מבוא לפרק

בהמשך לפרק הקודם בו הוסבר מהות הצמצום ומטרתו כדי שהעולם יוכל להתקיים במתכונתו הנוכחית ובפרט שתכלית כוונת בריאת העולמות היא כדי שיתאפשר קיום מצוותיו יתברך על ידי יהודי בעולם הזה הגשמי והמוגבל ומתוך מנוחת הנפש ללא כל מונע ומעכב, תוך סילוקן של המונעים והמעכבים והמיצריים והגבוליים.

בפרק זה אותו אנו עומדים ללמוד ממשיך רבנו במהלך שהחל בפרק הקודם ומוסיף שכשם שהקדוש ברוך הוא עשה הכול מתוך אהבתו הרבה לעמו ישראל למנוע מהם את כל המניעות והעיכובים בעבודת השם, כך על יהודי כמים הפנים אל הפנים לעשות הכול כדי לסלק את כל המונע והמפריע מצדו הוא. כי כאמור מבחינת הבורא ניתנו לך כל האפשרויות ורק עם הנברא אינו רוצה אין האור יאיר עליו, לכן כמים הפנים אל הפנים יחזיר הנברא אהבתו לבורא ויעורר בעצמו את הרצון להתגבר על המונע והמעכב.

וכשם שהקדוש ברוך הוא המשיך את חסדו לעולם למעלה מהסדר והשתלשלות של העולמות כדי שהשפע שיקבלו ישראל עמו יהיה מלמעלה מההגבלות ומגבלות הבריאה, כך גם בני ישראל צריכים להתנהג בהנהגה שהיא למעלה מסדר השתלשלות כדי להחזיר לקדוש ברוך הוא אהבה הנובעת מעל ומעבר למגבלות הנבראים.

שלושה סוגי צמצומים

והנה אף כי פרטי בחינת ההסתר והעלם אור אין סוף ברוך הוא בהשתלשלות העולמות עד שנברא עולם הזה הגשמי עצמו מספר, ומינים ממינים שונים כידוע לטועמים מעץ החיים.

אך דרך כלל הם שלשה מיני צמצומים עצומים כלליים לשלשה מיני עולמות כלליים ובכל כלל יש רבוא רבבות פרטים, והם שלשה עולמות בריאה יצירה עשייה. כי עולם האצילות הוא אלוהות ממש, וכדי לברוא עולם הבריאה שהן נשמות ומלאכים עליונים אשר עבודתם להשם בבחינת חכמה בינה דעת המתלבשים בהם והם משיגים ומקבלים מהם היה תחילה צמצום עצום כנזכר לעיל (בפרק הקודם)

וכן מבריאה ליצירה כי אור מעט מזעיר המתלבש בעולם הבריאה עדיין הוא בבחינת אין סוף לגבי עולם היצירה ואי אפשר להתלבש בו אלא על ידי צמצום והעלם. וכן מיצירה לעשייה [וכמו שכתוב במקום אחר ביאור שלשה צמצומים אלו באריכות לקרב אל שכלנו הדל].

ותכלית כל הצמצומים הוא כדי לברוא גוף האדם החומרי, ולאכפייא לסטרא אחרא ולהיות יתרון האור מן החושך בהעלות האדם את נפשו האלוהית והחיונית ולבושיהן וכל כוחות הגוף כולן להשם לבדו כנזכר לעיל באריכות (פרקים לה'-לז') כי זה תכלית השתלשלות העולמות. באופן כללי הצמצום מתחלק לשלושה חלקים דהיינו כנגד שלושת העולמות בריאה יצירה עשייה כי עולם האצילות הוא אלוהות ממש ואינו בבחינת צמצום ניכר, ברור שהצמצום הראשון היה הכי גדול והכי קשה והכי עצום להתחיל להפוך את הבלתי מוגבל לתחילת הגבול, ואחר כך הצמצומים היו יותר קלים כשנמשך מגבול ליותר מגושם ומוגבל. אך לגבי עולם היצירה שלמטה מעולם הבריאה הצמצום בבריאה הוא עצום וגדול וקשה כמו שהיה הצמצום מעולם האצילות להיות עולם הבריאה. כי לגבי עולם היצירה עולם הבריאה נחשב כאין סוף.

אבל תכלית כל הצמצומים הוא בשביל לברוא את האדם בגופו החומרי והוא יכוף את הסטרא אחרא לעבודתו יתברך, וכל מעשיו יהיו להשם לבדו.

לסלק את המונע

והנה כמים הפנים אל הפנים כמו שהקדוש ברוך הוא כביכול הניח וסילק לצדדין דרך משל את אורו הגדול הבלתי תכלית וגנזו והסתירו בשלושה מיני צמצומים שונים והכל בשביל אהבת האדם התחתון להעלותו להשם, כי "אהבה דוחקת את הבשר" ביטוי זה מקורו מהתלמוד מסכת בבא מציעא דף פד' עמוד א' ומשמעותו כמאמר העולם כשהייתי חי בשלום עם אשתי יכולנו לישון ביחד על חודו של חרב ועכשיו כשאין שלום בביתי ישנים אנו על מיטה של ששים אמות וצפוף לנו" דהיינו שאהבה גורמת שהבשר לא יתפוס מקום על אחת כמה וכמה בכפלי כפליים לאין קץ כי ראוי לאדם גם כן להניח ולעזוב כל אשר לו מנפש ועד בשר ולהפקיר הכל בשביל לדבקה בו יתברך בדביקה, חשיקה וחפיצה ולא יהיה שום מונע מבית ומחוץ לא גוף ולא נפש ולא ממון ולא אשה ובנים. והנה כמו שהקדוש ברוך הוא סילק את כל המונע ומעכב לעבודתו יתברך של היהודי להשם כך גם האדם עצמו צריך להניח ולעזוב כל אשר לו ולהפקיר הכל בשביל אהבתו יתברך לא גוף ולא נפש לא ממון ולא אישה ובנים כי האהבה דוחקת את הבשר.

ברכות שלפני קריאת שמע

ובזה יובן טוב טעם ודעת לתקנת חכמים (שבמשנה מסכת ברכות פרק א' משנה (ד) שתקנו ברכות קריאת שמע בַּשַּׁחַר מְבָרֵךְ שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ כו' וְאַחַת לְאַחֲרֶיהָ, וּבָעֶרֶב שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ וּשְׁתַּיִם לְאַחֲרֶיהָ. אַחַת אֲרֻכָּה וְאַחַת קְצָרָה. מְקוֹם שֶׁאָמְרוּ לְהַאֲרִיךְ, אֵינוֹ רַשַּׁאי לְקַצֵּר. לְקַצֵּר, אֵינוֹ רַשַּׁאי לְהַאֲרִיךְ. לַחְתֹּם, אֵינוֹ רַשַּׁאי שֶׁלֹּא לַחְתֹּם. וְשֶׁלֹּא לַחְתֹּם, אֵינוֹ רַשַּׁאי לַחְתֹּם: דלכאורה אין להן שייכות כלל עם קריאת שמע, כמו שכתבו הרב שלמה בן אדרת הרב שלמה בן הרב אברהם בן אדרת חכם גדול ופוסק הלכה מפורסם חיבר ספרים רבים וביניהם שאלות ותשובות הרשב"א היה תלמיד תלמידו של הרמב"ן ונסתלק בשנת ה' אלפים ע' לבריאת העולם. (שו"ת הרשב"א חלק א' סימן מז') ושאר הפוסקים (שולחן ערוך סימן מו') ולמה קראו אותן ברכות קריאת שמע ולמה תקנו אותן לפניה דווקא אלא משום שעיקר קריאת שמע לקיים בכל לבבך וכו' בשני יצריך כו' דהיינו לעמוד נגד כל מונע מאהבת השם ולבבך הן האשה וילדיה שלבבו של אדם קשורה בהן בטבעו כמו שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה (תלמוד מסכת שבת קנב' עמוד א') על פסוק (תהילים פרק לג' פסוק (ט) כִּי הוּא אָמַר וַיֶּהִי הוּא צִוָּה וַיַּעֲמֹד: "הוא אמר ויהי" – זו אשה "הוא צוה ויעמוד" – אלו הבנים ונפשך ומאדך כמשמעו חיי ומזוני להפקיר הכל בשביל אהבת השם.

ואיך יבא האדם החומרי למידה זו לכך סידרו תחלה ברכת יוצר אור ושם נאמר ונשנה באריכות ענין וסדר המלאכים העומדים ברום עולם להודיע גדולתו של הקדוש ברוך הוא איך שכולם בטלים לאורו יתברך ומשמיעים ביראה וכו' ומקדישים כו' ואומרים ביראה קדוש כו' כלומר שהוא מובדל מהם ואינו מתלבש בהם בבחינת גילוי אלא מלא כל הארץ כבודו היא כנסת ישראל למעלה וישראל למטה כנזכר לעיל (פרק מו') וכן האופנים וחיות הקודש ברעש גדול וכו' ברוך כבוד השם ממקומו לפי שאין יודעים ומשיגים מקומו וכמו שאומרים (בסוף ברכת יוצר אור) לָאֵל בָּרוּךְ נְעִימוֹת יִתֵּנוּ. לָמֶּלֶךְ אֵל חַי וְקַיָּם. זְמִירוֹת יֹאמֵרוּ וְתִשְׁבָּחוֹת יַשְׁמִיעוּ. כִּי הוּא לְבַדּוֹ מָרוֹם וְקָדוֹשׁ. פּוֹעֵל גְּבוּרוֹת. עוֹשֶׂה חֲדָשׁוֹת. בַּעַל מִלְחָמוֹת. זוֹרֵעַ צְדָקוֹת. מַצְמִיחַ יְשׁוּעוֹת. בּוֹרֵא רְפוּאוֹת. נוֹרָא תְהִלּוֹת. אֲדוֹן הַנִּפְלָאוֹת. הַמְחַדֵּשׁ בְּטוּבוֹ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית:

ואחר כך ברכה שניה: אַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתָּנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ. חֶמְלָה גְּדוֹלָה וִיתֵרָה חָמַלְתָּ עָלֵינוּ: כלומר שהניח כל צבא מעלה הקדושים והשרה שכינתו עלינו להיות נקרא אלהינו כמו אלוהי אברהם כו' כנזכר לעיל (פרק מו'). והיינו כי אהבה דוחקת את הבשר ולכן נקראת אהבת עולם שהיא בחינת צמצום אורו הגדול הבלתי תכלית להתלבש בבחינת גבול הנקרא עולם בעבור אהבת עמו ישראל כדי לקרבם אליו ליכלל ביחודו ואחדותו יתברך וזה שאומרים חמלה גדולה ויתירה פירוש יתירה על קרבת אלהים שבכל צבא מעלה ובנו בחרת מכל עם ולשון הוא הגוף החומרי הנדמה בחומריותו לגופי אומות העולם וקרבתנו וכו' להודות וכו' ופירוש הודאה יתבאר במקום אחר וליחדך כו' ליכלל ביחודו יתברך כנזכר לעיל (פרק מו'). וזאת הסיבה שתקנו לברך לפני קריאת שמע שבה אנו מייחדים ומקבלים מלכותו יתברך עלינו ובאהבה. את שתי הברכות הנקראות:

א. "יוצר אור".

ב. "אהבת עולם".

הברכה הראשונה המתחילה במילים "יוצר אור" עוסקת בעניין בריאת העולם ובעניין המלאכים העליונים שהם עומדים ובטלים אליו יתברך אפילו שאין הם משיגים את מקומו, אך יודעים שהוא מייחד שמו ושורה על ישראל עמו.

והברכה השנייה המתחילה במילים "אהבת עולם אהבתנו" מלמדת את גודל אהבתו של הבורא יתברך אל עמו ישראל והכל לצורך גילוי אורו יתברך בעולם ובהתבוננות זאת תתעורר כמים הפנים אל הפנים אהבתנו אליו יתברך.

התבוננות מעוררת אהבה כמים הפנים אל הפנים

והנה כאשר ישים המשכיל אלה הדברים אל עומקא דלבא ומוחא אזי ממילא כמים הפנים לפנים תתלהט נפשו ותתלבש ברוחו נדיבה להתנדב להניח ולעזוב כל אשר לו מנגד ורק לדבקה בו יתברך וליכלל באורו בדביקה חשיקה וכו' בבחינת נשיקין ואתדבקות רוחא ברוחא כנזכר לעיל (פרקים מה' ו-מו'). אך איך היא בחינת אתדבקות רוחא ברוחא לזה אמר (דברים פרק ו' פסוקים (ו) וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה גו' אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ: (ז) וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם גו' בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ: וכמו שכתוב בעץ חיים (שער ל' דרוש ב') שיחוד הנישקין עיקרו הוא יחוד חכמה בינה דעת בחכמה בינה דעת והוא עיון התורה והפה הוא מוצא הרוח וגילויו בבחינת גילוי והיינו בחינת הדבור בדברי תורה.

כי על מוצא פי השם יחיה האדם ומכל מקום לא יצא ידי חובתו בהרהור ועיון לבדו עד שיוציא בשפתיו כדי להמשיך אור אין סוף ברוך הוא למטה עד נפש החיונית השוכנת בדם האדם המתהווה מדומם צומח חי כדי להעלות כולן להשם עם כל העולם כולו ולכללן ביחודו ואורו יתברך אשר יאיר לארץ ולדרים עליה בבחינת גילוי ונגלה כבוד השם וראו כל בשר וגו' שזהו תכלית השתלשלות כל העולמות להיות כבוד השם מלא כל הארץ הלזו דוקא בבחינת גילוי לאהפכא חשוכא לנהורא ומרירא למיתקא כנזכר לעיל באריכות (פרקים לו' ו-לז') וזהו תכלית כוונת האדם וזהו תכלית כוונת האדם בעבודתו להמשיך אור אין סוף ברוך הוא למטה רק שצריך תחלה העלאת מיין נוקבין למסור לו נפשו ומאודו כנזכר לעיל (בפרק זה). מאחר ותכלית כל העולמות הוא גילוי אורו יתברך וגילוי ש"מלא כל הארץ כבודו" ותכלית זאת תעשה אך ורק על ידי היהודי בעבודתו שזהו תכלית בריאת האדם למטה לצורך עבודתו להשם יתברך.

סיכום הפרק

בדרך כלל שלשה מיני צמצומים ישנם לשלשה העולמות בריאה, יצירה ועשייה כי עולם האצילות הוא אלוהות ממש. אך כדי לבורא את עולם הבריאה היה צורך בצמצום עצום.

תכלית כל הצמצומים הוא לברוא את גוף האדם החומרי כדי שיוכל לעבוד את השם בנקל.

והנה כשם שהקדוש ברוך הוא סילק והניח לצד אחד את האור והכל בשביל אהבתו לעם ישראל על אחת כמה כמה בכפלי כפליים לאין קץ שראוי לאדם להניח הכל מכל אשר לו מנפש ועד בשר ולא יהיה שום מונע ומעכב.

וזה הטעם למה תקנו חכמים לברך שתי ברכות לפני קריאת שמע שחרית ברכת יוצר אור וברכת אהבת עולם אף כי אין לכאורה קשר ביניהם לבין קריאת שמע כדי להתבונן באהבתו אלינו וכמים הפנים אל הפנים כן תתעורר אהבתנו אליו יתברך.

והיינו: בדרך כלל שלשה מיני צמצומים ישנם לשלשה העולמות בריאה, יצירה ועשייה אך כדי לברוא את עולם הבריאה היה צורך בצמצום עצום.

תכלית כל הצמצומים הוא לברוא את גוף האדם החומרי כדי שיוכל לעבוד את השם על ידי כפיית הסטרא אחרא והפיכתו לצד הקדושה ויהיה בכך יתרון האור הבא מן החושך.

והנה כשם שהקדוש ברוך הוא סילק והניח לצד אחד את האור דרך משל בשלשה מיני צמצומים והכל בשביל אהבתו לעם ישראל כי האהבה דוחקת את הבשר.

על אחת כמה וכמה בכפלי כפליים לאין קץ שראוי לאדם להניח הכל מכל אשר לו מנפש ועד בשר ולא יהיה שום מונע ומעכב לא אשה ולא בנים לא ממון ולא דאגות אחרות מפני אהבתו יתברך.

וזה הטעם למה תקנו חכמים לברך שתי ברכות לפני קריאת שמע שחרית ברכת יוצר אור וברכת אהבת עולם אף כי אין לכאורה קשר ביניהם לבין קריאת שמע אלא כדי לעורר את אהבתנו אליו יתברך יתבונן תחילה בברכת יוצר אור על המלאכים העליונים שעובדים את השם ואינם משיגים את מקומו ורק יודעים כי נמצא הוא אצל עמו ישראל ושם הוא מתגלה וכן אהבת עולם אוהב אותנו הקדוש ברוך הוא ובחר בנו מכל עם ולשון וקרבנו אליו יתברך.

וכמים הפנים אל הפנים כן תתעורר אהבתנו אליו יתברך על ידי שיוציא בפיו אותיות קריאת שמע ויזכור ש"והיו הדברים האלה וגו' בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך ודברת בם וגו'.  

סיפור חסידי לפרק

סיפר הרב החסיד המשפיע המפורסם רבי מענדל פוטרפס זכרונו לברכה:

החסיד המפורסם רבי הלל מפארטיש היה קדוש מבטן ומלידה. עוד בילדותו לקחו אביו לרבו רבי מרדכי מצרנוביל כדי להתברך ממנו. ומספרים שבעת ביקורו אצל רבי מרדכי. הילד לא פסק מלשאול את אביו מי הוא האיש הזה בהצביעו לעבר רבי מרדכי. וכשענו לו זהו "סבא" ענה ראו אש דולקת על ראשו של ה"סבא".

בתחילת דרכו בעבודת השם של רבי הלל לפני שהוא הכיר את שיטת רבנו הזקן היה שונא את גופו בתכלית השנאה באומרו ש"הגוף הוא שורש לכל דבר רע" וממנו באות תאוות גופניות ורצונות שלילים המורידים את הנשמה עד לעמקי שאול תחתיות.

כשרבי מענדל היה מספר סיפור זה היה עוצר כאן ואומר בדרך צחות: כבר דרשו דורשי רשומות ואמרו ש"גוף" ראשי תיבות (באידיש) "גוף וויל פרעסן" (הגוף רוצה לזלול) ועוד "גוף" ראשי תיבות (באידיש) "גוף וויל פאפן" (הגוף רוצה לישון) וכשאומרים לו לגוף שה"גוף" ראשי תיבות (באידיש) "גוף וועסט פגרן" (גוף סופך שתתפגר) ועוד "גוף" ראשי תיבות (באידיש) "גוף וועסט פארפוילן" (גוף סופך שתרקב באדמה) אף על פי כן הגוף לא נכנע ואומר ש"גוף" ראשי תיבות (באידיש) "גוף וויל פארט" (הגוף חפץ בזאת בכל זאת).

אך כשהגיע רבי הלל להכרה בדרך תורת החסידות החב"דית על ידי החסיד המפורסם רבי זלמן זעזמר שקרב אותו לדרך חב"ד אמר לו:

"אברך, טעות היא בידך! הגוף אינו אלא זכוכית, דרכה אפשר לראות אלוהות, צריך לזכך ולעבד את הגוף כדי לראות אלוהות כשם שבזכוכית מעובדת אפשר לראות את השמש, אך העבודה נדרשת להיות עם הגוף ובתוך הגוף".

רבי הלל הכיר באמיתותם של הדברים והחל לזכך את גופו ומאז שינה את כל סדר העבודה שלו בעבודת השם.