מבוא לפרק

ולסיום המהלך יובן מה שהחל רבנו לבאר בפרק נא' שבכל עולם יש את הקודש הקודשים שלו ואת המוחין חכמה בינה דעת שלו שממנו משתלשל עד לספירת המלכות כנאמר בתהילים מלכותך מלכות כל עולמים, וכל זה כדי להוריד את עוצמת האור לעולם שלמטה ממנו.

בפרק זה יסכם רבנו היכן קודש הקודשים בעולם הזה הגשמי, היכן היה בבית המקדש הראשון והשני והיכן הוא עתה בזמן הגלות כשאין לנו בית המקדש, אך במהרה יבנה.

ולסיום יובן מדוע ה"שמן" שבדרך כלל מסמל את ה"חכמה", בדברי הינוקא כאן הוא מתכוון ל"מצוות ומעשים טובים".

בבית המקדש הראשון המוח של עולם העשייה

והנה, כשהיה בית ראשון קיים, שבו היה הארון והלוחות בבית קדשי הקדשים, הייתה השכינה שהיא מלכות דאצילות שהיא בחינת גילוי אור אין סוף ברוך הוא, שורה שם, ומלובשת בעשרת הדברות, ביתר שאת ויתר עוז, בגילוי רב ועצום יותר מגילוייה בהיכלות קדשי הקדשים שלמעלה בעולמות עליונים. כי עשרת הדברות הם כללות התורה כולה, דנפקא מגו חכמה עילאה, דלעילא מעלמא דאתגלייא, וכדי לחקקן בלוחות אבנים הגשמיים, לא ירדה ממדרגה למדרגה, בדרך השתלשלות העולמות עד עולם הזה הגשמי, כי עולם הזה הגשמי מתנהג בהתלבשות הטבע הגשמי, שמות פרק לב' פסוק (טז) וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת: למעלה מן הטבע של עולם הזה הגשמי, הנשפע מהארת השכינה שבהיכל קדש הקדשים דעשייה, שממנה נמשך אור וחיות לעולם העשייה, שגם עולם הזה בכללו, אלא בחינת חכמה עילאה דאצילות, שהיא כללות התורה שבעשרת הדברות, נתלבשה במלכות דאצילות ודבריאה לבדן, והן לבדן המיוחדות באור אין סוף שבתוכן, הן הנקראת בשם "שכינה", השורה בקדשי קדשים דבית ראשון, על ידי התלבשותה בעשרת הדברות החקוקות בלוחות שבארון בנס ומעשה אלוהים חיים [הוא "עלמא דאתכסיא", המקנן בעולם הבריאה, כידוע ליודעי חכמה נסתרת]. בבית המקדש הראשון היה מורגש הגילוי אלוהות שבקדש הקדשים למטה הן מבחינת הלוחות שהיו בארון שהם מעשה אלוהים ומכתב אלוהים והאותיות "ם" ו-"ס" בנס היו עומדים כי היו כתובים הלוחות משני עבריהם, והן מבחינת הנפלאות במקום המקדש עצמו כמאמר רבותינו זיכרונם לברכה עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש, וברור שכל זה השתלשל מלמעלה מעולם האצילות ועד לעולם העשיה ועד לעולם הזה הגשמי שהוא תחתון שאין תחתון למטה ממנו.

בבית שני

ובבית שני שלא היו בו הארון והלחות, אמרו רבותינו זיכרונם לברכה (תלמוד מסכת יומא דף ט' עמוד ב') שלא הייתה השכינה שורה בו, פירוש מדרגת שכינה שהייתה שורה בבית ראשון שלא כדרך השתלשלות העולמות, אלא בבית שני הייתה שורה כדרך השתלשלות והתלבשות מלכות דאצילות במלכות דבריאה, ודבריאה במלכות דיצירה, ודיצירה בהיכל קודשי קודשים דעשייה, וקדשי קודשים דעשייה היה מתלבש בקדשי קדשים שבבית המקדש שלמטה, ושרתה בו השכינה, מלכות דיצירה המלובשת בקדשי קדשים דעשייה. ולכן לא היה רשאי שום אדם להיכנס שם, לבד כהן גדול ביום הכיפורים.

ו(תלמוד מסכת ברכות דף ח' עמוד א'), "משחרב בית המקדש – אין לו להקדוש ברוך הוא בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד" ו"אפילו אחד שיושב ועוסק בתורה – שכינה עמו", כדאיתא בברכות פרק קמא (תלמוד מסכת ברכות דף ו' עמוד א') פירוש "שכינה עמו" – כדרך השתלשלות והתלבשות מלכות דאצילות במלכות דבריאה ויצירה ועשייה, כי תרי"ג מצוות התורה, רובן ככולן הן מצוות מעשיות, וגם התלויות בדבור ומחשבה, כמו תלמוד תורה וברכת המזון וקריאת שמע ותפילה, הא קיימא לן, ד"הרהור לאו כדבור דמי", ואינו יוצא ידי חובתו בהרהור וכוונה לבד עד שיוציא בשפתיו, וקיימא לן, ד"עקימת שפתיו הוי מעשה", ותרי"ג מצוות התורה עם שבע מצוות דרבנן בגימטרייא "כתר", שהוא רצון העליון ברוך הוא המלובש בחכמתו יתברך, המיוחדות באור אין סוף ברוך הוא בתכלית הייחוד. ובמשלי פרק ג' פסוק (יט) יְהוָה בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה: היא תורה שבעל פה דנפקא מחכמה עילאה, כמו שכתוב בזוהר (חלק ג' דף רנו עמוד ב') ד"אבא יסד ברתא". לא היה אותו גילוי בבית שני כמו שהיה הגילוי בבית הראשון כי השראת השכינה בבית הראשון היתה בדילוג מסדר ההשתלשלות הרגיל ואילו בבית השני היה הסדר השתלשלות מדויק. כי גם בבית השני היה גילוי שלכן היה אסור גם בבית שני להיכנס לקדש הקודשים מלבד הכהן הגדול ביום הכיפורים. ובזמן הגלות כשאין לנו בית מקדש במהרה יבנה, אין לו להקדוש ברוך הוא בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה כלומר גילוי השכינה עכשיו הוא בלימוד התורה.

שמן על ראשך לא יחסר

וזה שאמר הינוקא (זוהר חלק ג' דף קפז' עמוד א' הובאו דבריו בפרק לה') דנהורא עילאה דאדליק על רישיה היא שכינתא, אצטריך למשכא, פירוש להתלבש בחכמה, הנקרא בשמות פרק ל' פסוק (כה) וְעָשִׂיתָ אֹתוֹ שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ רֹקַח מִרְקַחַת מַעֲשֵׂה רֹקֵחַ שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ יִהְיֶה: כמו שכתוב בזוהר. ואינון עובדין טבין, הן תרי"ג מצוות הנמשכות מחכמתו יתברך, כדי לאחוז אור השכינה בפתילה, היא נפש החיונית שבגוף, הנקראת פתילה על דרך משל.

כי כמו שבנר הגשמי האור מאיר על ידי כליון ושריפת הפתילה הנהפכת לאש, כך אור השכינה שורה על נפש האלוהית על ידי כליון נפש הבהמית והתהפכותה מחשוכא לנהורא וממרירו למיתקא בצדיקים.

או לפחות על ידי כליון לבושיה שהן מחשבה דבור ומעשה, והתהפכותן מחושך הקליפות לאור השם אין סוף ברוך הוא, המלובש ומיוחד במחשבה דיבור ומעשה של תרי"ג מצוות התורה, בבינוניים.

כי על ידי התהפכות נפש הבהמית הבאה מקליפת נוגה מחשוכא לנהורא וכו', נעשה בחינת "העלאת מיין נוקבין", להמשיך אור השכינה, היא בחינת גילוי אור אין סוף ברוך הוא, על נפשו האלוהית שבמוחין שבראשו.

ובזה יובן היטב מה שכתוב (דברים פרק ד' פסוק (כד) כִּי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא אֵל קַנָּא: וכמו שנתבאר במקום אחר. כאמור עכשיו שאין בית המקדש קיים (במהרה יבנה) הרי גילוי השכינה הוא על ידי לימוד תורה, וזה ה"חכמה" נקראת "שמן", המביא את האדם לידי מצוות ומעשים טובים כי כמו בשמן ופתילה דולקת האש מכלה את הפתילה ועל ידי כליון הפתילה והפיכתה משמן לאש היא מאירה וממלאה את תפקידה. כך למטה בצדיקים הדבר נעשה על ידי הפיכת הנפש הבהמית מחושך לאור אבל בבינוניים שאין מצליחים להפוך הנפש הבהמית שלהם לפחות הם מכניעים אותה בלבושים שהם מחשבה דיבור ומעשה וכליון זה הוא הדרך לאור ולגילוי השכינה כאן למטה בעולם הזה הגשמי.

נשלם חלק ראשון בעזרת השם יתברך ויתעלה

סיכום הפרק

ולסיום יוסבר היכן הקודש הקודשים בנשמה ובעולם והקודש הקודשים הוא המוחין והחכמה והשורש למעשים הטובים.

שהגילוי אלוהות היום הוא בד' אמות של הלכה ואפילו אחד שיושב ועוסק בתורה שכינה שורה כנגדו.

והיינו כשהיה בית המקדש הראשון קיים שבו היה הארון והלוחות מעשה אלוהים ומכתב אלוהים למעלה מהטבע של עולם הזה הגשמי הייתה השכינה שהיא מלכות דאצילות בגילוי רב וועצום יותר מהגילוי למעלה בעולמות עליונים, ולא כדרך סדר ההשתלשלות העולמות.

ובבית שני הייתה שורה כדרך סדר השתלשלות העולמות. ומשחרב בית המקדש (במהרה יבנה) אין לו להקדוש ברוך הוא בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד.

ואפילו אחד שיושב ועוסק בלימוד תורה שכינה עמו, אלא שהשכינה עמו פירושו כסדר השתלשלות, והעיקר גילוי השכינה נעשה על ידי תרי"ג מצוות ושבע מצוות דרבנן בגימטרייא כת"ר שהוא רצון העליון, המלובש בחכמה ככתוב והשם בחכמה יסד ארץ היא תורה שבעל פה דאבא יסד ברתא.

וזהו שאמר הינוקא דנהורא עילאה דאדליק על רישיה איצטריך למשחא, על ידי כליון הנפש הבהמית בצדיקים או על כל פנים לבושי הנפש הבהמית שהם מחשבה דיבור ומעשה בבינוניים ממשיך גילוי אור אין סוף ברוך הוא על נפשו האלוהית ועל המוחין שבראשו. 

סיפור חסידי לפרק

פעם הצדיק הקדוש רבי ישראל מרוזין שוחח עם חסידיו וסיפר להם שלתפילת ראש השנה בעיר הגיע יהודי כפרי מאחד הכפרים הסמוכים לעיר להתפלל.

יהודי זה היה נבער מדעת ולא ידע קרוא וכתוב אך מתוך יראת שמים בא לבית הכנסת והצטרף למתפללים מבלי לדעת מה וכיצד לעשות.

באמצע התפילה כשהגיע הקהל לתפילת עמידה של שחרית החל הקהל מרוב התרגשות בתפילה לגעות בבכי.

חשב אותו כפרי בלבו מדוע בוכים המתפללים הרי לא הייתה כאן כל קטטה בין המתפללים ואין שום סיבה נראית לעין שיבכו.

כנראה ממשיך אותו כפרי במחשבתו הקהל רעב כבר והתפילה מתאחרת וכולם בוכים שאי אפשר עדיין לאכול למרות הרעב. ואף הוא הצטרף לקול בכייתם.

כעבור זמן פסקו מלבכות והחזן החל בנעימת ראש השנה את חזרת התפילה וכל הקהל היה בשמחה ובתענוג על נוסח התפילה וזמירותיו של החזן.

חשב הכפרי מדוע פסקו מלבכות הרי לא קיבלו אוכל? ותירץ לעצמו כנראה הכינו אוכל לחג ושמו בתוך סיר התבשיל בשר חי וכמה שיותר זמן הוא יתבשל האוכל יהיה יותר טעים. ולכן אף הוא פסק מלבכות.

הגיעו לתפילת מוסף ושוב הקהל פרץ בבכי. חשב הכפרי בלבו. מן הסתם הגיעו הקהל למסקנה שאמנם המאכל מצטמק ויפה לו אבל אנחנו רעבים וקשה לנו לחכות ולכן שוב החלו לבכות ואף הוא הצטרף אליהם.

סיים רבי ישראל מרוזין הנה לכם משל יפה על הגלות.

חורבן וגאולה וחורבן, בכי ושמחה ובכי. אך המסקנה שלמרות שמובטח לנו גילויים גדולים בבוא הגאולה בזכות עבודתנו בכל משך זמן הגלות אך אין לנו סבלנות לחכות יותר.