מבוא לפרק

כידוע ספר זה מבוסס על הפסוק "כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו" הכוונה בפסוק זה שה"דבר" היינו קיום מצוות בכוונה ולימוד תורה לשמה. כל זה קרוב מאד אל האדם לביצוע.

עד עכשיו התבארו לנו דרכים שונות כדי לעורר את הדבר לידי פועל על ידי התבוננות המביאה להתעוררות האהבה והיראה המוסתרים בתעלומות ליבנו.

בפרק זה מביא רבנו דרך נוספת ונפלאה ומכנה אותה דרך שהיא קרובה מאד מאד, דהיינו לא רק שהיא קרובה אלא קרובה מאד ולא רק שהיא קרובה מאד אלא היא מאד מאד קרובה.

הרעיון המרכזי בפרק זה הוא בהתבוננות פשוטה, שכשם שבטבע בני אדם השווים ביניהם והם חברים, שכשאחד מתעורר באהבתו לחברו גם חברו מתעורר באהבתו אליו. זהו באופן טיבעי וכמפורסם. על אחת כמה וכמה באיש רם ונישא הפונה באהבה לשפל באנשים וחדל אישים שאהבתו של האיש הרם תעורר ביותר את השפל להחזיר אהבה כנה לפונה אליו. ועל אחת כמה וכמה בהתבוננות פשוטה על גודל אהבת השם הגדול והנורא לעמנו עם ישראל. בוודאי יתעורר לב כל יהודי להחזיר אהבה כנה לבורא העולם.

ואגב הסבר הדברים יתבארו שני דברים נוספים:

א.    מעלת האדם המקיים מצוות שצריך לעמוד בפניו. בשעת עיסוקו במצוות.

ב.     גודל חומר האיסור של עשיית מלאכה בשבת. וכדלהלן:

קרוב הדבר מאד מאד

ויש דרך ישר לפני איש שווה לכל נפש וקרוב הדבר מאד מאד לעורר ולהאיר אור האהבה התקועה ומסותרת בלבו להיות מאירה בתוקף אורה כאש בוערה בהתגלות לבו ומוחו למסור נפשו להשם וגופו ומאודו בכל לב ובכל נפש ומאד מעומקא דליבא באמת לאמיתו ובפרט בשעת קריאת שמע וברכותיה כמו שיתבאר. כאן בפרק זה כאמור, תבוא עצה נוספת לעורר אהבתנו ויראתנו הנמצאים בקרבנו בדרך מסותרת ולהוציאה אל הפועל.

דרך זו שתתבאר בהמשך מגדירה רבנו כדרך ישר וקרוב ולא סתם קרוב אלא קרוב מאד ולא סתם קרוב מאד אלא מאד מאד קרוב.

התבוננות זאת היא בשעת קריאת שמע שחרית וערבית וכפי שיתבאר בהמשך.

כמים הפנים אל הפנים

והוא כאשר ישים אל ליבו מה שאמר הכתוב (משלי פרק כז' פסוק יט') כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם:

פירוש כמו שכדמות וצורת הפנים שהאדם מראה במים כן נראה לו שם במים אותה צורה עצמה ככה ממש לב האדם הנאמן באהבתו לאיש אחר הרי האהבה זו מעוררת אהבה בלב חברו אליו גם כן להיות אוהבים נאמנים זה לזה. בפרט כשרואה אהבת חברו אליו. כשם שאדם המסתכל במראה רואה את פניו ואם פניו מחייכות נראית בבואתו בחיוך ואם פניו עצובות אף בבואתו עצובה. כך לב האדם אל האדם כשיחייך אדם לחברו אף חברו יחייך אליו. ואף באהבה שבלב למרות שאינה נראית חיצונית, ברגע שתעורר אהבה שבלב לחברך, אף חברך יחזיר לך אהבה. ועוד יותר, שכשאתה מראה לחברך את אהבתך, אף בחיצוניות, וודאי תעורר אהבה בחזרה.

אהבת מלך רם לעבד פשוט

והנה זהו טבע הנהוג במידת כל אדם אף אם שניהם שווים במעלה

ועל אחת כמה וכמה אם מלך גדול ורב מראה אהבתו הגדולה והעצומה לאיש הדיוט ונבזה ושפל אנשים ומנוול המוטל באשפה ויורד אליו ממקום כבודו עם כל שריו יחדיו ומקימו ומרימו מאשפתו ומכניסו להיכל המלך חדר לפנים מחדר מקום שאין כל עבד ושר נכנס לשם ומתייחד עמו שם בייחוד וקירוב אמיתי וחיבוק ונישוק ואתדבקות רוחא ברוחא מארמית ללשון הקודש דבקות רוח ברוח בכל לב ונפש, על אחת כמה וכמה שתתעורר ממילא האהבה כפולה ומכופלת בלב ההדיוט ושפל אנשים הזה אל נפש המלך, בהתקשרות הנפש ממש מלב ונפש מעומקא דלבא לאין קץ.

ואף אם לבו כלב האבן המס ימס והיה למים ותשתפך נפשו כמים בכלות הנפש ממש לאהבת המלך: טבע זה שכשאחד מראה אהבתו לחברו חברו בוודאי יחזיר לו אהבה הוא דבר רגיל בין שווים וחברים מכבר.

יתירה מכך כשאין שיווין ביניהם, מצד אחד עומד מלך רם ונישא בעל שרים ומשרתים לרוב והוא ספון כדרכו בארמונו המפואר ומפני גודל מעלתו אין כל איש ואפילו השרים הנכבדים זוכים להיכנס לחדר לפנים, מחדר מקום אשר המלך נמצא שם בכבודו ובעצמו בלבד. ומצד שני יושב לו אדם עבד פשוט שפל וחדל אישים שבדרך כלל אינו זוכה לבוא בקהל מכובד, כי הוא שרוי ונמצא במקום הטינופת, שהנפש העדינה כנפשו של המלך סולדת ממנה ולא מתקרבת לשם. ואף על פי כן ירד המלך ממקום גדולתו, ובא לקחת את העבד הבזוי והשפל ממקום הטינופת, והעלה אותו לארמון המלך והכניסו לחדר לפנים מחדר למעלה מכל השרים ואפילו הנכבדים ביותר שבהם בוודאי אהבת האיש פשוט למלך שהראה לו את כל חיבתו הרבה. תעורר אצלו רגש אהבה למלך שימלא את כל ישותו. זהו המשל, והנמשל הולך על הקדוש ברוך הוא ועם ישראל וכפי שיתבאר בהמשך.

אהבת אלוהינו לעמנו

והנה ככל הדברים האלה וככל החזיון הזה וגדול יתר מאד בכפלי כפליים לאין קץ עשה לנו אלוהינו

כי לגדולתו אין חקר ואיהו ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין מארמית ללשון הקודש הוא ממלא את כל העולמות וסובב ומקיף עליהם ונודע מזוהר הקדוש והאר"י ז"ל (המקובל אלוקי רבינו יצחק זיכרונו לברכה) ריבוי ההיכלות והעולמות עד אין מספר ובכל עולם והיכל ריבוא רבבות מלאכים לאין קץ ותכלית

וכמו שכתוב בגמרא בתלמוד מסכת חגיגה דף יג' עמוד ב' מקשים על הסתירה לכאורה הקיימת בין שני פסוקים מצד אחד כתיב הפסוק באיוב פרק כה' פסוק ג' הֲיֵשׁ מִסְפָּר לִגְדוּדָיו וְעַל מִי לֹא יָקוּם אוֹרֵהוּ: שפירושו בלשון שאלה היש (בכלל) מספר לגדודיו (של הקדוש ברוך הוא)? ומצד שני כתיב הפסוק בדניאל פרק ז' פסוק י' נְהַר דִּי נוּר נָגֵד וְנָפֵק מִן קֳדָמוֹהִי (נהר האורות והאש יצא מלפניו יתברך) אֶלֶף אַלְפִין יְשַׁמְּשׁוּנֵּהּ וְרִבּוֹ רִבְבָן קָדָמוֹהִי גו' יְקוּמוּן דִּינָא יְתִב וְסִפְרִין פְּתִיחוּ: (אלף אלפים משרתים לפניו ורבוא רבבות נצבים לפניו והוא יתברך יושב וספרים פתוחים לפניו). ביאור הפסוק דניאל מתאר את אשר ראה בעת משפט הקדוש ברוך הוא ליושבי הארץ ומתאר "נהר של אש נמשך ויצא מלפני הקדוש ברוך הוא ואלף אלפים של משרתים לפניו ורבוא (עשרת אלפים) רבבות מלאכים עומדים לפניו והקדוש ברוך הוא יושב בדין וספרי זכיות וחובות פתוחים לפניו) אם כן איך איוב אומר שאין מספר לגדודיו ודניאל מונה את מספרם עשרת אלפים כפול עשרות אלפים. ומשני מארמית ללשון הקודש ומשיב. רבי יהודה הנשיא בשם אבא יוסי בן דוסאי שדניאל ראה רק גדוד אחד שהוא מורכב מעשרת אלפים כפול עשרות אלפים כלומר אלף אלפין וכו' מספר גדוד אחד אבל לגדודיו אין מספר אך כל הגדודים אין להם מספר כפי שאמר איוב.

וכולם קמיה כלא ממש חשיבי (מארמית ללשון והכל לא נחשב לגביו) ובטלים במציאות ממש כביטול דבור אחד ממש לגבי מהות הנפש המדברת ועצמותה בעוד שהיה דבורה עדיין במחשבתה או ברצון וחמדת הלב כנזכר לעיל באריכות (פרקים כ' ו-כא').

וכולם שואלים איה מקום כבודו ועונים מלא כל הארץ כבודו הם ישראל עמו. מקורו מנוסח תפילת מוסף לשבת בחזרת השליח ציבור על התפילה מוסיפים תפילה בנוסח זה: כֶּתֶר יִתְּנוּ לְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מַלְאָכִים הֲמוֹנֵי מַעְלָה. עִם עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל קְבוּצֵי מַטָּה: יַחַד כֻּלָּם קְדֻשָּׁה לְךָ יְשַׁלֵּשׁוּ כַּדָּבָר הָאָמוּר עַל יַד נְבִיאֶךָ וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר: קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ יְהֹוָה צְבָאוֹת מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ: כְּבוֹדוֹ מָלֵא עוֹלָם. מְשָׁרְתָיו שׁוֹאֲלִים זֶה לָזֶה אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ לְהַעֲרִיצוֹ. לְעֻמָּתָם מְשַׁבְּחִים וְאוֹמְרִים: בָּרוּךְ כְּבוֹד יְהֹוָה מִמְּקוֹמוֹ: מִמְּקוֹמוֹ הוּא יִפֶן בְּרַחֲמָיו לְעַמּוֹ. וְיָחוֹן עַם הַמְיַחֲדִים שְׁמוֹ עֶרֶב וָבוֹקֶר בְּכָל יוֹם תָּמִיד. פַּעֲמַיִם בְּאַהֲבָה שְׁמַע אוֹמְרִים: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ יְהֹוָה אֶחָד: הוּא אֱלֹהֵינוּ הוּא אָבִינוּ. הוּא מַלְכֵּנוּ הוּא מוֹשִׁיעֵנוּ. וְהוּא יוֹשִׁיעֵנוּ וְיִגְאָלֵנוּ שֵׁנִית וְיַשְׁמִיעֵנוּ בְּרַחֲמָיו שֵׁנִית לְעֵינֵי כָּל חַי לֵאמֹר. הֵן גָּאַלְתִּי אֶתְכֶם אַחֲרִית כְּרֵאשִׁית לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים: אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם: וּבְדִבְרֵי קָדְשְׁךָ כָּתוּב לֵאמר: יִמְלֹךְ יְהֹוָה לְעוֹלָם. אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן לְדֹר וָדֹר. הַלְלוּיָהּ: דהיינו כלומר רוצים להמליכך על ידי ש"כתר" יתנו לך השם אלוהינו מלאכים המוני מעלה כל המלאכים העליונים ועמך ישראל קבוצי מטה שנמצאים מקובצים למטה יחד גם מלאכים עליונים וגם עם ישראל כולם קדושה לך ישלשו לא רק יקדישו אותך אלא ישלשו שלוש פעמים "קדוש" כמו שכתוב בנביא (ישעיה פרק ו' פסוק (ג) וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ יְהֹוָה צְבָאוֹת מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ: וממשיכים: "כבודו מלא עולם, (ובכל זאת) משרתיו שואלים זה לזה איה מקום כבודו להעריצו? (בכל זאת שלמרות שמלא כל הארץ כבודו היכן נוכל למצוא את עיקר התגלות הקדוש ברוך הוא?) לעמותם משבחים ואומרים (משיבים אחד לשני) "ברוך כבוד השם ממקומו" (כלומר אין צורך לחפש מקום מסוים בו מתגלה הקדוש ברוך הוא בדווקא, ואף על פי כן ממשיכים מלאכי מרום לאמר) "ממקומו הוא יפן ברחמיו לעמו" (מכל מקום עיקר התגלות חיבתו של הקדוש ברוך הוא שהוא פונה אל עמו ישראל מכל מקום בו הוא נמצא, והטעם משום שהם) "מייחדים שמו ערב ובבקר בכל יום תמיד פעמים באהבה שמע אומרים" (שעם ישראל מייחד את הקדוש ברוך הוא באחדות פשוטה בלי הגדרת מקום מסוים אלא מלא כל הארץ כבודו והוא באחדות פשוטה בכל העולמות ואומרים) "שמע ישראל השם אלוהינו השם אחד, הוא אליהנו הוא אבינו הוא מלכנו הוא מושיענו והוא יושעינו ויגאלנו שנית בקרוב וישמעינו ברחמיו לעיני כל חי לאמר הן גאלתי אתכם אחרית כבראשית להיות לכם לאלוהים אני השם אלוהיכם וכו'" מכאן שכל מלאכי מרום אינם נחשבים לעומת החיבה שמעניק הקדוש ברוך הוא לעמו ישראל. 

כי הניח הקדוש ברוך הוא את העליונים ואת התחתונים ולא בחר בכולם כי אם בישראל עמו והוציאם ממצרים ערות הארץ מקום הזוהמה והטומאה לא על ידי מלאך ולא על ידי כו' נוסח ההגדה של פסח על פי הפסוק בשמות פרק יב' פסוק יב' וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה וְהִכֵּיתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים אֲנִי יְהֹוָה: ומבאר בעל ההגדה וַיּוֹצִאֵנוּ יְהֹוָה מִמִּצְרַיִם, לֹא עַל יְדֵי מַלְאָךְ וְלֹא עַל יְדֵי שָׂרָף וְלֹא עַל יְדֵי שָׁלִיחַ. אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר, "ועברתי בארץ מצרים" – אני ולא מלאך, "והיכתי כל בכור בארץ מצרים" – אני ולא שרף, "ובכל אלוהי מצרים אעשה שפטים" – אני ולא השליח, "אני השם" – אני הוא ולא אחר.  אלא הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו ירד לשם כמו שכתוב בשמות פרק ג' פסוק ח' וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ וגו' מִיַּד מִצְרַיִם וּלְהַעֲלֹתוֹ מִן הָאָרֶץ הַהִוא אֶל אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ אֶל מְקוֹם הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי: כדי לקרבם אליו בקירוב וייחוד אמיתי בהתקשרות הנפש ממש

בבחינת נשיקין פה לפה לדבר דבר השם זו הלכה ואתדבקות רוחא ברוחא היא השגת התורה וידיעת רצונו וחכמתו דכולא חד ממש.

וגם בבחינת חיבוק הוא קיום המצוות מעשיות ברמ"ח אברים דרמ"ח פיקודין הן רמ"ח אברין דמלכא כנזכר לעיל (פרק כג').

ודרך כלל נחלקין לשלש בחינות ימין ושמאל ואמצע שהן חסד דין רחמים תרין דרועין וגופא וכו. מארמית ללשון הקודש שני זרועות והגוף. והיינו ככל המשל האמור לעיל כך עשה הקדוש ברוך הוא לנו שעזב את ההיכלות העליונים וכפי שיראה הלומד בזוהר ובכתבי המקובל אלוקי רבנו יצחק זיכרונו לברכה על כמות ההיכלות והעולמות העליונים הנמצאים לפניו וכן בתלמוד במסכת חגיגה שאין מספר לגדודיו וכל גדוד מורכב מעשרות אלפי אלפים מלאכים והניח הקדוש ברוך הוא כל עולמות עליונים אלו מפני חיבתו לעם ישראל וירד לערוות הארץ מקום הטומאה השפל ביותר עלי אדמות, כדי להוציא משם, עם של עבדים, ולהעלות אותם להיכלו ואף נתן להם את התורה והמצוות שהם חיבוק ונישוק כביכול ממנו יתברך לעמנו ישראל. בוודאי יתעורר כל אדם בהתבוננות זאת להראות אהבה וחיבה למלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.

קדשנו במצוותיו והבדלנו מכל האומות

וזהו שאומרים בנוסח כל ברכות המצוות שאומרים "ברוך אתה השם אלוהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציונו וכו'". כאדם המקדש אישה להיות מיוחדת עמו בייחוד גמור כמו שכתוב בבראשית פרק ב' פסוק כד' עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד: ככה ממש ויתר על כן לאין קץ הוא יחוד נפש האלוהית העוסקת בתורה ומצוות ונפשו החיונית ולבושיהן הנזכרים לעיל (פרק ד') באור אין סוף ברוך הוא ולכן המשיל שלמה עליו השלום בשיר השירים ייחוד זה לייחוד חתן וכלה בדביקה חשיקה וחפצה בחיבוק ונישוק וזהו שאומרים אשר קדשנו במצוותיו שהעלנו למעלת קודש העליון ברוך הוא שהיא קדושתו של הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו וקדושה היא לשון הבדלה מה שהקדוש ברוך הוא הוא מובדל מהעולמות והיא בחינת סובב כל עלמין מה שאינו יכול להתלבש בהן כי על יד יחוד הנפש והתכללותה באור אין סוף ברוך הוא הרי היא במעלת ומדרגת קדושת אין סוף ברוך הוא ממש מאחר שמתייחדת ומתכללת בו יתברך והיו לאחדים ממש וזה שכתוב (ויקרא פרק כ' פסוק כו') וִהְיִיתֶם לִי קְדשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְהֹוָה וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי: ואומר במדבר פרק טו' פסוקים (מ) לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי וִהְיִיתֶם קְדשִׁים לֵאלֹהֵיכֶם: (מא) אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם וגו' אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם: פירוש כי על ידי קיום המצוות הריני אלוה שלכם כמו אלוהי אברהם אלוהי יצחק וכו' שנקרא כן מפני שהאבות היו בחינת מרכבה לו יתברך ובטלים ונכללים באורו. דהיינו זהו הסיבה שכשמברכים ברכה על עשיית מצווה אומרים את המילים "אשר קדשנו במצוותיו" כי הקשר בין הקדוש ברוך הוא לעם ישראל הוא כמו נישואין וקידושין, וזהו גם הטעם ששלמה המלך בשיר השירים מדמה את הקשר בין עם ישראל והקדוש ברוך הוא לאהבת אישה לבעלה.

כשאדם מקדש אישה ואומר לה "הרי את מקודשת לי" הכוונה בכך שהבעל מעלה במדרגה את האישה ויוצאת מסטאטוס של פנויה או רווקה והופכת להיות אשת איש, וכן בכך האשה מובדלת מכל הגברים בעולם ומיוחדת ומזומנת לאיש אשר נשאה. 

כך הקדוש ברוך הוא קידש את עם ישראל העלה אותנו מעל העולמות והבדיל אותנו מכל האומות להיות קדושים ומקודשים ומובדלים מכל דבר אחר בבריאה.

ועל ידי קיום מצוותיו ולימוד תורתו אנו עולים בדרגתנו ומשנים את מהותנו להיות מחוברים לאלוהינו שנהיה אלוה שלנו.

מדוע צריך לעמוד בפני העוסק במצוות

וככה הוא בכל נפש מישראל בשעת עסק התורה והמצוות ולכן חייבו חכמינו זיכרונם לברכה בתלמוד מסכת קידושין דף לג' עמוד א' לאחר שהתקיים דיון בתלמוד מתי צריך לקום בפני תלמיד חכם או אדם נכבד על יסוד הפסוק (ויקרא פרק יט' פסוק לב') מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי יְהֹוָה: נקבע להלכה שבפני העולים לרגל לבית המקדש נעמדים אנשי ירושלים אפילו בעת עשיית מלאכתם ומפסיקים ממלאכתם ושואלים אותם לשלומם ומברכים אותם ברוכים הבאים אנשי עיר פלוני בשם השם. מפני עיסוקם במצוות עליה לרגל. ובכלל לקום ולעמוד מפני כל עוסק במצווה אף אם הוא בור ועם הארץ, והיינו מפני השם השוכן ומתלבש בנפשו בשעה זו, רק שאין נפשו מרגשת מפני מסך החומר הגופני שלא נזדכך ומחשיך עיני הנפש מראות מראות אלוהים כמו האבות וכיוצא בהן שראו עולמם בחייהם. וזהו שאמר אסף ברוח הקודש בעד כל כנסת ישראל שבגולה בתהילים פרק עג המתחיל במילים "מזמור לאסף" בפסוקים (כב) וַאֲנִי בַעַר וְלֹא אֵדָע בְּהֵמוֹת הָיִיתִי עִמָּךְ: (כג) וַאֲנִי תָמִיד עִמָּךְ אָחַזְתָּ בְּיַד יְמִינִי: כלומר שאף על פי שאני כבהמה בהיותי עמך ולא אדע ולא ארגיש בנפשי ייחוד זה שתיפול עליה אימתה ופחד תחלה ואחר כך אהבה רבה בתענוגים או כרשפי אש כמידת הצדיקים שנזדכך חומרם וכנודע שדעת הוא לשון הרגשה בנפש והוא כולל חסד וגבורה. אף על פי כן אני תמיד עמך כי אין החומר מונע ייחוד הנפש באור אין סוף ברוך הוא הממלא כל עלמין וכמו שכתוב בתהילים פרק קלט' פסוק יב' גַּם חֹשֶׁךְ לֹא יַחְשִׁיךְ מִמֶּךָּ וְלַיְלָה כַּיּוֹם יָאִיר כַּחֲשֵׁיכָה כָּאוֹרָה: כי זהו בכל עת שיהודי מקיים רצון הבורא במצוותיו הרי הוא מתקדש בקדושה העליונה ולכן באותה העת ממש מאיר בו אור אין סוף ברוך הוא ולכן צריך לעמוד בפניו בעת עסקו במצווה.

למרות שהוא עצמו אינו מרגיש כל שינוי במהותו בעת עסקו במצוות, אבל אין זה משנה את העובדה האמיתית שהשם שורה עליו ברגע זה ממש. והוא משום שגופו גס ומעלים על האור. אבל באמת כן הוא שברגע זה ממש הוא מתקדש בקדושה העליונה והקימה וההידור בפניו הוא לא ממנו אלא בזכות אור השכינה המאיר בו כרגע.

אבל באמת גם בו מורגש השינוי המהותי בעת עשיית המצווה וכפי שיתבאר בהמשך.

חומר איסור עשיית מלאכה בשבת

ובזה יובן חומר עונש איסור מלאכה בשבתות וחמץ בפסח השווה לכל נפש לפי שאף בנפש בור ועם הארץ גמור מאיר אור קדושת שבת ויום טוב ונידון בנפשו בכרת וסקילה על חילול קדושה זו וגם משהו חמץ או טלטול מוקצה פוגם בקדושה שעל נפשו כמו בקדושת נפש הצדיק כי תורה אחת לכולנו. ממילא בשבת וביום טוב כן מרגיש אף היהודי הפשוט את קדושת השבת ומשונה אצלו היום מיומיים, מפני האור אין סוף השורה ומתגלה בהגברה בעולם ולכן יובן חומר איסור עשיית מלאכה בשבת וביום טוב או איסור אכילת חמץ בפסח מאותו הטעם. כי הוא מחלל את השבת והחג ובכך יוצר חלל ריק כאילו כאן אין מאיר האור האלוהי ויתירה מזו חילול מלשון חולין כלומר הפך הקדושה העליונה השורה כאן עכשיו.

{במאמר מוסגר זה חוזר רבנו לדברי נבואת אסף ומה שכתוב בהזכירו שאף על פי שאני כבהמות אני תמיד איתך (תהילים פרק עג' פסוק כב') "בהמות" לשון רבים, לרמז כי לפניו יתברך גם בחינת דעת העליון הכולל חסד וגבורה נדמה כבהמות ועשייה גופנית לגבי אור אין סוף כמו שכתוב בתהילים פרק קד' פסוק כד': מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ יְהֹוָה כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ: ונקראת בהמה רבה כמו שנתבאר במקום אחר והוא שם ב"ן בגימטרייא בהמ"ה ארבעה שמות להקדוש ברוך הוא בדרגות גילוי שונות, אחד השמות מורכב מ- 52 אותיות שם הוי'ה במילוים כלומר כפי שמבטאים אותם כל אות בפני עצמה שהאות א' לדוגמה מורכבת מאותיו א' ל' ף'. אם כן שמו של הקדוש ברוך הוא הוי'ה מורכב מ – יוד = שווה  20, י' ו' ד' = בגימטריא 20 וכן על זה הדרך, הי (ראשונה) = שווה 15 ביחד 35, וו = שווה 12 ביחד 47, והי (אחרונה) = שווה 15 ביחד 52. גם המילה בהמ"ה שווה בגימטרייא 52. דרגת שם ב"ן בגימטרייא היא נמצאת בשורש גבוה מאד שלפני האצילות כלומר לכאורה בפסוק שאמר אסף ברוח קודשו יש סתירה מתחילתו לסופו בתחילה פותח הפסוק בלשון יחיד ובסוף שוב בלשון יחיד ורק באמצע משתמש בלשון רבים דהיינו "ואני בער ולא אדע (לשון יחיד), בהמות הייתי עמך (לשון רבים) ואני תמיד עמך אחזת ביד ימיני (שוב לשון יחיד)".

אלא להורות שיש שני סוגי בהמה, בהמה בכלל דעתה מועטה מבני אדם ולכן אמר למרות שאני כבהמה שדעתה חלשה מבני אדם והיא למטה מטעם ודעת היא קשורה לבהמה וחיה שנמשלו בה המלאכים העליונים הנקראים "חיות הקודש" כי דעתם פחותה מהבורא, והם למעלה מהטעם ודעת של האדם ולכן השתמש אסף בלשון בהמות (ברבים). להורות שאפילו מי שהוא למטה מטעם ודעת, בעשיית המצוות, הוא מתקשר בלמעלה מטעם ודעת.}:

סיכום הפרק

מפרק זה מתחיל מהלך נוסף המבאר איך ה"דבר" קרוב מאד ואפילו "מאד – מאד".

עד עתה התבארו הדרכים בעבודת השם המצריכים התבוננות בהעמקת הדעת וביגיעת נפש ויגיעת בשר. ועתה במהלך זה מתבאר דרך התבוננות שווה וקלה ובנקל לכל אחד.

והיינו: יש דרך ישר לפני איש ושווה לכל נפש לעורר האהבה המסותרת בלבו להיות בהתגלות והוא כאשר ישים אל לבו כמים הפנים אל הפנים כן לב האדם לאדם דהיינו כשרואה את חברו המראה לו אהבה נמשך אף הוא להחזיר לו אהבה.

והוא ההתבוננות הפשוטה שרואים בטבע בני אדם שכשאחד מראה אהבתו לשני מיד השני מחזיר לו אהבה בבחינת כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם. ועל אחת כמה וכמה כשמלך גדול ועצום מראה אהבתו לאיש הדיוט נבזה ושפל אנשים ויורד אליו מארמונו המפואר לבקתתו הנמצאת בבוץ ובמקום הטינופת ומעלה אותו לארמונו למקום אשר רק המלך לבדו נכנס ואפילו שריו הנכבדים אינם נכנסים שמה הרי תגדל אהבת האיש פשוט למלך באהבה כפולה ומכופלת. ועל אחת כמה וכמה באהבתו של הקדוש ברוך הוא לעמו ישראל.

וככל המשל הזה עשה לנו הקדוש ברוך הוא שעזב את היכלותיו המפוארים ואת העולמות העליונים ואת רבבות משרתיו ומלאכיו הטהורים וירד לערוות הארץ מקום הטומאה והטינופת והעלה משם את העם של עבדים מתוך טומאת מצרים לארץ זבת חלב ודבש.

ועוד נתן להם את התורה והמצוות בחיבוק ונישוק ממש ובכך קידשנו והבדלנו מכל העולמות ומכל האומות בקידושי אישה על ידי בעלה והעלה אותנו למדרגת קודש העליון.

ואגב נתבאר לנו גודל מעלת היהודי המקיים מצווה שבשעת מעשה חובה לקום בפניו. ולכן עומדים בפני המקיים מצוות ומובן חומר האיסור של חילול שבת בעשיית מלאכה ביום קדוש זה.

ולמרות שהאדם עצמו מפני שגופו גם לא מרגיש זאת ומתנהג כבער וכבהמה אך האמת היא שהוא מקושר למדרגת הבהמה שלפני ולמעלה מאצילות.     

סיפור חסידי לפרק

חסידים היו אומרים כי שלמה המלך עליו השלום המשיל את אהבת הקדוש ברוך הוא לעם ישראל בספרו שיר השירים לאהבת אדם לאשתו. אך אילו היה יודע ומכיר את התופעה שבאה בשנות הגלות האחרונות מתקופת הבעל שם טוב הקדוש ועד לימינו, והיה מכיר את האהבה שישנה בין רבי לחסידים היה כותב בספרו וממשיל את אהבת הרבי לחסידים.

כי אהבת הרבי לחסידים וחסידים ממילא לרבי אין לה ערך ודמיון בכלל בספרי התנ"ך ששם מתואר האהבה הכי גדולה כאהבת בעל לאשתו.

ומספרים חסידים שפעם שמעו מהגאון הגדול שר התורה הרב רבי יוסף ראזין המכונה "הגאון הרגצועבר" שהסביר שרבי זהו ראשי תיבות ראש בני ישראל והרבי הוא הראש של כל עם ישראל וכשם שהראש אינו רגוע אם חס ושלום הציפורן באצבע הקטנה ברגלו כואבת כך רבי אינו נרדם בלילה על משכבו עד שמעביר במחשבתו את כל חסידיו ומקשריו ובוחן מצבם בגשמיות וברוחניות.