כידוע, החסידות מדגישה את עבודת ה' מתוך שמחה פנימית ואמיתית. ואין זה ענין של הצעה ידידותית אלא מצוה מן התורה המעידה על אמונה וביטחון בה', על תכונת אופי של ענוה וביטול היסוד לכל המדות הטובות. והיא נחוצה לנו ביותר דוקא בדורנו דור עקבתא דמשיחא שהרי על ידי השמחה ניגאל.

ראיה חותכת לגודל הערך של שמחה מביא הרבי בשיחת י"ט כסלו ה'תשל"ד, כשהוא מביא לנו דוגמה חיה ונפלאה מאדמו"ר הזקן.

כידוע, אדמו"ר הזקן ישב במאסר בפטרבורג חמישים ושלושה יום. שם היה אסיר המלוכה בחשד שקרי שרצה להתנגד למלך ולמשטר המלכות. לבסוף זימנו אותו ל"ועידה הסודית" ("טאַינע סאָוויעט"), בה ישבו חוקריו, מהם הוגי דעות ופילוסופים שהושפעו מהשכלת צרפת שהתעניינו בשיטתו. והם חקרו ודרשו אותו בעשרות שאלות מציקות שהציגו לפניו, שאלות אישיות, שאלות על שיטת החסידות ושאלות על ספריו. לאחר שענה על כל שאלותיהם נשארה שאלה אחת קשה השקולה כנגד כל השאלות על מה שכתב בספר התניא (פרק א') בקשר להבדל שבין נפשות אומות העולם, שאין בהם טוב כלל, לבין נפשות עם ישראל, שהן חלק אלוקה ממעל ממש.

על שאלה זו לא השיב אדמו"ר הזקן אלא הגיב בחיוך בלבד. וראה זה פלא, החוקרים לא חזרו שוב על השאלה, ובזה הסתיימה סדרת השאלות והתשובות.

ומסביר הרבי באותה שיחה (י"ט כסלו ה'תשל"ד), שהיה ברור לאדמו"ר הזקן שהוא יושב לפני שרים ופילוסופים (מהם בעד אמונה ומהם נגד אמונה), והחוקרים שהבינו שיושב לפניהם מייסד שיטה בחקירה, בפילוסופיה ובחכמת הנפש שאלו את שאלותיהם בלהט ואף רשמו לפניהם את תשובותיו. וכוונת רבינו הזקן בתגובת החיוך לשאלתם האחרונה היתה, שיבינו שכשם שהיו לו תשובות על כל השאלות, כך גם על שאלה זו יש לו תשובה, ומתוך שתיקתו יבינו שלא כדאי להם לקבל הסבר על שאלה זו.

שערו בנפשכם, יושב יהודי במאסר זמן רב על לא עוול בכפו, רק בגלל שיטתו הנפלאה בעבודת ה', ולא די בזה אלא שבסוף הוא מוקף בחוקרים השואלים אותו שאלות מרגיזות ומתישות.

ומה הוא מרגיש?

שמחה!

אם כן, מה הפלא שחיוכו הפנימי והאמיתי של אדמו"ר הזקן שהיה מלא שמחה השפיע על החוקרים, עד ששתיקתו התקבלה כתשובה טובה ביותר.

וכמו שהסביר אדמו"ר הזקן במאמר לאחר מעשה זה ש"שמחה ממתיקה דינים".

ואכן, שמחה היא הנשק לא רק לבטל את הדינים אלא להמתיק אותם, כלומר, לעשותם מתוקים. כי על ידי השמחה לא רק שהדין מתבטל, אלא יוצא מזה דבר מתוק, צומחת ממנו טובה ונחת.

ומוסיף הרבי ומסביר באותה שיחה, יש המקשים הרי כתוב: "עת לשמוח", וכאילו לא תמיד אפשר לשמוח, אז התשובה לבעלי טענה זו היא – אדרבה, דוקא כאשר זקוקים להמתקה מיוחדת, ולא רק לבטל דינים, דוקא כאשר רוצים להפוך מצב קשה למתוק וטוב, יש להשתמש ב"נשק" השמחה. זאת צריכה להיות מלחמתנו ברע ובמצב הרוח הרע. יש לשמוח ולשמוח ולא סתם לשמוח אלא לחוש שמחה אמיתית פנימית, ובמיוחד בימינו!

ולמי שעדיין קשה לקבל דברים מדהימים אלה, עליו לדעת ששמחה אמיתית היא מצוה מן התורה, והיא קשורה לעבודתנו ושליחותנו בעולם, שהרי תפקידנו בעולם הזה הגשמי והחומרי לגלות את ה"אמת" של הוי' כפי שהיא בעולם הזה, ש"עוז וחדוה במקומו". ומובטחים אנו שעל ידי השמחה נזכה ל"גבר עלינו חסדו", עד שגם אומות העולם ישמחו בהצלחת עם ישראל כאשר יראו ש"גבר עלינו חסדו". ואז נוכל להודות ולהלל לה' ולומר "הודו להוי' כי טוב כי לעולם חסדו".

זוהי הזכות והחובה שלנו בימים האחרונים של הגלות, שהרי תכף ומיד נומר "הלל הגדול", "הלל מצרים". הלל על כל הניסים שאנו עומדים לחוות שאפילו לגבי "ימי צאתך מארץ מצרים" הם יהיו "נפלאות גדולות", הלל על הגאולה האמיתית והשלימה על ידי הרבי מלך המשיח כאשר "קהל גדול ישובו הנה" ו"שמחת עולם על ראשם".

לחיים לחיים, פורים שמח!