חודש שנים־עשר

חודש אדר נזכר בספרי הקודש כ״חודש שנים עשר״[1].

השם ״אדר״ נזכר במקרא תשע פעמים, במגילת אסתר ובעזרא. מקורו של שם זה אינו עברי, אלא בבלי.

משמעות השם ״אדר״ בבבלית היא קודר, מעונן. ואכן, תיאור זה תואם בדרך כלל את מראה פני השמים בחודש אדר; אמנם האביב כבר מתדפק על שערי הארץ, הימים כבר מתארכים והלילות מתקצרים, אף על פי כן עדיין לא ירד החורף מגדולתו, השמים עודם מעוננים, וגשם – ופעמים רבות גם שלג – יורדים בחודש זה בארץ ישראל.

אולם לדרשני השמות אין די במשמעות האקלימית הקדומה של השם, והם מוצאים בו כמה וכמה רמזים ורזים:

יש האומרים: ״אל תקרי אדר אלא אדיר״, שכן מי לנו גדול ואדיר ממשה רבנו, שנולד ונפטר באדר, וכפי שנאמר על הקב״ה ״מי כמכה נאדר בקדש נורא תהלת״[2], או כלשון הפייטן: ״אלו ואלו באדר מאדירים״[3].

ויש האומרים: ״אל תקרי אדר אלא הדר״, כי בחודש אדר הטבע כולו מתחיל ללבוש הוד והדר. בארץ ישראל, שבה אין הגשמים מצויים כל כך, השדות ממהרים להבשיל והפרחים להתייבש. על כן, בקיץ שולט בנוף הארץ הצבע הצהוב־היבש, ורק    באביב מפארת יפעת הצבעים הרעננה את פני האדמה. החיזיון היפה הזה מתחיל להיות ניכר בחודש אדר, שהוא ראש וראשון לחודשי ההדר של השנה. אסמכתא לכך מוצאים בנוהג הקדום להשמיע על הכלאיים בראש חודש אדר[4], ומבואר בירושלמי: ״כלום אמרו יוצאין אף על הכלאיים, לא כדי שיהו הצמחים ניכרין״[5]. כלומר, בחודש אדר (ובשנה מעוברת – באדר שני) כבר גדלו צמחי השנה עד כדי כך שניתן להבחין בכלאיים שצמחו בשדות.

אדר – חוסן, גדולה, תפארת

ל״אדר״ יש גם משמעות של חוסן וגדולה, תפארת ואצילות; למשל: ״ברב עם הדרת מלך״[6]; או ״השתחוו לה׳ בהדרת קודש״[7]. המקובל רבי יוסף ג׳יקטילה[8], מגדולי המקובלים בספרד במאה ה־13, קבע כי חודש אדר הוא חודש של הדר משום שבחודש זה עלתה, רמה ונתהדרה קרנם של ישראל, שמו של הקדוש ברוך הוא התקדש והתהדר בעולם כולו.

באדר מכינים את האדרא

בארמית, ״אדרא״ משמעה ״גורן״. בחודש אדר, שבו הגשמים פוסקים כמעט לחלוטין, מתחילים להכין את הגרנות כדי לכנס בהן את התבואה לאחר הקציר ולדוש אותה[9]. מניין שאדרא פירושה גורן? ממושב הסנהדרין, שהוא כחצי גורן עגולה ומכונה בארמית בשם "אדרא דאזהרה״[10].

אדר – דירה לדור בה

כפי שציינו לעיל, זוגות רבים נישאים דווקא בחודש אדר – שכן מצוות ״פרו ורבו״ רמוזה במזלו, מזל דגים.

כיוון שהקימו בני הזוג בית בישראל, נזקקו לדירות לדור בהן. על כן אמרו חכמים: ״אדר״ הוא מלשון דירה לדור בה.

על פי הנוהג הארץ־ישראלי, שרווח בשנים עברו בהשפעת מנהגי החברה הערבית, נחשב אדר לחודש ה״מוחרם״ – היינו, "ראש השנה״ לדירות, שבו פוקעים חוזי ההשכרה של הדירות ומתחיל מחזור חדש של שכירות. משום כך הרבו בחודש אדר לעסוק ב״בדק הבית״, לשפץ דירות ולהתקינן לדייריהן החדשים.

אדר – ״מדור דור״

יש המבקשים ללמוד מן הפסוק העוסק בפרשת מלחמת ישראל בעמלק ברפידים: "כי יד על כס י־ה, מלחמה לה׳ בעמלק מדור דור״[11], כי עיקר מצוות מחיית עמלק מתחת השמים חלה בחודש אדר. זהו שנאמר ״מדור דור״: שאם אין די באדר אחד למחיית עמלק יש לעבר את השנה ולהוסיף לה לשם כך אדר שני, כדי שהמחייה תהיה שלמה ונצחית.

על כן לא מקרה הוא שנס פורים, שבו נמחתה משפחת המן בן המדתא האגגי מזרע עמלק, התרחש בחודש אדר.

אדר – אני ד׳ רופאך

עוד דרשו חכמי הדרוש ואמרו כי "אדר" הוא נוטריקון "אני ד׳ רופאך", כמה שנאמר "כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ד׳ רופאך"[12],

ואומרים כי חודש אדר, שהוא החודש שלפני הגאולה, הוא חודש של ריפוי הנפש מפגמי הגלות על מנת שיהיה העם מוכן לגאולה, ואילו חודש אייר, שגם ראשי התיבות שלו הן "אני ד' רופאך״, הבא אחרי הגאולה, גם הוא חודש של ריפוי הגוף ממחלות השעבוד, ריפוי שבא לאחר הגאולה.

אדר – אדרת

עוד יש שדרשו ״אדר״ מלשון אדרת: ״האדרת והאמונה למי ולמי לחי העולמים"[13]. האדרת היא גלימת המלכים, ובחודש אדר התגלה מי הוא מלכו של עולם. גם אם הכל נעשה בסתר וכביכול בדרך מקרה, ברור היה לכל מי הוא מלכו של עולם, ועליו נאמר ״בלילה ההוא נדדה שנת המלך״[14].