מבוא לפרק

באיגרת זאת מתאונן רבנו על החסידים שבאים לשאול עצות גשמיות באומרו איפה מצאתם להיות מנהג לשאול לחכם בעצה גשמית מה לעשות בענייני העולם כי שאלה כזו צריכים להפנות לנביאים ולא לחכמים. ומסיים רבנו את האיגרת באריכות הביאור כיצד לפעול התעוררות ביראת השם ובקבלת ייסורים מתוך אהבה.

שאלת עצה גשמית מצדיק

אהוביי אחיי ורעיי מאהבה מסותרת תוכחת מגולה, לכו נא ונוכחה, זכרו ימות עולם בינו שנות דור ודור, ההיתה כזאת מימות עולם, ואיה איפוא מצאתם מנהג זה באחד מכל ספרי חכמי ישראל הראשונים והאחרונים, להיות מנהג ותיקון לשאול בעצה גשמית כדת מה לעשות בעניני העולם הגשמי, אף לגדולי חכמי ישראל הראשונים כתנאים ואמוראים, אשר כל רז לא אנס להו ונהירין להון שבילין דרקיע ארמית ללשון הקודש: כל סוד לא נעלם מהם ומוכרים להם שבילי הרקיע כשביל הארץ. ומקור ביטויים אלה בתלמוד מסכת חולין דף נט' עמוד א' ההוא בר טביא דאתא לבי ריש גלותא דהוה מפסק כרען בתרייתא (היה אייל צעיר שהובא לפני ראש הגולה לבדיקת כשרות מפני שהיה לו בעיה ברגל) בדקיה רב בצומת הגידין ואכשריה סבר למיכל מיניה באומצא (רב בדק אותו בצומת הגידין שלו והיה סבור שכשר הוא לאכילה אבל בצליית הבשר) אמר לו שמואל לא חייש מר לניקורי (שאל שמואל את רב האם לא חושש כבודו לנשיכת נחש והטלת ארס בבשר?) אמר לו מאי תקנתא נותביה בתנורא דאיהו בדיק נפשיה אותביה נפל תילחי תילחי (השיב לו רב אם כך יש תקנה לבדוק אותו בצליה בתנור ואכן נתגלה ארס בתוכו) קרי שמואל עליה דרב לא יאונה לצדיק כל און (קרא שמואל על רב את הפסוק במשלי פרק יב' פסוק כא' לֹא יְאֻנֶּה לַצַּדִּיק כָּל אָוֶן וּרְשָׁעִים מָלְאוּ רָע:) קרי רב עליה דשמואל כל רז לא אנס לך (קרא רב על שמואל את הפסוק בדניאל פרק ד' פסוק ו' בֵּלְטְשַׁאצַּר רַב חַרְטֻמַיָּא דִּי אֲנָה יִדְעֵת דִּי רוּחַ אֱלָהִין קַדִּישִׁין בָּךְ וְכָל רָז לָא אָנֵס לָךְ חֶזְוֵי חֶלְמִי דִי חֲזֵית וּפִשְׁרֵהּ אֱמַר:) ובתלמוד מסכת ברכות דף נח' עמוד ב' אומרת הגמרא שמברכים ברכת עושה מעשה בראשית על הזיקין: ושואלת הגמרא "מאי זיקין אמר שמואל כוכבא דשביט ואמר שמואל נהירין לי שבילי דשמיא כשבילי דנהרדעא לבר מכוכבא דשביט דלא ידענא מאי ניהו (זהו כוכב שביט ומוסיף שמואל ואומר שמוכרים לו שבילי הרקיע כשביל עיר מגוריו "נהרדעא" מלבד כוכב זה מהו. כי אם לנביאים ממש אשר היו לפנים בישראל כשמואל הרואה אשר הלך אליו שאול לדרוש השם על דבר האתונות שנאבדו לאביו בשמואל א' פרק ט' פסוקים: (א) וַיְהִי אִישׁ מִבִּנְיָמִין וּשְׁמוֹ קִישׁ בֶּן אֲבִיאֵל בֶּן צְרוֹר בֶּן בְּכוֹרַת בֶּן אֲפִיחַ בֶּן אִישׁ יְמִינִי גִּבּוֹר חָיִל: (ב) וְלוֹ הָיָה בֵן וּשְׁמוֹ שָׁאוּל בָּחוּר וָטוֹב וְאֵין אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל טוֹב מִמֶּנּוּ מִשִּׁכְמוֹ וָמַעְלָה גָּבֹהַּ מִכָּל הָעָם: (ג) וַתֹּאבַדְנָה הָאֲתֹנוֹת לְקִישׁ אֲבִי שָׁאוּל וַיֹּאמֶר קִישׁ אֶל שָׁאוּל בְּנוֹ קַח נָא אִתְּךָ אֶת אַחַד מֵהַנְּעָרִים וְקוּם לֵךְ בַּקֵּשׁ אֶת הָאֲתֹנֹת: (ד) וַיַּעֲבֹר בְּהַר אֶפְרַיִם וַיַּעֲבֹר בְּאֶרֶץ שָׁלִשָׁה וְלֹא מָצָאוּ וַיַּעַבְרוּ בְאֶרֶץ שַׁעֲלִים וָאַיִן וַיַּעֲבֹר בְּאֶרֶץ יְמִינִי וְלֹא מָצָאוּ: (ה) הֵמָּה בָּאוּ בְּאֶרֶץ צוּף וְשָׁאוּל אָמַר לְנַעֲרוֹ אֲשֶׁר עִמּוֹ לְכָה וְנָשׁוּבָה פֶּן יֶחְדַּל אָבִי מִן הָאֲתֹנוֹת וְדָאַג לָנוּ: (ו) וַיֹּאמֶר לוֹ הִנֵּה נָא אִישׁ אֱלֹהִים בָּעִיר הַזֹּאת וְהָאִישׁ נִכְבָּד כֹּל אֲשֶׁר יְדַבֵּר בּוֹא יָבוֹא עַתָּה נֵלְכָה שָּׁם אוּלַי יַגִּיד לָנוּ אֶת דַּרְכֵּנוּ אֲשֶׁר הָלַכְנוּ עָלֶיהָ: (ז) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לְנַעֲרוֹ וְהִנֵּה נֵלֵךְ וּמַה נָּבִיא לָאִישׁ כִּי הַלֶּחֶם אָזַל מִכֵּלֵינוּ וּתְשׁוּרָה אֵין לְהָבִיא לְאִישׁ הָאֱלֹהִים מָה אִתָּנוּ: (ח) וַיֹּסֶף הַנַּעַר לַעֲנוֹת אֶת שָׁאוּל וַיֹּאמֶר הִנֵּה נִמְצָא בְיָדִי רֶבַע שֶׁקֶל כָּסֶף וְנָתַתִּי לְאִישׁ הָאֱלֹהִים וְהִגִּיד לָנוּ אֶת דַּרְכֵּנוּ: (ט) לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר הָאִישׁ בְּלֶכְתּוֹ לִדְרוֹשׁ אֱלֹהִים לְכוּ וְנֵלְכָה עַד הָרֹאֶה כִּי לַנָּבִיא הַיּוֹם יִקָּרֵא לְפָנִים הָרֹאֶה: (י) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לְנַעֲרוֹ טוֹב דְּבָרְךָ לְכָה נֵלֵכָה וַיֵּלְכוּ אֶל הָעִיר אֲשֶׁר שָׁם אִישׁ הָאֱלֹהִים: כי באמת כל עניני אדם לבד מדברי תורה ויראת שמים אינם מושגים רק בנבואה, ולא לחכמים לחם, כמאמר רבותינו זיכרונם לברכה: (תלמוד מסכת ברכות דף לג' עמוד ב') אמר רבי חנינא הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים שנאמר ועתה ישראל מה השם אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה ו  (תלמוד מסכת פסחים דף נד' עמוד ב') תנו רבנן שבעה דברים מכוסים כו' מבני אדם אלו הן יום המיתה ויום הנחמה ועומק הדין ואין אדם יודע מה בלבו של חבירו ואין אדם יודע במה משתכר כו' ומלכות בית דוד מתי תחזור כו' ומלכות חייבת מתי תכלה. הנה הושוו זה לזה, ומה שכתוב בישעיה: (ישעיה פרק ג' פסוק ג') שַׂר חֲמִשִּׁים וּנְשׂוּא פָנִים וְיוֹעֵץ וַחֲכַם חֲרָשִׁים וּנְבוֹן לָחַשׁ: וכן מה שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה (משנה מסכת אבות פרק ו' משנה א') רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ, זוֹכֶה לִדְבָרִים הַרְבֵּה, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁכָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ כְּדַאי הוּא לוֹ, נִקְרָא רֵעַ, אָהוּב, אוֹהֵב אֶת הַמָּקוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת, מְשַׂמֵּחַ אֶת הַמָּקוֹם, מְשַׂמֵּחַ אֶת הַבְּרִיּוֹת, וּמַלְבַּשְׁתּוֹ עֲנָוָה וְיִרְאָה, וּמַכְשַׁרְתּוֹ לִהְיוֹת צַדִּיק חָסִיד יָשָׁר וְנֶאֱמָן, וּמְרַחַקְתּוֹ מִן הַחֵטְא, וּמְקָרַבְתּוֹ לִידֵי זְכוּת, וְנֶהֱנִין מִמֶּנּוּ עֵצָה וְתוּשִׁיָּה בִּינָה וּגְבוּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר לִי עֵצָה וְתוּשִׁיָּה אֲנִי בִינָה לִי גְבוּרָה, וְנוֹתֶנֶת לוֹ מַלְכוּת וּמֶמְשָׁלָה וְחִקּוּר דִּין, וּמְגַלִּין לוֹ רָזֵי תוֹרָה, וְנַעֲשֶׂה כְּמַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר וּכְנָהָר שֶׁאֵינוֹ פּוֹסֵק, וְהוֶֹה צָנוּע וְאֶרֶךְ רוּחַ, וּמוֹחֵל עַל עֶלְבּוֹנוֹ, וּמְגַדַּלְתּוֹ וּמְרוֹמַמְתּוֹ עַל כָּל הַמַּעֲשִׂים: היינו בדברי תורה הנקרא "תושיה" בתלמוד מסכת סנהדרין דף כו' עמוד ב' אמר רב חנן למה נקרא שמה תושיה מפני שהיא מתשת כחו של אדם דבר אחר תושיה שניתנה בחשאי מפני השטן דבר אחר תושיה דברים של תוהו שהעולם משותת עליהם כמאמר רבותינו זיכרונם לברכה: (תלמוד מסכת חגיגה דף יד עמוד א') רב דימי אמר שמונה עשרה קללות קילל ישעיה את ישראל ולא נתקררה דעתו עד שאמר להם המקרא הזה (פרק ג' פסוקים: (א) כִּי הִנֵּה הָאָדוֹן יְהֹוָה צְבָאוֹת מֵסִיר מִירוּשָׁלִַם וּמִיהוּדָה מַשְׁעֵן וּמַשְׁעֵנָה כֹּל מִשְׁעַן לֶחֶם וְכֹל מִשְׁעַן מָיִם: (ב) גִּבּוֹר וְאִישׁ מִלְחָמָה שׁוֹפֵט וְנָבִיא וְקֹסֵם וְזָקֵן: (ג) שַׂר חֲמִשִּׁים וּנְשׂוּא פָנִים וְיוֹעֵץ וַחֲכַם חֲרָשִׁים וּנְבוֹן לָחַשׁ: (ד) וְנָתַתִּי נְעָרִים שָׂרֵיהֶם וְתַעֲלוּלִים יִמְשְׁלוּ בָם: (ה) וְנִגַּשׂ הָעָם אִישׁ בְּאִישׁ וְאִישׁ בְּרֵעֵהוּ יִרְהֲבוּ הַנַּעַר בַּזָּקֵן וְהַנִּקְלֶה בַּנִּכְבָּד: שמונה עשרה קללות מאי נינהו משען אלו בעלי מקרא משענה אלו בעלי משנה כגון רבי יהודה בן תימא וחביריו כל משען לחם אלו בעלי תלמוד שנאמר לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי וכל משען מים אלו בעלי אגדה שמושכין לבו של אדם כמים באגדה גבור זה בעל שמועות ואיש מלחמה זה שיודע לישא וליתן במלחמתה של תורה שופט זה דיין שדן דין אמת לאמיתו נביא כמשמעו קוסם זה מלך שנאמר קסם על שפתי מלך זקן זה שראוי לישיבה שר חמשים אל תקרי שר חמשים אלא שר חומשין זה שיודע לישא וליתן בחמשה חומשי תורה יועץ זה שיודע לעבר שנים ולקבוע חדשים כו' וחכם זה תלמיד המחכים את רבותיו חרשים בשעה שפותח בדברי תורה הכל נעשין כחרשין ונבון זה המבין דבר מתוך דבר לחש זה שראוי למסור לו דברי תורה שניתנה בלחש. שסוד העיבור קרוי "עצה וסוד" בלשון תורה, כדאיתא בסנהדרין דף פ"ז עמוד א' על הפסוק בדברים פרק יז' פסוק (ח) כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ: תנו רבנן: "כי יפלא ממך דבר" – "כי יפלא" – במופלא שבבית דין הכתוב מדבר. "ממך" – זה יועץ שיודע לעבר שנים ולקבוע חדשים עיין שם בפירוש רש"י דיבור המתחיל "ממך" פירש רש"י "ממך זה יועץ" – שנחלק בעיבור השנה הקרוי סוד ועצה: דהיינו פונה הרבי בפניה של חיבה לחסידים אבל מתוך פליאה מה מנהג זה שנהגו בו חסידים לשאול מהרבי עצה גשמית שהרי כל עניני עצות גשמיות יש לשאול מהנביאים ולא מהחכמים ואפילו תנאים ואמוראים קדושי עליון ששום דבר לא נעלם מהם בכל זאת  לא מצאנו בתלמוד סיפור שבאו לשאול בעצה גשמית את התנאים או אמוראים. ובאמת כל עניני האדם חוץ מיראת שמים ולימוד התורה הכול בידי שמים, ויש דברים המכוסים מידי אדם כמו זמן התגלות הגאולה ובמה אדם יתפרנס. ולכן מדוע שואלים החסידים בעצה גשמית.

אהבה מקלקלת השורה

אך האמת אגיד לשומעים לי כי אהבה מקלקלת השורה מקור ביטוי זה ממדרש בראשית רבה פרשה נה אות ח' "וישכם אברהם בבוקר ויחבוש את חמורו אמר רבי שמעון בן יוחאי אהבה מקלקלת את השורה ושנאה מקלקלת את השורה אהבה מקלקלת את השורה דכתיב וישכם אברהם בבוקר וגו' ולא היה לו כמה עבדים? אלא אהבה מקלקלת את השורה. ושנאה מקלקלת את השורה שנאמר (במדבר כב) ויקם בלעם בבוקר ויחבוש את אתונו ולא היה לו כמה עבדים? אלא שנאה מקלקלת את השורה". והנה היא כסות עינים שלא לראות האמת מרוב אהבתם לחיי הגוף, לשם שמים, לעבוד בו את השם ברשפי אש ושלהבת גדולה מאהבת נפשם את השם, ועל כן היטב חרה להם בצער הגוף חס ושלום השם ירחם, ואין יכולין לקבל כלל עד שמעבירם על דעתם לכתת רגליהם מעיר לעיר לשאול עצות מרחוק ולא שעו אל השם לשוב אליו ברוח נמוכה והכנעת הגוף לקבל תוכחתו באהבה כי את אשר יאהב השם וכו': אין זאת כי אם מתוך אהבת עצמו האדם לא מתאמץ להשקיע לבדו בחיפוש ותיקון תשובה ולמרות שמדגיש רבנו שאין זה בא מתוך אהבת עצמו במובן הגס של הביטוי אלא מתוך רצון לבצע את עבודתם הנאמנה בתורה ויראת שמים מכל מקום עדיין דבר זה אינו נכון לעשות אלא לקבל את הדברים באהבה מאיתו יתברך.

לקבל ייסורים באהבה

וכמו אב רחמן חכם וצדיק המכה בנו שאין לבן חכם להפוך עורף לנוס למצוא לו עזרה או אפילו מליץ יושר לפני אביו הרחמן והצדיק וחסיד, רק להיות ישר יחזו פנימו עם אביו, פנים בפנים לסבול הכאותיו באהבה לטוב לו כל הימים. והנה למעלה בחינת פנים הוא הרצון והחשק, אשר אבינו שבשמים משפיע לבניו כל טוב עולמים וחיי נפש וגוף, באהבה ורצון חשיקה וחפיצה על ידי תורת חיים שהיא רצונו יתברך אשר נתן לנו כמו שאומרים: (נוסח ברכת "שים שלום" שבתפילות "עמידה") כִּי בְאוֹר פָּנֶיךָ נָתַתָּ לָּנוּ תּוֹרַת חַיִּים כו' לעשות בה רצונו ועל זה נאמר: (משלי פרק טז' פסוק טו') בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים וּרְצוֹנוֹ כו' כְּעָב מַלְקוֹשׁ: מה שאין כן לעובדי גילולים משפיע חיי גופם שלא ברצון וחשיקה וחפיצה, לכך נקרא "אלהים אחרים" שיונקים מבחינת "אחוריים" וכך הוא באדם הרצון והחשק הוא בחינת "פנים" ואם אינו מקבל באהבה ורצון כאלו הופך עורף ואחור חס ושלום. כשבאים ייסורים על האדם אין לו לחפש עצות גשמיות כדי לפטור את בעיותיו ואין זה אלא סימן מן השמים המעוררים אותו לעשות תשובה ואדרבה יש לו לשמוח על כך שבחר בו הקדוש ברוך הוא לעוררו לתשובה ולמעשים טובים. ובוודאי שאין להחזיר פנים כלפי מעלה אלא להיפך "ישר יחזו פנימו".

יפשפש במעשיו

ועצה היעוצה לקבל באהבה היא עצת השם בפי חכמינו זיכרונם לברכה: (תלמוד מסכת ברכות דף ה' עמוד א') אמר רבא ואיתימא (ויש אומרים שאמר זאת) רב חסדא: "אם רואה אדם שיסורין באין עליו יפשפש במעשיו שנאמר נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד השם" לפשפש במעשיו וימצא לו עונות הצריכין מירוק יסורים ויראה לעין גודל אהבתו אליו, המקלקלת השורה, כמשל מלך גדול ונורא הרוחץ בכבודו ובעצמו צואת בנו יחידו מרוב אהבתו כמו שכתוב: (ישעיה פרק ד' פסוק ד') אִם רָחַץ אֲדֹנָי (אֵת) צֹאַת בְּנוֹת צִיּוֹן כו' וְאֶת דְּמֵי יְרוּשָׁלִַם יָדִיחַ מִקִּרְבָּהּ בְּרוּחַ מִשְׁפָּט כו' וּבְרוּחַ בָּעֵר: וכמים הפנים אל פנים תתעורר האהבה בלב כל משכיל ומבין יקר מהות אהבת השם אל התחתונים אשר היא יקרה וטובה מכל חיי העולמים כולם כמו שכתוב: (תהילים פרק לו' פסוק ח') מַה יָּקָר חַסְדְּךָ וכו' אֱלֹהִים וּבְנֵי אָדָם בְּצֵל כְּנָפֶיךָ יֶחֱסָיוּן: (תהילים פרק סג פסוק ד') כִּי טוֹב חַסְדְּךָ מֵחַיִּים כו' שְׂפָתַי יְשַׁבְּחוּנְךָ: כי החסד שהוא בחינת אהבה הוא חיי החיים שבכל העולמות כמו שאומרים (נוסח ברכת מחיה המתים שבתפילת "עמידה") מְכַלְכֵּל חַיִּים בְּחֶסֶד. ואז גם השם יתן הטוב ויאר פניו אליו בבחינת אהבה מגולה אשר היתה תחלה מלובשת ומסותרת בתוכחה מגולה ויתמתקו הגבורות בשרשן ויתבטלו הדינין נצח סלה ועד: בדרך כלל כשאדם רוצה להביע את אהבתו לבנו הוא מלטף אותו או מחבק אותו ואף מנשק אותו אבל כדי להביע את גודל אהבתו הכנה לבנו הרי הוא נותן לו צביטה בלחי. כך גם באהבתו אלינו ברגע שבאים ייסורים על אדם עליו לדעת נאמנה שזהו שיא ההתגלות האלוהית אל האדם עצמו ויקבל הדברים בשמחה ביודעו שבכך מתקרב אליו הקדוש ברוך הוא ביתר שאת. ובעזרת השם יתמתקו הגבורות ויתבטלו הדינים.

להתחזק בתפילה

אהוביי אחיי ורעיי מגודל טרדותי אשר הקיפו עלי יחד וסבוני כמים כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו. לא אוכל מלט משא לאמר עם הספר כל אשר בלבבי. אך בקצרה באתי כמזכיר ומחזיר על הראשונות בכלל, ובפרט אל המתנדבים בעם לעמוד על העבודה זו תפלה בקול רם להתחזק מאד בכל עוז ותעצומות נגד כל מונע מבית ומחוץ ביד חזקה כמשמעו שהוא רצון יריאיו אשר למעלה מן החכמה והתבונה, אשר נתן השם בהמה לדעת לעשות את כל אשר צוה השם בהשכל ודעת. רק רצון פשוט ורוח נדיבה בכל איש אשר ידבנו לבו לעבוד עבודה תמה לעשות נחת רוח ליוצרו. ועל זה נאמר: (שמות פרק לד' פסוק ט') וַיֹּאמֶר אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲדֹנָי יֵלֶךְ נָא אֲדֹנָי בְּקִרְבֵּנוּ כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ: כי הסליחה היא גם כן למעלה מן החכמה. כי (תלמוד ירושלמי מסכת מכות פרק ב' הלכה ו') אמר רבי פינחס (בתהלים פרק כה פסוקים (ח) טוֹב וְיָשָׁר יְהֹוָה עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ: (ט) יַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:) טוב וישר למה הוא טוב שהוא ישר ולמה הוא ישר שהוא טוב על כן יורה חטאים בדרך שמורה דרך תשובה. שאלו לחכמה כו' חוטא מהו עונשו אמרו להם חטאים תרדף רעה שאלו לנבואה חוטא מהו עונשו אמרה להן הנפש החוטאת היא תמות שאלו לקודשא בריך הוא חוטא מהו עונשו אמר להן יעשו תשובה ויתכפר לו. היינו דכתיב על כן יורה חטאים בדרך יורה לחטאים דרך לעשות תשובה. ומשה רבינו עליו השלום ביקש מדה כנגד מדה (מדרש דברים רבה פרשה יא' אות ט') הן קרבו ימיך למות אמר רבי איבו אמר משה רבונו של עולם בדבר שקילסתיך בתוך ששים רבוא מקדשי שמך בו קנסת עלי מיתה שנאמר הן קרבו ימיך למות כל מדותיך מדה כנגד מדה, מדה רעה כנגד מדה טובה, מדה חסרה כנגד מדה שלימה, מדה צרה כנגד מדה רחבה, אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה אף זו מדה טובה היא שאמרתי לך הן שנאמר (שמות כג) הנה אנכי שולח מלאך (משלי יא) הן צדיק בארץ ישולם (מלאכי ג) הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא וכשם שעילית אותי על ששים רבוא כך אני מעלה אותך לעתיד לבוא בתוך חמשים וחמש רבוא צדיקים גמורים שנאמר הן הן בגימטריא הכי הוי ה' חמשה נ' חמשים: ודי למבין. באיגרת זו ממשיך רבנו לעורר את החסידים, בעניין חשוב של תפילה בקול רם שתעורר התמסרות עצמית לעניין התפילה.

להתחזק באהבת רעים

ועוד זאת אדרוש ממעלתכם שלא להשליך דברי אחריכם, אשר ערכתי שיח, להיות כל איש ישר והולך בתומו, כאשר עשה האלקים את האדם ישר ולא לבקש חשבונות רבים מעלילות מצעדי גבר ומחשבות אדם ותחבולותיו. כי זו מלאכת שמים היא ולא מלאכת בשר ודם. ולהאמין באמונה שלימה במצות חכמינו זיכרונם לברכה: (משנה מסכת אבות פרק ד' משנה י') רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, הֱוֵי מְמַעֵט בָּעֵסֶק, וַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה. וֶהֱוֵי שְׁפַל רוּחַ בִּפְנֵי כָל אָדָם. וְאִם בִּטַּלְתָּ מִן הַתּוֹרָה, יֶשׁ לְךָ בְּטֵלִים הַרְבֵּה כְּנֶגְדָּךְ. וְאִם עָמַלְתָּ בַתּוֹרָה, יֶשׁ (לוֹ) שָׂכָר הַרְבֵּה לִתֶּן לָךְ: בכלל, כי יציבא מלתא ותקין פתגמא מארמית ללשון הקודש "נכון הדבר ומאושרים המילים שכל אחד מתוקן מחבירו. וכתיב: (שופטים פרק כ' פסוק יא) וַיֵּאָסֵף כָּל [אִישׁ] יִשְׂרָאֵל אֶל הָעִיר כְּאִישׁ אֶחָד חֲבֵרִים: כמו שאיש אחד מחובר מאברים רבים ובהפרדם נוגע בלב כי ממנו תוצאות חיים. אם כן אנחנו היות כולנו כאיש אחד ממש תיכון העבודה בלב ומכלל הן כו'. ועל כן נאמר: ו(צפניה פרק ג' פסוק ט') כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם יְהֹוָה לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד: דוקא. ועל כן אהוביי ידידיי נא ונא לטרוח בכל לב ונפש לתקוע אהבת רעהו בלבו. וְאִישׁ אֶת רָעַת רֵעֵהוּ אַל תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם וּשְׁבֻעַת שֶׁקֶר אַל תֶּאֱהָבוּ כִּי אֶת כָּל אֵלֶּה אֲשֶׁר שָׂנֵאתִי נְאֻם יְהֹוָה: כתיב: (זכריה פרק ח' פסוק יז') ולא תעלה על לב לעולם, ואם תעלה – יהדפנה מלבו כהנדוף עשן, וכמו מחשבת עבודה זרה ממש. כי גדולה לשון הרע כנגד עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים. בתלמוד מסכת ערכין דף טו' עמוד ב' תנא דבי רבי ישמעאל כל המספר לשון הרע מגדיל עונות כנגד שלש עבירות עבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים כתיב הכא לשון מדברת גדולות וכתיב בעבודת כוכבים אנא חטא העם הזה חטאה גדולה בגילוי עריות כתיב ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת בשפיכות דמים כתיב גדול עוני מנשוא. ואם בדבור כך כו' וכבר נודע לכל חכם לב יתרון הכשר המחשבה על הדבור הן לטוב והן למוטב. והשם הטוב המברך את עמו בשלום ישים עליכם שלום וחיים עד העולם כנפש אוהב נפשם מלב ונפש: ובנוסף להתעוררות בתפילה שהיא עבודה בין אדם למקום ישנה התעוררות מרבנו להתחזק אף בבין אדם לחברו וזאת על ידי שיעורר בעצמו את מאמר חכמינו זיכרונם לברכה "הוי שפל רוח בפני כל האדם". וממילא שלא יעלה על הלב כל מחשבת און בנוגע לחברו ואם תעלה מחשבה כזו לדחותה בשתי ידיו כעבודה זרה ממש.

סיכום הפרק

מאהבה מסותרת תוכחת מגולה. איפה מצאתם מכל סיפרי חכמי ישראל ראשונים ואחרונים להיות מנהג ותיקון לשאול בעצה גשמית כדת מה לעשות בעניני העולם הזה. דבר זה הוא מנהג ראוי לנביאים אשר היו לפנים בישראל ומה שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה נהנהין ממנו עצה ותושיה הכוונה בעצה לסוד העיבור ותושיה לדברי תורה המתישים כוח הסטרא אחרא.

והטעם שבאים לבקש עצה גשמית היא מאהבת עצמם ואפילו אהבת עצמם שלשם שמים אין זה הדרך הנכונה.

אם באים ייסורים על האדם שיידע נאמנה כי זה מאיתו יתברך ואין צריך להפוך עורף אלא לקבל את הדברים ויתירה מכך לקבל את הדברים בשמחה. כי את אשר יאהב השם יוכיח.

עוד מעורר רבנו על תפילה בקול רם. ולהתחזק באהבת רעים.

סיפור חסידי לפרק

בזמנו כשבאו לאסור את רבנו הזקן קיים בעצמו הפסוק "חבי כמעט רגע עד יעבור זעם" ואכן אנשי המשטרה הלכו להם אך היה ברור ששוב ישובו. רבנו הזקן ציוה להעביר קול שלא יבוא לשאול ממנו עצה ותושיה בזמן זה כדי שלא לעורר דינים קשים במלכות.

אך החסיד רבי שמואל מונקס הגיע לביתו של רבנו הזקן ודחק ונכנס.

שאל אותו רבנו הזקן לא שמעת שציוותי לא להגיע הנה בזמנים קשים אלו?

וענה שהוא מבקש רשות רק לספר לרבי סיפור.

כשנענה החל לספר את הסיפור:

הרבי מנחם מענדל מויטבסק היה מרבה בנסיעות ממקום למקום והיה לו בעל עגלה קבוע שהיה נוסע איתו אמנם העגלון היה לוקח את הרבי בחינם ולא מבקש ממנו שכר אך הוא ידע שבזכות זה באה לו פרנסתו בהרחבה ממקום אחר.

אך כשעברה תקופה ארוכה והרבי מנחם מענדל לא נסע לשום מקום ופרנסתו נדחקה החליט יום אחד למכור את הסוס והעגלה ולקנות במקומה פרה שתתן לו חלב וממנה יתפרנס.

יום אחד קורא לו הרבי מנחם מענדל ומבקש ממנו לקחתו לנסיעה. אך הוא השיב כי הוא כבר מכר את העגלה והסוס ואין לו מרכבה והחליף מקצוע לחלבן.

הורה לו רבי מנחם מענדל למכור את הפרה ולקנות סוס ועגלה ולשוב לקחתו כי הוא ממהר מאד.

העגלון לשעבר לא חשב פעמיים מיד מכר את הפרה וקנה עגלה וסוס ובא לקחת את רבי מנחם מענדל לדרכו. הרבי מצידו האיץ בו למהר בדרך ככל האפשר כי הוא ממהר להגיע למחוז חפצו.

העגלון דחק בסוס ויצאו בדהרה לדרכם הרבי ישב בעגלה שקוע כולו בספר ואילו העגלון מאיץ בסוס למהר יותר ויותר. בדרכם עברו במדרון שבסיום המדרון ישנו עיקול הדרך אך לפני העיקול ישנו בית גדול של פריץ גוי ורשע. בירידה במדרון לא שלט העגלון על הסוס והסוס המשיך בדרכו במקום לפנות בעיקול הוא נכנס מלא עוצמתו לבית הפריץ ושבר את החלון.

הפריץ יצא בזעם החוצה וכשראה שיהודים במעל עלתה חמתו מעל ראשו הוא שלף את אקדחו כדי לירות בעגלון והעגלון קרא לו לא אני האשם ועל תהרוג אותי סתם זה ההוא היושב בעגלה אשם. ואז הפריץ כיוון את אקדחו לכיוון הרבי מנחם מענדל ותיכף התייבשה ידו ולא היה יכול להזיזה. או ללחוץ על ההדק. כאבים חזקים תקפו אותו בידו והוא הבין שכל זה בא לו מצרתו שרצה להרוג את הרבי. הוא ניגש לבקש מחילה וסליחה מהרבי והרבי שהיה שקוע בספר ולא ידע מהנעשה אמר לו שאם הוא מבטיח מהיום לא לעשות רעה לאף יהודי הוא יחזור לעצמו. וכשהבטיח חזר לבוריו. והרבי המשיך בדרכו.

אז פנה הרבי אל העגלון בשאלה מדוע אמרת שאני אשם הרי אם הקדוש ברוך הוא לא היה עושה לי נס הייתי עכשין בין המתים ולא בין החיים?

וענה העגלון. אם אתה צדיק. בטוח שלא היה קורה לך שום אסון. אך אם אינך צדיק איך עלה בדעתך לגרום לי הפסד בפרנסתי ולהורות לי למכור את הפרה הנותנת לי פרנסה ולהשאיר את בני ביתי ללא כל משען ומשענה. אם כן מגיע לך שיהרגו אותך.

וסיים רבי שמואל מונקס את סיפורו לרבנו הזקן באומרו אם רבי הנך הרי שלא יאונה לצדיק כל און אך אם אינך רבי מגיע לך שיאסרו אותך כי גרמת לכל כך הרבה אנשים להפסיק ליהנות מתענוגי העולם הזה.