מבוא לפרק

לאחר שהוסבר בפרק הקודם בהרחבה שעצמותו ומהותו יתברך ממלא את כל העולמות בשווה ולגביו אין עליונים ותחתונים כי אין מקום פנוי ממנו יתברך, ורק מצד המשכת החיות וגילוי האור בכל עולם ועולם משתנה מבחינת ירידתו וצמצומו, והמשל לכך מגוף האדם שעיקר הנשמה מתגלית במוחו ומשם מתפשטת לכל האברים והחילוק בין אברים חשובים כמו מוח ולב וכבד לגבי ציפורני ידיו ורגליו והשערות קיים רק בעקבות ריחוק וצמצום אור הנשמה והתפשטותה.

בפרק הנוכחי ממשיך רבנו במהלך הזה ויבאר את ההבדל בין אלוהות לבין העולמות ואפילו עולמות עליונים ורוחניים לאור המשל המוזכר מהנשמה המתלבשת באברי הגוף וכדלקמן:

מהמוח מתפשטת הארה לכל הגוף

וכמו שבנשמת האדם עיקר גילוי כללות החיות הוא במוחין, וכל האברים מקבלים אור וכוח לבד, המאיר להם ממקור גילוי החיות שבמוחין, ככה ממש, על דרך משל, עיקר גילוי כללות המשכת החיות, להחיות העולמות והברואים שבהם, הוא מלובש ונכלל ברצונו וחכמתו ובינתו ודעתו יתברך, הנקראים בשם "מוחין", והן הן המלובשים בתורה ומצוותיה, וגילוי כללות המשכה זו היא מקור החיות, אשר העולמות מקבלים כל אחד בפרטות. רק הארה מתפשטת ומאירה ממקור זה, כדמיון אור המתפשט מהשמש על דרך משל, וכוחות אברי הגוף מהמוח הנזכר לעיל (בפרק הקודם).

ומקור זה הוא הנקרא "עלמא דאתגליא", ו"מטרוניתא", ו"אימא תתאה", ו"שכינה", מלשון "ושכנתי בתוכם", על שם שמקור זה הוא ראשית התגלות אור אין סוף, אשר ממשיך ומאיר לעולמות בבחינת גילוי, וממקור זה נמשך לכל אחד האור והחיות הפרטי הראוי לו, ושוכן ומתלבש בתוכם להחיותם. ולכן נקרא "אם הבנים" על דרך משל, ו"כנסת ישראל", שממקור זה נאצלו נשמות דאצילות ונבראו נשמות דבריאה וכו'. וכולן אינן רק מהתפשטות החיות והאור מהמקור הזה הנקרא "שכינה", בהתפשטות האור מהשמש.

אבל השכינה עצמה, שהיא ראשית הגילוי ועיקרו, מה שאין סוף ברוך הוא מאיר לעולמות בבחינת גילוי, והיא מקור כל המשכות החיות שבכל העולמות [שכל החיות שבהם אינו רק אור המתפשט ממנה כאור המתפשט מהשמש] אי אפשר לעולמות לסבול ולקבל אור שכינתה, שתשכון ותתלבש בתוכם ממש, בלא לבוש המעלים ומסתיר אורה מהם, שלא יתבטלו במציאות לגמרי במקורם, כביטול אור השמש במקורו בגוף השמש, שאין נראה שם אור זה, רק עצם גוף השמש בלבד. כמו שבמוח שורה הנשמה ומשם מתפשטת לכל אברי הגוף כך למעלה לגבי אור אין סוף ברוך הוא, שרק הגילוי וההתפשטות ממנו שהיא הארה מצומצמת ביותר כדי שהעולמות יכלו לסבול ולקבל אורה, נמשכים ממנו יתברך.

ודרגא זו נקראת בכמה שמות המבטאים את מהותה:

א. "עלמא דאתגליא" – עולם שממנו מתחילה ההתגלות מהעלם העצמותי של אור האין סוף.

ב. "מטרוניתא" – פירושו "מלכה" להבדיל מהמלך שהוא אינו יוצא מארמונו ומקומו אלא רק מעט ואילו המלכה מתפשטת ויוצאת יותר להתגלות.

ג. "אימא תתאה" – שפירושו ספירת המלכות הנקראת "אם תחתונה" להבדיל מה"אם העליונה" המסמלת את ספירת הבינה האם התחתונה מסמלת את ספירת המלכות שהיא המקור לדרגות שמתחתיה.

ד. "שכינה" – בהיותה כן שוכנת בתוך העולמות להחיותם מלשון הכתוב "ושכנתי בתוכם".

ה. "אם הבנים" – שהיא המקור לבנים.

ו. "כנסת ישראל" – מקור לנשמות ישראל.

וכל מהות הצמצומים הללו נדרשים לצורך קיום המציאות הנפרדת מהאור אין סוף ברוך הוא וכפי שיוסבר לקמן:

הצמצום לצורך העולמות

ומהו הלבוש שיכול להסתירה ולהלבישה ולא יתבטל במציאות באורה? הוא רצונו יתברך וכו' המלובשים בתורה ומצוותיה, הנגלית לנו ולבנינו, דאורייתא מחכמה נפקת, היא חכמה עילא דלעילא לעילא מעלמא דאתגליא, דאיהו חכים ולא בחכמה ידיעה וכו', וכמו שנתבאר לעיל (פרקים ד' יח' ו-לה') שאור אין סוף ברוך הוא מלובש ומיוחד בחכמה עילאה, והוא יתברך וחכמתו אחד, רק שירדה בסתר המדרגות ממדריגה למדריגה בהשתלשלות העולמות, עד שנתלבשה בדברים גשמיים, שהן תרי"ג מצוות התורה.

ובירידתה בהשתלשלות מעולם לעולם, גם השכינה ירדה ונתלבשה בה בכל עולם ועולם. וזהו היכל קדשי קדשים שבכל עולם ועולם. וכמו שכתוב בזוהר (חלק ג' דף קסא' עמוד ב') ועץ חיים (שער כסא הכבוד) שהשכינה שהיא מלכות דאצילות [שהיא בחינת גילוי אור אין סוף ברוך הוא וחיות שמאיר לעולמות ולכן נקראת "דבר השם" ו"רוח פיו", כביכול על דרך משל, כמו שבאדם הדיבור הוא מגלה מחשבתו הסתומה ונעלמה להשומעים], היא מתלבשת בהיכל קדשי קדשים דבריאה שהוא חכמה בינה דעת דבריאה, ובהתלבשותן במלכות דבריאה, נבראו הנשמות והמלאכים שבבריאה. וגם משם נמשך התלמוד שלפנינו, וכמו שנתבאר לעיל (פרק לט') בשם התיקונים (תיקוני הזוהר תיקון ו') שבעולם הבריאה מאירות ומשפיעות שם חכמתו ובינתו ודעתו של אין סוף ברוך הוא בבחינת צמצום עצום, בכדי שיוכלו הנשמות והמלאכים שהם בעלי גבול ותכלית לקבל השפעה מבחינת חכמה בינה דעת אלו, ולכן נמשך משם התלמוד שהוא גם כן בחינת חכמה בינה דעת, שהתלמוד הוא טעמי ההלכות על בוריין, והטעמים הם בחינת חכמה בינה דעת, וההלכות עצמן הן ממידותיו של אין סוף ברוך הוא, שהן חסד דין רחמים וכו', שמהן נמשך ההיתר והאיסור, והכשר והפסול, והחיוב והפטור, כמו שכתוב בתיקונים (תיקוני הזוהר תיקון נו').

ובהתלבשות מלכות דאצילות במלכות דבריאה, מתלבשת בהיכל קדשי קדשים דיצירה שהוא חכמה בינה דעת דיצירה. ובהתלבשות במלכות דיצירה נוצרו הרוחות והמלאכים שביצירה. וגם משם היא המשנה שלפנינו, שהיא הלכות פסוקות, הנמשכות גם כן מחכמה בינה דעת של אין סוף ברוך הוא. רק שבחינות חכמה בינה דעת שהם טעמי ההלכות, הם מלובשים וגנוזים בגופי ההלכות, ולא בבחינת גילוי. וגופי ההלכות שהן בבחינת גילוי, הן הן הארת מידתיושל אין סוף ברוך הוא בבחינת גילוי, כמו שנתבאר לעיל (פרק לט') בשם התיקונים (תיקוני הזוהר תיקון ו') דשית ספירין מקננין ביצירה, שהן דרך כלל שני קוין: ימין ושמאל, להקל מסטרא דחסד, דהיינו להתיר שיוכל לעלות אל השם, או להחמיר וכו'.

והכל על פי חכמה עילאה דאצילות, ובינה ודעת הכללות בה, ומיוחדות באין סוף ברוך הוא, כי בתוך כולן מלובשות חכמה בינה דעת דאצילות, שאור אין סוף ברוך הוא מיוחד בהן בתכלית היחוד. וכן בדרך זו ירדה השכינה ונתלבשה בהיכל קדשי קדשים דעשייה. וכל עולם משלוש עולמות אלו מתחלק לרבבות מדרגות, הנקראות גם כן עולמות פרטיים, ומלכות דאצילות מלובשת במלכות*

(הגהה – ובזה יובן לשון הכתוב (תהילים פרק קמה' פסוק (יג) מַלְכוּתְךָ מַלְכוּת כָּל עֹלָמִים וּמֶמְשַׁלְתְּךָ בְּכָל דּוֹר וָדֹר:)

של כל עולם פרטי יורדת ומתלבשת בהיכל קדשי קדשים, שהוא חכמה בינה דעת שבעולם שלמטה ממנו במדרגה. והנה, מהשכינה המלובשת בהיכל קדשי קדשים של כל עולם ועולם, כללי או פרטי, נמשך ומתפשט ממנה אור וחיות לכל העולם והברואים שבו, נשמות ומלאכים וכו' כי כולם נבראו בשערה מאמרות שבמעשה בראשית שהם "דבר השם" הנקרא בשם "שכינה". לכל דרגה יש את המוח כביכול שלה או הקודש קודשים שלה כדי שיוכל האור להצטמצם לדרגות שלמטה ממנו, דרגת המעבר מעולם לעולם שלמטה ממנו נכללת בספירת ה"מלכות" ולכן נאמר בתהילים "מלכותך מלכות כל עולמים", וכל תפקיד הצמצומים הוא במטרה להוריד את עוצמת האור כדי שהעולם הנמוך יותר מבחינת הגילוי יוכל לסבול ולקבל את האור הצמצום נעשה בחכמה בינה דעת של העולם העליון ועד לספירת המלכות שממנה נמשך לעולם שלמטה ממנו וכל זה בשביל הגילוי.

סיכום הפרק

ובהמשך לפרק הקודם ביאר לנו רבנו את מעלת האלוהות שאינה מתלבשת בעולמות אלא רק לצורך הגילויים בלבד וכולא קמיה כלא חשיב.

ובנמשל אצל האדם גם הכוחות הגלוים והנעלים ביותר אינם אלא גילוים מעצם הנשמה ואינם עצם הנשמה עצמה.

ובלשון הרב:

וכמו שבנשמת האדם עיקר גילוי כללות החיות הוא במוחין, וכל האברים מקבלים חיותם ממקור זה שבמוחין. ככה ממש על דרך משל עיקר גילוי כללות המשכת החיות להחיות את העולמות והברואים שבהם הוא מרצונו וחכמתו ובינתו ודעתו יתברך הנקראים "מוחין" והן התורה ומצוותיה.

מקור זה נקרא: "עלמא דאתגליא", ו"מטרוניתא", ו"אימא תתאה" ו"שכינה", ו"אם הבנים" ו"כנסת ישראל".

כי אור אין סוף ברוך הוא לא יכולים העולמות ואפילו העליונים שבהם, לסבול ולקבל את עוצמת האור ורק על ידי צמצומים רבים והשתלשלות מחכמה בינה דעת של כל עולם לספירת המלכות שבו, ומשם לעולם שלמטה ממנו.

ומהו הלבוש המסתיר ומעלים על האור אין סוף ברוך הוא והוא עצמו לא מתבטל במציאותו? זהו רצונו וחכמתו יתברך המלובשים בתורה ומצוותיה כי אורייתא מחכמה נפקת.

סיפור חסידי לפרק

אחד מבני משפחת נשיאי חב"ד שהתגורר בארצנו הקדושה נסע לביקור ללובאויטש לרבי המהר"ש.

בהיכנסו ליחידות אצל הרבי המהר"ש ולאחר שהחליפו דרישות שלום מבני המשפחה המתגוררים בארץ, שאל אותו בן משפחה את רבנו המהר"ש, כתוב אמנם בספרים הקדושים שבני ארץ הקודש הם בעלי נשמות נעלות אך אני מכיר את תושבי הארץ ואיני רואה בהם מעלה מיוחדת, הייתכן?

העיר לו רבנו המהר"ש מה זה תדבר כך? בא ואספר לך סיפור על אחד מבני ארץ הקודש שיבאר לך איזה נשמות נעלות ישנם שם.

ומעשה שהיה כך היה.

ליד ירושלים התגורר יהודי פשוט ביותר שלא הבין את פירוש המילות הכתובים בסידור התפילה אך היראת שמים שלו הייתה שלימה. הוא התפרנס מהיותו בעל שדות והיובל הכניס לו את פרנסתו בהרחבה.

מדי חודש היה נוהג להגיע לירושלים עיר הקודש ולהיכנס לאחד מרבני העיר על מנת שיכתוב לו את כל התפילות הנדרשות לימי החודש מה להתפלל בכל יום, מימי החודש בראש חודש ובשבתות ואם ישנם חגים שידריך אותו מה לעשות ומתי הם חלים.

פעם הוא הגיע לרב וביקש כי היות והימים הבאים הם ימי חורף והוא לא בטוח שהוא יוכל לבוא בעוד חודש האם הרב יוכל לכתוב לו את הסדר לחודשים?

והרב נענה לבקשתו וצייד אותו ברשימות לחודשים.

בכל זאת מאחר ולא ירדו גשמים מרובים והיה אפשר לבוא שוב לכן החליט לגשת לירושלים באמצע הזמן.

כשהגיע לירושלים השתומם לראות שכל החניות היהודיות סגורות, עלה בדעתו מתוך חשש כבד כי שבת היום והוא טעה בחשבון וחס וחלילה הוא חילל שבת, לכן מיד הוא הסתתר בפינת השוק, עד שהוא ראה יהודי הולך בשוק ושק התפילין תחת זרועו, נרגע במעט ומיהר לגשת ליהודי זה ולברר מה היום מיומיים.

יהודי זה השיב לו שהיום צום ולכן כל החניות סגורות.

צעק היהודי בקול מתוך פנימיות לבבו "היום צום? ואני לא ידעתי, והרב לא אמר לי? מה אעשה איך אתקן את המעוות?.

והוא רץ לבית המדרש אל הרב שלו ונכנס בצעקה אוי רבי צום היום ואני לא ידעתי ואף אתה לא אמרת לי. מה אעשה?.

הרב הרגיע את רוחו והסביר לו שזהו יום צום מיוחד רק לתושבי עיר הקודש ירושלים. ומכיוון שאינך מתגורר בירושלים אין אתה חייב בצום.

תשובה זו לא הרגיעה אותו והוא פתח בשאלה כשדמעות זולגות מעייניו, מה אנו שלא גרים בירושלים איננו יהודים מספיק טובים כדי לחייב אותנו בצום?

אך הרב הסביר לו, לא כך הם פני הדברים, אלא אנו תושבי ירושלים חיים ממימי בארות המיועדים לשתיה והם נאספים בימות הגשמים, אך מאחר והחורף כבר בעיצומו ועדיין לא ירדו גשמים, הרי שתושבי ירושלים נמצאים בסכנת צמאון, ולכן בני ירושלים החליטו להתאסף ולהכריז השבתת מסחר ליום אחד וצום ותענית ותפילות מיוחדות לבורא העולם כדי שיחונן את תושבי ירושלים וירדו גשמים כדי למלאות את הבארות.

המשיך אותו יהודי בפליאה גדולה וכי זאת הסיבה להתענות? הרי אצלי בשדות אם חס וחלילה מתעכב הגשם ויש חשש שהיבול לא יצמח ופרנסתי תתדלדל, אני יוצא אל השדה ומתפלל ומבקש גשם והשם הטוב והרחום מיד נענה ויורד גשם.

אדרבה אומר לו הרב אראה לי בבקשה מה אתה עושה, כשלא יורד גשם בשדות שלך.

יצא היהודי עם הרב לעמוד תחת כיפת השמים ונשא תפילה רבונו של עולם בני ירושלים הקדושים והטהורים יושבי העיר הקדושה מכל המקומות שבעולם. עיר של בית מקדשך זקוקים לגשם! חס וחלילה היה בעיניך ריבונו של עולם שיהודים אלו יצמאו למים? הורד בבקשה גשם.

ומיד נתקדרו השמים בעבים וגשם זלעפות ניתך ארצה ומילא את הבארות מים מעל גדותיהן.

ראה נא סיים רבנו המהר"ש את סיפור איש פשוט בארץ הקודש מסוגל להוריד גשם ואתה אומר שהיהודים בארץ הקודש אינם בעלי נשמות גבהות?