שירים

שְׂאִי סָבִיב עֵינַיִךְ, כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָּאוּ אֵלַיִךְ, הַאֲרִיכִי מֵיתָרַיִךְ, חַזְּקִי יְתֵדוֹתַיִךְ. יָמִין וּשְׂמֹאל תִּפְרְצִי, וְיִגְאָלֵךְ בֶּן פַּרְצִי.

השיר “על כפיו יביא” מבטא את את התשוקה והציפיה לגאולה שבאה באופן טבעי אצל כל יהודי ובגילוי היא נשמעת דוקא על ידי יהודים פשוטים.

מִשִּׁיר זֶה לוֹמְדִים הַרְבֵּה עַל עוֹלַם הַטֶּבַע וְעַל הַחַיִּים שֶׁל בַּעֲלֵי חַיִּים שׁוֹנִים. יֵשׁ בַּעֲלֵי חַיִּים שֶׁחַיִּים בְּהַרְמוֹנְיָה וּבִידִידוּת זֶה עִם זֶה, וְיֵשׁ בַּעֲלֵי חַיִּים טוֹרְפִים הַמַּזִּיקִים לַאֲחֵרִים. לֶעָתִיד לָבוֹא יִהְיֶה שָׁלוֹם בָּעוֹלָם לֹא רַק בֵּין בְּנֵי אָדָם אֶלָּא בֵּין כָּל הַיְּצוּרִים, עַד שְׁ”וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם צְבִי יִרְבַּץ”…

מִשִּׁיר זֶה הַמְּתָאֵר אֶת הַמַּצָּב לְאַחַר הָרַעַשׁ, לְאַחַר רְעִידַת הָאֲדָמָה, לוֹמְדִים שֶׁתָּמִיד אֶפְשָׁר לְתַקֵּן, תָּמִיד אֶפְשָׁר לִבְנוֹת מֵחָדָשׁ. אָסוּר לְהִתְיָאֵשׁ גַּם כְּשֶׁנִּדְמֶה לָנוּ שֶׁהָעוֹלָם נֶחְרַב. לְהֶפֶךְ, צָרִיךְ לְהִתְעוֹדֵד וּלְגַיֵּס אֶת כָּל הַכּוֹחוֹת וְלִבְנוֹת כָּל מַה שֶּׁלֹּא מְתֻקָּן מֵחָדָשׁ. כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָתַן לָנוּ כּוֹחוֹת לְתַקֵּן וְלִבְנוֹת כָּל דָּבָר מֵחָדָשׁ כְּמוֹ שֶׁרוֹאִים אֶת זֶה בַּטֶּבַע.

אַהֲבַת הַחַיִּים נְטוּעָה בְּכָל הַבְּרוּאִים שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. לָכֵן הַרְבֵּה צִפּוֹרִים וּשְׁאָר בַּעֲלֵי כָּנָף עוֹשִׂים דֶּרֶךְ אֲרֻכָּה מֵאַרְצוֹת הַקֹּר לְאַרְצוֹת הַחֹם לִקְרַאת הַחֹרֶף כְּדֵי לִשְׂרֹד בִּתְנָאֵי מֶזֶג אֲוִיר נְאוֹתִים הַמַּתְאִימִים לָהֶם.

עוֹלַם הַטֶּבַע הוּא קָסוּם וְהַיְּצוּרִים הַחַיִּים בּוֹ מִשְׁתַּלְּבִים עִם הַטֶּבַע בְּהַרְמוֹנְיָה נִפְלָאָה. כָּל יְצוּר דֻּגְמַת הַדְּבוֹרָה וְהָעַכָּבִישׁ מוֹצֵא אֶת מְזוֹנוֹ בַּדְּרָכִים שֶׁהַשֵּׁם נָתַן לוֹ בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע. גַּם יְצוּרִים קְטַנִּים כְּמוֹ דְּבוֹרִים נְמָלִים וְעַכְבִישִׁים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם עֲמֵלִים וִיגֵעִים לְהַשִּׂיג אֶת מְזוֹנוֹתֵיהֶם. וּכְמוֹ כָּל יְצוּר הַזָּקוּק לְבַיִת וּמְקוֹם מִסְתּוֹר גַּם הֵם זְקוּקִים לְבָתִּים וְהֵם עוֹבְדִים לְלֹא לֵאוּת וּבְצוּרָה מַדְהִימָה וּמְעוֹרֶרֶת הִתְפַּעֲלוּת הֵן לִמְצֹא מִחְיָתָם וְהֵן לִבְנוֹת בָּתִּים לְעַצְמָם.

מִשִּׁיר זֶה לוֹמְדִים עַל הַנְּמָלָה כַּמָּה חֲרוּצָה הִיא, כַּמָּה זְרִיזָה וְכַמָּה נְקִיָּה, שֶׁאֵינָהּ מְבַזְבֶּזֶת זְמַן וְעוֹשָׂה אֶת עֲבוֹדָתָהּ בִּזְרִיזוּת וְאֵינָהּ דּוֹאֶגֶת רַק לְעַצְמָהּ אֶלָּא לְכָל בְּנֵי מִשְׁפַּחְתָּהּ וּלְכָל חַבְרוֹתֶיהָ. וּכְמוֹ שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ: לְךָ אֶל נְמָלָה, עָצֵל, רָאָה דְּרָכֶיהָ וַחֲכַם!

שיר הלל ללשון העברית – לשון הקודש – שבה ניתנה התורה (ולכן היא לשון התנ”ך), שבה חיבר הרמב”ם את ספר משנה תורה. לשון ברה ונקיה, לשון נצחית הקיימת לעד.

ילדים חיילי צבאות ה’ שרים בפעם הראשונה ששרו ”ווי וואנט משיח נאו” לפני הרבי, ועוד שירים כמו “חיילי אדוננו”.