המפגש בין דוד המלך לנבל הכרמלי

בשמואל מסופר על אביגיל הנביאה, אשת נבל הכרמלי[1].

״ושם האיש נבל ושם אשתו אביגיל והאשה טובת שכל ויפת תואר והאיש קשה ורע מעללים״. היא בחכמתה הרבה כפי שמעיד הכתוב: ״טובת שכל" מצילה את כל בני ביתה.

דוד המלך[2] שלח עשרה נערים לכרמל לשאול בשלומו של נבל ביום בו גזז את צאנו: ״ואמרתם כה לחי ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום״. ודוד ממשיך לבקש: ״ימצאו הנערים חן בעיניך כי על יום טוב באנו, תנה נא את אשר תמצא לעבדיך ולבנך דוד". וברש״י: ערב ראש השנה וצריכים אנו לסעודת יום טוב. ובמצודות: דרכם היתה לעשות יום טוב ומשתה ושמחה בעת גזיזת הצאן, ומן הראוי לקבל אז את כל הבא בסבר פנים יפות.

תשובת נבל היתה: "מי דוד ומי בן ישי. היום רבו עבדים המתפרצים איש מפני אדוניו…״ וברש״י: "מי דוד – מה הוא חושב שאתן לו את שלי, הלא מרות המואביה בא…״.

בשמוע דוד דברים אלו הוא מחליט להלחם בנבל ובכל אנשיו ״ויאמר דוד לאנשיו: חגרו איש את חרבו… ויעלו אחרי דוד כארבע מאות איש", ובמלב״ים: דוד חשב את עצמו כמלך, אחר שנמשח על פי נביא ואחר שנטו אליו רוב יהודה ורצה לדונו כדין מורד במלכות שחייב מיתה.

אביגיל אשה חכמה

אביגיל אשה חכמה בשמעה מפי אחד הנערים את המעשה, לקחה מנחה ראויה לשמה, שלחה עם הנערים, היא הלכה אחריהם ולנבל לא סיפרה.

בדרך, בפגשה את דוד ואנשיו התנצלה מאד על מעשה נבל, ואמרה שהיא אשמה, אילו ידעה היתה מונעת את הדבר. היא השפילה את נבל על מעשהו, וגם פיארה את דוד וניבאה לו שהוא עתיד למלוך, תוך שהיא מתחננת על נפשה ונפש כל האנשים בני ביתה.

דוד קבל את בקשתה באמרו: "ברוך טעמך וברוכה את אשר כלתני היום הזה מבוא בדמים".

דברים אלו היא ספרה לנבל אישה, רק למחרת: "וימת לבו מפחד והיה לאבן״ – לאחר עשרה ימים נגף ה' את נבל ומת.

וזכתה אביגיל ונתנבאה לדוד[3].

ובסופו של דבר זכתה גם להינשא לדוד מלך ישראל: "ותלך אחרי מלאכי דוד ותהיה לו לאשה".

אכן, זכתה אביגיל הנביאה למעלות נשגבות אלו על מנת ללמדנו!!! ללמדנו על סודה המיוחד של האשה – מפתח החיים בידה. בידה – להציל את בני ביתה. בחכמתה – לשנות ולהכריע את הכף לזכות.

מקורות