עֵת הַהַקָּפוֹת הוא הַזְּמַן לְהִזָּכֵר בַּהִתְגַּלּוּת הָאֱלֹקִית שֶׁהָיְתָה בְּמַתַּן תּוֹרָה: "אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי הַשֵּׁם הוּא הָאֱלֹקִים, אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ". לְהִזָּכֵר בָּרְאִיָּה, שֶׁמֵּעֵבֶר לַהֲבָנָה הַשִּׂכְלִית, לָהּ זָכִינוּ בְּמַתַּן תּוֹרָה. בָּרְאִיָּה שֶׁקִּבַּלְנוּ מִלְּמַעְלָה ("אַתָּה הָרְאֵתָ"), בְּלִי שֶׁעָשִׂינוּ מַאֲמָץ (לֹא "אַתָּה רָאִיתָ").

בשמחת תורה כשנאמר את הפסוק: "אתה הָראֵתָ לדעת כי ה' הוא האלוקים, אין עוד מלבדו", ניזכר בהתגלות האלוקית שהיתה במעמד הר סיני: ועל ידי הריקודים שנרקוד בזמן ההקפות, כשהשמחה תרד מן הראש עד הרגליים ותחדור לפנימיותנו, גם נחוש מה שראינו במעמד הר סיני. ומה שקיבלנו בחודש תשרי ימשיך ללוות אותנו כל השנה, עד שנכיר בהכרה ברורה שאין עוד מציאות בלעדי ה'.