הסיפור המופלא על רבי עקיבא ורחל

ר' עקיבא רועה של כלבא שבוע היה.

ראתה אותו בתו שהוא צנוע ומעולה, אמרה לו:

אם מתקדשת אני לך, אתה הולך ללמוד בבית המדרש?

אמר לה: כן.

הלכה והתקדשה לו בצנעה.

הגיע הדבר לאוזני אביה, החליט להוציאה מביתו ולהדירה מנכסיו.

בחורף היו ישנים במתבן והיה מלקט את התבן משערה.

אמר לה: אילו היה בידי הייתי נותן לך "ירושלים של זהב".

נזדמן אליהם אליהו הנביא בפתח המתבן ונדמה להם כעני, אמר להם:

תנו לי מעט תבן כי אשתי ילדה ואין לה במה לשכב.

אמר ר' עקיבא לאשתו: ראי עני זה שאפילו תבן אין לו.

אמרה רחל לר' עקיבא: לך ותלמד בבית המדרש.

בינתיים הלך ר' עקיבא לבית המדרש וישב שם שתים עשרה שנה.

לסוף שתים עשרה שנה חזר ר' עקיבא לביתו כשהוא מלווה בשנים עשר אלפי תלמידים

שמע ר' עקיבא זקן אחד שאומר לאשתו:

טוב עשה לך אביך… לא רק שאינו דומה לך אלא שעזב אותך כאלמנה חיה.

אמרה לו: לו היה שומע בקולי הייתי רוצה שישב בבית המדרש עוד שתים עשרה שנים.

אמר ר' עקיבא: אם כן יש לי רשות להישאר עוד שתים עשרה שנה.

חזר וישב עוד שתים עשרה שנים בבית המדרש.

סוף סוף חזר לביתו ועמו עשרים וארבעה אלף תלמידים

שמעה אשתו ויצאה לקראתו.

אמרו לה השכנות : שאלי מחברותייך בגדים לבשי אותם והתכסי בהם.

אמרה להם: יודע צדיק נפש בהמתו (משלי יב י)

כשהגיעה אצלו, נפלה על פניה והיתה מנשקת רגליו,

ראו התלמידים ודחפו אותה.

אמר להם: ר' עקיבא, הניחו לה, שלי ושלכם שלה הוא.

שמע אביה שהגיע למקום אדם גדול, אמר אלך אליו, אולי יתיר לי את נדרי.

בא אליו כלבא שבוע.

אמר לו ר' עקיבא: לו היית יודע שיהיה גדול בתורה האם היית נודר נדר זה?

ענה לו האב: אפילו היה יודע פרק אחד, אפילו הלכה אחת.

אמר לו: אני הוא.

נפל על פניו ונשקו ברגלו ונתן לו מחצית ממונו.

(ע"פ כתובות סב ב ונדרים נ א)

הסבר על הסיפור

סיפור זה הוא סיפור מופלא על רחל בתו של העשיר המופלג כלבא שבוע (אחד משלושה העשירים הגדולים ביותר בירושלים), שודאי היתה בת תפנוקים שלא היה חסר לה דבר, ובכל זאת, בוחרת להינשא לאיש פשוט בור ועם הארץ, רק משום שמכירה במידותיו המעולות. ואף לאחר שאביה הדירה מנכסיו, אין היא נרתעת ואין היא חוזרת בה ממעשיה ואינה בוחלת לגור עם חתנה במתבן…

הקב"ה, השותף השלישי בנישואין אלה, הצופה ומביט ומקשיב ומאזין ובוחן כליות ולב ויודע שרחל עושה מעשיה לשם שמים, רוצה לעודד את הזוג הטרי ושולח להם את אליהו הנביא בדמות איש עני המבקש תבן עבור אשתו היולדת, להראות להם שיש אנשים עניים יותר. ובעצם לתת להם את התחושה שזוג אוהבים שיש להם תכלית משותפת אינם עניים באמת.

ר' עקיבא שמכיר לאשתו טובה ותודה משיב לה מידה כנגד מידה, אהבה תחת אהבה. כשהוא מסיר בחיבתו אליה את התבן משערה הוא מבטא משאלה: לו היה בידי הייתי נותן לך "ירושלים של זהב" (תכשיט יקר לראש). משאלה כזו היא הרבה למעלה מהבטחה של מי שיש בידו… ומבטאת רגש אהבה עמוק.

רחל אשה כשרה העושה רצון בעלה (שעושה רצונו ללמוד תורה) שולחת את בעלה ללמוד תורה. כאן היא מגלה את התכלית האמיתית לנישואיה. לא לטובת עצמה התחתנה אתו, אלא בהיותה אשת חיל היא רוצה בטובת בעלה. היא חפצה להוציא מן הכח אל הפועל את היכולות הגנוזות בו, ופועלת יחד אתו לגלות את הכוחות הפנימיים והנעלמים האצורים בו, את אותם כשרונות שחשה בהם בתבונתה עוד בהיותו בור ועם הארץ. לשם כך היא מוכנה להישאר לבדה שתים עשרה שנה ועוד שתים עשרה שנה ובלבד שיעשה עבודתו הקדושה בלימוד תורה.

מתוך בינה יתירה נתנה לו את הזמן תוך ויתור מלא על אנוכיותה… עשרים וארבע שנות ציפייה נראו לה כימים אחדים ביודעה את גודל המעלה של לימוד תורה.

בציפיה שהיתה קשה לשניהם היתה גם ברכה ושמחה. וכשרבי עקיבא עשה אתנחתא קלה ורצה לשוב לביתו אחרי שתים עשרה שנה, כבר היה בדרך לביתו עם שנים עשר אלף תלמידיו, אולם כששמע שהביעה אשתו דעתה ומשאלתה שילך לבית המדרש עוד שתים עשרה שנה הסתפק בפגישה רוחנית עם אשתו וקיבל ממנה את הכח לחזור בו מדרכו הביתה וללכת לבית המדרש לעוד שתים עשרה שנה.

והקב"ה הנאמן לשלם שכר משלם לבני הזוג כגמולם הטוב. ר' עקיבא חוזר לביתו עם כתר תורה, רב גדול עם עשרים וארבעה אלף תלמידים, וכשמגיע היא אינה מתביישת לקבל את פניו בבגדיה הפשוטים ואין היא טורחת לשאול בגדים מחברותיה. היא יודעת שיודע צדיק נפש בהמתו. וכשם שהיא לא הביטה בחיצוניותו וקיבלה אותו בראשית נישואיהם, כך הוא מקבל אותה כמות שהיא אף לאחר שהפך לאיש גדול וחשוב.

איש ואשתו זיווג משמים שהיו רחוקים זה מזה בזמן ומקום ונשארו בקשר נפשי עמוק שאין לו גבולות, חוזרים להיות כזוג שלא נפרדו מעולם. ר' עקיבא יודע שכל תורתו ותורת תלמידיו הם בזכות אשתו ושלה הם. ר' עקיבא ורחל שותפים בשכר עמלם.

סוף טוב הכל טוב… ר' עקיבא ורחל לא עוד זוג מסכנים. ר' עקיבא כבר אינו רועה הצאן הבור ועם הארץ של כלבא שבוע. כשר' עקיבא חוזר לביתו רב גדול ועצום ביתם עשיר ברוחניות ובגשמיות.

צחוק הגורל מגיע לשיאו כאשר כלבא שבוע מבקש להתיר את נדרו אצל הרב הגדול שהגיע לעיר הוא ר' עקיבא. דוקא חתנו שבתחילה לא רצה לקבלו ובגללו נדר את נדרו מתיר לו את נדרו והוא זוכה לקבל חצי מרכושו. המעגל נסגר ר' עקיבא חוזר לרחל אשתו, יש שלום בית בין אב לבתו ושלום על ישראל.