עשו כל שביכולתכם

יום שני י״ז מרחשון ה׳תשע״ד
עָלֵינוּ לִזְכֹּר וְלָדַעַת, שֶׁאָנוּ שְׁלוּחָיו שֶׁל הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, וְלָכֵן עָלֵינוּ לְהִתְקַשֵּׁר אֵלָיו, לִלְמֹד תּוֹרָתוֹ וּלְקַיֵּם אֶת הוֹרָאוֹתָיו בִּמְדֻיָּק. לְהִתְנַהֵג כְּחַיָּלִים פְּשׁוּטִים, הַמְּצַיְּתִים לַמְּפַקֵּד. לִכְבֹּשׁ אֶת הָעוֹלָם בְּמִלְחֶמֶת תְּנוּפָה בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ. לִרְאוֹת אֶת תְּמוּנַת הַמֶּלֶךְ תָּדִיר נֶגֶד עֵינֵינוּ כְּדֵי לִהְיוֹת נֶאֱמָנִים בַּשְּׁלִיחוּת וּלְקַיֵּם אֶת רְצוֹן הַמֶּלֶךְ כִּרְצוֹנוֹ מַמָּשׁ. וְנַחְדִּיר לְתוֹדַעְתֵּנוּ, שֶׁהָעֲבוֹדָה וְהַשְּׁלִיחוּת עַכְשָׁו הִיא לְקַבֵּל פְּנֵי מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ בְּפֹעַל מַמָּשׁ. כְּלוֹמַר, שֶׁבְּכָל מִצְוָה וּמִצְוָה שֶּׁנַּעֲשָׂה בְּהִדּוּר רַב יִהְיוּ חֲדוּרִים עִנְיְנֵי גְּאֻלָּה וּמָשִׁיחַ.
מאת שולמית שמידע

 

בכ"ח נִיסָן ה'תנש"א הִטִּיל הָרַבִּי אֶת אַחְרָיוּת הֲבָאַת הַגְּאֻלָּה עַל כָּל אֶחָד וְאַחַת מִיִּשְׂרָאֵל, אֲנָשִׁים נָשִׁים וְטַף. הוּא אָמַר שֶׁמִּבְּחִינָתוֹ הוּא עָשָׂה אֶת שֶׁלּוֹ, כְּלוֹמַר, הוּא עָשָׂה אֶת הָעֲבוֹדָה מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה, וְהוֹתִיר לָנוּ אֶת הָעֲבוֹדָה מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה. עֲבוֹדָה זוֹ יֵשׁ לַעֲשׂוֹת בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ, בְּעַקְשָׁנוּת וּבְהַתְמָדָה בְּאֹפֶן שֶׁל "אוֹרוֹת דְּתֹהוּ" אֲבָל בְּ"כֵלִים דְּתִקּוּן", עַד לַהֲבָאַת הַגְּאֻלָּה הָאֲמִתִּית וְהַשְּׁלֵמָה בְּפֹעַל מַמָּשׁ וּבְשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב.

 

יֵשׁ לַחְשֹׁב עַל הַגְּאֻלָּה וּלְדַבֵּר אוֹדוֹתֶיהָ, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד עִנְיְנֵי מָשִׁיחַ וּגְאֻלָּה, לְבַקֵּשׁ, לִדְרֹשׁ, לִתְבֹּעַ אֶת הַגְּאֻלָּה, וּלְהִתְפַּלֵּל עָלֶיהָ בְּלִי הֶרֶף; וְכָךְ לִחְיוֹת אֶת הַגְּאֻלָּה, כִּי בְּמָקוֹם שֶׁמַּחְשַׁבְתּוֹ שֶׁל אָדָם – שָׁם הוּא נִמְצָא. וּכְבָר הָיָה לָעוֹלָמִים בְּמִצְרַיִם, שֶׁכַּאֲשֶׁר נוֹלַד מֹשֶׁה וְעַם יִשְׂרָאֵל שָׂמְחוּ וְדִבְּרוּ אוֹדוֹת הַגְּאֻלָּה, הֵם נִגְאֲלוּ.

 

צָרִיךְ לִצְעֹק שֶׁמּוּכָנִים כְּבָר לַגְּאֻלָּה. יֵשׁ לִצְעֹק "עַד מָתַי?" וְ"מָשִׁיחַ נַאוּ!" וּלְהַכְרִיז "יְחִי הַמֶּלֶךְ!", כִּי אֵין מֶלֶךְ בְּלֹא עַם, וּמִכֵּיוָן שֶׁהַמִּנּוּי שֶׁל דָּוִד הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ כְּבָר הָיָה, צְרִיכָה לִהְיוֹת רַק קַבָּלַת מַלְכוּתוֹ עַל יְדֵי הָעָם. הַהַכְרָזָה "יְחִי הַמֶּלֶךְ!", שֶׁצְּרִיכָה לִהְיוֹת בְּאֹפֶן שֶׁל הַכְרָזָה – בְּקוֹל רָם דַּוְקָא, פּוֹעֶלֶת חַיִּים בַּמֶּלֶךְ. וּכְמוֹ בְּכָל מִצְוָה וּמִצְוָה צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת כָּל זֹאת בַּחֲמִימוּת, בְּרַעַשׁ וּשְׁטוּרעם, וְלֹא לְהִתְחַשֵּׁב בְּשׁוּם מְנִיעוֹת וְעִכּוּבִים. 

 

עֲבוֹדָתֵנוּ כַּיּוֹם צְרִיכָה לִהְיוֹת מִצַּד בְּחִינַת הַיְּחִידָה שֶׁבַּנֶּפֶשׁ, נִיצוֹץ שֶׁל מָשִׁיחַ, וְעַל כֵּן עָלֵינוּ לְהַכְנִיס אֶת רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ "הַיְּחִידָה הַכְּלָלִית שֶׁל כָּל סֵדֶר הַהִשְׁתַּלְשְׁלוּת", בְּכָל מִבְצָע וּמִבְצָע בַּעֲבוֹדָתֵנוּ. עָלֵינוּ לִזְכֹּר וְלָדַעַת, שֶׁאָנוּ שְׁלוּחָיו שֶׁל הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, וְלָכֵן עָלֵינוּ לְהִתְקַשֵּׁר אֵלָיו, לִלְמֹד תּוֹרָתוֹ וּלְקַיֵּם אֶת הוֹרָאוֹתָיו בִּמְדֻיָּק. לְהִתְנַהֵג כְּחַיָּלִים פְּשׁוּטִים, הַמְּצַיְּתִים לַמְּפַקֵּד. לִכְבֹּשׁ אֶת הָעוֹלָם בְּמִלְחֶמֶת תְּנוּפָה בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ. לִרְאוֹת אֶת תְּמוּנַת הַמֶּלֶךְ תָּדִיר נֶגֶד עֵינֵינוּ כְּדֵי לִהְיוֹת נֶאֱמָנִים בַּשְּׁלִיחוּת וּלְקַיֵּם אֶת רְצוֹן הַמֶּלֶךְ כִּרְצוֹנוֹ מַמָּשׁ. וְנַחְדִּיר לְתוֹדַעְתֵּנוּ, שֶׁהָעֲבוֹדָה וְהַשְּׁלִיחוּת עַכְשָׁו הִיא לְקַבֵּל פְּנֵי מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ בְּפֹעַל מַמָּשׁ. כְּלוֹמַר, שֶׁבְּכָל מִצְוָה וּמִצְוָה שֶּׁנַּעֲשָׂה בְּהִדּוּר רַב יִהְיוּ חֲדוּרִים עִנְיְנֵי גְּאֻלָּה וּמָשִׁיחַ.

 

נְמַלֵּא אֶת הוֹרָאַת מַלְכֵּנוּ וּנְפַרְסֵם לְכָל בָּאֵי עוֹלָם, שֶׁהָרַבִּי – שׁוֹפֵט דּוֹרֵנוּ, יוֹעֵץ דּוֹרֵנוּ וּנְבִיא הַגְּאֻלָּה – הוּא הוּא הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ! וְהִנֵּה, הִנֵּה הָרַבִּי מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ בָּא. וּנְקַבֵּל אֶת כָּל שְׁאַר הוֹרָאוֹתָיו וַעֲצוֹתָיו. נִלְמַד אֶת תּוֹרָתוֹ, פְּנִימִיּוּת הַתּוֹרָה, שֶׁהִיא טְעִימָה מִתּוֹרָתוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, וְעַל יְדֵי כָּךְ נְגַלֶּה אֶת הַיְּחִידָה שֶׁבַּנֶּפֶשׁ. נְהַדֵּר בְּמִצְווֹת, נַרְבֶּה בַּצְּדָקָה וְנִהְיֶה בְּאַחְדוּת, וּמֵעַל הַכֹּל נַרְבֶּה בְּשִׂמְחָה, נַהֲפֹךְ אֶת "הַשְּׁטוּת שֶׁל הַלְּעֻמַּת זֶה" לְ"שְׁטוּת שֶׁל קְדֻשָּׁה". בְּקִצּוּר, נֵצֵא מִן הַגָּלוּת וְנִכָּנֵס לַגְּאֻלָּה.

 

פרסום תגובה חדשה

test email