פרשת אמור – כוחה של מלה

הקראת כתבה
יום חמישי י״ב אייר ה׳תשע״ה
פרשת אמור מלמדת אותנו מהו כוחה של מלה. ומכאן שמלה טובה, לימוד זכות או חשיפת צד חיובי, קטן ככל שיהיה, אצל הזולת בעצם מוציא לאור את הצד הזה שבו ונותנת לו תוקף וממשות במציאות.
מאת נעמה טוכפלד
חיוך כרזה

 

 

כוחה של מילה

היום, יותר מבכל עידן אחר, כוחה של המילה אינסופי. יושב בנאדם מול המצלמה, מהגג כמה מילים ולמחרת, עליהום שלא חזה בחלומותיו השחורים מתרגש עליו, והוא חושב, “מה בסך הכל אמרתי?” יתרה מזו, יושבת אם חד הורית במקום כלשהו בארץ, מקלידה כמה מילים בפייסבוק וגורמת לנהירה המונית של אנשים מכל מקום ובכל גיל, להגיע ליום ההולדת של ביתה המוחרמת, והנדהמת. למילים יש כוח עצום. המילים, מניעות את המעשים ולמעשה, יוצרות מציאות!

 

בעידן הטכנולוגי, מילה היא לא רק דרך לתאר סיטואציה קיימת, אלא גם דרך לייצר מציאות אחרת וחדשה ואף להפוך סיטואציות קיימות על פניהן.

 

המדהים מכל זה שהעידן המקוון והטכנולוגי שבו אנו חיים, מעניק את כוח המילה לכל אחד ואחת מאיתנו. כן ,כן! גם מי שעילג, ביישן, מסוגר, גם הוא יכול לשנות וליצור מציאות בכמה מילים ספורות.

 

כוחה של המילה, לא שמור עוד לאנשי רוח ודיעה בלבד, לא רק לעיתונאים ובעלי טורים, לא רק לסופרים והוגים רמי מעלה, לא. הכוח נמצא אצל כל אחד ואחת מאיתנו, והשאלה היא, מה אנחנו עושים בו, וכיצד אנחנו משתמשים בו, אם בכלל.

 

והכי מדהים, שהכל כבר כתוב בפרשתנו פרשת אמור.

 

שם פרשתנו אמור

כיצד? נתחיל בשם הפרשה שלנו, אמור. שם קצת מוזר. מה גם שהוא נאמר בלשון ציווי: אמור! אך לא ברור מה לומר, ואל מי. לכן, נצטרך להבין בדיוק מהי כוונת הביטוי. אמנם, הפניה מכוונת אל הכהנים: “אמור אל הכהנים.. ואמרת”  אך מקובלנו כי בכל דבר בתורה יש הוראה עבורנו בעבודת ה’, וכיוון שרובנו איננו כהנים וממילא, גם הכהנים מושבתים (באופן זמני) מעבודתם המקורית בבית המקדש, נצטרך להבין מה ההוראה פה. אם ניטה לחשוב כי מדובר על אמירת דברי תורה וקדושה, הרי שכבר ניתן על כך ציווי נפרד בתורה: “ודיברתם בם”.

 

על הפסוק “אמור אל  הכוהנים” נאמר במדרש: “אמרות ה’ אמרות טהורות. אמרות בשר-ודם אינן אמרות טהורות”. המדרש מביא דוגמה ממלך בשר-ודם, שמבטיח לבני עמו לבנות בניין, ולמחר הוא שוכב לישון ולא קם, “היכן הוא והיכן אמרותיו?!”. אבל הקב”ה – מה שהוא אומר, הוא עושה. כלומר, אפשר להגיד הרבה דברים אבל מה שעומד מאחוריהם זה כבר סיפור אחר.

 

להסתכל בעין טובה ולדון לכף זכות

אם כן, נחזור לשאלה, איך המילים שלנו יכולות להשפיע? המדרש עוזר לנו בהבנה. אמרות ה’ אמרות טהורות.. היות ואמירותיו של הקב”ה הן נצחיות, הרי שכל מי שניצוץ אלוקי בקרבו יכול להפעיל גם הוא את אותה יכולת, לפחות לנסות. אז נכון, איש מאיתנו לא יכול להתחייב במליון אחוז כי מחר בבוקר הוא יבצע את מה שהוא התחייב עליו היום, אבל, לפעולת האמירה עצמה דווקא כן יש אפקט מיידי. מתי?

 

כשיהודי מלמד זכות על חברו! 

 

זה הכוח של המילה, כוח הגילוי. כשאנחנו מדברים על זולתנו, לא בהכרח שטעינו. יתכן ואף סביר שנאמרו דברי אמת (וזאת להבדיל מלשון הרע או הוצאת שם רע, שזה גם שקר בנוסף לכל) אך בדיוק ברגע זה גילינו וחשפנו צדדים פחות חיוביים אצל הזולת. הם נחשפו לאור היום בכוח המילה (לעיתים אגב, הוא עושה זאת בעצמו וזה חוזר אליו כבומרנג) ואז אותו אדם משלם על כך מחיר כבד. והיום- יותר מאי פעם.

 

מאידך גיסא, מילה טובה, לימוד זכות או חשיפת צד חיובי, קטן ככל שיהיה, אצל הזולת בעצם מוציא לאור את הצד הזה שבו ונותנת לו ממשות ברמה הפרקטית, עצם הדיבור על דברים שליליים אצל מישהו אחר, נותן תוקף לרע ואז הוא בא לידי ביטוי באופן מעשי. כמובן, שאין המדובר על מעשים שליליים ופעולות שליליות, אותן יש להוקיע לאור היום ולהקיא מקרבנו, אך לגופו של עניין ולא לגופו של אדם.

 

היכולת האנושית, להסתכל בעין טובה ולדון לכף זכות היא יכולת מופלאה, שבעידן בו הכל מחובר ומקוון היא באה לידי ביטוי במימדים אדירים, וכן להיפך, על כן צריך משנה זהירות.

 

ומסיים הרבי ליובאוויטש את הנקודה ואומר: זו ההוראה שנלמדת מהציווי ‘אמור’: יש לדבר בשבחו של יהודי, לדון כל יהודי לכף זכות ולדבר על מעלותיו. כשעושים כך, יתקיים גם הפירוש הפנימי ב”הווי דן את כל האדם לכף זכות” – ‘זכות’, מלשון זיכוך; כלומר, הדבר יביא לידי כך שכל יהודי יהיה זך וטהור, עד שהקב”ה יאמר עליו “ישראל אשר בך אתפאר”.

 

דרך אגב, כמו בכל דבר, חשוב להתחיל בעצמנו. לייצר דיבור חיובי שיוביל למציאות חיובית.

 

(מבוסס על דברים מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך לקוטי שיחות כרך כז, עמ’ 158(

 

פרסום תגובה חדשה

test email