תוכנה של כריתת ברית בין שני אוהבים הוא שבכל מצב שייווצר, אף כשלא יהיה כל בסיס וטעם לאהבה ואף יהיו גורמים להיפוכה של אהבה, גם אז תתקיים האהבה בתקפה. זה המיוחד בכריתת ברית (הרבי בשיחת פרשת מטות מסעי תשט"ז).
כל התכנים בנושא: עבודת הבירורים
תכלית ומטרת עבודת ישראל לפעול את "באתי לגני" לגנוני למקום שהיה עיקר שכינה בתחילה, היינו, לעולם הזה דוקא. ואכן המשכן לה' ית' הוא בדברים גשמיים דוקא, שעל ידם משלימים את תכלית הבריאה, כי נתאווה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים. תפקידנו להחזיר לעולם הזה את עיקר השכינה, את מדרגת אור ה"סובב כל עלמין" המאיר בכל העולמות בשוה, ולמעלה מזה, גילוי עצמות ומהות ה' ית' ממש.
יהודה שממנו צומחת מלכות בית דוד ניגש ליוסף מלך מצרים. יוסף ויהודה אינם שני אנשים פרטיים, יוסף ובנימין (נשמות כלליות) מייצגים שני עניינים עיקריים וחשובים – תלמוד ומעשה. מהו היחס בין יוסף ליהודה? מי נעלה יותר?… מהו היחס בין תלמוד למעשה – מה נעלה ממה?… אמנם תלמוד תורה כנגד כולם, אך עבודת האדם היא תכלית הכל וממנה משתלשלים כל ענייני העולם (כל סדר ההשתלשלות).
בדבר מלכות לפרשתנו פרשת השבוע וישב מדגיש הרבי שההכרה וההודאה ונתינת השבח לה' על הניסים שהוא עושה, הרי בנוסף על ענין של הכרת טובה – הרי זה גם נוגע לביאת משיח צדקנו בגאולה האמיתית והשלימה.
על ידי נשיא דורנו הופצו המעיינות בכל קצוי תבל – כבר נגמרו ונשלמו כל הענינים גם מצד (וב)העולם, כפי שהודיע והכריז שכבר נשלמו כל עניני העבודה, גם "צחצוח הכפתורים", והכל מוכן לביאת המשיח. ומזה מובן שהמשך העבודה שלאח"ז (כל זמן שמשיח צדקנו מתעכב מאיזו סיבה (בלתי ידועה ומובנת כלל)) אינו "עבודת הבירורים" (שכבר נסתיימה ונשלמה עבודת הבירורים) אלא, עבודה מיוחדת להביא ההתגלות בפועל בעולם.
בכל פעם שאנו קוראים פרשת תולדות אנו עומדים משתאים מול סיפור ברכת יצחק את יעקב. יצחק בוחר לברך את עשיו ואילו רבקה רוצה שיצחק יברך את יעקב. אין היא משוחחת עם יצחק על כך אלא משתמשת בתחבולות כדי לעקוף את רצונו, ויעקב משתף עמה פעולה, ואף מוכן "לרמות" את אביו כדי להשיג את הברכה. האם זוהי הדרך הראויה לאבות ואמהות?… מהו הסוד העומד מאחרי סיפור זה?…
פרשת וירא עוסקת בעקדת יצחק. בניסיון העקידה ה' מבקש מאברהם את הבלתי אפשרי… להקריב לה' את בנו יחידו, הבן שנולד לו לגיל מאה שנה!… לעשות היפך מה שהורה לו ה' לעשות עד כה!… מדוע מזדרז אברהם לעשות זאת?
בהגיע היום הגדול והנורא, ראש השנה, התפלל רבי יחיאל בהתלהבות רבה מתוך כוונות וייחודים אותם למד בבית מורו ורבו הבעל שם טוב. לאחר מכן הוציא את שופרו ותקע שלושים תקיעות רמות. קול התקיעות הדהד ברמה במרחבי האי הנידח, ורבים מיושבי המקום שלא ידעו כלל על המצאו של הזר במקום, נזעקו ובאו אל החוף.
למה מאריכה התורה בסיפורי האבות בכלל ובסיפור יעקב ועשו בפרט יותר מאשר סיפור בריאת העולם?… למה לא זכה יצחק אבינו שמיטתו תהיה שלימה?… איך יתכן שיצחק העדיף דוקא את עשיו על פני יעקב?… איך יתכן שיעקב משתחוה לעשיו שבע פעמים עד שניגש אליו?… ואיך חלה אצל עשיו תפנית חדה ביחסו ליעקב דוקא ברגע האחרון?… "התורה מדברת בעליונים ורומזת בתחתונים" – מהו הרובד הפנימי של הסיפור?
אדמו"ר הזקן רק יוצא ממאסרו ומיד מתחילה פעולת "יפוצו מעיינותיך חוצה" בהבנה והשגה. מתחילה ההכנה לביאת המשיח, התלויה בלימוד זה. כמענה המשיח לבעל שם טוב: אימתי יבוא מר? "לכשיפוצו מעיינותיך חוצה"!…
לא המדרש הוא עיקר אלא המעשה (אבות א יז). וכמו שנאמר: היום לעשותם (דברים ז יא). דהיינו, בעולם הזה – העיקר הוא קיום המצוות, ובפועל ממש. שהרי גם בגן עדן לומדים תורה, ואף ברמה גבוהה יותר. תכלית הבריאה לעשות לה' ית' דירה בתחתונים. לכן ירדו נשמות לעולם הזה הגשמי. תפקידנו לזכך את הגשמיות והחומריות, ולא די בזיכוך שעל ידי התורה, שמברר את הלבושים הפנימיים (מחשבה ודבור) של הנפש החיונית, שאין זה די תחתון, אלא צריך את הלבוש החיצוני, הוא המעשה.