האשה אינה רק אחת מבני המשפחה אלא היא הבית כולו, לכן כינוה חכמים: "הבית", ואמרו: ”ביתו – זו אשתו", לא רק "בית" כמקום לגור בו, אלא אף בית רוחני פנימי, "בית" המורגש בחוויה הקיומית של האיש, בצרכיו היסודיים ביותר הן הגשמיים והן הרוחניים ובעצם אישיותו.

תחילתו של הפסוק ״לעת בלותי היתה לי עדנה ואדוני זקן" היא "ותצחק שרה בקרבה". כבר מתחילת הפסוק מתגלה לנו המשכו של עם ישראל. ותצחק לשון יצחק, בקרבה אותיות רבקה. כל המשכו של עם ישראל תלוי בבחירתה של האשה לעבור תהליך של שבירה והתעדנות עד שיכלו הנשמות ונזכה לגאולה האמיתית והשלמה.

בהתוועדות וי בתשרי היתשמ"ה (1985) מדבר הרבי על מעמד הנשים ומעלתן הנשגבה על פי התורה, מתוך התייחסות לבלבול שנוצר בתנועת "שחרור האשה" המפחיתה את מעמד האשה ממעמד הגברים.

אשה שניחנה בכשרון הרגש וביכולת הבעת רגשות ללא בושה, חייבת לעזור לבעלה ולתת לו קרקע בטוחה ותנאים טובים להיפתח רגשית. אם הוא יראה שהיא מתבוננת בו ובצרכיו, הוא יעשה תפנית חדה להביט בה ובצרכיה. יתכן שתצטרך להביט בו פעם אחר פעם עד שיאות להשיב לה מבט. אולם תמיד המפתחות בידיה ובשביל השלום ושלימות הזוגיות עליה לעשות זאת. ורק אם תלמד את המאוויים שלו, הוא ילמד להתייחס למאוויים שלה.

רבותינו נשיאינו כמו חכמינו ז"ל הפליגו במעלת נשי ישראל וזכותן, והדגישו את תפקידן הגדול של נשי ישראל. ואם יש למישהו ספק אם נשים חייבות בלימוד תורה ובפעילויות לחיזוק עם ישראל בתורה ומצוות, הרי שרבותינו נשיאינו ובפרט הרבי נשיא הדור השביעי מלך המשיח מורה נבוכי הדור הרבה לעודד נשים בלימודן ובפעילותן. ולדוגמה הבאנו מכתב של הרבי שהתפרסם באגרות קודש כרך ו עמ' רכה.