מבוא לפרק

נוסף למידת אברהם אבינו שהיא אהבה וחסד ונקרא "אברהם אהובי" ומידת יצחק שהיא גבורה ויראה ונקרא "פחד יצחק", ישנה דרך נוספת להגיע לעבודת השם נאמנה במידתו של יעקב אבינו מידת התפארת והרחמים "במידת אמת ליעקב".

כשיתבונן כיצד לעורר רחמים רבים על גלות השכינה וגלות הניצוץ האלוהי השבוי במאסר הגוף שהגוף הוא מאסר גדול לנפש האלוהית בהיותו מעלים ומסתיר על אור הנשמה. בכך יצליח לעורר רחמים רבים בלבו על גודל הגלות וזה יעורר את האהבה והיראה הטהורה לעבודתו יתברך.

בפרק זה ילמדנו רבנו להתבונן בהתבוננות המעוררת רחמים רבים בלב שתעורר את האהבה והיראה עד שתחפץ.

במידת אמת ליעקב

עוד יש דרך ישר לפני איש לעסוק בתורה ומצוות לשמן על ידי מידתו של יעקב אבינו עליו השלום שהיא מידת הרחמים

לעורר במחשבתו תחילה רחמים רבים לפני השם על ניצוץ אלוהות המחיה נפשו אשר ירד ממקורו חיי החיים אין סוף ברוך הוא הממלא כל עלמין וסובב כל עלמין וכולא קמיה כלא חשיב ונתלבש במשכא דחויא בתרגום מארמית ללשון הקודש "עור נחש" שמשמעותו הוא זניח מאד כי הנחש מסיר את עורו ולבוש עור חדש והעור זניח אצלו. הרחוק מאור פני המלך בתכלית ההרחק כי העולם הזה הוא תכלית הקליפות הגסות כו' דרך נוספת בעבודת השם והיא מידת יעקב אבינו עליו השלום מידת התפארת ו"הרחמים" שלכן נקרא יעקב "אמת".

והיא לעורר במחשבתו רחמים רבים על הניצוץ האלוהי החבוי בקרבו ונמצא בגופו הגס שמעלים ומסתיר אורו.

רחמנות על מסגר אסיר

ובפרט כשיזכור על כל מעשיו ודבוריו ומחשבותיו מיום היותו אשר לא טובים המה ובשיר השירים פרק ז' פסוק ו' רֹאשֵׁךְ עָלַיִךְ כַּכַּרְמֶל וְדַלַּת רֹאשֵׁךְ כָּאַרְגָּמָן מֶלֶךְ אָסוּר בָּרְהָטִים: רהטים מלשון ריצה. ברהיטי מוחא בתרגום ללשון הקודש ריצת (המחשבות) במוח. בדברים פרק לב' פסוק ט' כִּי חֵלֶק יְהֹוָה עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ: וכמשל המושך בחבל וכו' והוא סוד גלות השכינה. ועל זה נאמר בישעיה פרק נה' פסוק ז' יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבֹתָיו וְיָשֹׁב אֶל יְהֹוָה וִירַחֲמֵהוּ וְאֶל אֱלֹהֵינוּ כִּי יַרְבֶּה לִסְלוֹחַ: לעורר רחמים רבים על שם השם השוכן אתנו כדכתיב בויקרא פרק טז' פסוק טז' וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִפִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם וְכֵן יַעֲשֶׂה לְאֹהֶל מוֹעֵד הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם:

וזהו שאמר הכתוב (בראשית פרק כט' פסוק (יא) וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל וַיִּשָּׂא אֶת קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ: כי רחל היא כנסת ישראל מקור כל הנשמות. ויעקב במידתו העליונה שהיא מידת הרחמים שבאצילות הוא המעורר רחמים רבים עליה. "וישא את קולו" למעלה למקור הרחמים העליונים הנקרא אב הרחמים ומקורם.

"ויבק" לעורר ולהמשיך משם רחמים רבים על כל הנשמות ועל מקור כנסת ישראל להעלותן מגלותן ולייחדן בייחוד עליון אור אין סוף ברוך הוא בבחינת נשיקין שהיא אתדבקות רוחא ברוחא בתרגום מארמית ללשון הקודש בבחינת נשיקה (בפה אל פה) שהוא דבקות רוח אל רוח. כמו שכתוב בשיר השירים פרק א' פסוק ב' יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן: להתבונן במצבו ובמה שעבר עליו עד עתה, כמה הרחיק את הניצוץ האלוהי שלו מגלוי ועוד שהרי כל משך זמן זה הרבה במעשים שלא להשם המה והגוף נהיה גס יותר ומעובה יותר וממילא המאסר של הגוף המעלים על הניצוץ האלוהי התעצם יותר ונהיה כבד וגדול יותר. ועל זה גודל הרחמנות.

מכאן יובן מדוע כשיעקב אבינו פגש את רחל נשק לרחל חיבק אותה ונשא את קולו בבכי. כי יעקב הוא מידת התפארת והרחמים והוא מעורר רחמים רבים על רחל אמנו שהיא עיקר הבית ועקרת הבית וכל ישראל נקראים על שמה והיא המסמלת את כנסת ישראל. הנשיקה נועדה לחבר רוח רוחני ברוח הגופני של עם ישראל והרמת הקול בבכי היא לעורר רחמים רבים מאד להוציא ממסגר אסיר בבכי ובתחנונים ממקור הרחמים העליונים.

וימינו תחבקני

דהיינו התקשרות דבור האדם בדבר השם זו הלכה וכן מחשבה במחשבה ומעשה במעשה שהוא מעשה המצוות. ובפרט מעשה הצדקה וחסד. דחסד דרועא ימינא והוא בחינת חיבוק ממש כמו שכתוב בשיר השירים פרק ב' פסוק ו' שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי:

ועסק התורה בדבור ומחשבת העיון הן בבחינת נשיקין ממש.

והנה על ידי זה יוכל לבוא לבחינת אהבה רבה בהתגלות לבו כדכתיב בישעיה פרק כט' פסוק כב' לָכֵן כֹּה אָמַר יְהֹוָה אֶל בֵּית יַעֲקֹב אֲשֶׁר פָּדָה אֶת אַבְרָהָם לֹא עַתָּה יֵבוֹשׁ יַעֲקֹב וְלֹא עַתָּה פָּנָיו יֶחֱוָרוּ: כמו שנתבאר במקום אחר (פרק לב): הרחמים מעוררים לקיום המצוות לא רק במצוות הנדרש בהם עיסוק מתוך רחמים כמו מעשי צדקה וחסד, אלא כל המצוות כולם בדיבור במחשבה ובמעשה נעשים מתוך רחמנות על נפשו האלוהית השבויה במאסר הגוף ודווקא הרחמנות מעוררת לעשות הכול כדי להוציאה מגלותה או על כל פנים להקל על ייסורי הניצוץ האלוהי החבוי בגסות הגוף.

סיכום הפרק

עצה נוספת להגיע לאהבת השם על ידי מידתו של יעקב אבינו מידת הרחמים והוא לעורר בלבו בהתבוננות עמוקה המעוררת רחמים רבים על הניצוץ האלוהי הנמצא במאסר הגוף ועל גלות השכינה.

והיינו: עוד יש דרך לעסוק בתורה ומצוות לשמן והוא על ידי מידתו של יעקב אבינו שהיא מידת התפארת והרחמים והיינו לעורר רחמים רבים לפני השם על הניצוץ האלוהי החבוי במאסר גופנו.

כשיתבונן על גודל המאסר בהיות גופו עב וגס מאד ובפרט שהרבה להשתמש בו במעשים אשר לא להשם המה מיום היותו ועד היום והוא ממש גלות השכינה וגלות ניצוץ אלוהי במאסר הגוף ובעור הנחש. וזה יעורר בו רחמים רבים.

מכאן יובן שכשפגש יעקב את רחל אמנו נשק לרחל ונשא קולו ויבק כי יעקב אבינו מידתו מידת התפארת והרחמים העליונים ורחל היא עקרת הבית ומקור לכל כנסת ישראל והנשיקה היא חיבור הרוח של מעלה ברוח הגופנית של עמנו ישראל ונשיאת הקול בבכי היא לעורר הרחמים העליונים ממקור הרחמים לעורר את האהבה הרבה שתבוא להתגלות מתעלומות הלב אל הגילוי.

ולא רק במצוות הקשורות בחסד כמו צדקה וכדומה אלא כל המצוות נעשות כדי לעורר אהבה רבה זו.

סיפור חסידי לפרק

מסופר שפעם בהיות הרבי הקודם רבי יוסף יצחק ילד קטן ויישן על עריסתו כדרכם של תינוקות הקפיד הרבי רבי שלום דובער הרבי רבנו שלום דובער שעריסתו תהיה מונחת בחדרו כדי שיוכל על אף היותו נם ויונק את דברי הקדושה והטהרה ולימוד התורה הנאמרים בחדרו.

פעם נכנס חסיד לחדרו של הרבי רבנו שלום דובער וראה את התינוק יישן לו שינה מתוקה התעוררו בו רגשות אהבה כנים לתינוק הישן, ואף הצליח לעורר את הרבי רבנו שלום דובער להתבונן בתינוק הקטן שמראהו זך וטהור והוא קדוש מבטן אמו עד שבאהבתו אל בנו עלה בדעת רבנו שלום דובער לנשק את בנו כדרכם של אבות.

אלא שאהבה טבעית היא אהבה שאינה ראויה ומיד החליט להעניק לילד הקטן הישן על עריסתו "נשיקה חסידית".

הנשיקה החסידית באה בכתיבת ביאור חסידי על עניין עמוק בתורת החסידות שלימים כשגדל הילד נתן לו אביו מאמר זה ואמר לו הא לך יוסף יצחק בני מאמר זה כי הוא "נשיקה חסידית" שנתתי לך בהיותך תינוק.