק החזר לי בבקשה את שטר המכירה ואני אשלם לך פי עשר ממה שנתת לי כלומר עשר רובלי כסף.

אך החסיד מסרב עסק זה עסק כך אמר לי הרבי שלי לעשות ואין אני מתכוון לבטל את המכירה.

והצחוק הפך למטרד מכאן האישה עומדת ומבקשת לגשת לסדר גט ומצד שני הקונה מסרב לבטל את העסקה גם כשהציעו לו פי מאה ופי אלף.

בצר להם החליטו לחזור לרבי יהושע השיל מאפטא ולבקש את הוראתו לחסיד שיבטל את העסק.

הרבי הורה לאיש העסקים לתת עשרת אלפים רובל לחסיד כדי שיוכל לחתן את ביתו בכבוד.

בלית ברירה נאלץ איש העסקים לשלם סכום אדיר כזה כדי להעביר את כעסה של אשתו מעליו. וכולם היו מרוצים.

לאחר שהכול בא אל מקומו בשלום נכנסה האישה אל הרב רבי יהושע השיל מאפטא ושאלה אותו רבי שאלה לי אליך? האם ה"עולם הבא" של בעלי באמת שווה עשרת אלפים רובל?

השיב לה הרבי: אמת כשמכר זה את חלקו בעולם הבא אפילו רובל אחד לא היה שווה אבל אחרי שהוא נתן לצדקה להכנסת כלה סכום כזה בוודאי ה"עולם הבא" שלו שווה יותר.