בס״ד. ש״פ האזינו, י״ב תשרי ה׳תשל״ח

כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף גו׳ ישאהו על אברתו, ה׳ בדד ינחנו גו׳[1]. וידועים דיוקי רבותינו נשיאינו בזה[2], דצריך להבין מהו ענין פרטי מדרגות אלו. והסדר בהן הוא מלמטה למעלה, ממדרגה א׳ למדרגה נעלית יותר. שמתחיל בכנשר יעיר קנו שהו״ע של התעוררות בלבד (כפירש״י), ואח״כ בא לענין נעלה יותר, על גוזליו ירחף, שהוא (יותר מהתעוררות) נוגע ואינו נוגע (כפירש״י), ולאחרי זה בא לענין הנעלה עוד יותר, ישאהו על אברתו, שמעלה את בניו למעלה מאברתו. ולאחרי זה באים לענין שנעלה עוד יותר, הוי׳ בדד ינחנו גו׳. והנה מ״ש כנשר בכ׳ הדמיון[3], מורה שהנשר הוא ענין של דמיון, דבענין הדמיון ב׳ פרטים, שמצד אחד צריך להיות שייכות בין ב׳ הדברים (דאם לאו, איך שייך לדמותם), אבל לאידך, ב׳ דברים אלו אינן אותו הדבר. וכמו״כ הוא בכתוב זה שנאמר כנשר, שמצד א׳ הנמשל דומה לענין הנשר, שהרי תורת אמת מדמה אותם, אבל לאידך הוא נעלה יותר מענין הנשר, ולכן הוא רק דמיון בלבד (כנשר). וע״פ מאמר השל״ה[4] דהתורה מדברת בעליונים ורומזת בתחתונים [שזהו היפך ממאמר העולם שהתורה מדברת בתחתונים ורומזת בעליונים], מובן שמה שהכתוב מדמה לנשר היינו לנשר שבעליונים, ומזה מובן שהנמשל (בכנשר יעיר קנו) הוא למעלה גם מהנשר העליון (שבהעליונים). דאף שיש דמיון ביניהם, מ״מ הוא רק דמיון בלבד והוא למעלה גם מנשר העליון.

והענין הוא [כמבואר בהדרושים עה״כ[5], מתחיל מהמבואר בלקו״ת[6]] דענין הנשר שבכתוב זה קאי על הנשר העליון שבמרכבה שעליו נאמר[7] פני ארי׳ אל הימין גו׳ ופני נשר לארבעתן [ומבחי׳ נשר זה שבעליון נמשך גם הרמז בתחתונים, דקאי על נשר כפשוטו, כפירש״י]. והנשר כפשוטו הוא רחמני (כפירש״י), ומזה מובן שענין הנשר העליון הוא בחי׳ הרחמים. וזהו ג״כ מדתו של יעקב, מדת הרחמים, כמבואר בתניא[8] עה״כ[9] וישק יעקב לרחל וישא את קולו ויבך, ובמאמרים[10]. וכמבואר בדרושי תקיעת שופר[11] דאברהם מימין כו׳ ויעקב באמצע, שהוא בקו האמצעי, בחי׳ רחמים. והנה מדתו של יעקב היא (ג״כ) מדת האמת[12] כמ״ש[13] תתן אמת ליעקב, וצריך להבין מהו הקשר שבין ב׳ הענינים דרחמים ואמת, ששניהם הם מדתו של יעקב. אך הענין הוא, שענין הרחמים שבכל מדריגה ומדריגה הוא מצד בחי׳ האמת. וע״ד מה שנת״ל[14] בענין הבקשה[15] ברחמיך הרבים רחם עלינו, שמבקשים ברחמיך הרבים דייקא משום שלא הגיע עדיין לבחי׳ אמת בשלימותה, ולבחי׳ אמת לאמיתו[16]. דאף שכבר הגיע ע״י עבודתו לבחי׳ אמת, מ״מ כיון שעדיין חסר אצלו בחי׳ אמת לאמיתו, אינו מרגיש גודל הרחמנות שעליו, ולכן מבקש ברחמיך הרבים, דייקא, רחם עלינו[17]. וזהו דענין הרחמנות שבכל מדריגה תלוי בבחי׳ האמת שבה.

והנה, ענין הרחמים שבפני הנשר שבמרכבה הוא על הבחינה שלמטה מהמרכבה. כי על הבחינה שלמעלה מהמרכבה לא שייך אצלו ענין הרחמנות, ובהבחינה שבהמרכבה עצמה ג״כ לא שייך ענין הרחמנות, דאף שנאמר[18] והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק, שע״י שרואות השכינה נרתעות מפני׳ וממהרות להשיב את ראשן (כמ״ש בפירש״י שם), ובמילא אינן רואות את השכינה, הרי שיש בזה שינויים[19]. ולכן בחי׳ הרחמים שבהמרכבה היא על המדרגות שלמטה מהמרכבה. והנה, האבות הן הן המרכבה[20], כי במרכבה כמה דרגות, דישנה מרכבתא תתאה, בחי׳ י״ב בקר שהים עליהם מלמעלה[21], אבל למעלה מזה היא בחי׳ מרכבתא עילאה, שהיא בחי׳ האבות, בחי׳ חג״ת (ככל הביאורים שבזה[22]). ובבחינה זו, בחי׳ הרחמים הוא על המרכבה שלמטה הימנה, על בחי׳ מרכבתא תתאה. וזהו מ״ש כנשר יעיר קנו, דישנו בחי׳ נשר (העליון) ממש (בלי כ׳ הדמיון), שהוא בחי׳ הרחמים, מדתו של יעקב, בחי׳ קו האמצעי, שהו״ע הרחמים על המדריגות שלמטה מהמרכבה ועל המרכבתא תתאה.

אמנם מ״ש כנשר (בכ׳ הדמיון) קאי על בחינה שלמעלה מבחי׳ הנשר (ממש), אבל מ״מ הוא דוגמת בחי׳ הנשר (ממש). והענין הוא, דבחינה זו (כנשר, שלמעלה מנשר ממש) קאי על בחי׳ הרחמים שלמעלה מהשתלשלות (מבחי׳ קוין). ומשום זה אין זה בחי׳ הנשר ממש, כי היא בחי׳ רחמים שלמעלה מקוין, אבל מ״מ אומרים ע״ז כנשר (שמדמין את בחי׳ רחמים אלו שלמעלה מהשתלשלות לבחי׳ הנשר ממש, הרחמים דהשתלשלות), כי גם בחי׳ רחמים אלו יש להם שייכות להרחמים דסדר השתלשלות. וע״ד המבואר[23] בענין רצון תחתון ורצון עליון, שבחי׳ רצון תחתון היא כלי לבחי׳ רצון עליון, ועד״ז בענין תשובה תתאה ותשובה עילאה[24], שתשובה תתאה היא כלי לתשובה עילאה, וכן הוא בענין יראה תתאה ויראה עילאה[25], שיראה תתאה היא כלי ליראה עילאה. וכמו״כ הוא גם בנדו״ד, שבחי׳ הרחמים דסדר השתלשלות שייכים לבחי׳ הרחמים שלמעלה מסדר השתלשלות.

והנה מ״ש כנשר יעיר קנו, דקאי על בחי׳ הרחמים שלמעלה מהשתלשלות, בא בהמשך להכתובים שלפניו, דשם נאמר[26] ימצאהו בארץ מדבר גו׳, ולפני זה נאמר[27] כי חלק הוי׳ עמו יעקב חבל נחלתו, ובהמשך לזה בא ענין הרחמים דכנשר יעיר קנו. והענין הוא, דמ״ש כי חלק הוי׳ עמו קאי על הנשמה, שגם בבחי׳ עמו היא חלק הוי׳. דענין חלק הוי׳ הוא מה שהנשמה היא מבחי׳ ה׳ תתאה, כמבואר באגה״ת[28]. וידוע מאמר הבעש״ט[29] דהעצם כשאתה תופס מקצת מן העצם אתה תופס בכולו, או כלשון שני שהובא בזה[30] העצם כשאתה תופס בחלקו כו׳, ומזה מובן גם בענין הנשמה שהיא חלק הוי׳, ומ״מ יש בה כל העצם. אמנם, הנשמה ירדה למטה, שזהו ירידה גדולה, מאיגרא רמה לבירא עמיקתא[31]. וכמו שאומרים[32] נשמה שנתת בי טהורה היא, דהנשמה היא בבחי׳ נתת בי, בעולם האצילות, ואח״כ יורדת באתה בראתה, אתה יצרתה ואתה נפחתה בי, בעולמות בי״ע[33], עד שמגיעה לבחינה ומדרגה תחתונה ביותר שעז״נ ואתה משמרה בקרבי, שמצד גודל הירידה שבהעולם, הנשמה צריכה שמירה שלא תיזק, וצריכה לשמירה מעולה דוקא, ועד להשמירה דואתה (דוקא) משמרה בקרבי. וזהו מ״ש ימצאהו בארץ מדבר, דקאי על גודל הירידה דהנשמה, חלק הוי׳. והנה ע״י השמירה דואתה משמרה בקרבי, לא רק שהנשמה אינה ניזקת ע״י העולם, אלא אדרבה, הנשמה פועלת עלי׳ בהעולם, ועז״נ ישאהו על אברתו. וזהו תכלית ירידת הנשמה, שע״י הירידה יהי׳ עלי׳ לבחינה נעלית יותר. אמנם כשהנשמה לא פעלה עדיין העלי׳, אף אם הגיעה לבחי׳ נתת בי, צריך לעורר רחמים עלי׳, שיהי׳ ברחמיך הרבים רחם עלינו. כי אף שפעלה עלי׳ עד בחי׳ נתת שבאצילות, מ״מ כיון שירידתה היתה בשביל העלי׳, צריך להיות העלי׳ למקום ומדריגה שלמעלה יותר ממקומה שלפני הירידה. וכיון שגם לפני ירידתה היתה הנשמה בבחי׳ נתת, מובן שהעלי׳ צ״ל לבחינה שלמעלה גם מבחי׳ נתת, וכל זמן שלא פעלה להתעלות להבחינה שלמעלה מנתת אזי הוא גודל הרחמנות עלי׳. וזהו מ״ש כנשר יעיר קנו, דהיות דימצאהו בארץ מדבר, דהנשמה היא בבחי׳ ירידה, שעדיין לא פעלה העלי׳ והיא רק בבחי׳ נתת, משום זה צ״ל התעוררות רחמים עלי׳ מבחינה שלמעלה מסדר השתלשלות, כנשר יעיר קנו.

ובזה יובן ג״כ סדר הכתוב[34], דמתחילה יעיר קנו, שאינו אלא שמעורר בלבד (היות שזהו בחי׳ נשר שלמעלה ממדידה והגבלה), ואח״כ על גוזליו ירחף, שנמשך זה בבחי׳ לבוש (שמרחף סביב סביב). ואח״כ הוא ישאהו על אברתו, דאברתו פירוש אבר (נוסף על פירוש הפשוט דאברתו הם הכנפיים), וישאהו על אברתו היינו שמתעלה למעלה מבחי׳ האברין. ואח״כ בא להוי׳ בדד ינחנו, שהו״ע ישראל ומלכא בלחודוהי[35], שנעשה דירה בתחתונים[36] דוקא.

והנה בחינה הנ״ל (כנשר יעיר קנו כו׳ הוי׳ בדד ינחנו) בזמני השנה קאי על התחלת השנה[37], דכמו שפרשת נצבים קורין לעולם לפני ראש השנה[38], כמו״כ פרשת האזינו קורין לעולם אחר ראש השנה [דפרשת וילך לפעמים קורין לפני ראש השנה ולפעמים לאחריו, אבל פרשת האזינו לעולם קורין לאחר ראש השנה]. וכנשר יעיר קנו זהו ענין י״ג מדות הרחמים שמתגלים בחודש אלול, שאז אומרים לדוד ה׳ אורי וישעי[39], והעבודה היא כמ״ש[40] בקשו פני, ואח״כ הוא ראש השנה, שאז הוא העבודה דתמליכוני עליכם[41], שעי״ז פועלים שיהי׳ בעשי״ת קירוב המאור אל הניצוץ[42], ועוד יותר שיהי׳ כלשון הידוע[43] התגלות המאור אל הניצוץ, עד שבאים ליום הכיפורים. וענין העבודה דימים אלו הוא עבודת התשובה, כדאיתא ברמב״ם[44] דישנם ג׳ מדריגות בענין התשובה, התשובה דכל השנה, התשובה דעשרת ימי תשובה והתשובה דיום הכיפורים. ועל התשובה דעשי״ת כותב שם שאז התשובה היא יפה יותר ומתקבלת מיד, שההמשכה היא באופן דעד מהרה ירוץ דברו[45], משום שנמשך ממדרגה כזו שאין מעכב לגבה[46]. וע״י התשובה פועלים שיהי׳ ישאהו על אברתו, שמגיע לבחינה שלמעלה מבחי׳ רמ״ח אברין דמלכא[47], ולכן בכח מדריגה זו למלאות ולתקן החסרון בהרמ״ח מצוות עשה, כמבואר בכמה מקומות[48]. ועי״ז נעשה אח״כ שיהי׳ ה׳ בדד ינחנו, בעצמות לבדו (אַליין).

והנה כמו שהוא בזמני השנה, כן הוא גם בפרטיות בעבודת כל אחד בכל יום. והענין הוא, כמבואר בלקו״ת[49] שבימי משה נמשך האור והשפע לישראל ע״י השכינה בעצמה שלא ע״י המלאכים, שהרי משה לא רצה בשליחות מלאך כמ״ש[50] אם אין פניך הולכים (ועד״ז הי׳ גם בעבודתם), אמנם אח״כ הוצרכו לקבל ע״י מלאכים, ואפילו ביהושע אמר לו המלאך[51] אני שר צבא ה׳ עתה באתי (עתה דוקא, אבל לא בימי משה, שאמר אם אין פניך הולכים גו׳). דלאחר ימי משה הותחל הסדר מלמטה למעלה, אבל אח״כ באים גם לבחי׳ פניך עצמם כו׳, כי התכלית הוא כבקשת משה להיות פניך דוקא הולכים.

ויש לקשר ג׳ ענינים הנ״ל (דכנשר יעיר קנו וכו׳) בג׳ הפירושים שבהכתוב את הוי׳ האמרת והוי׳ האמירך. שנת״ל[52] מדרושי כ״ק אדמו״ר הצ״צ[53] [המיוסדים על דרושי כ״ק אדמו״ר הזקן], וכן הובא גם בדרושי כ״ק אדמו״ר מהר״ש [בעל ההילולא די״ג תשרי] בד״ה את הוי׳ האמרת תר״ל[54], דבהאמרת והאמירך ג׳ פירושים, א׳ לשון שבח, ב׳ לשון לבוש וג׳ לשון אמירה, בבחי׳ הדיבור דעשרת הדברות ומהם נמשך בעשרה מאמרות. וכן תהי׳ לנו, שיומשך בבחי׳ הדיבור דעשרת הדברות, וכמו שעשרת הדברות היו בלוחות שניות שניתנו ביום הכיפורים באופן דכפלים[55] לתושי׳[56], ואח״כ הוי׳ בדד ינחנו, שזה קאי אמה שאומרים בשמחת תורה בטח בדד עין יעקב[57]. ואח״כ נמשך בעולמות, בבראשית ברא אלקים[58], שנעשים שמים חדשים וארץ חדשה, וכן יעמוד זרעכם ושמכם[59], בגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו, בקרוב ממש.

מקורות והערות