ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני – יש בזה הוראה עיקרית בעבודת כל אחד במשך כל ימי חייו. על פי הזהר הגשת יהודה ליוסף הוא עניין סמיכת גאולה לתפילה. יהודה הוא מלשון הודאה – תפילה, ויוסף – גאולה.

בהפטרת פרשת ויגש נאמר: "ועבדי דוד מלך עליהם ורועה אחד יהיה לכולם" – למה מייחסים את מלך המשיח לדוד המלך עליו השלום וקוראים אותו בשם דוד?

ויגש אליו יהודה – מזה שיהודה היה צריך לגשת אל יוסף מוכח שיהודה הוא למטה מיוסף, כי עניינו של יהודה הוא ענין הביטול, יהודה מלשון הודאה וביטול ודומם, ואילו יוסף הוא לשון תוספת וריבוי וצמיחה.

"ויגש אליו יהודה" – תוכן ענין הגשת יהודה ליוסף הוא יחוד יהודה ויוסף. וכמו שמבואר בהפטרת הפרשה, שלעתיד לבוא יהיו שני עצים, עץ יהודה ועץ אפרים, ומלך אחד יהיה לכולם שהוא דוד. ככתוב: "ועבדי דוד מלך עליהם… ודוד עבדי נשיא להם לעולם".

"ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי". נשאלת השאלה: וכי בחרבו ובקשתו לקח, והלא כבר נאמר: "כי לא בקשתי אבטח וחרבי לא תושיעני"?…

"ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה" – מכאן שעיקר שנותיו חי יעקב במצרים. נשאלת השאלה: הרי גם לפני זה היו בחיי יעקב ענינים נעלים, ועד שנאמר: לפני זה: "וישב יעקב בארץ מגורי אביו" כלומר, בהתיישבות ובמנוחה?…

"יהודה אתה יודוך אחיך ידך בעורף אויביך" – למה נאמר "אתה", מה שלא נאמר בשאר השבטים, ובפרט שמדבר בנוכח: "יודוך אחיך" אז ברור שמדובר ב"אתה", וגם ממשיך: "ידך בעורף אויביך" מכאן שיש לו אויבים, האם לא כל אחיו מודים לו?…

פרשת ויחי המסיימת את ספר בראשית עוסקת בברכות יעקב לבניו קודם מותו, בצוואתו לקוברו במערת המכפלה, בצוואת יוסף ועוד.

פרשת ויחי עוסקת בעיקרה בברכות שברך יעקב את בניו קודם מותו, וגם בצוואה שציוה יעקב לקבור אותו במערת המכפלה בארץ כנען ועוד.

"ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה" – יעקב יוצא מבאר שבע לחרן, מקום שגורם חרון אף, כדי לעשות את עבודת הבירורים ולהעלות את הניצוצות, דבר שמעלה את העולמות מעלה מעלה עד לגאולה.

"וישכם לבן בבוקר וינשק לבניו ולבנותיו"… מבואר בחסידות, שהתורה מדברת בעליונים ורומזת בתחתונים, ומה שכתוב: "וישכם לבן בבוקר" מרמז על בחינת הלובן העליון שלמעלה…

עבודת יעקב בעניין "ושבתי בשלום", נמשכת בעבודת כל אחד מישראל, כחלק וכהכנה לשלום שיהיה בביאת משיח צדקנו, שלום בפמליא שלמעלה ושלום בפמליא שלמטה.

וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען – רבינו הזקן מקשה על פסוק זה. למה כפל הלשון: בארץ מגורי אביו בארץ כנען, ללמדנו, שכנען פירושו סוחר. וכמו שסוחר מפזר ממונו כדי להרויח, כך תכלית ירידת הנשמה למטה היא בשביל העליה לבחינה עליונה יותר מכמו שהיתה קודם ירידתה.

ובגפן שלשה שריגים – מאחד שבחלום שר המשקים ראה ענבים לבנים, לכן ידע יוסף שהוא חלום טוב.

כיצד אפשר להבין חלומות שאדם חולם מה שלא ראה ולא חשב מעולם, ועוד שבחלום רואים אמת ושקר. אלא שענין החלום הוא בדוגמת ענין הנס שהוא למעלה מהשכל.

על הפסוק: ויאבק איש עמו, אמרו חז"ל, שהעלו אבק עד כסא הכבוד. כי שמעלים את אבק הבירורים עד למעלה מעלה מגיעים לתכלית הבירור. ואופן הבירור הוא כמו ענין ויאבק כפשוטו, התאבקות והתדבקות.

וישלח יעקב מלאכים לפניו, פירושו, ששלח לעשיו כפי שהוא בשרשו הנעלה בחינת המקיפים של עולם התוהו, שקדם לעולם התיקון. כי יעקב כבר היה שלם בעבודתו בבחינת עולם התיקון. לכן שלח יעקב מלאכים לפניו לעורר העלאת מיין נוקבין בעולם התוהו.

עם לבן גרתי ותרי״ג מצוות שמרתי. עשיו בא עם ארבע מאות איש כדי להלחם נגד יעקב, ואצל עשיו לא היה חשוב קיום המצוות, אז למה יעקב מודיע לו ששמר תרי״ג מצוות?

"ואברהם זקן בא בימים והשם ברך את אברהם בכל" – לכאורה אינו מובן מה שנאמר "בכל" ואינו מפרש במה ברכו. מהו, אם כן, "בכל"?

נאמר במדרש: אמר רבי אחא יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים, שהרי פרשתו של אליעזר שנים וג׳ דפים היא אמורה, והרבה גופי תורה לא נתנו אלא ברמיזה…

"ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה". הרי כבר נאמר "ויהיו חיי שרה", ולמה נכפל עוד פעם "שני חיי שרה"?

ויהי מקץ שנתיים ימים ופרעה חולם והנה עומד על היאור – מדוע מדגישה התורה שחלום פרעה היה "מקץ שנתיים ימים"? ומדוע משתמש בלשון "שנתיים" ולא "שתי שנים", ומה מוסיפה המילה "ימים"?…

"ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו". נשאלת השאלה: הרי כבר סופר בפרשת ויגש על דבר ביאת יעקב ובניו למצרים, אז למה זה נזכר כאן שוב?

פרשת שמות עוסקת בתחילת השעבוד של עם ישראל למצריים, בהתגלות השם למשה ומינויו לגאול את עם ישראל, ובהתייצבות משה ואהרון לפני פרעה כדי להוציא את בני ישראל ממצריים.

פרשת שמות עוסקת בעיקרה בשליחות משה להושיע את בני ישראל ממצריים, לאחר שקם עליהם מלך חדש אשר לא ידע את יוסף ועינה אותם בעבודת פרך והרבה עליהם מסים.