פרשת-תצוה

שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן 1. מַה מְּיֻחָד בְּפָרָשַׁת תְּצַוֶּה? 2. מַהוּ “שֶׁמֶן זַיִת זַךְ”? 3. מַה פֵּרוּשׁ “כָּתִית”?


פָּרָשַׁת תְּצַוֶּה פּוֹתַחַת בְּעִנְיַן הַמְּנוֹרָה, וּמַסְבִּיר רַשִׁ”י שֶׁהִתְקַשָּׁה מֹשֶׁה רַבֵּינוּ בַּעֲשִׂיַּת הַמְּנוֹרָה, עַד שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַשְׁלִיךְ אֶת כִּכַּר הַזָּהָב לָאֵשׁ, וְהַמְּנוֹרָה נֶעֶשְׂתָה מֵאֵלֶיהָ.

שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן 1. בְּאֵיזֶה סֵדֶר נִכְתְּבוּ שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל אַבְנֵי הַחֹשֶׁן? 2. מֶה הָיוּ בִּגְדֵי הַכְּהֻנָּה שֶׁל אַהֲרֹן? 3. “וּמִלֵּאתָ אֶת יָדָם” – מַה פֵּרוּשׁ “מִלּוּי יָדַיִם”?…


שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן א. הָעֲבוֹדָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד נֶעֶשְׂתָה בִּידֵיהֶם ב. מִכְנְסֵי הַכֹּהֲנִים נוֹעֲדוּ לְכַסּוֹת _______ _______ ג. אֶחָד מִשְּׁמוֹת הַשְּׁבָטִים שֶׁהָיוּ עַל הָאֶבֶן הַשֵּׁנִית מֵאַבְנֵי הַשֹּׁהַם…


במאמר הרבי לפרשת תצוה, מסבר הרבי, שמשמעות “ואתה תצוה את בני ישראל” הוא, שעל ידי השפעת האמונה נהי’ “תצוה את בני ישראל”, תצוה, לשון צוותא וחיבור, היינו, שמחבר את כל בני ישראל יחד.

פרשת תצווה, היא פרשה שנקראת תמיד בסמיכות לז’ אדר יום הולדתו של משה רבנו ובאופן קצת פרדוכסלי, שמו לא מופיע בה פעם אחת. מדוע?

פָּרָשַׁת תְּצַוֶּה מְדַבֶּרֶת עַל חוֹבַת הַכֹּהֲנִים בְּהַדְלָקַת הַנֵּרוֹת, תָּמִיד בְּכָל יוֹם. עַל בִּגְדֵי הַכֹּהֲנִים. עַל טֶקֶס הַמִּלּוּאִים בּוֹ מַקְדִּישִׁים אֶת אַהֲרֹן וּבָנָיו לְכַהֵן בַּמִּקְדָּשׁ וְעַל מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת.

פָּרָשַׁת תְּצַוֶּה, הִיא הַפָּרָשָׁה הַיְּחִידָה שֶׁשְּׁמוֹ שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּינוּ אֵינוֹ מֻזְכָּר בָּהּ. מַדּוּעַ?

בחידון לשוני לפרשת השבוע ניתן לשפר את רמת לימוד הפרשה תוך התעמקות בלשון הקודש ובמסורה.


הרבי מסביר בשיחה לפרשת תצוה, שאין די בכך שיש אהבת ישראל, ולכל יהודי בכל מצב שהוא, ואפילו שהאהבה היא ״כמוך״ – אלא נדרשת פעולה למען יהודי אחר, ולמען כל יהודי אשר צריכה להתבטא ב״אוהב את הבריות ומקרבן לתורה״ במסירות נפש ממש.

שיעור חסידות לפי שיחות דבר מלכות של הרבי שליט”א מלך המשיח מליובאוויטש לפרשת ‘אתה תצוה’.

שבעה באדר מורה על השלימות דחודש אדר – שבעה ימים רצופים שכוללים כל שבעת ימי השבוע, שבעת ימי בראשית, ימי הבנין (כללות העולם).

לְכָל יְהוּדִי אֱמוּנָה חֲזָקָה בִּגְלַל הַ”מַּזָּל” שֶׁבְּנַפְשׁוֹ, וַהֲרֵי “מַזָּלוֹ” רוֹאֶה אֱלֹקוּת מַמָּשׁ, וּרְאִיָּה הִיא דָּבָר אֲמִתִּי בְּיוֹתֵר שֶׁאֵין לְהַכְחִישׁוֹ. בְּכָל זֹאת, בִּרְאִיָּה יֵשׁ סִבָּה לָאֱמוּנָה, שֶׁאֵינָהּ קְשׁוּרָה לְעֶצֶם מְצִיאוּת הָאָדָם. לָמָּה אַתָּה מַאֲמִין?… אֲנִי מַאֲמִין מִפְּנֵי שֶׁרָאִיתִי!… אוּלָם “אֲנִי מַאֲמִין רַק מִשּׁוּם שֶׁרָאִיתִי”, עֲדַיִן אֵין זֶה מַכְרִיחַ אוֹתִי לִמְסֹר נַפְשִׁי בִּגְלַל זֶה. וְאָמְנָם אֱמוּנַת הַיְּהוּדִי עֲמֻקָּה הַרְבֵּה יוֹתֵר.

פרשת תצוה סמוכה לחג הפורים. כידוע, כשנגאלו ישראל מהמן הרשע, תיקנו את יום טוב של פורים, יום שבו עורכים סעודה גשמית באכילה ושתיה עד כדי “לבסומי… עד דלא ידע”, שאז מונח אצל יהודי מצד מהותו שמעל השכל (“לא ידע”) ש”ארור המן” ו”ברוך מרדכי”.

משה רבינו מגלה את בחינת ה”מאור” שבישראל את “עצם הנשמה”, בעיקר על ידי ההתפשטות שלו בזמן הגלות. משה רבינו הרועה הנאמן ורועי ישראל שבכל דור מפרנסים את האמונה, ומקשרים את ישראל עם “אור אין סוף”. הם מחזקים אותנו שנעמוד במסירות נפש בקיום התורה והמצוות, ומשפיעים בנו דעת באלוקות, שהאמונה לא תהיה רק מצד הגילויים, אלא מצד עצם הנשמה. כך שהאמונה מתעוררת בפנימיות עד למסירות נפש.

למי שחושב שסיפור המגילה ארע בעבר, אומר הבעל שם טוב: “הקורא את המגילה למפרע לא יצא”… בכל דבר צריך את ההתחזקות בהתקשרות לקב”ה על ידי לימוד תורה וקיום מצוות, ורק אחרי זה יש לחפש את ההצלה בלבוש טבעי, וכשנוהגים כך הרי שההצלה הנסית שמעל הטבע נאחזת בכל לבוש טבעי שייעשה.

מדוע זכתה מצות זכירת מעשה עמלק להתייחסות מיוחדת? מיהו אותו “עמלק” שאת זכרו אנו חייבים למחות, והרי בימינו אין ביכולתנו באמת לנקום נקמת עמלק ולהילחם בהם, כי עדיין לא הגענו למצב שכל ישראל על אדמתם (“בהניח ה’ לך מכל אויביך”), וגם יש קושי לאתר את עמלק, מאחר שסנחריב בלבל כל האומות ועירבם זה בזה. אז למה יש קריאה מיוחדת למצוה שאין באפשרותנו לקיימה?…

בבואנו משבעה באדר שחל בפרשת תצוה, שבשניהם מודגשת התגברות מזלם של ישראל, החוזק והתוקף דעצם הנשמה (“ואתה”) כפי שנמשך ומתגלה בעבודתם ופעולתם בעניני העולם (לא מס”נ ויציאה מהעולם ח”ו וח”ו, אלא נשמות בגופים לאורך ימים ושנים בריאות וטובות), יש להוסיף ביתר שאת וביתר עוז, ובתגבורת החיות, בכל מעשינו ועבודתינו בלימוד התורה וקיום המצוות, כולל ובמיוחד בהפצת התורה והיהדות והפצת המעיינות חוצה, כדי להביא בפועל ובגילוי את הגאולה האמיתית והשלימה ע”י משיח צדקנו, שאז תהי’ שלימות ההתגלות דהעצם דישראל, ישראל וקוב”ה כולא חד , בכל העולם כולו, שנעשה דירה לו ית’ בתחתונים.

מאמר זה הוא האחרון לעת עתה שחולק על ידי הרבי מליובאוויטש, בו הוא מלמדנו שבימינו העבודה אינה דוקא מסירות נפש, כתית למאור, גילוי היחידה. העבודה היום היא שהגאולה צריכה להיות חלק מהמציאות שלנו…