מבוא לפרק

בהמשך להתבוננות ביציאת מצרים שמעוררת את אהבתנו לבורא יתברך בכך שהקדוש ברוך הוא עזב את היכלותיו העליונים וירד למצרים ערוות הארץ להצילנו משם ולהעלותנו לארץ זבת חלב ודבש ונתן לנו את התורה להקדשנו ולקדשנו. ובעצם סיפור יציאת מצרים מתבצע בכל יום ויום על ידי שיהודי מגביר את נפשו האלוהית על ההפרעות של גופנו.

בא רבנו בשני הפרקים הבאים לבאר מפני מה הייתה הבריאה וסדר ההשתלשלות של העולמות צריכה להיות באופן שבו היא נבראה דהיינו שהיה צורך לצמצם האור ולתת את האפשרות למאסר הגוף וליציאת מצרים רוחנית וגשמית.

והנקודה בזה היא שכל זה נועד מלכתחילה להסיר את כל מונע ומעכב בעבודת השם. ומכאן שמוטל עלינו לעשות הכול כדי להסיר את המניעות והעיכובים והמייצרים והגבוליים המפריעים בעבודת השם כשם שעשה לנו השם יתברך.

בפרק זה יבאר ראשית את מהות הצמצום ויתבאר בשני משלים שלמרות היותם שנים הם נמשל אחד, ובהמשך בפרק הבא יתבארו הדברים עד לכדי "לעשות" בפועל ממש. כי כזכור הספר מבוסס על הפסוק "כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו".

הצמצום לצורך קיום העולמות

והנה כאשר יתבונן המשכיל בגדולת אין סוף ברוך הוא כי כשמו כן הוא אין סוף ואין קץ ותכלית כלל לאור וחיות המתפשט ממנו יתברך ברצונו הפשוט ומיוחד במהותו ועצמותו יתברך בתכלית הייחוד ואילו הייתה השתלשלות העולמות מאור אין סוף ברוך הוא בלי צמצומים רק כסדר המדרגות ממדרגה למדרגה בדרך עלה ועלול לא היה העולם הזה נברא כלל כמו שהוא עתה בבחינת גבול ותכלית כפי שמופיע בתלמוד מסכת חגיגה דף יג' עמוד א' מהארץ לרקיע מהלך ת"ק (500 בגימטרייא)  שנה וכן בין כל רקיע לרקיע וכן עובי כל רקיע ורקיע ואפילו עולם הבא וגן עדן העליון מדור נשמות הצדיקים הגדולים והנשמות עצמן ואין צריך לומר המלאכים הן בבחינת גבול ותכלית כי יש גבול להשגתן באור אין סוף ברוך הוא המאיר עליהן בהתלבשות חכמה בינה ודעת כו'.

ולכן יש גבול להנאתן שנהנין מזיו השכינה ומתענגין באור השם כי אין יכולין לקבל הנאה ותענוג בבחינת אין סוף ממש שלא יתבטלו ממציאותן ויחזרו למקורן.

והנה פרטיות הצמצומים איך ומה אין כאן מקום ביאורם.

אך דרך כלל הן הם בחינת הסתר והעלם המשכת האור והחיות שלא יאיר ויומשך לתחתונים בבחינת גילוי להתלבש ולהשפיע בהן ולהחיותם להיות יש מאין. כי אם מעט מזער אור וחיות בכדי שיהיו בבחינת גבול ותכלית שהיא הארה מועטת מאד וממש כלא חשיבי לגבי בחינת הארה בלי גבול ותכלית ואין ביניהם ערך ויחס כלל כנודע פירוש מילת ערך במספרים שאחד במספר יש לו ערך לגבי מספר אלף אלפים שהוא חלק אחד מני אלף אלפים אבל לגבי דבר שהוא בבחינת בלי גבול ומספר כלל אין כנגדו שום ערך במספרים שאפילו אלף אלפי אלפים וריבוא רבבות אינן אפילו כערך מספר אחד לגבי אלף אלפי אלפים ורבוא רבבות אלא כלא ממש חשיבי.

וככה ממש היא בחינת ההארה המועטת זו המתלבשת בעולמות עליונים ותחתונים להשפיע בהם להחיותם לגבי [ערך] אור הגנוז ונעלם שהוא בבחינת אין סוף ואינו מתלבש ומשפיע בעולמות בבחינת גילוי להחיותם אלא מקיף עליהם מלמעלה ונקרא סובב כל עלמין. ואין הפירוש סובב ומקיף מלמעלה בבחינת מקום חס ושלום כי לא שייך כלל בחינת מקום ברוחניות. אלא רצונו לומר סובב ומקיף מלמעלה לעניין בחינת גילוי ההשפעה כי ההשפעה שהיא בבחינת גילוי בעולמות נקראת בשם הלבשה שמתלבשת בעולמות כי הם מלבישים ומשיגים ההשפעה שמקבלים מה שאין כן ההשפעה שאינה בבחינת גילוי אלא בהסתר והעלם ואין העולמות משיגים אותה אינה נקראת מתלבשת אלא מקפת וסובבת הלכך מאחר שהעולמות הם בבחינת גבול ותכלית נמצא שאין השפעת אור אין סוף מתלבשת ומתגלה בהם בבחינת גילוי רק מעט מזער הארה מועטת מצומצמת מאד מאד והיא רק כדי להחיותם בבחינת גבול ותכלית. אבל עיקר האור בלי צמצום כל כך נקרא מקיף וסובב מאחר שאין השפעתו מתגלית בתוכם מאחר שהם בבחינת גבול ותכלית. ללא הצמצום באור לא הייתה אפשרות לעולם להיות במתכונתו הנוכחית בתור עולם מוגבל משום שאור אין סוף כשמו כן הוא ללא סוף וקץ או תחילה ותכלה.

ואז גם לא הייתה האפשרות לעבוד את השם במגבלות הטבע ואף המצוות אינן יכולות להתבצע כי אם אין לך בהמה אין לך עור הבהמה ואין לך עור בהמה אין לך קלף לתפילין ומזוזה וכדומה.

למרות שאין כאן המקום לבאר ולפרט כיצד נעשו הצמצומים וכדומה שבכלל הם אינם כפשוטם.

אך העיקר הוא שנבין שעניין הצמצום הוא הסתרת האור העצמתי של האין סוף ברוך הוא והמשכת אור מצומצם ביותר לעולמות להחיותם כדי שיהיה עולם מצומצם ומגובל בעל קץ וסוף ותחילה.

שני משלים ונמשל אחד

והמשל בזה הנה הארץ הלזו הגשמית אף ש(בישעיה פרק ו' פסוק (ג) וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ יְהֹוָה צְבָאוֹת מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ: והיינו אור אין סוף ברוך הוא כמו שכתוב (ירמיהו פרק כג' פסוק (כד) אִם יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים וַאֲנִי לֹא אֶרְאֶנּוּ נְאֻם יְהֹוָה הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא נְאֻם יְהֹוָה: אף על פי כן אין מתלבש בתוכה בבחינת גילוי ההשפעה רק חיות מעט מזער בחינת דומם וצומח לבד וכל אור אין סוף ברוך הוא נקרא סובב עליה אף שהוא בתוכה ממש. מאחר שאין השפעתו מתגלית בה יותר רק משפיעה בה בבחינת הסתר והעלם וכל השפעה שבבחינת הסתר נקרא מקיף מלמעלה כי עלמא דאתכסיא הוא למעלה במדרגה מעלמא דאתגליא ולקרב אל השכל יותר הוא בדרך משל. כמו האדם שמצייר בדעתו איזה דבר שראה או רואה הנה אף שכל גוף עצם הדבר ההוא וגבו ותוכו ותוך תוכו כולו מצוייר בדעתו ומחשבתו מפני שראהו כולו או רואהו הנה נקראת דעתו מקפת הדבר ההוא כולו. והדבר ההוא מוקף בדעתו ומחשבתו רק שאינו מוקף בפועל ממש רק בדמיון מחשבת האדם ודעתו.

אבל הקדוש ברוך הוא דכתיב ביה (ישעיה פרק נה' פסוק (ח) כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וגו' וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי נְאֻם יְהֹוָה: הרי מחשבתו ודעתו שיודע כל הנבראים מקפת כל נברא ונברא מראשו ועד תחתיתו ותוכו ותוך תוכו הכל בפועל ממש.

למשל כדור הארץ הלזו הרי ידיעתו יתברך מקפת כל עובי כדור הארץ וכל אשר בתוכו ותוך תוכו עד תחתיתו הכל בפועל ממש שהרי ידיעה זו היא חיות כל עובי כדור הארץ כולו והתהוותו מאין ליש רק שלא היה מתהווה כמות שהוא עתה בעל גבול ותכלית וחיות מועטת מאד כדי בחינת דומם וצומח. אם לא על ידי צמצומים רבים ועצומים שצמצמו האור והחיות שנתלבש בכדור הארץ להחיותו ולקיימו בבחינת גבול ותכלית ובבחינת דומם וצומח בלבד

אך ידיעתו יתברך המיוחדת במהותו ועצמותו. כי הוא המדע והוא היודע והוא הידוע ובידיעת עצמו כביכול יודע כל הנבראים ולא בידיעה שחוץ ממנו כידיעת האדם. כי כולם נמצאים מאמיתותו יתברך. ודבר זה אין ביכולת האדם להשיגו על בוריו וכו'

(הגהה – כמו שכתב הרב משה בן מימון זכרונו לברכה והסכימו עמו חכמי הקבלה כמו שכתוב בפרד"ס מהרב משה קורדברו זכרונו לברכה וכן הוא לפי קבלת הארי ז"ל בסוד הצמצומים והתלבשות האורות בכלים כמו שכתבתי לעיל פרק ב')

הרי ידיעה זו מאחר שהיא בבחינת אין סוף אינה נקראת בשם מתלבשת בכדור הארץ שהוא בעל גבול ותכלית אלא מקפת וסובבת. אף שידיעה זו כוללת כל עוביו ותוכו בפועל ממש ומהווה אותו על ידי זה מאין ליש וכמו שכתבתי במקום אחר. המשל על עניין הצמצום הוא שהצמצום אינו כפשוטו שכביכול נשתמש במושגים אנושיים להציג שהקדוש ברוך הוא חס ושלום עזב את הארץ אלא הוא מחייה את הכל והוא מהווה את הכול מאין ליש בכל רגע ורגע אלא שהשפעתו אינה מתגלית לנו ונראה לעיננו שהעולם נעדר השפעתו יתברך.

המשל על המשל – כשאדם מסתכל ומביט בחפץ וראוהו כולו ומבין אפילו את פנימיותו הרי שכלו מקיף את הדבר אך אין הדבר ההוא נמצא בתוך דעתו ממש כי החפץ נשאר במקומו רק הוא מוקף בשכלו.     

והנמשל – החיות של כל העולמות מוקפת על ידי אור אין סוף באופן מקיף ובאופן פנימי אך מבחינת הדבר עצמו הוא חש ומרגיש שהוא נפרד אבל מוכר.

סיכום הפרק

בשני הפרקים הבאים הנוכחי והבא אחריו יתבאר הסיבה שבריאת העולמות נעשתה על ידי צמצום אורו האלוהי אך יודגש שהצמצום אינו כפשוטו.

כל זה נעשה לצורך הרגשת העולמות את עצמם כדבר נפרד ועצמאי. אך באמת העולמות מוקפים באורו יתברך באופן פנימי ובאופן מקיף ואינם נפרדים ממנו יתברך רק לצורך הרגשת הנבראים נעשה כל זה ורבנו הביא על כך שני משלים שהנמשל הוא אחד.

והיינו: כאשר יתבונן המשכיל בגדולת אין סוף ברוך הוא שכשמו כן הוא אין סוף ואין קץ ואין תחילה.

ואילו הייתה השתלשלות העולמות מאור אין סוף בלי צמצומים רק כסדר המדרגות ממדרגה למדרגה לא היה העולם הזה נברא כלל כמו שהוא עתה בבחינת גבול ותכלית ואפילו עולמות עליונים ועולם הבא וגן עדן לא היו יכולים להיות במתכונתם העכשווית כי אף הם בעלי גבול ותכלית.

פרטי הצמצומים איך ומה אין מקומם כאן.

אך בדרך כלל עיקר עניינם הוא העלם והסתר האור שלא יאיר בגלוי אלא בכמות מצומצמת ומוגבלת.

והמשל בזה מהעולם הזה הגשמי אף שמלא כל הארץ כבודו מכל מקום אין מתלבש האור בתוכה בגלוי אלא רק מעט מזעיר.

ולקרב יותר אל השכל הוא בדרך משל על המשל, מחפץ גשמי שכשרואה אותו ומבין אפילו פנימיותו בוודאי החפץ בעצמו אינו נמצא בתוך שכלו אלא שכלו מקיף אותו. אבל הקדוש ברוך הוא מלא כל הארץ כבודו ומחשבתו אינה כמחשבותינו והוא מקיף הדבר מראשו ועד תוך תוכו בלי שום הפסק כלל.  

סיפור חסידי לפרק

פעם היה חסיד של רבנו הזקן שהיה עני מרוד ומטופל במשפחה גדולה והיו לו קשיי פרנסה רבים אך חסיד גדול וירא שמים היה.

בהזדמנות נסע לרבנו הזקן ואשתו ביקשה ממנו להזכיר את משפחתם לברכה לפרנסה בנחת.

אך כשהגיע לרבנו הזקן ושמע מאמרי חסידות המדברים על עבודת התפילה מתוך התבוננות ובראותו את רבנו שכל כולו קדושה וטהרה לא העיז לבקש מרבנו ברכה על עניינים גשמיים וביקש שיצליח לעבוד את השם ללא מפריע מונע ומעכב.

כששב לביתו אשתו כבר חיכתה בקוצר רוח לשמוע מה איחל להם הרבי. אך הוא נאלץ להודות שלא ביקש מהרבי על הפרנסה.

כשביקש לשוב כעבור זמן לביקור אצל הרבי הזהירה אותו אשתו שבל ישכח לבקש על הפרנסה. ושוב בביקורו אצל הרבי לא העיז לבקש מהרבי על דברים הגשמיים.

כששב לביתו ואשתו שמעה ששוב לא ביקש היא כעסה והודיעה לבעלה שלא ייכנס הביתה עד שיביא עצה וברכה מהרבי.

בצר לו הוא נאלץ לשוב על עקבותיו ולחזור לרבנו הזקן, כשנכנס ליחידות אמר לרבנו שאין לו ברירה כי אשתו גירשה אותו מהבית.

השיב לו רבנו כי ישנם נשמות שהיו בעולם הזה ולא ביצועו את עבודתן ושליחותם בעולם הזה מפני שנפלו ברשותו של יצרם הרע. וכשעלו לעולם האמת נגזר עליהם מה שנגזר. אלא שנשמות אלו מעורטלות מכל זכות עומדות ומתחננות לפני בורא עולם שינתן להם ההזדמנות לשוב ולחזור לעולם הזה ולזכות לבצע את מלאכתם.

נשמתך היא מאותם נשמות המעורטלות שעמדו לפני הבורא במשך מאות שנים וביקשו לחזור לכאן ואפילו להיות עני מרוד העיקר לבצע את שליחותך בעולם. לך ושמח בחלקך שזכית לחזור לעולם הזה ולהשלים את כוונת ירידת נשמתך לעולם הזה.