ר׳ מאיר בעל הנס היה מבכירי תלמידיו של ר׳ עקיבא. כמו כן היה מהחכמים שייסדו מחדש את הסנהדרין באושא, לאחר שנעקרה מיבנה בעקבות מרד בר כוכבא.

בתלמוד מסופר על נסים רבים שנעשו לר׳ מאיר עד שזכה לכינוי ״בעל הנס״. כן נכתב שהתפילה ״אלקה דרבי מאיר ענני״ יש בכוחה לשנות דיני שמים ולהציל את אומרה.

מספרים על ר׳ מאיר בעל הנס שבסוף ימיו היה עליו להתחבא מפני הרומאים במקום שנקרא ״אסיא״. כשהגיע יומו להסתלק מן העולם, ביקש מאנשי המקום להניח את ארונו בספינה על שפת הים, והספינה הקטנה הגיעה בעצמה, ללא קברניטים ומלחים, לחופי טבריה.

בי״ד בחודש זיו נסתלק ר׳ מאיר, שהאיר את העולם בהלכה. עוד מספרים כי ר׳ מאיר, המורד בשעבוד מלכות ומצפה למשיח, נשבע שלא לשבת ״עד כי יביא שילה״[1], היינו: עד ביאת המשיח. לפיכך ציווה לקוברו מעומד, מוכן ומזומן לקבל את פני מלך המשיח תכף כשיישמע קול פעמיו, שלא להתמהמה חלילה. היו שהלכו בדרכו, כמו ר׳ ירמיה, אשר הצטרף אליו לקבל יחד את פני מלך המשיח, וקבע את קברו ליד קבר ר׳ מאיר, בבחינת ״טובים השניים מן האחד".

העלייה לקברו של ר׳ מאיר בעל הנס בפסח שני נשאה מתחילתה אופי גאולתי – הן בגלל התאריך, הן בגלל מקומה של טבריה שמשם עתיד משיח להתגלות, הן בגלל אישיותו של ר׳ מאיר כתנא וכמורד ברומאים.

בגלל אופיין הגאולתי של חגיגות ר׳ מאיר בעל הנס נוסדה במקום זה קופת הצדקה הראשונה לגאולת הארץ, היא קופת רבי מאיר בעל הנס. זו הייתה קופה כללית לכל ערי ארץ ישראל, בשונה משאר קופות הכוללים שנשאו אופי מקומי. קופות ר׳ מאיר בעל הנס הוכנסו לכל בתי הכנסת שבעולם, ואף לבתים פרטיים, ושימשו בדרך הצדקה כמוטיב של גאולה, לפי הנאמר: ״ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה״[2]. קופת ר׳ מאיר בעל הנס נתקדשה, אפוא, בקדושת ארץ ישראל.