מבוא לפרק

בהמשך למהלך האחרון בספר בו באה ההסברה בעיקר על החשיבות של ה"שוב" כלומר המעשה של המצוות בפועל ממש, כי הלוא הפסוק שעליו מיוסד הפרק להזכירנו הוא "כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו" לעשותו דווקא שכל העניין הקרוב הוא בשביל "לעשותו".

בפרק זה יובא הסבר על דברי הינוקא שהובאו בפרק לה' על הפסוק "החכם עיניו בראשו" מבאר הינוקא שהחכם צריך לתת את עיניו שלא יחסר השמן בפתילה שעל ראשו, כמו שאמר שלמה המלך: "ושמן על ראשך לא יחסר", למרות שכידוע ה"שמן" מסמל את ה"חכמה" כאן כוונת הינוקא למעשים טובים דהיינו עשייה בפועל ממש.

בשלושת הפרקים הבאים נא'-נג' יבאר רבנו ראשית מדוע נקבע מקום מסוים בעולם שבו שורה השכינה בעוד שכידוע אין מקום פנוי ממנו? וההסבר לכך יהיה מהאדם עצמו שלמרות שהנשמה שלו מאירה בכל גופו מקור משכנה הוא במוח דווקא ממנו מתפשט לכל האברים וזהו המשל על השכינה כמאמר רבותינו זיכרונם לברכה: "מה הנשמה ממלאה את הגוף אף הקדוש ברוך הוא ממלא את העולם".

והעיקר מדוע החכמה המסומלת כ"שמן" נחשבת גם כ"מעשים טובים ומצוות" בדברי הינוקא וזאת משום שהשורש למעשים הטובים בא מהחכמה. וכפי שיבואר לקמן:

השראת השכינה

והנה, לתוספת ביאור לשון הינוקא דלעיל (בפרק לה') צריך לבאר תחלה להבין קצת עניין השראת השכינה שהייתה שורה בבית קדשי קדשים וכן כל מקום השראת השכינה מה עניינו? הלא (והרי כתוב בישעיה פרק ו' פסוק (ג) וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ יְהֹוָה צְבָאוֹת מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ: ו"לית אתר פנוי מיניה" (תקוני הזוהר תקון נז'). מאחר והקדוש ברוך הוא ממלא את כל העולמות ואין מקום פנוי ממנו יתברך אם כן מהו שאנו אומרים שהשכינה הייתה שורה בבית המקדש ובקודש הקודשים שבה. הרי השכינה נמצאת בכל מקום?

מבשרי אחזה אלוקה

אך הענין כדכתיב (איוב פרק יט' פסוק כו') וְאַחַר עוֹרִי נִקְּפוּ זֹאת וּמִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ: שכמו שנשמת האדם היא ממלאה כל רמ"ח אברי הגוף מראשו ועד רגליו, ואף על פי כן עיקר משכנה והשראתה היא במוחו ומהמוח מתפשטת לכל האברים, וכל אבר מקבל ממנה חיות וכוח הראוי לו לפי מזגו ותכונתו, העין לראות והאוזן לשמוע והפה לדבר והרגלים להלוך, כנראה בחוש שבמוח מרגיש כל הנפעל ברמ"ח אברים וכל הקורות אותם. והנה, אין שינוי קבלת הכוחות והחיות שבאברי הגוף מן הנשמה מצד מהותה, שיהיה מהותה ועצמותה מתחלק לרמ"ח חלקים שונים מתלבשים ברמ"ח מקומות, כפי ציור חלקי מקומות אברי הגוף, שלפי זה נמצא עצמותה ומהותה מצוייר בציור גשמי ודמות ותבנית כתבנית הגוף חס ושלום, אלא כולה עצם אחד רוחני פשוט ומופשט מכל ציור גשמי ומבחינה וגדר מקום ומדה וגבול גשמי מצד מהותה ועצמותה, ולא שייך במהותה ועצמותה לומר שהוא במוחין שבראש יותר מברגלים, מאחר שמהותה ועצמותה אינו בגדר ובחינת מקום וגבול גשמי, רק שתרי"ג מיני כוחות וחיות כלולים בה במהותה ועצמותה, לצאת אל הפועל והגילוי מההעלם, להחיות רמ"ח אברין ושס"ה גידין שבגוף על ידי התלבשותם בנפש החיונית, שיש לה גם כן רמ"ח ושס"ה כוחות וחיות הללו. המשל להשראת השכינה הוא מהגוף ככתוב "מבשרי אחזה אלוה" וכשם שהנשמה נמצאת בכל הגוף בשווה מראשו ועד רגליו ובכל זאת עיקר משכנה והתגלותה הוא במוח ומהמוח היא מתפשטת לכל אברי הגוף וכל אבר מקבל את הכוח והחיות הנדרש לו העין לראות האוזן לשמוע והרגל להלוך, כל אבר בהתאם לתכונתו, ברור שאין הנשמה מוגבלת במגבלות גשמיות גופניות של גבול ומידה אלא היא עצם פשוט שאינו בא בציור גשמי ומתפשטת לכל אברי הגוף.

עיקר משכן הנשמה בגוף

והנה על המשכת כל התרי"ג מיני כוחות וחיות מהעלם הנשמה אל הגוף להחיותו עליה אמרו שעיקר משכנה והשראתה של המשכה זו וגילוי זה הוא כולו במוחין שבראש, ולכן הם מקבלים תחלה הכוח והחיות הראוי להם לפי מזגם ותכונתם, שהן חכמה בינה דעת וכוח המחשבה וכל השייך למוחין, ולא זו בלבד אלא גם כללות כל המשכות החיות לשאר האברים גם כן כלולה ומלובשת במוחין שבראש, ושם הוא עיקרה ושרשה של המשכה זו, בבחינת גילוי האור והחיות של כל הנשמה כולה, ומשם מתפשטת הארה לשאר כל האברים, ומקבל כל אחד כוח וחיות הראוי לו כפי מזגו ותכונתו. כוח הראיה מתגלה בעין, וכוח השמיעה באוזן וכו, וכל הכוחות מתפשטים מהמוח כנודע, כי שם הוא עיקר משכן הנשמה כולה בבחינת גילוי שנגלית שם כללות החיות המתפשט ממנה. רק כחותיה של כללות החיות מאירים ומתפשטים משם לכל אברי הגוף, כדמיון האור המתפשט ומאיר מהשמש לחדרי חדרים. [ואפילו הלב מקבל מהמוח, ולכן המוח שליט עליו בתולדתו כנזכר לעיל (פרק יב')]. אלא שעיקר משכן הנשמה הוא במוח ומשום שהוא בהעלם גדול אפילו לגבי הגוף לכן משם הוא יורד בהשתלשלות דרך המוחין לכל אברי הגוף לכל מקום בהתאם למדרגתו, והמשל לכך מהאור היוצא מן השמש ומתפשט אפילו לחדרי חדרים. ואף הלב למרות היותו מוליך ומביא הוא מקבל חיותו מהמוח ולכן המוח שולט עליו בתולדתו.

מה הנשמה ממלאה את הגוף אף הקדוש ברוך הוא ממלא את העולם

וככה ממש על דרך משל, אין סוף ברוך הוא ממלא כל עלמין להחיותם, ובכל עולם יש ברואים לאין קץ ותכלית, רבוא רבבות מיני מדרגות מלאכים נשמות וכו' וכן ריבוי העולמות אין לו קץ וגבול, גבוה על גבוה כו'. והנה מהותו ועצמות של אין סוף ברוך הוא שוה בעליונים ובתחתונים, כמשל הנשמה הנזכר לעיל, וכמו שכתוב בתיקונים (הקדמת הזוהר מאמר פתח אליהו) "דאיהו סתימו דכל סתמין", פירוש דאפילו בעולמות סתימין דלעילא הוא סתום ונעלם בתוכם, כמו שהוא סתום ונעלם בתחתונים, כי לית מחשבה תפיסא ביה כלל, אפילו בעולמות עליונים, ונמצא, כמו שמצוי שם, כך נמצא בתחתונים ממש.

וההבדל שבין העולמות עליונים ותחתונים, הוא מצד המשכת החיות אשר אין סוף ברוך הוא ממשיך ומאיר בבחינת גילוי מההעלם [שזה אחד הטעמים, שההשפעה וההמשכת החיות מכונה בשם "אור" על דרך משל] להחיות העולמות והברואים שבהם, שהעולמות העליונים מקבלים בבחינת גילוי קצת יותר מהתחתונים, וכל הברואים שבהם מקבלים כל אחד לפי כוחו ותכונתו, שהיא תכונה ובחינת המשכה הפרטית אשר אין סוף ברוך הוא ממשיך ומאיר לו, והתחתונים, אפילו הרוחניים, אינם מקבלים בבחינת גילוי כל כך, רק בלבושים רבים אשר אין סוף ברוך הוא מלביש בהם החיות והאור אשר ממשיך ומאיר להם להחיותם.

וכל כך עצמו וגברו הלבושים אשר אין סוף ברוך הוא מלביש ומסתיר בהם האור והחיות, עד אשר ברא בו עולם הזה החומרי והגשמי ממש, ומהווהו ומחייהו בחיות ואור אשר ממשיך ומאיר לו, אור המלובש ומכוסה ומוסתר בתוך הלבושים הרבים והעצומים המעלימים ומסתירים האור והחיות, עד שאין נראה ונגלה שום אור וחיות רק דברים חומריים וגשמיים, ונראים מתים. אך בתוכם יש אור וחיות המהווה אותם מאין ליש תמיד, שלא יחזרו להיות אין ואפס כשהיו, ואור זה הוא מאין סוף ברוך הוא רק שנתלבש בלבושים רבים וכמו שכתוב בעץ חיים (שער נ' פרק א') שאור וחיות כדור הארץ החומרי הנראה לעיני בשר, הוא ממלכות דמלכות דעשייה, ובתוכה מלכות דיצירה וכו' עד שבתוכ כולן עשר ספירות דאצילות המיוחדות במאצילן אין סוף ברוך הוא. כמשל הגוף והנשמה כך הנמשל לגבי הקדוש ברוך הוא כידוע העולם נחשב כגוף גדול והגוף נחשב כעולם קטן ומעשה בזה כן בזה דהיינו כמו שהנשמה לאחר הצמצומים הרבים שבה מתלבשת בתוך הגוף ועיקר משכנה במוח ומשם בצמצומים רבים יורדת ומתפשטת לכל אברי הגוף לכל אחד הגילוי והאור המתאים לו כך על דרך משל, הקדוש ברוך הוא אור אין סוף לאחר צמצומים רבים התלבש בעולמות העליונים והתחתונים ומשם מתפשט לכל הבחינות והנשמות והגופים והמלאכים וכל הנבראים בכל עולם ועולם בהתאם למדרגתו מלמעלה עד למטה.

סיכום הפרק

ובהמשך לפרק הקודם בו דובר על מעלת ה"שוב" והוא הביצוע של מצוות מעשיות יסתיים בעזרת השם החלק הראשון של ספר התניא בשלושת הפרקים הבאים בתוספת ביאור למעלת ביצוע המעשי והתבאר לנו בפרק זה תחילה מדוע צריך מקום מיוחד להשראת השכינה הרי מלא כל הארץ כבודו והמשל לכך מגוף האדם שהנשמה למרות שממלא את כל הגוף עיקר משכנה וגילויה הוא במוח כך גם למעלה לגבי הקדוש ברוך הוא.

והיינו: לתוספת ביאור לשון הינוקא דלעיל פרק לה' צריך לבאר תחילה עניין השראת השכינה מה עניינה, והענין יובן על דרך משל מגוף האדם כמו שכתוב מבשרי אחזה אלוה, שכמו שנשמת האדם ממלאה את הגוף אך מאיר בעיקר במוח ומשם מתפשטת לכל אברי הגוף כל אחד בהתאם למדרגתו וכל זה נעשה כדי שכל אבר יוכל לקבל את האור המצומצם המתאים לעניינו, שהרי הנשמה היא עצם אחד רוחני ופשוט שאינו מצויר ומוגבל במגבלות הגוף, ובוודאי אין הנשמה נמצאת יותר במוח מאשר ברגלים.

וככה ממש על דרך משל אור אין סוף ברוך הוא ממלא את כל העולמות בשווה עליונים ותחתונים כאחד ובכל זאת כדי שהעולם יוכל לקבל את האור המגיע לו לפעול את פעולתו האור מגיע אליו בצמצום המתאים, ואין לגביו יתברך עולמות עליונים או עולמות תחתונים אלא רק מבחינת גילוי האור שבעולמות העליונים מאיר יותר מהעולמות התחתונים עד שהם נראים כאילו מתים ללא חיות אלוהית.  

סיפור חסידי לפרק

בעיר ליפציג שבגרמניה היה מתקיים מידי שנה בשנה "יריד מסחרי" לשם היו מגעים סוחרים רבים למכור ולקנות. כל משך זמן היריד שהיו בו לא מעט יהודים. העיר הייתה נפגשת עם סוחרים רבים מכל השכבות של הציבור היהודי חסידים ומתנגדים.

בין הבאים ליריד היו גם כמה חסידי רבנו הזקן ביניהם החסיד רבי אברהם מקאלסיק ורבי בנימים קלצקער, חסידים אלו נהגו בכל מנהגי החסידות גם בהיותם בליפציג ולכן הקימו לעצמם בית כנסת חסידי בליפיציג.

פעם הזדמן יהודי מקומי מגרמניה לבית הכנסת החסידי בעת תפילתם והוא התרשם לטובה ממנהגי החסידים להתפלל במתינות בניגון ונעימה.

אך דבר אחד הפליא אותו מדוע על עמוד התפילה של שליח הצבור לא מופיע הכיתוב "דע לפני מי אתה עומד" כפי שמקובל בבתי הכנסת.

בבית כנסת חב"ד לא נהוג לכתוב על עמוד התפילה פסוק זה כדי שהפסוק לא ישאר חקוק על העמוד בלבד אלא הדבר צריך להיות חקוק בלב, אך היהודי הגרמני "יקה" אמיתי, התפלא על כך ושאל את רבי בנימין לפשר הדבר.

רבי בנימין שאל אותו אתה מבין את פירוש הפסוק?

והלה הסביר על פי הפשט שצריך לידע לפני מי אנחנו עומדים בתפילה. 

החסיד שהבין שיהודי זה עדיין רחוק מהבנה חסידית עמוקה הסביר לו בשפתו.

דע לפני מי, "מי פירושו "שכל" כלומר צריך אתה לידע שבעצם אתה עוד לא הבנת כולם ולכן אתה עומד ומונח במקום שהוא לפני ה"מי" לפני ה"שכל", דהיינו במילים פשוטות לפני התפילה אתה צריך לדעת ש"טיפש" אתה.

אם כן סיים רבי בנימין לא מספיק שיודעים זאת צריך גם לתלות על עצמנו שלט "טיפשים אנחנו"?