תכלית-הבריאה

אדם לעמל יולד – לאיזה עמל?

תכלית החיים היא לא השגת הנאה מתענוגי העולם הנפסדים, אלא אדם לעמל יולד, שעל ידי עמלו ויגיעתו – בתורה ומצוות הנצחיים – משיג הוא סיפוק רוחני ובפרט כאשר עושים ופועלים גם לטובת הזולת, וזהו פירושו של "תורת חיים" כפשוטה – חיים גם בעולם הזה.

פרשת בראשית – בריאת העולם

הקב"ה נתאווה להיות לו ית' דירה בתחתונים, הוא נתאווה ליש הנברא והנוצר והנעשה, ליש הגשמי בעולם הזה דוקא. לשם כך לא די בספירות כפי שנכללו בפסוק: "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ". צריך להמשיך את עשר הספירות בעשרה מאמרות, שרק על ידם נתהוה היש הגשמי. ודוקא בהתהוות היש הגשמי הנברא מ"אין ליש", יש אפשרות להפוך את ה"יש לאין", שהיש הנברא ירגיש רק אלוקות.

ממוצע המחבר

מדור לדור צריך שנשיא הדור, הממוצע המחבר, ירד ויתלבש בלבושים רבים ונמוכים יותר בכדי לברר את הבירורים האחרונים והנמוכים, ועם זאת צריך שנשיא הדור יגלה גילויים עצמיים יותר גדולים.

פרשת שלח – כל יהודי הוא שליח ה'

תורה ירדה לעולם באופן של "שלח" ולכן שייכת לכל מקום ולכל זמן, וכל אחד יכול לזכות בה. וכמוה כל יהודי בכל מקום שנמצא ובכל זמן הוא הוא שליח הקב"ה לעשות רצונו.

נתאוה הקב״ה להיות לו דירה בתחתונים

"תכלית חכמה – תשובה ומעשים טובים", היינו, מהו עיקרה של החכמה? מה היא החכמה האמיתית? כשהיא עולה ומבצבצת מתוך תשובה ומעשים טובים, מתוך קבלת עול מלכות שמים, בשעה שהיא עצמה מהוה מעשה טוב.

פרשת ויקהל – ולא ניכר שוע לפני דל

פרשת ויקהל מספרת על בצלאל שה' מילא אותו רוח אלוקים בחכמה ולחשוב מחשבות… חכמת בצלאל גדולה משל אהליאב, אך לעניין הוראת המלאכה הם שוים. שני חכמי לב אלה משני קצוות העם זוכים לעסוק במלאכת המשכן. ללמדנו, שגדול וקטן שוים לפני הקב"ה – "ולא ניכר שוע לפני דל".

תכלית הכוונה האלוקית בבריאת העולם

תכלית הכוונה האלוקית, שיתהוה עולם "תחתון שאין תחתון למטה הימנו", בו "נתאווה הקב"ה להיות לו יתברך דירה (בתחתונים)", על ידי עבודתם של ישראל בכל הדורות, ובפרט "על ידי מעשינו ועבודתנו כל זמן משך הגלות".

פרשת במדבר – שבת המכינה לקבלת התורה

הקב"ה מבקש לתת לעם ישראל חמדה גנוזה, והם בטחו בה' וסמכו עליו ואמרו לו בענווה ובביטול מתוך שמחה של אהבה: "כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע". עם פזיז שמקדים לשמוע ולציית עוד קודם שיודע במה מדובר. והקב"ה משיב אהבה לעמו – כנסת ישראל, ומכנה אותו: "אחותי רעייתי תמתי"… "אחותי כלה"… וקורא לה: "בואי כלה"… – ולא עוד אלא שלא זז מחבבה עד שקראה בתי"… שהיא בבחינת מקבל, ולא זז מחבבה עד שקראה "אמי", ש"ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים".

סוד טבעת הנישואין

טבעת היא בצורת עיגול. לעיגול שאין לו התחלה ואין לו סוף, מסמל את האור האלוקי הנעלה מן העולם, אור הסובב כל עלמין, הוא הכח האלוקי העליון המקיף את העולם, שהוא רם ונישא חזק ונשגב ומעל העולמות. הטבעת כדבר עגול מסמלת את הרעיון והכוונה הפנימית של הנישואין, שעל ידי הנישואין מתגלה אור הסובב, מתגלה כח האין סוף, כח הבלי גבול.

צפית לישועה?

כל יהודי מבקש בכל תפילה ותפילה מימות החול – ג"פ ביום: את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח… כי לישועתך קיוינו כל היום. ובכל ימי השנה כולה, גם בשבתות וימים טובים מבקשים בכל תפילה ותפילה: ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים (משיחת הרבי מה”מ שיל”ו ב' דשבועות – ה’תשמ”ה).