שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן … 1. בְּאֵיזוֹ מִצְוָה הִתְחַיְּבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּבוֹאָם לָאָרֶץ? 2. אֵילוּ פֵּרוֹת מְבִיאִים לַבִּכּוּרִים? 3. בְּתוֹךְ מֶה הָיוּ שָׂמִים אֶת הַפֵּרוֹת?

הקב״ה פונה לכנסת ישראל ואומר: "קומי אורי כי בא אורך" גם בזמן הגלות, ובפרט בימים האחרונים של הגלות, זה אפשרי וומוכרח, הן בנוגע לאור הנשמה (אורך) והן בנוגע לזה שהנשמה מאירה את הגוף (קומי אורי).

במאמר הרבי לפרשת כי תבוא מסביר הרבי, שירידת הנשמה היא באופן של "נותן לך", שהנשמה גם בהיותה למטה הרי היא מתקשרת למעלה להיות מציאות אחת עם אלקות, עד שעבד מלך מלך.

פרשת כי תבוא, שנושאה העיקר הוא הברית שבין השם לישראל בערבות מואב. עוסקת בנושאים: פרשת הביכורים, ביעור מעשרות ומעמד הברכות והקללות בהר גריזים והר עיבל.

פרשת כי תבוא פותחת בנושא הבאת הביכורים לבית המקדש וגם בביעור המעשר מן הבית בשנה הרביעית לשמיטה ובשנת השמיטה. ועיקר תוכנה בברית שבערבות מואב.

שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן א. הַגְּשָׁמִים נִקְרָאִים בְּפָרָשָׁתֵנוּ ב. הַשֵּׁם הוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרַיִם… ג. הַמְּבָרְכִים אֶת הָעָם עָמְדוּ עַל הַר…

פרשתנו פרשת כי תבוא פותחת במצוות הבאת ביכורים, ובגמרא מתעוררת מחלוקת: מתי למעשה הציווי הוא להבאת ביכורים,

הַתּוֹרָה בְּפָרָשָׁתֵנוּ פָּרָשַׁת כִּי תָּבוֹא מְצַוָּה אוֹתָנוּ: "וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו". הֲלִיכָה בְּדַרְכֵי הַשֵּׁם הִיא אַחַת מִתַּרְיַ"ג מִצְווֹת הַתּוֹרָה. נִשְׁאֶלֶת הַשְּׁאֵלָה: כֵּיצַד בָּשָׂר וָדָם יָכוֹל לָלֶכֶת בְּדַרְכֵי הַשֵּׁם?

פרשת כי תבוא לילדים – חידון. מה טוב לרענן את לימוד הפרשה בשאלות וחידונים על פי רש"י.

פרשת כי תבוא כוללת את פרשת התוכחות. על ידי לימוד פנימיות התורה של דברי התוכחה, יתגלה בקרוב ממש הטוב אשר בפנימיות דברי התוכחה, בטוב הנראה והנגלה לעין.

לידה, תחיית המתים וירידת גשמים הם עניינים פלאיים, סוג של נס שמפתיע כל פעם מחדש כשאנחנו זוכים לראות זאת, ואין לנו כל יכולת להחליט מתי זה יקרה, אם בכלל.

כמו בירידה צורך עליה, וכמו שהתכלית הפנימית של החטאים היא התשובה, כדי שזדונות ייהפכו לזכויות; כך הקללות הן לצורך הפיכתן לברכה שהרי "הכל הולך אחר החיתום". נמצא שהברכה היא פנימיות ועצמיות הקללה. הברכה שבקללה היא מיניה וביה (ממנה ובה) ממש, עד שבסופו של דבר יהיה אפשר לומר בפשטות: "אודך הוי' כי אנפת בי", כי פשוט וברור שאין רע ואין קללה יורדים מלמעלה!… אין קללות בתורה!… אבינו אב הרחמן הברוך והמבורך מקור הברכות רק מברך אותנו בכל עת ובכל שעה!…

עֲבוֹדַת הַשֵּׁם נַעֲשֵׂית הֵן בְּדֶרֶךְ שֶׁל מִלְחָמָה וְהֵן בְּדֶרֶךְ שֶׁל שָׁלוֹם. זִכּוּךְ הָעוֹלָם וַהֲכָנָתוֹ לִגְאֻלָּה, בְּדֶרֶךְ שֶׁל מִלְחָמָה (כִּי תֵּצֵא) וְעִם זֹאת עֲבוֹדָה בְּדֶרֶךְ שֶׁל מְנוּחָה וְהִתְיַשְּׁבוּת (כִּי תָּבוֹא).

הקשר של עם ישראל עם הקב"ה הוא קשר עצמותי. כשהקב"ה אמר "נעשה אדם", במי הוא נמלך?… "בנשמותיהן של צדיקים", "ועמך כולם צדיקים". הקב"ה דומה לאב שחקוקה לפניו צורת בנו הקטן לפני שנולד. ומאחר ששורש נשמות ישראל הוא בבחינת "בצלמנו כדמותנו", לכן ה' יכול לומר בפשטות: "נעשה אדם". זהו עם ישראל עם סגולה, שהקשר בינו לבין הקב"ה הוא קשר הדדי כשיש השפעת גומלין ביניהם.

פרשת כי תבוא מדברת על מצוות ביכורים. יהודי "חלק אלוקה ממעל ממש", לכן לא רק מה שקיבל מה' שייך לה', אלא הוא עצמו שייך לה'. לכן מקומו של יהודי הוא בבית המקדש כביכורים.

בְּמִצְוַת בִּכּוּרִים יְהוּדִי שֶׁהִגִּיעַ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל ("אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ"), מִתְבַּקֵּשׁ לָקַחַת מִפֵּרוֹת שֶׁנִּשְׁתַּבְּחָה בָּהֶם אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּלְהָבִיא אוֹתָם לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ. הוּא מַנִּיחַ אוֹתָם שָׁם לִפְנֵי הַכֹּהֵן כְּדֵי לְהוֹדִיעַ שֶׁהַכֹּל שַׁיָּךְ לְהַשֵּׁם. גַּם לְאַחַר שֶׁקִּבֵּל אוֹתָם מֵהַשֵּׁם הֵם עֲדַיִן שֶׁל הַשֵּׁם, שֶׁהֲרֵי "לְהַשֵּׁם הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ!"

פרשת כי תבוא קושרת את מצות ביכורים לכניסה לארץ, כי דרך מצות ביכורים, או במקביל לה דרך תפילה, ניתן להגיע לרמות גבוהות בעבודת ה' וליעודים נפלאים. כי ארץ היא מלשון "מרוצה" ומלשון "שרצתה לעשות רצון קונה". וגם את מצות הביכורים ומצות התפילה יש לקיים מתוך רצון פנימי עמוק ומוחלט, ומתוך אהבה וחשק במרוצה של שמחה.

בדבר מלכות של פרשת כי תבוא מסביר הרבי שענין הגלות אינו שייך לעם ישראל כלל וכלל. כיון שמקומו של יהודי הוא – סמוך על שולחן אביו, "לפני ה' אלקיך" בבית המקדש. וזה שהקב"ה יצר מצב של גלות הוא כדי לעורר את עבודתו של יהודי שיתגלה בעולם שישראל הם "ביכורים" לה', ו"ישראל וקוב"ה כולא חד", ועל ידי זה – לבטל מיד את הגלות, ולהוציא את כל הענינים הטובים והנעלים שנמצאים בגלות, עד – לעשות מ"גולה" שתהי' "גאולה" (על ידי גילוי האל"ף דאלופו של עולם – הכוונה העליונה – בגלות), המעלה של תשובה שבאה מהירידה בגלות.