בס"ד. ש"פ אמור, כ, אייר ה'תשמ"ח

ונקדשתי בתוך בני ישראל גו'[1]. וידוע הדרוש על זה בלקו"ת ריש פרשתנו[2] (החסידישע פרשה), שמדייק שם כמה דיוקים בפסוק זה, מהו לשון תוך, וגם מ"ש בנזיר ג"כ לשון קדוש כמ"ש[3] קדוש יהי' גדל פרע גו', ועוד דיוקים.

ונקודת הביאור בזה, דממ"ש ונקדשתי בתוך בני ישראל מובן שהמשכת הקדושה בתוך בני ישראל היא ע"י בני ישראל[4], שלכן נמשכת בתוכם. וזהו ע"י אמירת קדושה דישראל שאומרים[5] קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו[6], ונוסף לזה ישנו ענין רביעי, כמו שממשיכים לומר⁵והאופנים וחיות הקודש ברעש גדול מתנשאים לעומת השרפים לעומתם משבחים ואומרים ברוך כבודו ה' ממקומו[7], שזהו ענין רביעי. וענין זה הוא בכללות עבודת האדם, ובפרטיות הוא בקו העבודה שבעבודת האדם, איזוהי עבודה שבלב זו תפלה[8], ולכן אומרים בתפלת כל יום ג"פ קדוש ואח"כ ברוך כבוד ה' ממקומו.

והענין הוא, דהנה למעלה מבחי' קדוש יש בחי' קודש⁴, קדש מלה בגרמי[9], שהוא מובדל ומופרש לגמרי מבחי' המשכה. ותוכן עבודת האדם הוא להמשיך בחי' קודש העליון שלמעלה מכל הענינים, שיומשך בבחי' ג' קדושות הנ"ל, ועד שיומשך למטה יותר בבחי' הד', ברוך כבוד ה' ממקומו. וכמו שהוא בענין המועדים (שבפרשתנו)[10], שישנו ענין השבת שהוא בחי' קדש מלה בגרמי⁹, שבת קודש, ועבודת האדם היא להמשיך קודש זה למטה, שלכן הציווי על שבת נאמר לפני כל הרגלים, והרגלים נק' מקראי קודש[11], שענינם הוא להמשיך בחי' קודש זה למטה[12] בבחי' ג', עד בפרטיות יותר בבחי' ד', וכמבואר בכ"מ במעלת הרגל הד' של המרכבה לגבי מספר ג'[13].

והנה כשם שהוא בעבודת האדם בפרטיות עד''ז הוא בכללות המשכת האלקות למעלה, שההמשכה היא באופן כזה שנמשך מבחי' קודש העליון למטה. וכתורת הה"מ[14] הידועה דע מה למעלה ממך[15], שכל ענינים שלמעלה נעשים ע"י עבודת האדם. וכתיב[16] גם את העולם נתן בלבם, שכל סדר ההשתלשלות של העולמות העליונים תלוי בליבו של אדם, ונמצא מזה, שכן הוא אופן ההמשכה בכל העולמות שלמעלה. והיינו שבעצם הרי האורות שלמעלה הם מובדלים ומופרשים מכל הענינים, וצ"ל הפסק וצמצום כדי שיומשכו למטה. דהפסק זה נמשל לשערות[17]. דשערות האדם הרי הם ממותרי המוחין, היינו שהמוחין הם באופן נעלה כ"כ שאין הכלי יכול להכילם, אבל מ"מ כדי שיצמחו מזה שערות ה"ז ע"י הפסק של גולגולת. וכן הוא למעלה, שהמשכת האור מלמעלה היא ע"י צמצום שעל ידו נעשה אח"כ הקו שהוא קו קצר ומצומצם[18].

ובזה יובן מ"ש בנזיר קדוש יהי' גדל פרע שער ראשו[19], דענין הקדושה שייך לענין השערות, כי המשכת הקדושה העליונה שלמעלה, שהיא למעלה מכל הענינים, הרי היא ע"י צמצום בבחי' שערות. והרי הקדושה דנזיר היא קדושה כזו שלמעלה מכל הענינים, דנזיר הוא מלשון נזר אלקיו על ראשו[20], היינו שהוא בחי' נזר ומקיף שלמעלה מהשתלשלות, ואעפ"כ נמשך על ראשו, שזהו ע"י בחי' שערות.

ובזה יש לבאר ג"כ מ"ש הרמב"ם בהלכות נזירות[21] [בשיעור דיום זה] שמשון לא הי' נזיר גמור וכיצד הי' דינו הי' אסור ביין ואסור בתגלחת ומותר להטמא למתים, ומשמעות הענין הוא, דאפשר שתהי' מציאות של נזירות בלי איסור טומאה למתים. וע"פ הנ"ל מובן, כי עיקר ענין הנזירות הוא איסור תגלחת הקשור עם שערות, וגם ענין איסור יין שייך לזה, שהרי צ"ל זהירות מיוחדת מזה שלא יהי' אצלו הענין שהי' בנדב ואביהו, ולכן הזהירות מיין היא באופן מיוחד כמ"ש הרמב"ם[22] אמרו חכמים[23] סביב לכרם לא יקרב, משא"כ ענין הזהירות מטומאה אי"ז שייך לעצם ענין הנזירות, אלא זהו דבר נוסף ודרגא נוספת. ועוד זאת, שגם האיסור דיין הרי הוא שייך לאיזה שיעור של יין, משא"כ בענין איסור תגלחת הרי אסור לגלח אפילו שערה אחת. וטעם הדבר מובן ע"פ הנ"ל, כי כל ענין הנזירות שייך לגידול השערות שזה מרמז על המשכה נעלית ביותר הנמשכת ע''י צמצום כו'.

אמנם מכיון שעבודת האדם צ"ל בבחירה חפשית כמ"ש[24] ובחרת בחיים, לכן הרי כשם שישנו ענין השערות דנזיר שהוא המשכת קדושה נעלית ביותר, עד"ז ישנו הענין דשער באשה ערוה[25], שלכן אסור שיהי' גילוי השערות, כי אפשר שיומשך מזה יניקה לחיצונים[26]. ואדרבה, מכיון שההמשכה היא ממקום עליון ביותר, הרי כשנמשך למטה אפשר שתהי' מזה יניקה גדולה יותר, וכמבואר כ"ז בסהמ"צ להצ"צ[27].

והנה ענין הנ"ל הוא ההמשכה בבחי' קדוש, כמ"ש קדוש יהי' גו'. אמנם תכלית הכוונה היא כנ"ל, שיומשך בכל ג' בחי' קדוש, ועד לבחי' ברוך כבוד הוי' ממקומו, בבחי' מקום, ולא רק מקום מלשון מעלה ומדריגה[28], אלא במקום כפשוטו, וגם בזמן כפשוטו, לא רק בחי' סדר זמנים או שינויים וכיו"ב אלא בבחי' זמן ממש.

והענין בעבודת האדם, הנה פירוש הפשוט דהפסוק ונקדשתי בתוך בני ישראל הוא הציווי על קידוש השם[29], דהיינו ענין המסירת נפש. והרי מבואר בתניא[30] שעסק התורה והמצוות בכלל הוא ענין מסירת נפש ממש. ונמצא שכללות ענין המשכת הקדושה בתוך בנ"י הוא ע"י כללות עסק התומ"צ. וזהו גם מה שאומרים במשנה[31] לאחרי לימוד פרקי אבות רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות. שע"י ריבוי התורה ומצוות נעשה לזכות את ישראל, הזיכוך והבירור באופן נעלה ביותר. וענין זה שייך לכל ישראל, כמבואר בתניא[32] שגם קל שבקלים ומי שמלא מצוות כרימון[33] הרי הוא מוסר נפשו על קידוש השם. וי"ל שעי"ז שזה שמלא מצוות כרימון הרי תוכו (של הרימון) אכל קליפתו זרק[34], היינו שמבטל את הלבושים המכסים על תוכו ופנימיותו, שזהו במס"נ שלו, הרי זה מביא להמשכת הקדושה מלמעלה ג"כ באופן כזה שהוא בבחי' קליפתו זרק, בלי שום לבושים, ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך[35], כי כולם ידעו אותי[36], ועד שהיש האמיתי והיש הנברא הם כולא חד, כמבואר בביאורי הזוהר[37].

וע"י העסק בכל ענינים אלו כמבואר בדרושי רבותינו נשיאינו, כמבואר בלקו"ת שם בדרוש ארוך עם כמה סעיפים ועם ביאורים וכו', ואח"כ יש עוד ביאורים מרבותינו נשיאינו[38] שכולם מיוסדים על דרוש זה, ולמעלה יותר, שכולם מיוסדים על הפסוק בתורה שבכתב ונקדשתי בתוך בני ישראל, זוכים בקרוב ממש לקיום ענין ולא יכנף עוד מוריך, ובפרט שכבר עומדים לאחרי הבטחת נשיא דורנו לאלתר לגאולה[39], ושכבר נגמר צחצוח כפתורי הלבושים[40] שלובשים לקבל פני משיח צדקנו, ויהי' כ"ז במהרה בימינו ממש.

מקורות