בשבתות אלה של הקיץ בהם אנו מברכים זה את זה ב"קיץ בריא" בגשמיות וברוחניות,

אנו לומדים 'פרקי אבות', שתוכנם 'מוסרים ומדות' ו'מילי דחסידותא' הקשורים לגאולה.

ואכן לימוד מסכת אבות וקיומה מביא את האדם לבירור וזיכוך חומריות גופו,

דבר המחייב כל יהודי ואף אחד אינו רשאי להיבטל ממנה.

גולת הכותרת של פרקי אבות היא המשנה אותה אומרים לפני לימוד פרקי אבות:

"כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, שנאמר: ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ,

נצר מטעי מעשי ידי להתפאר".

משמע, מאחר ש"ועמך – כולם צדיקים",

"לעולם יירשו ארץ", היא "ארץ החיים", הוא העולם הבא.

"עולם הבא" הוא עולם התחיה כשיחיו המתים, להבדיל מגן עדן עולם הנשמות.

ואכן גן עדן שייך לעולם הנשמות בלי גופים ועולם התחייה שייך לנשמות בגופים.

לעתיד לבוא בעולם התחייה תתלבש הנשמה בגוף גשמי שיהיה בתכלית הזיכוך,

דוגמת גופו של אדם הראשון יציר כפיו של הקב"ה שהיה מכהה גלגל חמה,

אם לא למעלה מזה…

וכל ישראל יזכו לעולם התחיה בניגוד לגן עדן שיש כמה תנאים לזכות בו.

נשאלת השאלה:

הרי הגילוי שיהיה בעולם הבא לעתיד לבוא הוא הרבה יותר נעלה מהגילוי של גן עדן,

אפילו מהדרגה הגבוהה ביותר שבגן עדן העליון,

אז איך יתכן שכל ישראל אפילו "רשעים"… יזכו לעולם הבא שכר נעלה ביותר,

בשעה שכדי לעלות לגן עדן ואפילו לגן עדן התחתון צריך לעמוד בתנאים לא קלים,

שהרי "מי יעלה בהר ה'"?… רק "נקי כפים ובר לבב!"…

ואף נשמות שכבר אלפי שנים בגן עדן ושלוש פעמים ביום מתעלות לדרגה גבוהה יותר,

לעתיד לבוא בתחיית המתים יתלבשו בגופים לחזות בגילויים נפלאים שבאין ערוך לגן עדן;

והרי בגן עדן זוכים לזיו השכינה דוקא על ידי ההפשטה מדברים גשמיים,

שלכן קודם העליה לגן עדן צריך טבילה בנהר דינור, כדי לשכוח "חיזו דהאי עלמא".

וגם בעליות בגן עדן עצמו בכל עליה,

צריך לשכוח תחילה את ההשגה והתענוג של המדרגה התחתונה.

והרי לכאורה לגוף הגשמי יש הרבה יותר הגבלות מאשר לנשמה הרוחנית,

כמו לכל דבר גשמי בעולם שתחת ממשלת הזמן והמקום?…

האם לא היה ראוי ששכר נעלה ונכסף כזה של הגילויים בעולם התחייה

יינתן דוקא לנשמה שמעלתה גדולה ממעלת הגוף החומרי?…

כדי לענות על שאלה מורכבת זו צריך להבין תחילה מהו ההבדל הפנימי שבין נשמה לגוף,

מהו ההבדל בין גן עדן לעולם התחייה, ומהו ההבדל בין תורה למצוות.

ההבדל שבין גן עדן לעולם התחייה קשור ביסודו בהבדל שבין תורה למצוות.

התורה היא בדוגמת אדם – "זאת תורת האדם".

כשם שאדם מורכב מגוף ונשמה, כך בתורה יש גוף ונשמה –

תורה היא נשמה ומצוות הן הגוף.

רמ"ח מצוות נקראים "רמ"ח איברים דמלכא" – איברי המלך,

והתורה היא הדם הזורם באיברים,

הדם הוא הנפש שממשיך חיות באיברי המצוות.

מצוות כגוף קשורות בזמן ומקום, והתורה כנשמה למעלה מזמן ומקום,

(לכן "כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה" גם כשאינו במקום וזמן ההקרבה).

אם כן, לימוד תורה שייך בעיקר לנשמה וקיום מצוות שייך בעיקר לגוף.

השאלה, מה נעלה ממה תורה ממצוות או מצוות מתורה היא שאלה מורכבת,

כי יש מעלה במצוות שאין בלימוד תורה ויש מעלה בלימוד תורה שאין במצוות,

יש בזה מה שאין בזה ואי אפשר זה בלא זה.

בכל זאת יש מעלה יתירה במצוות על התורה מבחינת מקום מוצאן.

התורה היא למעלה מן המצוות רק כפי שנמשכו בגילוי,

אולם בשורשן המצוות למעלה מן התורה.

כי התורה היא חכמתו של הקב"ה והמצוות הן רצונו,

ורצון הוא למעלה מחכמה.

יתירה מזאת, גם לאחר שתורה ומצוות נמשכו בגילוי ניכרת מעלת המצוות,

שהתורה היא פירוש וביאור למצוות.

ומתוך הכרתה במעלת המצוות נמשכת לפרש ולבאר אותן.

בדומה לקשר בין הגוף לנשמה שחיות הגוף הוא מהנשמה,

אך שורש הגוף הוא למעלה מן הנשמה,

ולכן הנשמה המכירה במעלת הגוף מצד שורשו נמשכת להחיותו.

ואכן נשמת האדם וגופו הם דוגמת התורה והמצוות.

והקב"ה אוהב את ישראל מצד נשמתם כאב לבניו – "בנים אתם לה' אלוקיכם"

באהבה טבעית כביכול ששורשה ממדרגה שיש תפיסת מקום לנאהב,

ואינה מעצמותו ממש…

לא כן, אהבת הקב"ה לישראל והתקשרותו אליהם מצד הגוף שלהם,

שאינה נובעת ממעלת גופם וגם לא ממעלתם כבניו – מעלה עצמית,

אלא רק כי הקב"ה בחר בגוף של ישראל בבחירה חופשית,

ובחירה זו היא מעצמותו ממש.

וכידוע כל ישראל חייבים בקיום מצוות באופן שוה,

כי המצוות שמקורן ברצון העליון הן למעלה מהתחלקות,

ואילו לגבי החובה ללמוד תורה יש רמות חיוב שונות.

יושבי אוהל שיש להם פנאי חייבים להגות בתורה תמיד – "והגית בו יומם ולילה" כפשוטו,

לעומת זאת, בעלי עסקים יוצאים ידי חובה בפרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית.

כי התורה היא חכמתו של הקב"ה ויש בה התחלקות.

ומכיון שהמצוות הם רצון העליון ושייכות לגוף שבו בחר ה',

לכן כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא;

כי כל ישראל מקיימים מצוות, עד שאפילו פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון.

לכן אף שהגילוי בתחיית המתים יהיה נעלה מהגילוי שבגן עדן כל ישראל יזכו בו,

כי בגן עדן מאירה התורה שלומדים בעולם הזה,

ולעתיד לבוא בעולם התחיה יאירו המצוות שמקיימים עכשיו.

הכל מכוון מלמעלה ותכלית פנימיות הכוונה העליונה היא,

שישראל יעשו לה' יתברך דירה בתחתונים,

בעולם הזה התחתון שאין תחתון למטה ממנו,

וכמאמר "סוף מעשה במחשבה תחילה".

על ידי העבודה של מעשה המצות נפעלת הכוונה העליונה לעשיית הדירה לה' בעולם,

כי על ידי המצוות נפעל בירור וזיכוך הגוף ועניני העולם כמבואר בתניא.

ומכיון שכל ישראל הם "נצר מטעי, מעשה ידי" של הקב"ה,

מרגיש כל יהודי את חובתו להגשים את תכלית הכוונה העליונה ומבצעה בפועל ממש.

עם ישראל – "נצר מטעי" – מצמיח לכבוד הקב"ה פירות שלא בערך למה שנטע.

וכאשר תסתיים העבודה של בירור וזיכוך העולם,

והעולם יהיה דירה לה' יתברך – דירה לעצמותו ממש,

לעם ישראל יהיו חיים נצחיים – נשמות בגופים!

וכולם יראו בגלוי שהקב"ה בחר בגופם של ישראל.

זוהי גדולתו של הקב"ה שנטל הכל לעצמו – "הכל בידי שמים",

ומרוב חסדו, השאיר לישראל דבר אחד שאינו נכלל ב"הכל בידי שמים",

היא "יראת שמים" שמסר לשליטת עמו מחיבתו אליהם.

אמנם הניסיון של עם ישראל ביראת שמים אינו קל,

ולעתיד לבוא כשידמה להם היצר הרע כהר גבוה,

ויאמרו, היאך יכולנו לכבוש הר גבוה כזה?

אף הקב"ה יתמה עמהם וישאל אותם,

איך מנטיעה קטנה שנטעתי צמחו פירות רבים וגדולים כל כך?

ומהתענוג והנחת רוח שעם ישראל נותנים לאביהם שבשמים,

יזכו נצר מטעיו של הקב"ה בכל היעודים של הגאולה,

כשעטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה.

אם כן, כל יהודי שייך ראוי וזכאי לעולם הבא, עולם התחייה,

כי קיום המצוות השייך לכל ישראל שייך בעיקר לגוף.

ואף שלכאורה העשיה נמוכה מכל הכוחות,

ואינה מכריחה לא רגש בלב ולא הבנה והשגה במוח,

מעלה גדולה יש בה עד כדי כך ש"המעשה הוא העיקר".

ומכיון שרק נשמה מלובשת בגוף יכולה לקיים מצוות אותן היא שומרת על ידי הגוף,

לכן גם קבלת השכר לעתיד לבוא תהיה לנשמה המלובשת בגוף דוקא.

אמנם בזמן התחיה תתגלה גם מעלת התורה שהביאה לידי מעשים טובים,

"גדול תלמוד שמביא לידי מעשה".

ואכן מעלת התלמוד היא שמביא לידי מעשה, ובזה הוא גם זוכה שנעשית בו גדלות,

כך שלימוד שתכליתו לפסוק דין בפועל ממש מייגע ועמוק יותר עד שנעשה בו עילוי.

ואכן לעתיד לבוא תהיה מעלת תורתו של משיח בשני עניינים:

א. שתתגלה שלימות התורה מצד עצמה.

ב. שיהיה לה עילוי בזכות המצוות שקיימו על ידה.

וכמו כן, בנוגע לנשמה – נוסף על כך שיתגלה שורש הנשמות עצמן,

תקבל הנשמה גם את הגילוי של מעלת הגוף שבחירת העצמות היא בגוף.

ויהי רצון, שע"י מעשינו ועבודתינו,

ובפרט על ידי העבודה ד"יפוצו מעיינותיך חוצה",

נזכה ללימוד תורתו של משיח מפי מלך משיח בקרוב ממש

בגאולה האמיתית והשלימה כשכל נשמות ישראל מכל הדורות יתלבשו בגופים.

(על פי מאמר הרבי: כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, ש"פ אחרי, מבה"ח אייר, תשל"ג)