והנה כשהיה בית ראשון קיים שבו היה הארון והלוחות בבית ק”ק היתה השכינה שהיא מלכות דאצילות שהיא בחי’ גילוי אור א”ס ב”ה שורה שם ומלובשת בעשרת הדברות ביתר שאת ויתר עז בגילוי רב ועצום יותר מגילויה בהיכלות ק”ק שלמעלה בעולמות עליונים כי עשרת הדברות הן כללות התורה כולה דנפקא מגו חכמה עילאה דלעילא לעילא מעלמא דאתגליא

וכמו שבנשמת האדם עיקר גילוי כללות החיות הוא במוחין וכל האברים מקבלים אור וכח לבד המאיר להם ממקור גילוי החיות שבמוחין ככה ממש עד”מ עיקר גילוי כללות המשכת החיות להחיות העולמות והברואים שבהם הוא מלובש ונכלל ברצונו וחכמתו ובינתו ודעתו ית’ הנק’ בשם מוחין והן הן המלובשים בתורה ומצותיה

והנה לתוספת ביאור לשון הינוקא דלעיל צריך לבאר תחלה להבין קצת ענין השראת השכינה שהיתה שורה בבית ק”ק וכן כל מקום השראת השכינה מה עניינו הלא מלא כל הארץ כבודו ולית אתר פנוי מיניה.

והנה כל בחי’ ומדרגות אהבה הנ”ל הן מסטרא דימינא ובחי’ כהן איש חסד ונק’ כסף הקדשים מלשון נכסוף נכספת לבית אביך. אך יש עוד בחי’ אהבה העולה על כולנה כמעלת הזהב על הכסף והיא אהבה כרשפי אש מבחי’ גבורות עליונות דבינה עילאה

והנה אף כי פרטי בחי’ ההסתר וההעלם אור א”ס ב”ה בהשתלשלות העולמות עד שנברא עוה”ז הגשמי עצמו מספר ומינים ממינים שונים כידוע לטועמים מעץ החיים: אך דרך כלל הם שלשה מיני צמצומים עצומים כלליים. לשלשה מיני עולמות כלליים. ובכל כלל יש רבוא רבבות פרטיים. והם שלשה עולמות בי”ע.

והנה כאשר יתבונן המשכיל בגדולת א”ס ב”ה כי כשמו כן הוא א”ס ואין קץ ותכלית כלל לאור וחיות המתפשט ממנו ית’ ברצונו הפשוט ומיוחד במהותו ועצמותו ית’ בתכלית היחוד ואילו היתה השתלשלות העולמות מאור א”ס ב”ה בלי צמצומי’ רק כסדר המדרגות ממדרגה למדרגה בדרך עלה ועלול לא היה העוה”ז נברא כלל כמו שהוא עתה בבחי’ גבול ותכלית

והנה בכל דור ודור וכל יום ויום חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא היום ממצרים. והיא יציאת נפש האלהית ממאסר הגוף משכא דחויא ליכלל ביחוד אור א”ס ב”ה ע”י עסק התורה והמצות בכלל ובפרט בקבלת מלכות שמים בק”ש שבה מקבל וממשיך עליו יחודו ית’ בפירוש באמרו ה’ אלהינו ה’ אחד.

ויש דרך ישר לפני איש שוה לכל נפש וקרוב הדבר מאד מאד לעורר ולהאיר אור האהבה התקועה ומסותרת בלבו להיות מאירה בתוקף אורה כאש בוערה בהתגלות לבו ומוחו למסור נפשו לה’ וגופו ומאודו בכל לב ובכל נפש ומאד מעומקא דלבא באמת לאמיתו ובפרט בשעת ק”ש וברכותיה כמו שיתבאר.

עוד יש דרך ישר לפני איש לעסוק בתורה ומצות לשמן ע”י מדתו של יעקב אע”ה שהיא מדת הרחמי’ לעורר במחשבתו תחלה רחמים רבים לפני ה’ על ניצוץ אלהות המחיה נפשו אשר ירד ממקורו חיי החיים א”ס ב”ה הממלא כל עלמין וסובב כל עלמין וכולא קמיה כלא חשיב ונתלבש במשכא דחויא הרחוק מאור פני המלך בתכלית ההרחק

והנה כל מדרגת אהבה מב’ מדרגות אלו אהבה רבה ואהבת עולם נחלקת לכמה בחי’ ומדרגות לאין קץ כל חד לפום שיעורא דיליה כמ”ש בזה”ק ע”פ נודע בשערים בעלה דא קב”ה דאיהו אתידע ואתדבק לכל חד לפום מה דמשער בלביה וכו’ ולכן נקראי’ דחילו ורחימו הנסתרות לה’ אלהינו ותורה ומצות הן הנגלות לנו ולבנינו לעשות כו’.

והנה על יראה תתאה זו שהיא לקיום מצותיו ית’ בבחי’ סור מרע ועשה טוב אמרו אם אין יראה אין חכמה ויש בה בחי’ קטנות ובחי’ גדלות דהיינו כשנמשכת בחי’ יראה זו מההתבוננות בגדולת ה’ דאיהו ממלא כל עלמין ומהארץ לרקיע מהלך ת”ק שנה וכו’ ובין רקיע לרקיע כו’ רגלי החיות כנגד כולן וכו’ וכן השתלשלות כל העולמות למעלה מעלה עד רום המעלות אעפ”כ נקרא יראה זו יראה חיצונית ותתאה

והנה במ”ש לעיל בענין יראה תתאה יובן היטב מ”ש בגמ’ על פסוק ועתה ישראל מה ה’ אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה’ אלהיך אטו יראה מילתא זוטרתי היא אין לגבי משה מילתא זוטרתי היא וכו’ דלכאורה אינו מובן התירוץ דהא שואל מעמך כתיב.

ברם צריך להיות לזכרון תמיד ראשית העבודה ועיקרה ושרשה. והוא כי אף שהיראה היא שרש לסור מרע והאהבה לועשה טוב. אעפ”כ לא די לעורר האהבה לבדה לועשה טוב ולפחות צריך לעורר תחלה היראה הטבעית המסותרת בלב כל ישראל

אך כל זמן שלא חזר ולמד דבר זה לשמה אין לימודו עולה אפי’ בי”ס המאירות בעולם היצירה והעשיה כי הספירות הן בחי’ אלהות ובהן מתלבש ומתייחד אור א”ס ב”ה ממש ובלא דחילו ורחימו לא יכלא לסלקא ולמיקם קדם ה’ כמ”ש בתיקונים

ומפני זה ג”כ נקראים המלאכים בשם חיות ובהמות כדכתי’ ופני אריה אל הימין וגו’ ופני שור מהשמאל וגו’ לפי שאינם בעלי בחירה ויראתם ואהבתם היא טבעית להם כמ”ש בר”מ פ’ פנחס ולכן מעלת הצדיקים גדולה מהם כי מדור נשמות הצדיקים הוא בעולם הבריאה ומדור המלאכי’ בעולם היצירה:

והנה עם כל הנ”ל יובן היטב פסק ההלכה הערוכה בתלמוד ופוסקי’ דהרהור לאו כדבור דמי ואם קרא ק”ש במחשבתו ובלבו לבד בכל כח כוונתו לא יצא ידי חובתו וצריך לחזור ולקרות וכן בברכת המזון דאורייתא ובשאר ברכות דרבנן ובתפל’ ואם הוציא בשפתיו ולא כיון לבו יצא ידי חובתו בדיעבד ואין צריך לחזור לבד מפסוק ראשון של ק”ש וברכה ראשונה של תפלת שמונה עשרה

והנה תכלית השלימות הזה של ימות המשיח ותחיית המתים שהוא גילוי אור א”ס ב”ה בעו”הז הגשמי תלוי במעשינו ועבודתנו כל זמן משך הגלות כי הגורם שכר המצוה היא המצוה בעצמה כי בעשייתה ממשיך האדם גילוי אור א”ס ב”ה מלמעלה למטה להתלבש בגשמיות עוה”ז

והנה מודעת זאת מארז”ל שתכלית בריאת עולם הזה הוא שנתאוה הקב”ה להיות לו דירה בתחתונים. והנה לא שייך לפניו ית’ בחי’ מעלה ומטה כי הוא ית’ ממלא כל עלמין בשוה. אלא ביאור הענין כי קודם שנברא העולם היה הוא לבדו ית’ יחיד ומיוחד וממלא כל המקום הזה שברא בו העולם וגם עתה כן הוא לפניו ית’

והנה מודעת זאת שהאבות הן הן המרכבה שכל ימיהם לעולם לא הפסיקו אפי’ שעה אחת מלקשר דעתם ונשמתם לרבון העולמים בביטול הנ”ל ליחודו ית’ ואחריהם כל הנביאים כל אחד לפי מדרגת נשמתו והשגתו ומדרגת משרע”ה היא העולה על כולנה שאמרו עליו שכינה מדברת מתוך גרונו של משה

והנה לתוספת ביאור תיבת לעשותו וגם להבין מעט מזעיר תכלית בריאת הבינונים וירידת נשמותיהם לעו”הז להתלבש בנפש הבהמית שמהקליפה וס”א מאחר שלא יוכלו לשלחה כל ימיהם ולדחותה ממקומה מחלל השמאלי שבלב שלא יעלו ממנה הרהורים אל המוח

עוד זאת תהיה שמחת הנפש האמיתי’ ובפרט כשרואה בנפשו בעתים מזומנים שצריך לזככה ולהאירה בשמחת לבב אזי יעמיק מחשבתו ויצייר בשכלו ובינתו ענין יחודו ית’ האמיתי איך הוא ממלא כל עלמין עליונים ותחתונים ואפי’ מלא כל הארץ הלזו הוא כבודו ית’

והנה ע”י קיום הדברי’ הנ”ל להיות גופו נבזה ונמאס בעיניו רק שמחתו תהיה שמחת הנפש לבדה הרי זו דרך ישרה וקלה לבא לידי קיום מצות ואהבת לרעך כמוך לכל נפש מישראל למגדול ועד קטן.

והנה אף אם כשיאריך הרבה להעמיק בענייני’ הנ”ל כשעה ושתי’ להיות בנמיכת רוח ולב נשבר יבא לידי עצבות גדולה לא יחוש ואף שעצבות היא מצד קליפת נוגה ולא מצד הקדושה כי בצד הקדושה כתיב עוז וחדוה במקומו ואין השכינה שורה אלא מתוך שמחה

עוד זאת ישים אל לבו לקיים מאמר רז”ל והוי שפל רוח בפני כל האדם. והוי באמת לאמיתו בפני כל האדם ממש אפי’ בפני קל שבקלים. והיינו ע”פ מארז”ל אל תדין את חבירך עד שתגיע למקומו.

אך עוד אחת צריך לשית עצות בנפשו’ הבינונים אשר לפעמים ועתים רבים יש להם טמטום הלב שנעשה כאבן ולא יכול לפתוח לבו בשום אופן לעבודה שבלב זו תפלה. וגם לפעמים לא יוכל להלחם עם היצר לקדש עצמו במותר לו מפני כבדות שבלבו וזאת היא עצה היעוצה בזהר הקדוש דאמר רב מתיבתא בגן עדן אעא דלא סליק ביה נהורא מבטשין ליה כו’.